תקציב הפיתוח לעומת תקציב בטיחות 2015

מושב החורף של הכנסת הנוכחית יצא לדרך לאחרונה נוכח המצב הביטחוני, הטרור ושלל הבעיות שאיתם נאלצת מדינת ישראל להתמודד. בנאומי הפתיחה לא התייחסו בכירי הממשל לעליה הגדולה במספר ההרוגים בתאונות דרכים, זו השנה השלישית ברציפות, כאילו מדובר בגורל משמים שאיננו קשור לממשלה הנוכחית. האמנם לא קשור?

מסמך שהוגש לאחרונה ולעדת הכלכלה של הכנסת, המתאר את תקציב משרד התחבורה לשנת 2014, מתאר תמונה מהממת: המדינה רואה לנכון להוציא כ-18 מיליארד שקלים על פיתוח תשתיות תחבורה, אבל לא מוצאת 200 מיליון שקלים, (כאחוז אחד בלבד מתקציב הפיתוח!) להשלמת תקציב הטיפול במוקדי הסיכון, שהם הצמתים וקטעי הכביש מוזנחי תשתיות הבטיחות, הגובים את מרב הקורבנות. זהו סדר העדיפויות הלאומי, סדר עדיפויות מעוות ומנוגד לכל היגיון – כלכלי ומערכתי, וגם מוסרי וערכי .

ראוי להדגיש: תנופת פיתוח התשתיות היא צעד מבורך בכיוון הנכון, שתועלותיו לא רק בצד חיבור הפריפריה למרכז וקיצור זמני הנסיעה בדרכי ישראל, אלא גם, בעקיפין, ביצירת תשתיות תחבורה חדישות יותר ומכך גם בטיחותיות יותר.

אבל מה ההיגיון בהשקעת משאבים כה אדירה בפיתוח התשתית, אם במקביל להשקעה זו חותכת הממשלה את תקציב הטיפול במוקדי הסיכון, שככל שהוא זעום עד להצחיק, הוא יעיל עד מאד במניעת תאונות ונפגעים?

בשנים שבהן העבירה הממשלה לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים כמעט את מלוא התקציב שקובע החוק, היו התוצאות בהתאם. מ-500 הרוגים בשנה לפני כעשור, ירדנו ל-300 הרוגים בשנה לפני כשנתיים. מאז, לצד המשך הקיצוצים בתקציב הבטיחות, חזרו מספרי ההרוגים בתאונות לעלות, בניגוד מוחלט לכל מדינות המערב, בהן נשמרת בשנים האחרונות מגמה קבועה של הפחתה בתאונות ובנפגעים. אל היעד שקבעה לעצמה הממשלה – ירידה אל מתחת ל-200 הרוגים בשנה, שתמקם את ישראל במקומה הראוי בין חמש המדינות הבטוחות בעולם, אנחנו לא מתקרבים אלא מתרחקים.

מה המשמעות של קיצוץ 200 מיליון שקלים מתוך כ-400 מיליון שקלים שאמורים להיות מועברים לטיפול נקודתי במוקדי הסיכון?

לפי מחקר שערכה חברת מע"צ, תוספת 200 מיליון השקלים שקוצצו מהתקציב, עשויה להוריד בחצי את מספר התאונות ובלמעלה משליש את מספר הנפגעים באותם קטעי דרך אדומים. למעשה, מצביעים הנתונים על כך שהחזרת התקציב תמנע את מותם של 55 אזרחים בשנה.

יוצא אפוא, שלבד מהעיוות המוסרי, שבהעדפת איכות החיים, באמצעות הקמת מסילות ומחלפים שיפחיתו עומסי תנועה, על פני הצלת חיים, באמצעות הפניית התקציב לטיפול במוקדי הסיכון, זועק לשמיים גם העיוות הכלכלי: ריבוי הפצועים וההרוגים בדרכים, לבד מהסבל ועוגמת הנפש הנלוות בכך לנפגע, למשפחתו ולסביבתו הקרובה, עולה למשק למעלה מעשרה מיליארד שקלים מידי שנה.

ולכן אין מנוס מהסטת אחוז אחד מתקציב פיתוח התשתיות, חזרה לייעודו המקורי בטיפול במוקדי הסיכון. אם כך יעשה, פיתוח התשתיות יעמוד בזה. אם לא, ספק אם יעמדו בזה נפגעי התאונות שיכולות היו להימנע ומשפחותיהם

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!