1. עמוד הבית
  2. דעות
  3. הרב בן ציון נורדמן

להתבזות למען הכבוד: אמת מול 'נגיעות'

אחרי כל הסימנים שקיבל, הסיבה היחידה שעדיין הניעה את בלעם להגיע לבלק הייתה הבטחת הכבוד • טור שבועי
הרב בן ציון נורדמן, ט"ז תמוז תשע"ה 03/07/2015 07:11
תגיות:

דעות (3)


א.
בלעם יוצא לדרך רכוב על אתונו. התלהבותו של בלעם לקלל את עם ישראל מכעיסה את הקב"ה והוא מציב בדרך מלאך ובידו חרב שלופה. האתון המבוהלת נוטה מן הדרך אל השדה, ובלעם שאינו רואה את המלאך, מכה את אתונו להחזירה לדרך. המלאך שב ומתייצב במשעול הכרמים, שם אין לאתון להיכן לסטות. היא נלחצת לקיר מפחד המלאך, ובתוך כך לוחצת את רגלו של בלעם. בלעם מוסיף להכותה.

שוב מתייצב המלאך, והפעם במקום צר כל-כך, שאינו מאפשר מעבר. האתון רובצת על מקומה, ובלעם מכה אותה בכעס רב. ואז מתחולל הפלא: הקב"ה פותח את פי האתון, והיא מטיפה לבלעם על שהוא מכה אותה למרות נאמנותה רבת השנים. אז גם נגלה המלאך אל בלעם ומוכיח אותו. הוא אומר לו כי האתון הצילה אותו ממוות, ועתה עליו להישמר ולדעת כי שליחותו תתבצע רק על-פי הנחיות ה'. בהמשך מספרת התורה כיצד בלעם, למרות רצונו לקלל, למעשה ברך את עם ישראל.

אנו קוראים את הפרשה הזו שוב ושוב, ולא מצליחים להבין. מה גורם לבלעם לרצות בכל זאת לצאת למסע המפרך? הרי הוא יודע שבסופו של דבר רק את מה שיאמר לו השם לומר, את זה יוכל לדבר. וכי חשב שהקב"ה לא יכניס בפיו ברכות? מדוע מתעקש כל כך בלעם לבוא, וכיצד זה לא לקח בחשבון שלבסוף יספוג ביזיונות ויחזור לארצו כלעומת שבא?

התשובה היא "הכבוד". כעת בלק מציע לו כבוד, לזה אי אפשר לסרב. חז"ל אומרים שהקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם. האדם יכול להפוך ללא רציונאלי, לפעול בלא שום היגיון, כאשר המניע שלו הוא אחד משלושת הדברים שהזכרנו. לא יאומן לאיזה תהום נפל בלעם מכך שרף אחר הכבוד.

חז"ל אומרים שכל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו, וכל המתרחק מן הכבוד, הכבוד מגיע אליו. והדברים נכונים ומדויקים. מי שמחפש כותרות ופרסום, יקבל כותרות, אבל לא את הכותרות שהוא רצה... ודווקא אותם ענווים, אנשים נקיי מעש, צועדים בדרכם בלא רעש וצלצולים, הם אלו שלבסוף יוצא שמם לשם ולתהילה, והם זוכים לכבוד רב.

ב.
מדהים לראות כמה ביזיונות אנשים מוכנים לספוג, למען טיפת כבוד... כמה מביך לראות אישי ציבור, אנשים מכובדים, ממתינים למנת הכבוד המיוחלת... אפשר לראות את זה כל העת בכל מקום. באופן אישי אני נתקל בהם בחתונות, תחת החופה. כמסדר הקידושין, אני יושב עוד טרם החתונה עם הזוג, ועובר עמם על רשימת הכיבודים. אך תמיד מגיע האיש, שכולם יודעים שאם לא יכבדו אותו באיזשהו כיבוד תחת החופה, שומו שמיים.

פעמים רבות אני מבחין בדמות חשובה, עומדת בפינת האולם ומצפה לכיבוד. כן כן. כיבוד. ליבי נחמץ בקרבי, כיוון שאני יודע שהוא לא ברשימה... הרשימה אצלי... תוך כדי חופה אני מנסה לשכנע את החתן לתת לו איזשהו כיבוד. החתן מתעקש. בכל זאת הוא רוצה שהחופה כבר תיגמר. אבל אני אומר לו "זה פיקוח נפש" והוא מתרצה.

אני נזכר באחת החתונות, פונה אליי אבי החתן כמעט בסיום החופה רגע לפני "שבירת הכוס", ואמר לי כי הוא שכח לכבד את אחד האורחים, איש חשוב מאוד שזה יכול לעלות בבריאותו. הייתי צריך לגייס את כל חוש היצירתיות שליף בכדי לייצר ברכה חדשה (הוא חייב ברכה! סתם כיבוד לא ישביע אותו...) כמובן הכל בגבולות ההלכה.

האם ידעתם שרוב הכיבודים בברית המילה, הם למעשה אלתורים לנפגעים? בחתונה יש הרבה כיבודים, להחזיק את מוטות החופה, למזוג את היין, ישנם שבעה ברכות, וברכת הגפן. לא חסר. אבל בברית מילה ישנה ברכה אחת בלבד. מה עושים? מייצרים תפקידים. להעביר את התינוק מיד אחת לשניה וכן הלאה.

ג.
וישנה עוד נקודה שחשוב להדגיש אותה. כבר הזכרתי קודם את הנס של "ויפתח ה' את פי האתון". האתון פותחת בדו-שיח עם בלעם. מאורע חריג זה, שהקב"ה פתח את פי האתון והיא החלה לדבר בשפת האדם, דורש הסבר. הקב"ה אינו עושה נסים ללא שיש בהם צורך מיוחד, הקב"ה קבע את סדרי טבע העולם והוא אינו משנה אותם באם אין בכך צורך הכרחי מיוחד.

כך שכאשר האתון רבצה על מקומה ללא יכולת לנוע, כי המלאך ניצב לנגדה - היה נדרש כביכול מהקב"ה שיפקח את עיניו של בלעם והוא יראה את המלאך, כפי שאכן היה לבסוף.

ואני שואל: מדוע כל הסיבות הללו לא מנעו מבלעם לעזוב את הכל בצד, לעשות "אחורה פנה" ולסיים את הסיפור?

אני חושב שהתשובה לכל השאלות הללו היא אחת. כאשר אדם מסמן לעצמו מטרה הוא שוכח הכל. כתבתי על זה לא אחת, שכאשר אדם יש לו נגיעות כלשהן, הוא לא רואה כלום אל מול עיניו חוץ מהגשמת המטרה. שום דבר לא יעצור אותו מלנסות להגיע אל המטרה.

אדם צריך שיהא לו מטרה. אך החכמה לדעת ולזהות שהמטרה לא צלחה, ואזי לשנות כיוון וללכת בדרך חדשה. יש משפט שאומר: "אל תצפה לתוצאה שונה, כשאתה הולך באותה הדרך". להיות בטוח בצדקת הדרך זה טוב. לעשות הכל בכדי להגשים את המטרה והייעוד זה נחוץ והכרחי, אך יש רגעים בחיים בהם צריך לעצור ולעשות "חישוב מסלול מחדש".

בברכת שבת שלום ומבורך!

הכותב משמש כמנכ"ל "מפעלות הרב גרוסמן", יו"ר "מדעים ויהדות" ויו"ר יהדות התורה- חדרה





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. בלי נגיעות