ט' סיון התשפ"ד
15.06.2024

אוי ואבוי, אשתי בזבזנית! יש תקנה?

הוא הגיע מסוייג לפגישה אך הבין שחייב עזרה • מה עושים עם אישה בזבזנית שאינה מתחשבת במצב כלכלי? הרב מאיר אפל, יועץ זוגי ומשפחתי, עשה לזוג הזה קצת סדר בראש

אוי ואבוי, אשתי בזבזנית! יש תקנה?


הזוג הצעיר שישב מולי היה הרבה יותר בוטח ונינוח לעומת שיחת הטלפון המהוססת שהתקיימה בינינו מספר ימים קודם לכן - בה נשמעה מבוכה רבה וחוסר אמון למשמע הצעתי, לשבת עם הזוג ולדון יחדיו על תהיותיהם.

תבין! הוא אמר לי בטלפון. התחתנתי רק לפני שנה. מה לי ולפגישה שכזו? אני לא טיפוס בעייתי שאתה מן הסתם חושב...

אני חוזר ומסביר לו בסבלנות בפעם השלישית ואף הרביעית - כי אדרבה, עצם העובדה שהוא לא מזמן נישא - היא יתרון גדול למצבו, יען כי כל המשקעים והמרירות שזוגות ותיקים יותר צוברים להם במשך שנים - אינם קיימים בעוצמה כזו אצלו, וכשמתיישרים ההדורים לבסוף, הרי הוא כאמרת חז"ל: "דומה לדיו כתובה על נייר חדש". אין עדיין את סימני המחיקות והצלקות שעלולות להיות קיימות אצל זוג שהחליט להתחפר ולהתעלם מהצורך וההפנמה שאכן לעיתים כדאי לשמוע דעה מקצועית של אדם שלישי.

ובכלל, הרגעתי אותו, הטיפוסים שמגיעים בדרך כלל הם דווקא השגרתיים ביותר, הבעיתיים הם אלו שמסרבים לשמוע צד אחר או להכיר בעובדה שישנה בעיה הנדרשת לפתרון.

על אף השיחה, לקח לו כמה ימים לקבל החלטה נבונה ולהתגבר על "אי הנעימות" הזמנית של לבוא ולהתייעץ. הבטחתי לו בשיחתנו שהרגשה זו תחלוף לו ברגע שיבין שהרגשת חוסר הנינוחות תהיה זמנית ומזערית לעומת החלטה אחרת שתגרום לו סבל ממושך ו"התבשלות" עם עצמו לאורך זמן.

לאחר שאלון טכני קצר מצדי, שטח הבעל את טענתו כלפי אשתו הניצבת לצידו. היא פשוט לא מבינה את מצבנו, התאונן. אני אברך כולל שלומד ומשתדל לעמוד בסדרי הלימוד - וגם לעשות מבחנים משלימים כדי להגדיל במעט את המלגה הזעומה אותה אני מקבל, והיא, הראש שלה מונח רק בבגדים, מבלי לחוס על מצבנו הכספי הדחוק. חשבתי בתחילה שזו תופעה שתחלוף לה ותעלם אחרי תקופת מה, ושנוצרה רק בגלל הרכש החדש של המלתחות העמוסות איתן הגיעה מביתה, אבל מסתבר שהדבר רק הגביר אצלה את התיאבון. מדי יום אני מתבשר על מכירה מיוחדת באזורנו, ועל קיומו של מבצע הנחות חסר תקדים בחנות פלונית, וכשאני מנסה להסב את תשומת לבה על כך שרק בשבוע שעבר היא קנתה בגד כלשהו, היא מחמיצה פנים לעומתי וטוענת שאינני מבין אותה כלל ושממש אין לה מה ללבוש...

אני מזמין אותך, אמר הבעל, לראות את הארון שלנו, עשרות קולבים של שמלות וחולצות למיניהן שעומדים מסודרים עמוסים עד להתפקע - חלקם אף נושאים שתים או שלוש מחלצות על כתפיהם
והיא בהתעלמות שכזו מבזבזת את הכסף האחרון שלנו על עוד פריט לבוש צהבהב שכל כך מתאים לזוג נעלים שקנתה לא מזמן בסבב הקודם של הבזבזנות הזו!

אני חש שאני קורס לנוכח הפזרנות הזו!

כל פעם שאני מוצא חוברת פרסום מקומית בתיבת הדואר אני יודע שהדבר עלול לעלות לי במחיר כבד שאני לא מתמודד איתו. והמקומם ביותר הוא שהכל תחת המעטה הכה מרגיז של טענת "אין לי מה ללבוש", סיים לו הבעל הצעיר בלהט.

לא נפלתי מהכסא לשמע טענות אלו, הן נשמעות אצלי דרך קבע אחת לתקופת מה. גם המענה הברור לכגון דא - שגור על לשוני היטב. רק שלצורך העניין, חשוב היה לי לשמוע את תגובת אשתו שתשפוך אור על מקרה זה ותאמר אף היא את דבריה - לוודא שאין כאן אכן משהו חריג שמסתתר לו מעבר לכך.

האשה מצידה טענה על היות בעלה מחושב על כל שקל בדייקנות הגובלת בקמצנות. כל קנייה שלה נרשמת בזכרונו ונשלפת כתגובה בעת שמתעורר צורך "אמיתי" שלה לקנות דבר מה, ובכלל הוא שוכח לספר שגם היא עובדת ומרוויחה משהו.

אני כל הזמן מקבלת ממנו את ההרגשה שאני בזבזנית ופזרנית, בעוד הוא אינו ער לצרכיי ומתנהג באטימות.

רווח לי במעט עבורם מחד, לאחר שהשמיעו את טענותיהם. הפחד וההיסוס שנשמעו בשיחת הטלפון הראשונית שלנו נתנו לי להבין שהוא לכאורה עומד בפני שבר שאין שני לו, משהו נוראי שהתגלגל לפתחו, אך מאידך כאב לי על זוג צעיר זה, שברור היה כי לו קיבלו הדרכה נאותה ונכונה - היו נמנעים מלהגיע למצב הנוכחי.

חביבי, פניתי אל הבעל ושאלתיו, היודע הנך מה זה צבע כחול פטרול?
הבעל הניד את ראשו לשלילה.
ושמא הנך יודע מהו כתום בריק?
ממש לא, ענה בפליאה.
ושמא תוכל לומר לי מה הבדל בין בד שיפון ללייקרה? הקשיתי.
הבעל התמה ענה שוב בשלילה שכולו אחוז תמהון לפשר השאלון שזה עתה "נחתו עליו".

ואני הסברתי לו בחיוך: אמנם אתה אינך יודע מה זה, ובאמת אינך אמור להבין, אך דע לך שדברים אלו שאינך בקיא בהם - הם ברומו של עולם בתורת הבגד של האשה, כסוגיות החמורות ביותר שתופסים את שרעפיך. הדברים הפעוטים האלו שנראים לעיניך כחוט השערה, הם כהררים בעיני אשה, ואתה פשוט לא מודע לכך. בגד שנלבש אתמול, מבחינת אשתך לא יוכל להילבש היום - באותה מידה שאתה לא תהא מסוגל לשוב ולאכול במשך שבוע את אותו תפריט של ארוחת צהריים, רק שפשוט אינך יודע זאת!

כשחז"ל קבעו את חובת הבעל לשמח את אשתו בחג, הם גם הגדירו זאת בצורה מאד ברורה וקרובה לנפשה, בבגדים. הם כבר עמדו על כך כי זה "הדבר" החשוב ביותר אצלה שמתבטא בשמחת החג. דבר שרחוק מהרגשתו של הגבר המצוי.

מה שאצלך נראה אולי טפל ומיותר, עומד בראש מעייניה של אשתך, וחשוב לצורך נפשה לא פחות ממזון לגוף.

זה לא שבעלך קמצן, ולא שאשתך בזבזנית - הדגשתי בפניהם.
אתם האנשים הרגילים והנורמטיבים ביותר שיש, פשוט חוסר המודעות הוא זה שמביא אתכם לחיכוך המיותר הזה. אם תפנים זאת ותתייחס לצורך הקנייה - כל עוד הוא נעשה בצורה לא מוגזמת, כמו לצורך הברור שלך למשל לשלם חשבון חשמל, הרי שאז זה גם ייקל מעליך מבחינה נפשית ולא תרגיש שאתה נכנע פה לאיזו סחיטה בזבזנית שנובעת מיצר קניה בלתי נלאה של רעייתך.

ניכר היה כי הדברים הקצרים הללו פעלו את פעולתם - והביאו רגיעה למשכנם.

לתגובות: הרב מאיר אפל - ראש מכון שלמ"ה לשלמות הבית
[email protected]
זוגיות שלום בית ייעוץ קניות בזבזנות

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 3 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד