מסע מתוק ומרתק: כרמלי חושף את סוד הסוכר של מאוריציוס

"האישור המיוחל הושג," מספר יצחק כרמלי, "חתמנו על מסמכים שונים, עתה אנחנו בשערי מפעל הסוכר הגדול שבמאוריציוס, 'וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן'."

מביני ואניני טעם סוברים שהסוכר של מאוריציוס טעמו מיוחד, כטעם המן. "וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל הַמַּחֲנֶה לָיְלָה יֵרֵד הַמָּן," מצטט כרמלי, ומוסיף: "גשם של סוכר יורד עלינו."

"זה אמיתי," ממשיך כרמלי ומתאר, "אדי מבשלות הסוכר הנידפים מחוץ למפעל מתפוגגים מעלינו, מתוק לנו... האם צריך לברך על זה? למה לא? ומה מברכים על קני סוכר?"

יצחק כרמלי ממשיך ומספר: "עתה אנחנו בתוככי המפעל, מהלכים בתוך מבוך צנטריפוגות המסתובבות ללא הרף, מזכיר לכם משהו הא?!" הוא מציין כי מאז הכיר האדם את הפקת הסוכר מקנים לפני אלפי שנים, כמעט ולא השתנה דבר בתהליך הייצור: סחיטה, הפרדת הדבשה (ההופכת את הסוכר ללבן), חימום המיץ הנסחט וקירורו, ואז מתגבשים גבישי הסוכר ומוכנים לאכילה.

"אנחנו טועמים מדבשת הסוכר, וטעמו כצפיחית הדבש. מסתבר כי הסוכר המאוריציאני נחשב לאחד הסוכרים הטובים והמשובחים בעולם," מתאר כרמלי.

ולפינת ההלכה: האם נדרשת כשרות לסוכר? לדעת רוב הפוסקים, סוכר לבן אינו צריך הכשר (החום בעייתי יותר), אם כי יש מחמירים, וכך היא דעת ההכשרים המהודרים.

בפרק הבא, אם ירצה השם, חוזרים אל האוקיינוס.

מודעת פרסוםצילום: יצחק כרמלי