האם הגוף יכול להתרגל למלחמה? האיום המתמשך על הבריאות שלנו

בימים שבהם המתיחות הביטחונית מול איראן ממשיכה לעורר דאגה וחוסר ודאות, רבים שואלים את עצמם האם אפשר באמת להתרגל למצב של מלחמה. אחרי חודשים ארוכים של אזעקות, חדשות מדאיגות ותחושת איום מתמשכת, נדמה לעיתים שהחיים ממשיכים כרגיל. אנחנו עובדים, מגדלים ילדים, יוצאים לבלות ומתכננים את העתיד. אך האם גם הגוף והנפש באמת התרגלו?.

ד״ר אסנת רזיאל, מומחית בכירורגיה, מנהלת המרכז הרב-תחומי לטיפול בהשמנת יתר, אסיא מדיקל, אסותא רמת החייל מסבירה כי התשובה מורכבת יותר מכפי שנדמה.

מנגנון ההישרדות של הגוף

כאשר אדם נחשף לסכנה, המוח מפעיל בתוך שניות את מנגנון ההישרדות. הורמוני הסטרס אדרנלין וקורטיזול מופרשים לדם, קצב הלב מואץ, לחץ הדם עולה והשרירים מתכוננים לפעולה. מדובר במנגנון טבעי וחיוני שנועד להגן עלינו במצבי חירום.

הבעיה מתחילה כאשר מצב החירום אינו חולף. כאשר האיום נמשך שבועות, חודשים ואף שנים, הגוף נדרש להישאר במצב של דריכות כמעט קבועה. מצב זה יוצר עומס מצטבר על מערכות רבות בגוף.

האם באמת מתרגלים למלחמה?

במובן הפסיכולוגי מסוים, כן. בני אדם הם יצורים בעלי יכולת הסתגלות מרשימה. לאחר תקופה ממושכת של חשיפה לאיומים, רבים חשים שהתגובות הרגשיות שלהם מתמתנות. האזעקות פחות מפתיעות, החדשות פחות מטלטלות והפחד פחות מוחשי.

אולם הסתגלות רגשית אינה בהכרח מעידה על הסתגלות פיזיולוגית. גם כאשר נדמה לנו שאנחנו רגועים יותר, הגוף עשוי להמשיך להפריש הורמוני סטרס ולהישאר במצב של דריכות סמויה. במילים אחרות, ייתכן שהמוח התרגל, אך הגוף עדיין משלם את המחיר.

השינה נפגעת ראשונה

אחת ההשפעות השכיחות ביותר של מתח מתמשך היא פגיעה בשינה. אנשים רבים מדווחים על קושי להירדם, יקיצות תכופות במהלך הלילה, חלומות מטרידים ושינה שטחית שאינה מרעננת.

כאשר איכות השינה נפגעת, נפגעות גם יכולות הריכוז, הזיכרון וקבלת ההחלטות. בנוסף, עייפות כרונית עלולה להשפיע על מצב הרוח, להגביר תחושות חרדה ולפגוע במערכת החיסון.

הלב וכלי הדם תחת לחץ

מערכת הלב וכלי הדם רגישה במיוחד למצבי מתח ממושכים. כאשר הגוף נמצא בדריכות לאורך זמן, הדופק ולחץ הדם נוטים להיות גבוהים יותר. מצב זה מגביר את העומס על הלב ועלול להחמיר מחלות לב קיימות.

מחקרים שנערכו באזורים שחוו מלחמות, פיגועים ואסונות מצאו עלייה בשכיחות אירועים לבביים בתקופות של מתח ציבורי משמעותי. עבור אנשים בעלי גורמי סיכון, מדובר בהשפעה בעלת משמעות רפואית אמיתית.

סטרס, רעב ועלייה במשקל

לא כל האנשים מגיבים למתח באותה צורה. יש מי שמאבדים תיאבון, אך רבים חווים דווקא עלייה ברעב ובחשק למזונות עתירי סוכר ושומן.

הקורטיזול, הורמון הסטרס המרכזי, משפיע על מנגנוני הרעב והשובע ועלול לעודד אכילה רגשית. כאשר לכך מצטרפים ירידה בפעילות הגופנית, שעות ישיבה רבות יותר ושינה לא מספקת, עלולה להופיע עלייה במשקל והחמרה במצב המטבולי.

מערכת החיסון משלמת מחיר

הקשר בין מתח כרוני לבין מערכת החיסון מוכר היטב ברפואה. כאשר הגוף פועל לאורך זמן במצב של דריכות, האיזון החיסוני עלול להשתבש.

חלק מהאנשים חווים יותר זיהומים, אחרים מדווחים על החמרה במחלות דלקתיות, מחלות עור, כאבים כרוניים או מחלות אוטואימוניות. במקרים רבים התחושה היא שהגוף פשוט פחות עמיד מכפי שהיה בעבר.

הילדים מרגישים הכול

גם כאשר ילדים אינם צופים בחדשות ואינם משתתפים בשיחות המבוגרים, הם קולטים היטב את האווירה סביבם. הם חשים את המתח בבית, שומעים את האזעקות ומזהים את הדאגה של ההורים.

אצל ילדים חרדה אינה תמיד מתבטאת במילים. לעיתים היא מופיעה באמצעות כאבי בטן, כאבי ראש, קשיי שינה, עצבנות, ירידה בריכוז או שינויים בהתנהגות. לכן חשוב לא רק להסביר להם את המציאות, אלא גם להקשיב לרגשותיהם ולאפשר להם תחושת ביטחון ככל האפשר.

אפשר לחזק את החוסן

למרות שאין לנו שליטה על המציאות הביטחונית, יש לנו השפעה משמעותית על האופן שבו הגוף והנפש מתמודדים עמה. שמירה על שגרה, פעילות גופנית סדירה, תזונה מאוזנת, שעות שינה מספקות וקשרים חברתיים תומכים מסייעים להפחית את השפעות הסטרס.

גם הפחתת החשיפה המתמדת לחדשות, הקדשת זמן למשפחה ולתחביבים ותרגול נשימות, מדיטציה או מיינדפולנס יכולים לסייע למערכת העצבים לחזור לאיזון.

בין הסתגלות לשחיקה

היכולת להסתגל היא אחת התכונות המרשימות ביותר של האדם. היא מאפשרת לנו להמשיך לתפקד גם בתקופות קשות ומורכבות. אך חשוב לזכור שהסתגלות אינה חסינות.

גם כאשר נדמה לנו שהתרגלנו למלחמה, הגוף ממשיך להגיב, לעבד ולהתמודד עם העומס. ההכרה בכך אינה אמורה להפחיד אותנו, אלא להזכיר עד כמה חשוב להקשיב לגוף, לשמור על הבריאות הגופנית והנפשית ולתת מקום למנוחה, לתמיכה ולתקווה.