העיתונאי היהודי שנפל במלכודת של פוטין מגולל פרטים ממאסרו 

כאשר הונחו לפני העיתונאי היהודי-אמריקני אוון גרשקוביץ מסמכים הנוגעים לייצור טנקים ברוסיה, הוא עדיין לא ידע כי הפגישה שקיים במסעדה בעיר יקטרינבורג עומדת להסתיים במעצרו. בן שיחו, נציג איגוד עובדים במפעל מקומי, הציג לו נתונים שהועתקו בכתב יד, אך לפתע קם ממקומו והתרחק. כעבור רגעים אחדים נכנסו למסעדה אנשי ביטחון רעולי פנים והסתערו על העיתונאי. "הם התקדמו לעברי, ופתאום הבנתי שזו מלכודת", סיפר לאחרונה בריאיון על הרגע שבו הסתיימה עבודתו העיתונאית והחלו 491 ימי מאסרו.

גרשקוביץ, כתב ה'וול סטריט ג'ורנל' במוסקבה, הגיע ליקטרינבורג ב-2023 כדי לבדוק כיצד משפיעה המלחמה באוקראינה על תעשיית הנשק הרוסית. לדבריו, הוא ועורכיו סיכמו מראש שלא יקבל מסמכים מן המקור שעמו נפגש, אולם הניירות הונחו לפניו במהלך השיחה. כאשר הבחין באנשי הביטחון המתקרבים, ניסה לדחוף אותם אל הרווח שבין הספסל לקיר, מתוך חשש שהחזקתם תסבך אותו. בדיעבד השתכנע כי הפגישה אורגנה מלכתחילה כדי לספק לשירות הביטחון הרוסי עילה למעצרו, כך דיווח הניו יורק טיימס.

אנשי השירות כבלו את ידיו והובילו אותו לרכב לאחר שכיסו את ראשו בשק שחור. במהלך המעצר הופעל נגדו כוח, ובהמשך התייחסו אליו חוקריו כאל מרגל שנתפס בשעת מעשה. גרשקוביץ, שהיה אז בן 31, הפך לעיתונאי האמריקני הראשון שנעצר ברוסיה באשמת ריגול מאז תום המלחמה הקרה. במערכת העיתון בו עבד וכך גם הממשל האמריקני דחו בתוקף את ההאשמות, אולם מבחינת השלטונות הרוסיים כבר נפתח נגדו תיק פלילי שעלול היה להסתיים במאסר של שנים ארוכות.

בספרו החדש, 'הארץ היפה והמקוללת הזאת', שראה אור לאחרונה, מתאר גרשקוביץ כיצד התברר לו לאחר שחרורו כי שירות הביטחון הרוסי הכין תוכנית חלופית לעצור אותו במהלך נסיעה מתוכננת לסיביר, למקרה שהמבצע ביקטרינבורג ייכשל. המידע הזה חיזק את הערכתו כי ההחלטה לעצור אותו התקבלה עוד קודם לפגישה. "המעצר שלי היה הלם, אבל לא הפתעה", אמר בריאיון לסוכנות רויטרס, והסביר כי כבר הכיר היטב את דרכי הפעולה של השלטון הרוסי, אף שלא האמין שכתב זר עלול להפוך למטרה למעצר ממושך.

דווקא בחודשים שקדמו למעצרו חש גרשקוביץ בטוח יותר מכפי שהרגיש קודם לכן. בתקופה שבה החמירו השלטונות את הפיקוח על עיתונאים זרים, הוא הבחין כי אנשי הביטחון חדלו לעקוב אחריו בגלוי, ופירש זאת כסימן לכך שהסכנה פחתה. "פיתחתי תחושת ביטחון כוזבת, ואני חושב שאנשי שירות הביטחון סייעו לי להרגיש כך", סיפר לרויטרס. לדבריו, אנשי השירות הצליחו לגרום לו להרגיש בנוח דווקא בשעה שבה, כפי שהתברר בדיעבד, נערכו ללכידתו.

עם העברתו לכלא לפורטובו במוסקבה החל להבין כי שחרורו לא יהיה עניין של ימים אחדים, אף שחבריו בארה"ב ניסו לעודדו בהבטחות שיחזור בקרוב. "החברים האמריקנים שלי אמרו לי: 'אנחנו נוציא אותך מחר', אבל ידעתי שזה לא יהיה", סיפר. הוא הבין כי שחרורו יחייב עסקת חילופי אסירים מורכבת, וככל שחלפו השבועות אימץ גישה מפוכחת יותר כלפי מצבו. לדבריו, ההשלמה עם המציאות, בצירוף הומור שחור, סייעה לו להתמודד עם חוסר הוודאות.

