1. עמוד הבית
  2. דעות
  3. יעקב ריבלין

סולם יעקב: למה התפשר ליצמן?

התוספת היחידה לקצבאות הילדים היא מה שיינתן כעת במזומן. מדוע, אם כך, התפשר סגן השר? • טורו של יעקב ריבלין
יעקב ריבלין, בקהילה, ט"ז אב תשע"ה 01/08/2015 20:44

שששש שששש


תגידו מה שתגידו על יכולת ניהול הסיכונים של שלושת הלוחמים שלנו, ה"ה דרעי, גפני וליצמן (להלן: דג"ל), הגובלת לפעמים בפחזות מסוימת - הרי שהם תמיד יודעים לשים ברקס ולעצור צעד אחד לפני התהום. בשבוע שעבר היה זה ח"כ גפני שמחל על כבודו ומשך ברגע האמת את המועמדות המיותרת מלכתחילה לוועדה למינוי דיינים. השבוע היה זה תורו של סגן השר ליצמן, שביצע פליק פלאק לאחור בנושא התוספת לקצבאות הילדים. כפי שמסתמן כעת, אם השכל הישר יגבר גם על האגו של דרעי נשמע בקרוב ממש פשרה גואלת גם בנושא מע"מ אפס על מוצרי יסוד. בינתיים, ההצהרות של האחרון די מיליטנטיות בנושא. וזה גרוע מאוד. יען כי הניסיון של השניים הראשונים אמור ללמד אותו שככל שמטפסים גבוה יותר בצמרת העץ, הירידה ממנו מלווה בחבטות ושריטות עמוקות יותר.

מעקב אחר התנהלותו של ליצמן בשבוע האחרון מלמד שהוא לפחות יודע ללמוד מניסיונם של הקודמים לו. הוא עקב אחרי ההתנהלות של גפני, שעצר אמנם צעד אחד לפני התהום אך שבר את הרגליים במהלך הבלימה הפתאומית ברגע האחרון, והכין לעצמו סולם מכובד, נוח ובהחלט אלגנטי. אם העץ הגבוה היה כינוס מועצת גדולי התורה שהורתה, לכאורה, לדרוש את קיום הבטחת הקצבאות ככתבה וכלשונה (איך אמר ח"כ מוזס בצאתו מישיבת המועצה: "גדולי התורה החליטו שהסכמים צריך לכבד") הירידה ממנו הייתה באמצעות תוכנית מסובכת ורבת סעיפים שהכותרת שלה היא: כן. נקבל, אך במועד מאוחר יותר.

כך אפשר היה לגשת שוב השבוע לחברי המועצה ולקבל את הסכמתם. לאחר שזו הושגה, יכולים המתנגדים הגדולים מדגל התורה לעמוד ולהסביר עד שגרונם ניחר כמה התוכנית גרועה ועד כמה אין בה ממש. המועצת החליטה. המועצת הסכימה. ליצמן חופשי כעת כציפור דרור ויכול להתענג בנחת על הכותרות הנאות שהעניקה לו תוכנית שיווק הקנאביס הרפואי בבתי המרקחת.

אלא שממש לא בטוח שההצלחה התדמיתית של שיווק החלופה החדשה לתוספת קצבאות הילדים תחזיק מעמד מעבר למספר שבועות או אפילו כמה ימים. מהרגע שיפורסמו הפרטים המלאים של התוכנית (מה שייעשה בחלקו בשורות הבאות) יתחילו לצוץ השאלות הקשות על מהות הסיכום. למזלו של ליצמן תחל לבינתיים פגרת הכנסת, הציבור יוצא בהמוניו לדאבוס או לנחל עמוד ונושאים חדשים יתפסו את הכותרות. השאלות הקשות בהמשך. הישארו עמנו.

