י"ז סיון התשפ"ד
23.06.2024

איך נגיע לסיפוק רגשי בצורה נכונה?

היא עמלה וטרחה על ארוחת מלכים לכבודו • הוא הודה יפה והלך לנוח - אז למה הדמעות איימו לפרוץ כל גדר? הרב מאיר אפל מסביר כיצד אפשר לבקש תשומת לב בצורה נכונה ולחסוך כאבי לב מיותרים

איך נגיע לסיפוק רגשי בצורה נכונה?


רבים מן הזוגות חשים לעיתים תחושת אכזבה ותסכול - באשר למאמציהם להשביע את רצון בן הזוג בדבר שנראה כחשוב ויקר עבורו, והוא במקום להתפעל ולהביע את הערכתו והכרת תודה, עובר לסדר היום בשוויון נפש - או במקרה טוב יותר באמירת תודה סתמית שלא מביעה כלל את ההבנה הנדרשת, וההערכה המתבקשת כי הושקעו מאמצים רבים עבורו.

יעקב, אברך חמד בעל לב טוב, מאיר פנים ונעים הליכות, ישמש לנו לצורך העניין כדוגמה חיה לכך.

הוא שוקד על תלמודו מבוקר עד ערב, ואשתו מלאת הסיפוק וההערכה על מאמציו והתמדתו, החליטה בתור רעיה מעריצה להכין לו את המאכל האהוב עליו ביותר.

לו היינו עוצרים לרגע ושואלים את יעקב בעצמו מהו המאכל האהוב עליו ביותר, היינו נתקלים במעט גיחוך ותמיהה רבה.

מאכל אהוב ביותר? אין כזה דבר אצלי, היה משיב. יש מה שאני רגיל יותר ויש מה שאני רגיל פחות. אם זה לא מידי חריף ולא פחות מתובל מכדי הנורמה - זה בסדר גמור, ובכלל מאכלים זה לא נושא מבחינתי להשקעת חשיבה, מה טעים יותר ומה לא.

וכדי לאמת זאת נדע נאמנה כי אכן, גם בתור בחור, מעולם לא נזקק להשלמת הכנסה ולהשיג ארוחה חלופית שלא היתה לפי טעמו שחולקה בחדר האוכל בישיבה בה למד - כפי שהיו נוהגים לעיתים חבריו.

תשובה זו שניתנת לנו על ידו, אגב, אינה מעידה בהכרח על פרישותו הגדולה והתנזרותו של יעקב מתענוגות העולם הזה ומהנאות אכילה בפרט, או על אדם שונה ומוזר, אלא נובעת מחוסר התעניינות שמצוי לעיתים אצל גברים שלא יורדים לפרטי עשיית האוכל והכנתו וטעמיו השונים, והעיסוק מבחינתם הוא טפל וירוד, חסר כל משמעות וערך בפני עצמו, ופשוט לא מעסיק אותם כלל.
עבור אסתי, רעייתו, שגדלה בבית בו אפיה מגיל צעיר העידה כי הנה הילדה הפכה לנערה, ובישול בכלל מבשר כי צומחת פה "בעלבוסטע" חדשה וכשרונית. שלא לדבר על יצירת עוגות מורכבות רבות קומות וצורות מיוחדות, או בישולים מסובכים ומאתגרים, מהווה הכנת האוכל מרכיב מרכזי בפועלה. ההסתכלות היא שונה בתכלית, ומשכך טבעי הוא כי תפנה את מרצה להפתיע את בעלה בתחום המוכר לה.

היא ביררה אצל אמו של יעקב, למרות אי נעימות קלה שאחזה בה משום מה, מהו לדעתה האוכל הטעים ביותר עבורו. האחרונה ענתה את שענתה, ואסתי כבר טורחת להשיג את המצרכים עבור תבשיל הירקות המאודים שלדעת אמו של יעקב היה תמיד אוהב. היא קצת מנדנדת לדעת פרטים נעלמים שהאם חסכה ממנה, כגון כמה זמן בדיוק צריך להיות האידוי, ועל איזו להבת גז, וטלפון נוסף רק לברר מהי הכמות המדויקת של ירק זה לעומת האחר, והנה סוף סוף נח לו הסיר על הכיריים כשניחוח מוכר וידוע נישא למרחקים - כך היא מפליגה בדמיונה, ובטוחה שעוד במדרגות הוא כבר יזהה.

היא מחכה לבואו בקוצר רוח כלשהו המלווה בסיפוק על עשייתה זו, וכמו להכעיס, תמיד במקרים שכאלו הוא מאחר משום מה, מעט מכפי הרגלו המדויק להגיע הביתה בצהריים בשעה אחת ועשר דקות.
אך הנה דמותו מופיעה במעלה הרחוב והיא מחויכת כולה בציפייה דרוכה, מסיימת לערוך את השולחן בטוב טעם כיאה לארוחה חגיגית ומושקעת לכבודו - שנעשית לה סתם כך לא לכבוד אירוע מיוחד, אלא אך להביע הערכה וחביבות מצידה.

אך יעקב נכנס, ולאחר אמירת שלום הוא מתעניין בשלומה וניגש לאכול ארוחת הצהריים. כדרכו מודה לה חטופות ואץ לו לשנת הצהריים הקצרה שנותרה לו.

"יעקב", היא קוראת לו. "איך היתה הארוחה לא אמרת"!
"לא אמרתי"? הוא תמה. "היה טעים מאד".
"אבל לא שמת לב למשהו מיוחד" היא שואלת?
"ממש לא, הכל היה מצוין וטוב. ממש בסדר גמור. למה את חושבת שלא היה טוב? משהו נשרף לך"? הוא מקשה.

היא מתייאשת, רואה שאינו יורד לסוף דעתה ומוותרת על התענוג שבלהסביר לו את העניין, אבל כשהיא אכולה ומיוסרת מבפנים על טרחתה הרבה שנגוזה לה בתודה נימוסית וסתמית של ארוחת צהריים פשוטה שכזו - כמימים ימימה.
היא מסבה פניה הצידה ואף דמעת צער סוררת פורצת לה וזולגת, והגרון נשנק כשהיא מנסה לעצור בעד הסער שאוחז בה.

לא נכון יהיה לדון פה מי צודק ומי טועה בהתנהגותו, למרות שיתכן שיש מקום גם לכך, אלא להגיע דרך משל אמיתי זה למסר מאד ברור שיכול להשפיע רבות בחיי בני הזוג.
זו לא בושה או פחיתות ערך לדרוש מחמאה מפורשת. פשוט להגיד במפורש במוקדם או במאוחר לבעל, או במקרים דומים לאשה, "תראה איזו הפתעה עשיתי לך". לא יגרע מכבודנו גם אם נאריך לתאר את הטרחה שהיתה בהכנת הדבר או השגת החפץ.

מצב בו משאירים את הציפייה לכך שבן הזוג יתעורר מעצמו לשים לב ל"הפתעה" שהוכנה לו, עלול בעצם לגרום למפח נפש ואכזבה, ולהצבת אתגר שלא תמיד הוגן כלפי בן הזוג, מהסיבה הפשוטה כי לא תמיד שמים לב שאכן מדובר פה בהפתעה או בטרחה מיוחדת, וההרגשה הייחודית של עשייה זו, היא נחלת הנותן בלבד, בעוד שהמקבל אינו יודע שהוא בעצם מקבל פה משהו מיוחד - ושותף לאירוע משמעותי. אילולי כך ברור שהתנהגותו היתה אחרת, לבבית יותר, מעריכה ומוקירה יותר.

לו נניח שהרעייה היקרה והמסורה הזו היתה מספרת לבעלה כי היא התקשרה לאמו כבר בבוקר מוקדם וביררה אצלה לפרטי פרטים את כל התהליך, ולפיכך טרחה ועמלה כדי להגיע לתוצאה שכזו, ברור היה כי תגובתו היתה אחרת ומשביעת רצון. אך הצורך המאד מובן שבלהפתיע, או ברצון שהאחר ישים לב מעצמו, גורם לעיתים בלבול יותר מאשר תועלת, אם בכלל. אם לא שמדובר אכן בהפתעה של ממש שלא שייך להתעלם.

בקשת התייחסות ולעורר את בן הזוג לכך שפעלנו במיוחד עבורו, אמורה להגיע בטבעיות, ובשגרה שחייבת להיות קיימת בפתיחות שבין בני הזוג, ולא כאמצעי אחרון להשיג את תשומת לבו לאחר שנכשלו דרכים אחרות. ובמילים אחרות, להיות פתוחים לבקש בעת הצורך ובמידי גם את הצורך הרגשי שלנו במפורש, כפי שמבקשים כל דבר אחר, ולא לחכות שהוא או היא יבינו מעצמם..

כשמתרגלים להתנהג כך מרוויחים שני דברים: א. לא נוצרות אכזבות וציפיות שלא מתקיימות. ב. הערוץ הרגשי בין בני הזוג מתחזק ומתפתח.

אמנם זה לא כמו ההרגשה הרצויה, לו היה מגיע מאליו מבלי להציג זאת מפורשות, אך זריעת התנהגות זו תביא לכך שבמשך הזמן יתפתח מצב בו לא יצטרכו לומר זאת כלל, או אף לרמוז, לאחר שבני הזוג ילמדו להכיר את צרכיו והתנהלותו של האחד אצל השני, גם בהתנהגויות מעין אלו.

לתגובות והערות: הרב מאיר אפל,יועץ זוגי ומשפחתי, ראש מכון שלמ"ה לשלמות הבית.
[email protected]

שלום בית ייעוץ זוגיות אוכל תשומת לב

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד