י"ג תמוז התשפ"ד
19.07.2024

האיום הטריפולטאי: נקמת הכייס המנומס • טור

לא רק בבית-התבשיל הליטאי, אלא גם במטבח הטריפוליטאי - יודעים להגיש נקמה קרה • טורו של אבי בלום

האיום הטריפולטאי: נקמת הכייס המנומס • טור
משה גולדשטיין


הראשון שהריח את התבשיל החרוך היה סגן שר האוצר איציק כהן. "אין לכם צ'אנס, זה סתם יוביל לפיצוץ. תחפשו כסף במקום אחר, לא בקצבאות ולא בישיבות", הוא הזהיר במוצ"ש האחרון את בכירי האוצר.

לאיציק כהן, זו הקדנציה השלישית כסגן השף במטבח של המדינה. מתכוני המטבח הטריפוליטאי של כחלון - מוכרים לו מהבית, כבן העדה. רגע לפני שמנכ"ל לשכת רה"מ אלי גרונר, ומנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד התיישבו לסעודת מלווה מלכה עם סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, ניסה איציק כהן לכבות את הגז, ולהציל את הכופתאות.

ליצמן הגיע לפגישה על משבצת "איש חסיד היה", וגילה במהירות שמנסים להותיר אותו "בלי מזון ובלי מחיה": עם קיצוץ בקצבאות, חיתוך רוחבי בתקציב הישיבות והשמטת חובות. "יש דרך להפר נדרי נישואין, אך לעשות זאת פחות מחודשיים אחרי החתונה?", שאל ביום שני השבוע אחד מבכירי יהדות התורה וציטט את דברי הגמרא במסכת גיטין דף ל"ו ע"ב. עי"ש.

בש"ס וביהדות התורה היו מודעים מלכתחילה למוסר התשלומים הירוד של ממשלות הליכוד. אבל גם הפסימיים שבין החברים לא האמינו ששבועות ספורים אחרי שהגיעו למתווה תשלומים ברור - הם ימצאו עצמם כמו הנושים של ממשלת יוון. אחת מההצעות של כחלון שהעלתה את חמתם, הייתה לפרוס את התקציבים לתקופה של שנתיים-שלוש. בממשלת צרה-צרורה שאיש לא יודע אם תשלים את שנתה, מדובר בהצעה מבזה שערכה כשווי הדרכמה.

"ביבי וכחלון פשוט עבדו עלינו בעיניים", הסביר השבוע בזעם מהול בתסכול ח"כ בכיר בצוות המו"מ של יהדות התורה, "אנחנו לא חבורת מהמרים ולא סגרנו הסכם בקזינו של אורן חזן. הרי ישבנו עם זאב אלקין, האיש היחיד בליכוד שמילה שלו היא מילה. כל סעיף בעל משמעות תקציבית, נחתם רק אחרי שהוא יצא מהחדר וחזר עם אישור תקציבי של נערי האוצר.

"מרגע החתימה ועד היום חלפו כמה שבועות שבהם שום מאורע דרמטי לא התרחש. לא ביטחוני, לא מדיני וגם לא כלכלי. ההיפך קרה. התברר שהגרעון התקציבי נמוך ממה שחששו מלכתחילה. נמצאו גם עודפים בביטוחי החובה בסכום של יותר ממיליארד - שחולקו לציבור בנדיבות. אז איך יכול להיות שבן לילה החרדים שוב הפכו לסחטנים של המדינה?".

בישיבת קבינט הדיור שהתקיימה בבוקר יום שני השבוע, התפרץ דרעי על כחלון שביקש לאשר את רפורמת מחיר למשתכן – אשר עלותה לאוצר המדינה מוערכת במיליארדים רבים. "למה כשאנחנו מבקשים זה סקטוריאלי וכשאתה מבקש זה מקצועי?", שאל דרעי. "אני לא מקבל את סדר העדיפויות שלך", הוא אמר לכחלון, "לא יכול להיות ששפיכת מיליארדים על תקצוב לדיור היא צעד חברתי בשעה שתיקון קצבאות הילדים מוגדרת על ידי האוצר כמהלך סחטני".

תחנת כחלון אינה עונה. את המסרים שלו, כחלון מעביר באמצעות התקשורת האלקטרונית והכתובה. אבל אותות המצוקה ששידר דרעי מעידים על הלך הרוח בקרב הנציגות החרדית. זו אינה ההתכחשות - המקפיצה כשלעצמה - לכל מה שהובטח וסוכם, אלא בעיקר הדרך בה הדבר נעשה. אי אפשר לטעות בבליץ התקשורתי שמנוהל נגד החרדים - החל ממוצ"ש האחרון. אחרי מו"מ קואליציוני שעבר איכשהו בשלום, הגיע כחלון ובמו ידיו הצית מחדש את אש ההסתה.

גם להפרת סיכומים - יש כללי משחק. כשעושים זאת בדיסקרטיות, בחדרים סגורים ובנימוקים ענייניים, זו חצי צרה. אבל כשהצד המפר הופך את הצד השני למטרה בפני עצמה, ומצהיר בכל במה אפשרית על שבירת הכלים, זו כבר הכרזת מלחמה.

השבוע נדמה היה כי דף המסרים שיצא מלשכת שר האוצר כחלון, הוא אותו נייר עמדה מקדנציית יאיר לפיד. לפיד ההסתה הוצת מחדש בתקשורת עם חשיפת "כספי הייחודיים" של ח"כי יהדות התורה, הפרסום המגמתי והמסולף על מיליארדים שעושים דרכם לישיבות, ותיאור הקטסטרופה שצפויה למשק אם לא תיעצר הסחטנות החרדית.

מבחינת היהדות החרדית, הרי שבמאזן הרווח וההפסד - התקציב הצפוי כבר נסגר (עוד בטרם הוגש) במאזן שלילי. גם אם החברים החרדים ילחמו בהצלחה עד השקל האחרון - בקרב על דעת הקהל, כבר הפסדנו.

"מה אתם רוצים ממני? לא איתי חתמתם הסכם אלא עם ביבי. לכו אליו", היתמם השבוע כחלון במהלך שיחותיו עם גפני, דרעי, ליצמן ושות'. החבר'ה בליכוד מכירים את הנוסח והסגנון של האיש שהיתממותו-אומנותו. הכייס המנומס - כפי שכונה כחלון בעבר בפי חבריו בליכוד - הפך השבוע את כולנו לסחטנים, במודע ובכוונה תחילה. הח"כים החרדים שחשו עם הקמת הממשלה כמי שחזרו למשול בכיפה, גילו השבוע שהכיפה – היא בכלל אדומה.

ממשה עד משה
משה כחלון רחוק מלהיות יאיר לפיד. על כך יכולים להעיד כמעט כל הפוליטיקאים החרדים שצברו קילומטראז' במחיצתו, ולא רק סגנו החרדי במשרד שעומד עם הזרנוק ביד ומנסה גם בשעת כתיבת השורות לכבות שריפות. כחלון אינו הטיפוס שיעשה קופה על גב החרדים. הוא פשוט לא נוהג להישאר חייב. לאף אחד.

כדי לנסות להבין את פשר התנהלותו השבוע, צריך לחזור שלושה שבועות לאחור, למה שכבר תואר כאן, בטורים ובטונים נמוכים יחסית לעוצמת הדציבלים של המעורבים. הדרמה שראינו השבוע, אינה עלילה בפני עצמה, אלא פרק נוסף בסדרת 'ממשה (כחלון) עד משה (גפני)'.

להלן תקציר הפרקים הקודמים: בחודש שעבר הפתיע שר האוצר כחלון כשהקדים להביא לאישור הממשלה הצעת החלטה המורה על העלאת מס הרכישה.