עיקרי התוכנית ידועים: התוספת שהובטחה בהסכם הקואליציוני לקצבאות הילדים תבוצע בשני מישורים. הראשון, תוספת קטנה במזומן שתינתן החל ממועד אישור התקציב בכנסת. החלק השני בסך חמישים שקלים יופקד בחשבון חיסכון על שם הילד הזכאי ויינתן לו, כולל ריבית והצמדה, בהגיעו לגיל שמונה עשרה. מהצהרותיו של שר האוצר, שרוצה גם הוא לקבל קרדיט בנושא, עולה כי ילד שייוולד כעת עשוי לקבל בהגיעו לגיל גיוס סך של כשמונה עשר אלף שקלים, וזאת בהנחה שהמדינה תתמיד בהפרשותיה לאורך כל התקופה וכי באיזה יום בו יהיה גירעון כבד בתקציב המדינה לא יוקרב המשך החיסכון על מזבח הקיצוצים. אם כספים שכבר משולמים יכולים להתבטל (עיין ערך תוספות הרב שמואל הלפרט) על אחת כמה וכמה הפקדות לתוכניות חיסכון.

עד שיקרה מה שיקרה, בינתיים רעיון החיסכון נראה על פניו מעניין. במקום שמשפחות האברכים יקבלו כבר עכשיו את מלוא התוספת לקצבאות ועלולות לבזבז אותה על מימון נופש ביער השחור או החלפת הסובארו סטיישן בהונדה אינסייט חדשה - יצטבר לו הכסף בתוכנית חיסכון ויגדל בריבית והצמדה. בתום ח"י שנים הוא ישתחרר וישמש למטרות חיוניות. מה זה מטרות חיוניות? הנה הרשימה מתוך מסמך שעיקריו מתפרסמים בזאת לראשונה. לגזור ולשמור: חתונה; רכישת דירה; השכלה; הכשרה כולל סמינרים. והכול כנגד קבלות מאושרות כחוק. בגיל עשרים ואחת ניתן יהיה להוציא את הכסף לכל מטרה.

הרעיון מעניין אך אינו חדש: האב הרוחני של התוכנית הוא מי שמכהן כיום כיו"ר האופוזיציה ומפלגת העבודה, יצחק הרצוג. היה זה בימי כהונתו בממשלת נתניהו השנייה כשר העבודה והרווחה. הרצוג טען שאין להגדיל את קצבאות הילדים ואין להוסיף עליהן. הסיבה: מרבית הכסף הולכת לצרכים שאינם קשורים בהכרח לילדים (החלפת רכבים. גירוד כרטיסי חיש גד ועוד). הרצוג טען שאם רוצים את טובת הילדים יש להפקיד את הכסף בחשבון מיוחד על שמם ולשחרר אותו רק בהגיעם לבגרות לצרכי רכישת השכלה גבוהה ולימודי מקצוע. המפלגות החרדיות יצאו חוצצות נגד הרעיון והוא ירד חיש קל מסדר היום. במהלך המו"מ הנוכחי של אגודת ישראל מול האוצר היה מי שנזכר ברעיון ומצא אותו בכתובים במגירה העשירית מלמטה בארונית ההצעות הבלתי מיושמות.

דא עקא שצרי העין מדגל התורה, במיוחד אלה שעדיין כואבים את התבוסה מהשבוע שעבר, ממאנים לראות ביתרונותיו של ההסכם. הם מאזכרים שמאז ומתמיד התנגדו המפלגות החרדיות להצעות שמטרתן חלופה לכסף מזומן הנכנס לחשבונות הבנק ועוזר במלחמת הקיום היומיומית של המשפחה החרדית הממוצעת (בציבור האברכים של דגה"ת לא מתעניינים כנראה בנסיעות לחו"ל ובדגמים חדשים של מכוניות היברידיות מתקדמות). הם אף טוענים שצריך להשוות ולראות מה הייתה החלופה המוצעת. במקרה זה, הם טוענים, החלופה לה התנגדה אגודת ישראל הייתה טובה הרבה יותר.

במה דברים אמורים? במוצאי שב"ק מטות מסעי התקיימה בבית ראש הממשלה בירושלים פגישה של שלושת ראשי המפלגות החרדיות עם בעל הבית. הנושא היה הדרישות התקציביות הקואליציוניות של המפלגות. נתניהו הציג את גודל הגירעון וביקש מהנוכחים לתרום את חלקם למאמץ נגד הגרעין האיראני. ובמילים אחרות: לוותר על מחצית הכספים שהובטחו להם.

על מהותו של הוויתור לו נדרשה יהדות התורה חלוקות הדעות בין שני ראשי המפלגות. החלק המוסכם הוא שהתבקש ויתור על הרטרואקטיביות של התוספת לתקציב הישיבות. מדובר בתוספת של כמה מאות שקלים שלפי ההסכם צריכה להיות משולמת ביום אישור התקציב בכנסת רטרו מיום הקמת הממשלה. לגבי קצבאות הילדים יש למקורבי השניים גרסאות שונות. לדברי מקורבי ליצמן ראש הממשלה דרש ויתור מוחלט על התוספת. מנגד טוענים מקורבי גפני כי התבקש רק ויתור על הרטרואקטיביות של התוספת אבל לא על עצם התוספת שאמורה להיות משולמת מיום אישור התקציב בכנסת.

ומדובר בוויכוח שאינו להיסטוריה או לדפי הפרוטוקול בלבד. לפי הגרסה של דגל התורה העסקה שעשתה כעת אגודת ישראל היא החלפת פרה בחולדה. במקום לקבל בעוד חודשיים את מלוא התוספת לקצבאות, כל חודש הכסף ילך לתוכנית חיסכון שמי יודע מה יהיה בגורלה במהלך השנים. לפי הגרסה האגודאית העסקה היא להציל יקר מזולל. במקום לאבד את הכסף בכלל, נקבל אותו לפחות בתוכנית חיסכון. בכל מקרה גם לגרסה האגודאית מדובר בהתפשרות עם המציאות המרה, כי תמיד עדיף כסף מזומן.

אלא שעיון מדוקדק במסמך שהכין האוצר והכולל את כל פרטי התוכנית מגלה כי הוויכוח בין שתי המפלגות אינו רלוונטי כלל ועיקר. אם היה ביטחון מוצק שהכסף יופקד בתוכנית החיסכון יש מקום לדיון מה עדיף: איבוד תשלום רטרואקטיבי של כמה חודשים ותשלום מלא לאחר מכן, או הפקדה לתוכנית חיסכון שתחזיר בסופו של דבר את כל הכסף שהובטח, אם כי באיחור של מספר שנים.
וכך קובע סעיף שש בתוכנית: ההפקדות לחשבון התוכנית עבור השנים 2015 ו-2016 יתבצעו במהלך השנים 2017 ו-2018. צריך לשפשף את העיניים כדי להאמין. זו כבר לא שאלה של קצת פחות כסף עכשיו מול כל הכסף בשלב מאוחר יותר בתוכנית חיסכון. זה כבר סיפור שונה לחלוטין של החלפת שטר בלתי פרוע שמועדו להיום בשטר חדש לעוד שלוש שנים. מאחר ומי שחתם על הראשון הוא זה שחתם גם על השני, ערכו של השטר החדש בשוק השטרות הוא כמשקל הנייר עליו הוא כתוב.

מה שכתוב בסעיף זה אומר בעצם שהמדינה לא עושה כעת שום דבר. לא פותחת תוכניות חיסכון ולא מנפיקה נגדן אגרות חוב או כל פעולה בנקאית אחרת. לו כך היה נעשה - היה זה צעד בלתי הפיך לפחות בכל תקופת הפקדת הכספים. כלומר: גם אם המדינה תפסיק להפקיד את הכספים כאשר תקום ממשלה חדשה שאינה מחויבת לחרדים, הרי שמה שכבר הופקד רשום על שם הזכאים. אין כמעט אפשרות חוקית למנוע מהם לקבל אותו בגיל שמונה עשרה.

אבל כאשר המדינה לא עושה כלום, ומה שיש לחרדים בכיס זה התחייבות של נתניהו לעשות זאת בעוד שלוש שנים - באמצעות פתיחת תוכנית חיסכון - מה ערכה של התחייבות זאת לעומת ההתחייבות בהסכם הקואליציוני שהופרה כעת ברגל גסה? כשם שזו לא קוימה בנימוקים של גירעון תקציבי, מה הביטחון שזה לא יהיה הנימוק בעוד שלוש שנים? ומי בכלל ערב לנו שהממשלה הרעועה הזאת תחזיק מעמד ובזו שתבוא אחריה החרדים יהיו שוב לשון המאזניים?

השורה התחתונה: התוספת היחידה לקצבאות הילדים היא מה שיינתן כעת במזומן עם אישור התקציב. כל היתר הוא התחייבות עתידית שהיא אפילו לא מזמור שיר לעתיד לבוא. היא לא תהיה כזאת גם אם תעוגן כעת בחוק של הכנסת. כל ממשלה מבטלת חוקים של קודמתה והדוגמה הטובה ביותר לכך היא קצבאות הילדים המעוגנות בחוק. כל ממשלה משנה אותם בהתאם לרצונה והלחצים הקואליציוניים שלה.

ליצמן כמובן יודע זאת, אבל אין לו ברירה. בשבוע שעבר סופר כאן כיצד אמר לראש הממשלה שלא יאיים עליו בחוק הגיוס כי ממילא לא יגייסו אף אחד. בתכל'ס הייתה זו שיחה נאה בלבד. ליצמן מודע היטב למשמעות של מעמד בלתי חוקי למאה אלף ויותר של בני ישיבות ואברכים. המשאיות אולי לא יגיעו לפוניבז' או לישיבה לצעירים של הרב מנדלסון זצ"ל אבל חוסר הלגליות לא יאפשר לאף אחד מהם לישון לילה אחד בשקט ולתפקד כאזרח מן השורה. וכבר ראינו מה מסוגל הצבא לעשות למי שלא מתייצב לצו ראשון גם מול גייסות הזועקים 'אוי, גזירת הגיוס' ומביאים פרחים לכלא. בזה אחר זה הם הולכים לכלא ויוצאים ממנו בשקט אחרי שהם מתחייבים להתייצב כמו טאטל'ך. בקווים כלליים, זה גם מה שייעשה אם לא יעבור חוק הגיוס המתוקן, ובעוד שנתיים ייצאו צווי גיוס לכלל בני התורה הצעירים.

לכן אין שאלה בכלל מדוע ליצמן נאלץ להתפשר. כאיש ציבור בעל אחריות כבדה הוא היה חייב לעשות זאת. מיליון שקלים בחשבון לא שקולים כנגד יום אחד של בחור בכלא צבאי. השאלה היא מדוע מלכתחילה עלה על העץ הגבוה ואף כינס את המועצגה"ת לקבלת החלטה בנושא. בדגל התורה טוענים שהכינוס היה מיועד מלכתחילה עבור נושא הדיינים, והקצבאות היו רק הכיסוי, אבל זה סתם לשון הרע. המועצה כונסה במקור עבור קצבאות הילדים, ואת הנושא של הדיינים העלה ח"כ מוזס לראשונה במהלך הישיבה. השיקולים של מוזס בהנפת נס המאבק מול דגל התורה הם כבר סיפור בפני עצמו.

מסתבר שליצמן עצמו לא ידע עד כמה נחוש ראש הממשלה ללכת בנושא הגירעון בתקציב והצורך בקיצוצים נרחבים. החישוב שלו היה שלאחר כינוס המועצה - נתניהו הסחיט והלחיץ יניף דגל לבן. לאחר שראש הממשלה לא עשה זאת, והפגין נחישות ללכת עד הסוף, כולל פירוק הממשלה, לא נותר לליצמן אלא לחשב שכר מצווה כנגד הפסדה. היה עליו לבחור בין התעקשות על קצבאות שסופה פירוק הממשלה, ובין המשך קיומה, לפחות עד הרגע בו יאושר סופית חוק הגיוס. הייתה זו בחירה מושכלת והגיונית, וכל היתר היה סולם לרדת מהעץ. נכון, זה סולם מנייר. סולם שרגליו בקרקע אך ראשו בשמים, אך הוא בוודאי עדיף מההתרסקות של גפני בשבוע שעבר.

רשימת המכולת של פרוש
בעוד שליצמן עסוק בניסוחים של תוכנית החיסכון לילדים בילה עמיתו, סגן שר החינוך מאיר פרוש, בביקורים אצל אדמו"ריו. הן כאלה החברים במועצת גדולי התורה והן כאלה שאינם חברים. הנושא היה החוק הנורווגי והבקשה של דגל שפרוש יתפטר למען יעקב אשר. בשבוע שעבר פורסם שמועצגה"ת החליטה שפרוש לא יתפטר לפני הוראה ממנה, כך לפחות טוען יו"ר הסיעה ח"כ מוזס. לפרוש יש מידע על החלטה אחרת כנראה. בכל מקרה פרוש רואה עצמו כפוף לאדמו"רים שלו. במידה והם יאפשרו לו להתפטר למען יעקב אשר הוא יעשה זאת בלי לחכות לכינוס רשמי נוסף של המועצגה"ת.

את האישור הרוחני פרוש ישיג, או שכבר השיג, בלי הרבה בעיות. הקושי שלו יהיה בהתמודדות עם גל הדרישות של אנשי שלומי אמונים הדורשים ממנו לנצל את שעת הכושר ולדרוש מדגל התורה לפרוע להם את כל ההתחייבויות שטרם קוימו לטענתם.

בימים שני ושלישי פקדו את בניין הכנסת עשרות עסקנים ואישי ציבור מכל הקשת של שלומי אמונים. הכתובת שלהם הייתה לשכתו של סגן השר פרוש בקומה השנייה. היו כאלה שלא באו, אך טלפנו והקריאו את רשימת המכולת שלהם. היה מי שדרש שבביתר עילית יתחיל הממונה על תיק הבניה, איש דגל התורה, לחתום על תוכניות הבניה המונחות לפניו. היה מי שדרש להפסיק לעשות לו צרות באלעד. היו כאלה שדרשו תופינים נוספים בבית שמש והיה גם גורם בכיר שהעלה את סוגיית החינוך העצמאי.

סוגיה זו שכבר נדונה במדור זה פעמים רבות היא עקב האכילס במערכת היחסים בין דגל התורה ושלומי אמונים. כיום שולטת דגל התורה ללא סייגים בארגון החינוכי הענק ולא מכנסת את ההנהלה החדשה של העמותה המורכבת גם מנציגי שלומי אמונים וסיעות אחרות באגודת ישראל (יש מקומות שמורים גם לסיעה המרכזית). לטענת שלומי אמונים מגיע להם למנות סמנכ"ל בארגון ולקבל תפקידים נוספים. נכון לרגע זה שום דבר לא בוצע.

מקבל הפניות, יו"ר הסיעה מאיר פרוש, שומר נכון לעכשיו על שתיקה מוחלטת. הוא רושם לפניו את רשימת הדרישות של אנשיו ומחכה ליום בו ייפתח המו"מ עם דגל התורה. או אז ילמדו האחרונים שהמחיר למינויו של יעקב אשר לכנסת עשוי להיות כל כך גבוה שאולי בכלל עדיף לוותר עליו. מקורבי גפני כבר הבהירו שהם לא יהיו מוכנים לשלם שום דבר על החשבון. אבל כפי שראינו בשבוע האחרון, כאשר ההכרעה מגיעה לרגע האמת, ציר יעקב אשר-הרב דוד שפירא חזק הרבה יותר. מה שברור הוא שרשימת המכולת של שלומי אמונים עשויה להיות ארוכה יותר מרשימת חברי המועצה הארצית של הסיעה.

בשלומי אמונים אומרים כי בכל מקרה ההתפטרות לא תהיה מיד לאחר קבלת החוק הנורווגי האמור לעבור בכנסת במוצאי יום רביעי. הכנסת, הם אומרים, יוצאת לפגרה של שלושה חודשים, ויעקב אשר לא רעב כעת ללחם. כל עצם ההתפטרות זה כדי לאפשר לו פעילות פרלמנטרית שממילא לא קיימת בתקופת הפגרה. יעקב אשר יזדקק אפוא לעצבי ברזל בשבועות הקרובים. הקנאביס הרפואי של ליצמן יכול בהחלט לעזור.


טורו של יעקב ריבלין מתפרסם בעיתון 'בקהילה'





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. גפני וליצמן, תתביישו לכם.  

    מצבע ג' לשעבר

  2. ליצמן, אתה מגעיל אותי.  

    רבקי, אם לשמונה.

  3. גואל  

    דני

  4. הבטחתם להעלות את הקצבאות. שיקרתם.  (ל”ת)

    יפה

  5. לליצמן וגפני יש מספיק כסף  

    יהודי מירושלים