העובדה שהוריו היגרו מברית המועצות לארה"ב, העניקה לגרשקוביץ היכרות עמוקה עם השפה הרוסית ועם התרבות המקומית. בספרו הוא מתאר כיצד בתקופת המאסר גבר בו הצד הרוסי של אישיותו, שאותו הוא מכנה 'וניה', על פני 'אוון' האמריקני. "התגובה שלי הייתה שאין ביכולתי לשנות דבר במצב הזה", הסביר. לדבריו, ההשלמה עם המציאות אפשרה לו להחזיק מעמד גם כאשר לא ידע אם ישתחרר בתוך חודשים או ייאלץ לרצות את מלוא העונש הצפוי לו.

למרות תנאי המאסר, המשיך גרשקוביץ להתבונן בסביבתו בעיניים של עיתונאי, וכאשר נקרתה בדרכו אפשרות לשוחח עם אסירים או עם אנשי סגל הכלא, ניסה ללמוד מהם על החיים ברוסיה. "כבר הגעתי למקום הזה, אז מוטב שאדווח עליו, אנסה להבין אותו ואצא ממנו עם משהו בעל ערך לכולנו", אמר. הוא הזכיר את הסופרים והעיתונאים שנכלאו בתקופת השלטון הסובייטי והותירו אחריהם עדויות על מחנות הכליאה, וראה בכתיבת ספרו המשך למסורת הזאת.

אלא שההסתגלות לחיים בכלא חייבה אותו גם לשנות את התנהגותו. "החלטתי שלא אתן לעצמי לבכות, אבל גם לא אתן לעצמי לכעוס על המערכת", סיפר לרויטרס. בהדרגה פיתח ארשת פנים קשוחה, שנועדה לסייע לו להתמודד עם הבידוד ועם חוסר השליטה על חייו. כאשר הועבר לאחר כ-15 חודשים לבית כלא אחר, שבו יכול היה לפגוש אסירים נוספים, גילה עד כמה השתוקק לשיחה אנושית. "הייתי צמא עד מוות לקשר אנושי", העיד, לאחר תקופה ממושכת שבה כמעט לא הייתה לו אפשרות לשוחח בחופשיות.

אחת התגליות המפתיעות שחיכו לו בכלא לפורטובו הייתה ספרייה שהכילה יותר מ-9,000 ספרים, ובהם גם יצירות של סופרים שנרדפו בידי השלטון הסובייטי. גרשקוביץ החל לקרוא בשקיקה, ובמהלך מאסרו הספיק לסיים כ-75 ספרים. "אסירים הם מהקוראים הטובים ביותר", הסביר, משום שהניתוק מן העולם החיצוני מעניק לקריאה עוצמה מיוחדת. "הרגשתי כאילו אני משוחח עם אנשים אמיתיים", סיפר על הדמויות הספרותיות שליוו אותו בתקופת הבידוד.

כעבור כשנה הבחין גרשקוביץ כי הצנזורה הגיעה גם למדפי הספרייה, לאחר שהנהלת הכלא החלה להגביל את הגישה לספרים מסוימים. אלא שהאסירים מצאו דרכים להעביר ביניהם ספרים שהסוהרים טרם החרימו. "היה מדהים לראות כיצד אסירים רוסים מנסים לעקוף את מנגנון הצנזורה", סיפר בריאיון נוסף.

בשיחות שקיים עם אנשי הכלא נחשף גם לחשש מפני הבעת דעות פוליטיות. אחד הסוהרים סיפר לו כי הוא משתדל שלא להתעמק במתרחש מחוץ לבית הכלא, וכאשר שאל אותו גרשקוביץ לדעתו על המלחמה באוקראינה, השיב שאינו יכול לדבר על הנושא. "כדי להתאכזב ממקום, צריך קודם שיהיו לך אשליות לגביו", אמר העיתונאי, שהסביר כי מעצרו לא שינה את דעתו על השלטון הרוסי.

ב-2024 הטיל עליו בית משפט רוסי 16 שנות מאסר באשמת ריגול, אולם כעבור זמן קצר, שוחרר במסגרת עסקת חילופי אסירים בין רוסיה לארה"ב. החזרה לחירות התגלתה כמורכבת מכפי שציפה, ולאחר תקופה שבה כל פעולה יומיומית נקבעה עבורו בידי אחרים, התקשה להסתגל מחדש לעולם החופשי. "הייתי כל כך מוצף מן העולם שבחוץ, עד שרציתי לחזור לכלא, וזה הפתיע אותי מאוד", סיפר לאחרונה.

מאז שובו לארה"ב מנסה גרשקוביץ להסתגל מחדש לחיים שנקטעו באחת עם מעצרו, כאשר כתיבת הספר אפשרה לו לשוב אל חוויות המאסר ולעבד את הזיכרונות שהותירו בו 491 הימים מאחורי הסורגים. למרות כל מה שעבר עליו, הוא אינו מתכוון לוותר על המקצוע שבגללו מצא את עצמו בכלא הרוסי. כאשר נשאל בריאיון לרויטרס מה בכוונתו לעשות בהמשך, השיב בשתי מילים: "לחזור לדווח".