כחלון העמיד את האמינות שלו למבחן הציבור, והקרדיט הציבורי כידוע, הוא סוד קסמו של יו"ר מפלגת אווירה. ביום שהאמינות חומקת מבין אצבעותיו, המצביעים נעלמים ואיתם גם מידת הצייתנות של החיילים האלמוניים ברשימה.

בפרשת מתווה הגז, כחלון איבד קרדיט ציבורי בקצב של צניחת מניות מגה. ההימנעות שלו מלפרק את המונופול למרות הבטחותיו הברורות מלפני הבחירות - נתפסה כקומבינה שנועדה לשרת את חברו הטוב, טייקון הגז קובי מימון. זה בא לידי ביטוי בדעת הקהל, ולא פחות משמעותי מבחינת כחלון - באובדן הרספקט מצד הח"כים ברשימתו, מהמיניסטר יואב גלנט ועד החכפ"ש מייקל אורן.

כחלון הבין שהוא בבעיה ותלה את כל יהבו בספין העלאת מס הרכישה על דירות להשקעה. הוא תכנן בליץ מהיר - שבאמצעותו יפתיע את השוק ויהפוך את הכותרות משליליות לחיוביות. הוא העביר בהפתעה החלטה בממשלה, ולצורך יישום הרפורמה בפועל - נדרש לאישור מיידי של ועדת הכספים לקראת ההצבעה במליאת הכנסת. כאן, כזכור, נתקל כחלון ביו"ר הוועדה מיהדות התורה - שלא מחזיק חותמות גומי במגירת שולחנו.

תחילה, הסביר גפני לכחלון - ככה שהוא יבין - שכדי לאשר את ההצבעה הוא נדרש לאישור יו"ר הכנסת. כחלון לא ויתר, ואחרי שתי שעות המתנה לא מהנה במסדרון יו"ר הכנסת, האישור היה בידו. ובכל זאת חלפו 72 שעות עד שוועדת הכספים אישרה את ההחלטה ובסך-הכל שבוע תמים חלף מיום קבלת ההחלטה בממשלה ועד להחלתה על רוכשי הדירות.

במהלך השבוע הזה, התנפלו אלפי משקיעים על מלאי הדירות המצומצם וקנו מכל הבא ליד. כחלון איבד את הגורם החשוב ביותר במהלך: אלמנט ההפתעה. בעצם, האלמנט נשאר, רק שבמקום להפתיע, הוא הפך למופתע.

על-פי נתוני האוצר, מלאי הדירות למכירה באזור המרכז - חוסל. לפירצה שנוצרה בין החלטת הממשלה לבין האישור בכנסת, נכנסו כששת אלפים רוכשי דירות, רובם ככולם להשקעה. על-פי הנתונים שפורסמו השבוע, סכומי המשכנתאות שנלקחו מהבנקים בחודש יוני לבדו, קפצו לשבעה מיליארדי שקלים. חלק הארי של הסכום, אושר על-ידי הבנקים בפרק הזמן שבו היה החוק תלוי על בלימה, בין ממשלה לוועדה.

התגובות לא איחרו לבוא. העיתונות הכלכלית הכתירה את המהלך ככישלון חרוץ. בסקר פאנלס פוליטיקס שנערך השבוע רק 23 אחוזים מהנשאלים העניקו לשר האוצר ציון חיובי. 61 אחוזים מהנשאלים הביעו אי-אמון במהלכיו בתחום הדיור. וכל זה, אחרי פחות מחודשיים ימים בתפקיד. כחלון עוד לא הספיק לאחוז בהגאים, והספינה כבר התנגשה בקרחון. רק לשם ההשוואה, הרי שיאיר לפיד בשלב הזה של הקדנציה שעברה, כבר חצה בסקרים את שלושים המנדטים. הסוף ידוע.

בעקבות כישלון המהלך השמיע כחלון בשבועיים האחרונים סדרת התבטאויות, בסגנון של מוכיח בשער: "אני אומר למשקיעים, תפסיקו להשכיר דירות למשרדים; צריכה להיות התחשבות מצד המשקיעים, אלוקים נתן לכם, מה יקרה אם תרוויחו פחות ותחשבו גם על הזוגות הצעירים?; מה, כל אחד לעצמו? כל אחד מעניין אותו רק הוא עצמו?".

בבית המדרש הישיבתי למדנו, כי משגיח המרבה בהטפות מוסר, מעיד על עצמו, בקולו, שאיבד שליטה על צאן מרעיתו.

ערבות צד ג'
שר האוצר המתוסכל הרגיש שהמהלך של יו"ר ועדת הכספים, הוציא לו את כל האוויר מבלון מס הרכישה. את הריקושטים חטף חברו של גפני לסיעה, יענק'ל ליצמן, שהיה החרד הראשון שנקרה בדרכו של כחלון.

עוד בטרם יאמרו שופטי בג"ץ את דברם, שמורה לליצמן הזכות להשתתף בישיבות ממשלה, בהן נידונות סוגיות בריאותיות. ליצמן היה מעדיף לוותר על הפריבילגיה, לפחות לאותו שבוע בו נתקל בכחלון הזועם. "למה עשיתם לי את זה?", הטיח כחלון, "נתתי לכם הכל, לא שמעתם ציוץ מכיוון האוצר נגד העברת תקציבים לחרדים, אבל במבחן הראשון, עשיתם עלי סיבוב ותקעתם לי סכין בגב. ובגלל מה? בגלל מס רכישה? הרי הדיור זהו הדגל שלי ולמס הרכישה אין שום קשר לנושא מגזרי-חרדי".

ליצמן ניסה להרגיע את השר הזועם, אבל כחלון הזכיר לו שמבחינתו הוא חתום על ערבות צד ג' - כאותיות המפלגה - לחברו לסיעת יהדות התורה. זה היה בשלב בו נראה היה שמשבר השליטה על ועדת הכספים יביא לדחיית הסיכומים עם יהדות התורה.

היות ונכספה וגם כלתה נפשו של ליצמן לחזור למשרד הבריאות, הוא התערב ונפגש עם כחלון. "ערב הקמת הממשלה פגשת אותי בנתיבות", הזכיר כחלון לליצמן, "הסברתי לך שאני חייב לשלוט בוועדת הכספים, כי אינני יכול להרשות לעצמי יו"ר לעומתי בוועדה הכי קריטית מבחינתי. אמרתי לך שאת גפני אני לא מספיק מכיר, ואתה נתת לי את המילה שלך שגפני כיו"ר הוועדה לא יתקע לי מקלות בגלגלים גם כשיעמדו על הפרק נושאים מגזריים. ובסיבוב הראשון מה קורה? את הרפורמה החשובה הראשונה שאני מבקש להעביר הוא תוקע לי, ועוד בלי שום סיבה".

אחד מחברי הממשלה שעמד בסמוך למקום התפרצות הר הגעש, מספר שכחלון, בסגנונו המנומס, נשבע לנקום. הוא הסביר שזו לא רק יהדות התורה - אלא גם ש"ס והעומד בראשה שחורשים על גבו בשדה הבור החברתי: "יצאתם מדעתכם?", הוא שאל, "את משה כחלון החברתי מגבעת אולגה, אתם הופכים משותף חברתי - לאויב שנלחם בשקופים ומשתף פעולה עם ברוני הגז?".

בשלב ההוא, כשמפלס הזעם עלה, כחלון איים בהעברת תקציב עוקף-חרדים, בתיאום עם האופוזיציונרים לפיד ואיווט. השורה התחתונה שלו הייתה, שמבחינתו, הוא איבד את שאריות האמון בחרדים.

מאז אותה תקרית חלפו יותר משלושה שבועות ונראה היה שהכעס התקרר. גפני הסביר ובצדק, שכיו"ר המקפיד לתת כבוד גם לחברי האופוזיציה בוועדה - הוא אינו יכול לנהוג בהם בדורסנות, ובפרט כשמדובר בממשלה צרה עם רוב שברירי. דרעי בסופו של יום, עשה לכחלון טובה - כשהעביר את סוגיית סמכותו לכנסת ואפשר לכחלון להתמיד בהימנעותו ולטרפד את העברת מתווה הגז בכנסת. המהלך של דרעי הציל את שאריות כבודו האבוד של משה החברתי, יליד גבעת אולגה. החרדים טעו לחשוב שזה פתר גם את המשבר החברי.

רק בשבוע שעבר דומה היה ששבועת הנקמה של כחלון שנאמרה ברגע של כעס - הופרה והותרה, ברוח האמור בפרשת השבוע. גפני סייע לכחלון מול ביבי בסיכול העברת תקציב תלת-שנתי. כחלון נענה לבקשת דגל התורה והסיר את התנגדותו להכללת סגני השרים בתזכיר החוק הנורווגי.

באו הימים האחרונים והוכיחו כי לא רק בבית-התבשיל הליטאי, אלא גם במטבח הטריפוליטאי - יודעים להגיש פלטת קינוחים של נקמה קרה.

מברקת ועד ביבי
מי ששוב נהנה אצלנו מהנחת סוף עונה, הוא הידיד-ישכון-לבטח, נתניהו טוב ליהודים. את היחס שלו לחרדים (טוב, גם לחרדים) ניתן להגדיר כבוגדנות סדרתית. בקדנציית תור הזהב (שקדמה לתקופת לפיד), הוא היה הראשון שאירח בלשכתו את המפגינים מ'מאהל הפראיירים', פתח פעמיים ברציפות את ישיבות הממשלה עם הבעת תמיכה במאבקם והפיח רוח חיים במחאה.

בג"ץ, שיודע תמיד לזהות לאן נושבת הרוח, סתם את הגולל כשפסק כי 'חוק טל' אינו חוקתי. ברחוב החרדי, ביבי יצא מזה בלי שריטה. כאילו לא הוא - היה הראשון שזיהה אותנו כמטרה.

על הקדנציה הקודמת מיותר להכביר מילים. מלפיד ועד בנט, כולם הואשמו ברדיפתנו, רק לא ביבי. עכשיו, בקדנציה הנוכחית, כאשר בלי החרדים אין לו זכות קיום, ביבי מסביר שזה שוב לא הוא - אלא כחלון. "אתם הרי יודעים שכחלון לא עשה את זה על דעתי. הראש שלי היה השבוע בווינה, לא בירושלים", הוא אמר לנציגים החרדים. או במילים אחרות: אני אטפל בגרעין האיראני, אתם תתמודדו עם האיום הטריפוליטאי.

העובדות כמובן מוכיחות אחרת: הכותרות האנטי-חרדיות, יצאו לאור במוצ"ש האחרון בידיעת מנכ"ל משרד רה"מ. פגישתו המשותפת עם ליצמן וגישושיו מול דרעי - הודלפו לעיתונות עם כל השמאלץ הידוע של סחטנות חרדית. עיתון הבית ישראל היום, יצא השבוע יום אחר יום עם כותרות חדשות על דרישה לקיצוץ 4 מיליארדי שקלים מתקציבי החרדים.

הסמכות הרוחנית והפיננסית של הביביתון שסימן השבוע מטרה על גבנו, הוא שלדון אדלסון פטרונו של ביבי, ולא חברו של כחלון, הטייקון קובי מימון. לזה האחרון, יש עיתון אחר לממן. לא ישראל היום. יום ליום.

ואחרי כל זה, ביבי יסביר בפעם המי יודע כמה שהוא בכלל האיש הטוב. הרע והמכוער הם איווט/לפיד/בנט/כחלון - מחק את המיותר או הוסף את החסר בהתאם להרכב השותפים המתחלפים.

אז נכון שקואליציה בלי חרדים - אינה ברת היתכנות, אך כל עוד ניתן לקנות את הנציגים בזול, אחד-אחד ולא כקבוצת כוח מאוגדת ומגובשת, השלטון מובטח גם לקדנציה שלישית ורביעית. נקפיץ אותם בספורטק, נרקיד אותם זומבה על חומות ירושלים, והם ימשיכו לתמוך ולמחוא כפיים. כן, כן. לרגעים ספורים השבוע, נראו החברים לקואליציה הפרלמנטרית, כמו חברי הקואליציה העירונית בירושלים.

רק שהחבר'ה בכנסת, בניגוד לנציגים בעירייה, לא נוהגים להגיש את הלחי השנייה. ההזדמנות המיידית שתיקרה בדרכם לאותת בחזרה לראש הממשלה שמשהו כאן קרה, תהיה בבחירת נציגי הכנסת בוועדה לבחירת שופטים, הצפויה בקרוב. שני נציגי הכנסת ייבחרו מאחורי הפרגוד, והנוהג במשכן קובע שאחד מהם יהיה נציג האופוזיציה.

אלא שגם את הנוהג הבלתי כתוב הזה, ביבי מתכוון לרמוס. בסופ"ש שעבר נתניהו סגר דיל עם איווט - באמצעות הנגבי, ולפיו תתמוך הקואליציה השברירית בנציג ישראל ביתנו, רוברט אילטוב. ישראל ביתנו מצידה תתמוך במועמד הקואליציה לוועדה. ועל מי בונים השניים כתומכים בטוחים? ניחשתם נכון, על החרדים. פראיירים לא מתים, ומבחינתם של ביבי ואיווט, הם אפילו לא מתחלפים.

סנקציות שיפוטיות
סיבות לטרפוד הדיל בין ביבי לאיווט לא חסרות. נתחיל מליברמן עצמו שבמשך שלוש קדנציות רצופות הניף את דגל השוויון בנטל, וכיום תולה את הישארותו באופוזיציה בכניעת ביבי לחרדים. נמשיך למועמד בכבודו ובעצמו, רוברט אילטוב, שהיה האיש שהיטה את הכף בוועדת שקד בעד אישור סעיף הסנקציות הפליליות.

לפניו ישב בוועדה דודו רותם המנוח, שסירב להרים יד בעד סנקציות פליליות ללומדי תורה. אילטוב שהוצנח במקום רותם שהודח, קיבל הוראה לעשות ככל שיורה לו האדמו"ר עופר שלח. רק שבניגוד לגפני שנשא לשווא את שם האדמו"רית שלי יחימוביץ' בנוגע למתווה הגז, הרי שאילטוב, נהג במתווה הגיוס כחסיד אמיתי והצביע ככל שהורה לו מורו ורבו בוועדה. רק בגלל תמיכתו המכרעת בסנקציות הפליליות, ראוי שיינקטו נגד סנקציות שיפוטיות.

לדרעי יש שיקול נוסף, אנוכי ואישי (ובעגה הפוליטית: ענייני וציבורי) לטרפד את דיל הוועדה לבחירת שופטים שרקחו ביבי ואיווט. שופטי בג"ץ טרם הכריעו בעתירה שהוגשה נגד מינויו לשר, והרושם שנוצר הוא שהם אינם ששים להכריע במהירות. לנגד עיני דרעי עומד תקדים צחי הנגבי, שהמתין להכרעה במשך קדנציה שלמה כשר משפטים והתנהג בהתאם. אם דרעי יטרפד את דיל ביבי-ליברמן מכל הסיבות הנכונות, תהיה בכך גם קריצה קטנה לשופטי הבג"ץ שמאוד לא אוהבים את הדיל שבא לעולם במטרה לגבש גוש ימני חוסם בוועדה. דרעי הרי תמיד האמין שהכרעותיהם של העליונים, חפות משיקולים זרים.

אבל לפני הכל זהו ביבי עצמו ששוב לוקח את החרדים כמובנים מאליהם עד כדי כך שניתן לסגור דילים בשמם - מאחורי גבם. התמיכה בנציג ישראל ביתנו לא נכללת בהסכם הקואליציוני, ואין שום סיבה לגלות נאמנות-אקסטרה, לראש-ממשלה מהליכוד שנוהג כמו יצחק שמיר ושולח את החרדים לתלות את ההסכמים על הקיר.

כמו בעיריית ירושלים, גם כאן יש מי שמנסה לקנות את הנציג הבעלזאי בנזיד עדשים. ההבטחה שניתנה לאייכלר על-ידי גורמים בישראל ביתנו היא, שבתמורה לתמיכת יהדות התורה באילטוב, נציגי ישראל ביתנו יתמכו באייכלר כנציג הוועדה למינוי דיינים. תנוח דעתך ר' ישראל, החבר'ה מישראל ביתנו יצביעו עבורך, כמו שיעשו זאת חבריך ליהדות התורה.

אין שום סיבה שנעניק לביבי ולליברמן מתנת חינם בוועדה למינוי שופטים. אם יש ח"כים במשכן שמגיע להם צל"ש, אלו החברות והחברים ממפלגת העבודה. במידה וחוק הגיוס המתוקן יעבור - זה יהיה בעיקר בחסדיהם של הנמנעים מהאופוזיציה. לא רק איימן עודה והחברים הערבים, אלא גם יחימוביץ' וחברים נוספים מהעבודה שכבר הבהירו כי לא יתנגדו לתיקון החוק שיבטל את הסנקציות הפליליות.

גם בנוגע ללויאליות יוצאת הדופן של החברים מהעבודה לא מיותר להכביר מילים. על גלי ההסתה שהתעצמו השבוע, לא ראינו את הגולשים מסיעת העבודה. ההדלפות וההשמצות יצאו משורות הקואליציה ואופוזיציית הימין ישראל ביתנו.

במקום להרים את הכפפה ולתקוף את כניעתו של ביבי לחרדים, בחר יו"ר האופוזיציה הרצוג להתייצב עם הראשון-לציון באזכרת סבו (של בוז'י), הרה"ר הגאון רבי יצחק הלוי הרצוג זצ"ל ולהצטלם במשותף בסמוך לקבר אביו (של הראשל"צ) מרן הגר"ע יוסף זצ"ל.

גם יחימוביץ' וחברים נוספים בעבודה נמנעו השבוע במכוון מלהצטרף למקהלה האנטי-חרדית. בפוליטיקה אין חברויות ונאמנויות, אלא החלטות תועלתניות. החברים ב'עבודה' עדיין מאמינים שיש סיכוי לחיבור עתידי עם החרדים, ובניגוד לחברים כפויי הטובה מהליכוד, הם מתנהגים בהתאם.

לדידם של החברים בעבודה הסדק בדלת לשותפות עתידית עם החרדים, עדיין קיים ושווה להשקיע בהרחבתו. בשיקול תועלתני קר ומחושב, אין שום סיבה לטרוק להם את הדלת על היד, ולהפוך אותם מפאסיביים לאקטיביים.

את התגמול לחברים מהעבודה, והגמול לביבי ולאיווט - מן הראוי שהח"כים החרדים יגישו בבחירות החשאיות לחברי הוועדה למינוי שופטים. אם יש צדק - יוֹפַע מיד. אם נותר בנציגינו כבוד – יוֹפַע בקרוב, מאחורי הפרגוד.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת קו עתונות
ליברמן נתניהו שופטים בחירות תקציב

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 4 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד