סרט אימה • טורו של אבי בלום

בלשכה מפוארת - המושקעת שבמשרדי השרים בהתחשב בעובדה שהוקמה ועוצבה בקפדנות בידי נהנתן-העל אהוד אולמרט - התייצבו בצהרי יום ראשון יו"ר ש"ס דרעי ויו"ר הבית היהודי בנט.

לבנט עוד נכון טקס נוסף במשרד החינוך, אך עבור אריה דרעי הטקס במשרד הכלכלה היה יחיד ומיוחד בגלל המקום שממנו בא. ולא מדובר באופוזיציה אלא בכל מה שעבר על האיש מאז עזב את שולחן הממשלה לפני 22 שנה.

בפרספקטיבה של שני עשורים האיש עשה את הבלתי ייאמן. דרעי מימש השבוע את "זכות השיבה" לשולחן הממשלה - ממקום שאיש לא חזר ממנו, לפניו. "תראי את הלשכה של הבן שלך", הוא אמר לאמו הישישה. הסאבטקסט היה: תמו ימי הרעה.

העתירה לבג"ץ נגד מינויו אומנם תלויה ועומדת אך צו ביניים לעיכוב המינוי לא ניתן ודרעי מעריך שיוכל להיחלץ מהעתירה בשלום אחרי שעשה את הצעדים הנכונים: ויתור מאולץ על משרד הפנים, על מעורבותו במינוי שופטים בבתי הדין לעבודה והעברת משרד הדתות (בתואר) לשר אחר. מעל לכל, הייתה זו תחושת הנוחות שדרעי דאג לספק למיליה המשפטי. הוא לא בא להיות חיים רמון, וגם לא איילת שקד.

אבל יותר מדי זמן לחגיגות לא היה. במהלך הטקס הבחין דרעי חד-העין בסיטואציה מוזרה: לא רק שבכירי משרד הכלכלה לא הזילו דמעה, אלא שהם נראו כמי שמשחררים אנחת רווחה. רק חסר היה שיאמרו "ברוך שפטרנו" כשהגישו את מתנת הפרידה הסמלית לשר היוצא.
יותר מכל מה שלמד במהלך השבועות האחרונים מפי השמועה, הסיק דרעי ממבט ראשון, שהפקידים הבכירים במשרד התרגלו לחיות במנותק מהשר. מי שהכיר את ההתנהלות במשרד הכלכלה בשנתיים האחרונות, יודע שמדובר בתיאור עדין במיוחד ליחסי הכוחות במשרד. איך אמר לפיד (על פוליטיקאי אחר)? "אתה מנותק".

דרעי הסיק שחפיפה לבדה לא מספיקה, וכדי להוכיח מנהג-בעלים במשרד דרושה חפיפה עם שטיפה. שעה קלה אחר כך, כשאחרוני האורחים ובתוכם, כמה מפתיע, הרב גדעון מאזוז, הבן של, עזבו את הבניין, כבר ישב דרעי במשרד ראש-הממשלה סביב שולחן עגול, לדיון חירום עם ראש-הממשלה ושר האוצר. עשרים ושתיים שנים חיכה דרעי לרגע הזה שבו יחזור למעגל העשייה.

למאבקי ראש-בראש מול ישי, ולמלחמות על זכות הגישה לרחוב הקבלן דרעי מעולם לא התגעגע. ככל שהוא העמיק לבוסס בביצת היתושים הזאת, התחושה הייתה שדרעי הישן, היה ונעלם.

גם מחגיגות המינויים והג'ובים לעסקנים דרעי העדיף לשמור מרחק. את יהודה (אבידן) הוא 'שלח לפניו גושנה', להתגושש ולגשש, כאיש הקשר בין משרד הדתות של ש"ס למשרד החינוך של בנט. מרבית המינויים שהונחתו השבוע ב'פלנטה החרדית' במשרד הדתות נעשו באמצעותו.

דרעי עצמו מעדיף להיות מזוהה עם משרד הכלכלה ומשרד הנגב והגליל. בכך הוא בעצם משדר: אל תקטלגו אותי באגף הדתי. במערכת הבחירות חילקתי שטרות-חוב לשקופים. באתי לפרוע את השטר ולעבוד עבורם כשר חברתי.

בא לעבוד
דרעי הבין שרגע המבחן האמיתי שלו הוא יום החזרה לשולחן העבודה הממשלתי. לרושם הראשוני שיותיר על הפקידות הבכירה, על חבריו לממשלה ועל התקשורת הזרה לא יהיה תחליף.
נתניהו שראה את דרעי בימים ההם ובזמן הזה – סיפר לאחר מכן לאנשיו כי לראשונה מאז דרעי חזר, הוא ראה מול עיניו את דרעי הישן. כשבכירי משרד הכלכלה ביקשו להראות למשתתפים מצגת עם גרפים ושקפים על משבר התעסוקה בנגב, דרעי קטע אותם וביקש לעשות מעשה: "אני רוצה לראות את כל בכירי המשרדים שבראשותי, ביחד איתי, יורדים לשטח עוד היום ומחפשים פתרון". הרוצה להחכים - ידרים.

לבכירים שהתרגלו לשר הקודם שטיפל במשברים מהמשרד ההייטקי הממוזג – דרעי נראה כמו אורח שנחת מהמאדים. דרעי מודע לכך שמשרד הכלכלה נחשב עד היום לזרוע של משרד האוצר ולא למשרד העומד בזכות עצמו. המטרה המוצהרת שלו היא להפוך את המשרד למה שהוא אף פעם לא היה: כתובת לפתרון מצוקות של האזרח הקטן.

אחד מהיועצים המקצועיים של השר הקודם שנותר במשרד (לעת עתה) חשב שבעל הבית השתגע: "יצאת מדעתך? לקחת כך על עצמך את האחריות למשבר התעסוקה?", הוא אמר לדרעי. ליועץ-הרועץ היו שתי סיבות לפחות לגלגול האחריות מדרעי והלאה: "ראשית, הרי האחראי הישיר למשבר הוא שר האוצר ולא אתה. שנית, כחלון יעשה הכל כדי להכשיל אותך. הוא ירצה שכל הקרדיט יהיה שלו. תאמין לי, ראיתי את זה קורה אצל יאיר לפיד".

שר הכלכלה, הנגב, הגליל וכו' ביטל את הדברים כלאחר יד. לא בשביל להנציח את מדיניות בנט הוא חזר לממשלה, ומה עוד ששר האוצר המכהן שונה בתכלית מהמיניסטר הקודם. ההערכה של דרעי, כמו של בכירים בלשכת ראש-הממשלה היא שכחלון עזב את הליכוד – כדי לחזור כמו גדול.
לפי התזה הזאת כחלון מבין היטב שמפלגות-טרנד מאבדות מזוהרן בתום קדנציה אחת (אצל לפיד, חצי קדנציה הספיקה), ולכן, אחרי עונה אחת מחוץ למסגרת הקבוצה, בכוונתו לעשות הכל כדי לחזור לשורות הליכוד ולהשתלב בהנהגתו. אם הנדוניה שהוא יביא בסוף הקדנציה הנוכחית תהיה ברית-ברזל עם החרדים, סיכוייו ישופרו פלאים.

דרעי התעקש לרדת לנגב ולגרור עמו בשעת לילה מאוחרת את כל בכירי המשרדים, בהבנה שהרגע הזה יקבע את מעמדו במשרד: "תאפסנו את המצגות ובואו להסתכל למובטלים בנגב בלבן של העיניים", הוא הנחית הוראה על הפקידים וטרטר אותם יחד עמו לערב ארוך בנגב.

בבוקר המחרת, הוא קטף את הפירות התקשורתיים כשפתח את מהדורות הבוקר של 'קול ישראל'. המגיש הוותיק אריה גולן שלא נחשב למראיין נוח במיוחד, פרגן לאריה מכלוף דרעי על היוזמה והירידה לשטח. אז בינתיים, בקלות יחסית, יש כותרות. לדרעי יהיה הרבה יותר קשה להשיג תוצאות.

יהללך זר
על סמך ניסיון העבר שצרוב בבשרנו, מצופה היה כי בתקשורת הכללית תשרור אווירת נכאים של יום הנאכבה, בה בשעה שנבחרי ש"ס ויהדות התורה כובשים מחדש את המשלטים במשוריינים. למרבה הפלא, ההיפך קרה. התקשורת לא הפכה את הנציגים החרדים לשרים על האש. מרבית הפוליטיקאים מהאופוזיציה שתקו, או למרבה התדהמה - פירגנו!

הנה לכם כמה משפטים, נחשו נא מי ומי הדוברים: "זו ממשלה פחות גרועה חברתית מקודמתה, בנושאים מסוימים נשתף פעולה איתה. אם אדם מוכשר כמו ליצמן אומר לי שאחת ממשימותיו העיקריות היא ביטוח סיעודי ממלכתי לכל – זו דרמה אדירה ואין מצב שלא אשתף פעולה עימו... גפני בכספים, שרי ש"ס - אנו מחוייבים לציבור ונתמוך בזה".

אם זיהיתם מי חתומה על המשפט הראשון, הרי לכם משפט נוסף בסדרה: "נפגשתי עם יו"ר ועדת הכספים הנכנס משה גפני. אני יודע שהוא מחויב לנושא החברתי. בקדנציה הקודמת שלו הוא עשה עבודה אדירה למען מפוטרי 'פרי הגליל', הושיב את כולם סביב שולחן אחד והשיג פתרון".

אז מי אמר על מי, ולא פחות חשוב - האם נאמרו הדברים בערוצים חרדים או נשמעו מעל גלי האתר הממלכתיים? ובכן, גם אם היו מחלקים לפוליטיקאים החרדים את השאלון האמור שלושת-רבעי שעה לפני בחינת הבגרות הם לא היו מעלים בדעתם שהמחמאות הללו מגיעות דווקא מספסלי האופוזיציה.
כן, כן. את המשפט המפרגן הראשון שצוטט לעיל פרסמה ח"כ שלי יחימוביץ בפייסבוק. את המשפט השני השמיע עמיר פרץ, לא בקול ברמה או בקול חי, אלא בערוצים הכלליים.

בתווך, עלתה גם ציפי לבני לתוכנית הבוקר של מוטי לביא וסירבה לגנות את ההסכמים עם החרדים. בוז'י הרצוג שנשא את 'נאום הקרקס' נגד נתניהו בטקס השבעת השרים לא הזכיר בחצי מילה את הלהטוטים שעשו החרדים. לבד מאיווט שהמשיך לשפוך על החרדים אש וגופרית, עבר עלינו שבוע רגוע יחסית בהתחשב בתחזית.

לא 'ביג' דיל
לא יכולה להיות נקודת פתיחה טובה יותר לנציגים החרדים. הקדנציה שלפני-שעברה אשר הייתה בשליטתנו המלאה, נגמרה רע עם תשעה-עשר מנדטים של יש עתיד ואווירה ציבורית אנטי-חרדית. זה קרה בין השאר בגלל כמה מהלכים מיותרים ואמירות מקוממות של ח"כים חרדים. אם בקדנציה הזאת יופקו הלקחים וחברי-הכנסת יימנעו מלעורר מדנים, כולנו נרוויח ביושר 'תעודת בגרות'.
רק שכמו תמיד יש מי שמוצא לנכון לבעוט בדלי כבר ברגע הראשון. ביום ראשון בערב עלה לשידור מזכיר ועדת הרבנים לענייני משהו (במקרה הזה, השבת), ודרש משר הכלכלה הנכנס להוסיף פקחים דרוזים שיסתובבו במרכזי המסחר ביום השבת. השר לשעבר אריאל אטיאס, נזכר בימיו הראשונים במשרדי התקשורת והשיכון, כשהראשונים שעמדו בתור היו מזכירי "ועדות הרבנים לענייני", שבאו כדי לגזור קופון.

בניגוד לוועדות לענייני תקשורת ודיור, הרי שבמקרה הזה, כשמדובר בשבת קודש - הדאגה כנה והזעקה נובעת מלב יהודי חם. אבל המינון, הוא שחשוב, ולא פחות מזה העיתוי: "רק זה מה שחסר לנו", אמר שר הכלכלה בשני בערב, בדרכו לדרום, כששמע איך המתראיינים המתלהמים במהדורות האקטואליה החרדיות הופכים אותו לאריה מוקיר שבת.
"הרי הדבר האחרון שאנחנו צריכים", הסביר דרעי, "זה שבמקום לדבר על העזרה של ליצמן, של גפני ושלי לאוכלוסיות החלשות, ידברו על מלחמת תרבות שפורצת בעוצמה עם חזרת החרדים לממשלה. אוי לנו אם במקום שיסקרו את הסיוע המשותף שלנו לתושבי הדרום, ידברו על הפגנות החרדים במתחם 'ביג' באשדוד".

מישהו כנראה האזין לו היטב ולמחרת היום באו הדברים לידי ביטוי בכותרת הראשית של אחד היומונים. אחרי שנתיים עגומות בממשלת לפיד, יש עסקנים שלא למדו דבר. נותר רק לקוות שהנציגים החרדים לא ייגררו וימשיכו להוביל שיח חברתי.

חובת המחאה היא עניין הנתון למרנן ורבנן, אך את אובססיית החשיפה התקשורתית של כמה מהעסקנים שרודפים אחרי כל מיקרופון, יש לעצור עכשיו וכאן. אם גם הפעם לא נבין בעצמנו את מגבלות הכוח, נלמד זאת בדרך הקשה, עם נבוט על הראש.

ש"ס והבית היהודי יצאו מהמו"מ הקואליציוני כמו קליינט שנכנס לחנות כדי לרכוש מוצר ספציפי, ויוצא מהחנות כשידיו עמוסות בכל טוב הארץ - למעט המוצר אותו רצה מלכתחילה.
בנט רצה את משרד החוץ הממלכתי וקיבל לבסוף את החינוך המגזרי בתוספת תיק המשפטים היוקרתי והחטיבה להתיישבות - הכספומט של המתנחלים (עד שבא היועמ"ש וינשטיין, והבהיר השבוע כי בכוונתו לעצור את חגיגת המזומנים). דרעי סימן את הפנים, עבר לתחבורה וסיים עם הכלכלה. בדרך הוא העמיס על עגלת הסופרמרקט: דתות מלא-מלא, נגב, גליל, ועדת חינוך, סגנות באוצר וברווחה - ועל הנייר בחינוך.

בלשכות השרים, הסגנים ויושבי-ראש הוועדות ניכרה שמחה אך לא התלהבות. מי שציפה לחגיגות לרגל החזרת עטרה ליושנה - התאכזב. מי שבנה על מצעדי עסקנים - התבקש לעזוב את הלשכות ולרדת למצעד הדגלים.

למתבונן מהצד ניכר היה השבוע כי חברי הכנסת שלנו הפנימו דבר מה. מלומדי ניצחונות מפוארים שהפכו לכישלונות צורבים, הם התייצבו השבוע בפתח המשרדים והוועדות שנפלו בשלל. בניגוד לפסטיבלים שנחגגו בעבר ברחבת המשרדים, עם כניסת הנציגים החרדים, הפעם האווירה הייתה צנועה. רק חסר היה שיפתחו את הנאום החגיגי בתפילת "הנני העני ממעש". יש כאלו מבין שרי הממשלה, שעוד יאמרו אותה – בסיום הקדנציה.

אולי בגלל התחושה שאורך חיי הממשלה קצר כתאריך התפוגה של חלב תנובה, ואולי בגלל הכוויה הצורבת מהקדנציה הקודמת – הסתפקו שלוחי-הציבור בטקסים צנועים יחסית.
אבל מה שמצליח להנחית את כולם לקרקע המציאות זהו בראש ובראשונה מאזן האימה בין הבית היהודי לש"ס וליהדות התורה. יחסי הכוחות בין ש"ס למפד"ל הישנה ידעו מורדות ומורדות, אך התאפיינו תמיד במנצח ברור שלא לקח שבויים. השתלטות עוינת שכזאת זכורה לנו מהתהפוכות ההיסטוריות שעברו על ממלכת ירושלים במאה ה-11 וה-12 לספירת הנוצרים. קרבות השליטה בין ש"ס לבית היהודי, דמו לקרבות בין הצלבנים למוסלמים (להבדיל-להבדיל). כל כובש, לא הותיר מהנכבש שריד ופליט.

בשנות התשעים העליזות ש"ס השתלטה בהדרגה על כל המאחזים – מהפנים ועד לדתות. בשנות האלפיים השתלטה שוב המפד"ל לבדה, בממשלת שרון השנייה ממנה הודרו החרדים. אחר כך באה ההתנתקות ולאחריה הקמת ממשלת אולמרט והשתלטותה המחודשת של ש"ס. אולמרט חזר והקים את בית המקדש השלישי לעסקנים - הלוא הוא משרד הדתות שהוחרב בימי שרון. האב (אריק) הבן (עמרי) וריח הליזול (בתא המעצר).

איציק כהן שקיבל את המפתחות לכהונה שנייה, זרק אותם בתום הכהונה לשמיים כמו פרחי הכהונה. הטראומה כה גדולה עד שגם בחלוף שנים, הוא אינו מוכן לקבלם לידיו בשלישית. אחרי אולמרט באה ממשלת נתניהו השנייה - עם ישי במשרד הפנים, מרגי בדתות, ונציג המפד"ל הרב דניאל הרשקוביץ שישב נוכח-נפקד במשרד המדע. בחוגי העסקונה המפד"לית הרשקוביץ כונה, ולא בכדי, 'השר הרביעי של אלי ישי'.

המטוטלת נעה בחדות לכיוון הבית היהודי בממשלה האחרונה כאשר כל העמדות שבו ונכבשו על-ידי העסקנים הסרוגים. עד לקדנציה הזאת היחסים בין שתי המפלגות התאפיינו בקוטביות שדמתה לסיסמת הבחירות: זה או אנחנו או הם.

סרט אימה
בקדנציה הנוכחית, אולי לראשונה, אנחנו והם תלויים זה בזה. מאזן אימה שכזה לא נראה כאן מאז ימי המלחמה הקרה. אין מנצחים מוחלטים ואי אפשר לכנות אף אחד מהצדדים כמפסיד. בנט דימם מנדטים בבחירות אך הפך את ההפסד לניצחון במשא-ומתן. יהדות התורה וש"ס איבדו ממשקלן האלקטורלי, אך התעצמו בכוח השפעתן הפוליטי.

ש"ס אומנם קיבלה לידיה את משרד הדתות מלא-מלא וראשות ועדת החינוך. גפני יושב על השיבר של ועדת הכספים. אך מנגד בנט מחזיק בידיו את משרד החינוך ושולט על צינור החמצן לרשתות מעיין החינוך התורני והחינוך העצמאי.

השר לשעבר שי פירון עזב את המשרד אך רוחו עדיין מרחפת על פני המים העכורים. אגף החרד"צ (החרדי-ציבורי) חי, נושם ובועט. בישיבת מפקחים שהתקיימה בשבוע שעבר, קמו כל ממוני פירון באגף, וכאלה יש רבים, והצהירו אמונים לאג'נדת החינוך הממלכתי-חרדי. המפקד הודח, אך רוחו עודנה שורה על פקודיו.

בהסכמים הקואליציוניים, הן של ש"ס והן של יהדות התורה, לא פורק המוקש של אגף החרד"צ. הפקידים הבכירים שמונו על ידי פירון, רובם בישורת האחרונה של כהונתו, נותרו בתפקידם.
מרחב המחיה של השר בנט כמעט בלתי מוגבל. אם במשרד הדתות או בוועדה לבחירת דיינים יינקטו צעדים חד-צדדיים, כל מה שבנט יצטרך זה לקרוץ לפקידים המשחרים לטרף במשרד החינוך. אלף הסכמים קואליציוניים לא ישוו לפקיד אחד שקם בבוקר ומחליט לעצור תקציבים בגיבוי השר המכהן. דרעי וגפני מבינים זאת. פרוש גם.

השאלה היחידה שנותרה היא איך מבין סגן השר נהרי את רוח הדברים. לנהרי רקורד מוכח של הבנה שאין שניה לה במספרים הקטנים, בסעיפים עלומים ובשינוע תקציבים. כתוספת לכל זה, יש לו - ולשבחו ייאמר - עמוד שדרה שאינו נתון לכיפוף. בקריירה הפוליטית הארוכה שלו, ה'תימני-יקה' הזה, מעולם לא כרע ולא השתחווה.

אהוד ברק כראש ממשלה חווה זאת על בשרו כשמינה אותו כסגן שר תחת שר החינוך יוסי שריד. נהרי לא ידע פשרה מהי, וכשביל קלינטון ביקר אז בארץ הוא שאל לשלומו של סגן השר נהרי שאיים על שלום הממשלה.

נשמות טובות במפלגות החרדיות טרחו להסביר לאלקין ולחברים בצוות המו"מ מטעם הליכוד, כי לשים את משולם כסגן בחינוך תחת שר דומיננטי כבנט כשבמקביל אליו מכהן סגן מיהדות התורה, זה ממש כמו להניח מתחת לשולחן הממשלה פצצת זמן.
לפיכך, כבר במהלך המשא-ומתן נרמז ליהדות התורה על-ידי הליכוד כי ח"כ מאיר פרוש יקבל לידיו את תפקיד סגן השר במשרד החינוך מלא-מלא. כן, לא רק משרת שר אלא גם סגנות מלאה קיימת בלקסיקון והכוונה כמובן לסגנות יחידה, בלי נוכחות של סגן נוסף ברדיוס הקרוב לרחוב דבורה הנביאה.

כאשר פרוש ביקש להעלות את ההבטחה מפורשות על גבי ההסכם, קם אחד מחבריו המפרגנים ביהדות התורה והבהיר לאלקין כי הדרישה אומנם על דעת כולם אך לא על העניין הזה יפוצץ המשא-ומתן. אייכלר מסתבר, לא היה היחיד שהרגיש לבד.

נהרי בלי חוק
הן בש"ס והן ביהדות התורה הגיעו למסקנה כי בסיטואציה שנוצרה תרומתו של נהרי כסגן במשרד הרווחה עדיפה עשרות מונים על כהונתו במשרד החינוך. לנהרי היכרות רבת שנים עם כל משעולי התקצוב לנוער חרדי מנותק ולפעילויות רווחה חוצות גבולות ויבשות. מבין כל הנציגים החרדים, הוא היחיד שהצליח להגדיל את התקציבים שבאחריותו תחת שר האוצר לפיד והוא עשה זאת בהתמדה, עיקשות ודבקות במטרה.

רק שנהרי בגיבוי פטרונו הרוחני, חבר מועצת החכמים הגר"ש בעדני, התעקש לקבל את תפקיד סגן שר החינוך. עד לדקה התשעים, הדרישה הזאת הוצגה כאולטימטום תורני. מכאן נולד הניסוח של החלטת מועצת החכמים על מינויו של נהרי כסגן שר החינוך.
נהרי עדיין מאמין שמינויו לסגן שר רווחה הוא זמני וכי בהמשך, כשהחוק יתוקן ויוכלל בו הסעיף שיאפשר את מינוים של שני סגנים תחת שר אחד, הוא יחלוק עם פרוש את הסגנות במשרד החינוך.

אלא מה? שבדרך למינויו, צריכה הכנסת לאשר את תיקון 'חוק יסוד הממשלה' ברוב של שישים ואחד ח"כים. מי שרואה את סגן השר מאיר פרוש קם ומצביע בעד עיקור כוחו במשרד, שיקום.

ביהדות התורה (וגם בש"ס) מעריכים כי הסיכוי שזה יקרה נמוך מהאפשרות - הקלושה לכשעצמה - שהחוק הנורווגי יאושר. לגבי החוק הנורווגי, זהו נתניהו ששב וגילה עניין מחודש במהלך וזאת לאחר שהבין כי זו הדרך היחידה שתאפשר לו להשתחרר משהות תמידית בכנסת בהצבעות של ימי שני ורביעי. ב'חוק נהרי' המחודש לענייני סגנים, ביבי ושאר החברים רחוקים מלגלות עניין.

אז חקיקה כנראה לא תבוא ומשימתו הגדולה של נהרי תהיה להותיר חותם במשרד תחת שר ריכוזי וסוליסט כמו חיים כץ. השר הנכנס, בולדוזר אמיתי, נחשב לאחד מהאישים החזקים בליכוד. את משרד הרווחה הוא מכיר היטב מתפקידו כיו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. כץ אומנם שימש עד למינויו כיו"ר התעשיה האווירית בהתנדבות, אך הוא ממש לא הטיפוס שיעביר בהתנדבות סמכויות לסגנו. למשולם נהרי, יש אפוא משימה ממש לא פשוטה: למצוא מסילות של שיתוף פעולה עם השר בהבנה מלאה.

כך או כך, כל עוד הרכב אחר לא נראה בסביבה, ש"ס, יהדות התורה והבית היהודי יצטרכו להתרגל לרוץ על הדשא הפוליטי עם כללי משחק ברורים. כל מהלך אגרסיבי וחד-צדדי על המגרש עלול להביא להרחקת שחקנים משתי הקבוצות בכרטיס אדום.

עבור ציבור המאמינים שמשתוקק לחיים משותפים והוגנים, זו עשויה להיות ממשלת החלומות. ציבור הבוחרים האמוני יודע להתכנס למניין משותף בבית הכנסת. ביכולתם של הנבחרים להוכיח, כי בכוחנו לעשות זאת גם בכנסת.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!