כ' אייר התשפ"ד
28.05.2024

ויֶּאֱהָבֶהָ • על זוגיות וחיי נישואין

ה'שידוך' הראשון בתורה מלמד אותנו פרק בחיי נישואין, וגם: ההבדל בין אהבה חילונית לזו החרדית

ויֶּאֱהָבֶהָ • על זוגיות וחיי נישואין


א.
פרשתנו, פרשת "חיי שרה", ממלאת אותי בפליאה עצומה. השאלה המנקרת במוחי, היא אודות הסיפור המופלא על אליעזר עבד אברהם, היוצא לחפש אשה ליצחק. אברהם אבינו השביע את אליעזר שלא יקח ליצחק אשה מבנות הכנענים, והוא יוצא לדרכו, חדור תחושת שליחות אדונו.

בואו נדבר רגע על "השידוך" בין יצחק לרבקה. אקדים ואומר כתמיד, שכאשר באים אנו לדבר על גדולי האומה, ובפרט על סיפורי האבות הקדושים, חייבים אנו לצאת מנקודת הנחה שאם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם. אין לנו אפשרות לרדת לעומקם של הדברים, אלא להסתמך על דברי חכמינו ז"ל ולזכור שכל העיסוק בסיפורי האבות, הוא רק בבחינת "תורה היא וללמוד אנו צריכים".

אם ניקח כדוגמא את תולדת "השידוך" שנעשה בין יצחק לרבקה, הרי שהוא שידוך שהוא כנגד כל הסיכויים. לכאורה, אליעזר מעמיד תנאים על גבי תנאים, ומצפה לראות שיתממשו כל התנאים וכך הוא יבחר את הכלה המיועדת ליצחק.

הוא מגיע לחרן, נעמד בסמוך לבאר המים, ומצפה שיגיעו בנות העיר לשאוב מים. אזי הוא מתנה עם הקב"ה שיעשה עמו חסד, ויקרה לפניו את השידוך של יצחק. וכך מספרת התורה על תפילתו של אליעזר: "הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב, עַל-עֵין הַמָּיִם, וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר, יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם. וְהָיָה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה, וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה, אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע, כִּי-עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם-אֲדֹנִי".

לא חולפות אלא דקות ספורות, ומול עיניו נגלה הפלא הגדול. וכך ממשיכה התורה ומספרת: "וַיְהִי-הוּא, טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר, וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת... וְכַדָּהּ, עַל-שִׁכְמָהּ... וַיָּרָץ הָעֶבֶד, לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר, הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט-מַיִם מִכַּדֵּךְ. וַתֹּאמֶר, שְׁתֵה אֲדֹנִי; וַתְּמַהֵר, וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל-יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ. וַתְּכַל, לְהַשְׁקֹתוֹ; וַתֹּאמֶר, גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב, עַד אִם-כִּלּוּ, לִשְׁתֹּת".

איך נקרא לזה? צירוף מקרים??? סיעתא דשמיא??? זכות אבות??? מה שברור שנוצר כאן שידוך – השידוך הראשון בתורה – על ידי צירוף מקרים. לא היכרות עמוקה, לא בירורים ללא סוף, ואפילו שיטת השידוכים של החוגים החרדים המחמירים ביותר, לא נעשתה כאן. אליעזר הציב תנאים. התנאים התקיימו, והעבד מחליט כי רבקה היא היא השידוך של יצחק.

המשך הפרשה, המספרת על הקשר החזק והאיתן שנבנה בין יצחק לרבקה, מעורר כבר השתאות: "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ". ואני שואל שוב, כיצד נוצר השידוך המופלא בין יצחק לרבקה, עד כי התורה טורחת לספר על כך- וכל זאת מצירוף מקרים על יד באר המים בחרן.

ב.
יסלחו לי כל הציניקנים וכל אנשי התרבות המלמדים אותנו השכם והערב כיצד לבנות מערכות יחסים. קשר בין בני זוג לא נולד סתם כך. קשר יציב ואיתן נולד מהחלטה משותפת של בני הזוג לחיות יחד. זה מה שאנו למדים מחז"ל, וזו האמת ואין בלתה. אני האחרון שמנסה לתת הסברים על חיי נישואין ועל קשר בין בני זוג, למרות שלאחר מאות זוגות שחיתנתי, אני כבר יכול "לתת בהם סימנים" ולומר איזה קשר מצליח יותר ואיזה פחות. (אולי בהזדמנות---)

אז מה באמת צריך לקרות בין בני זוג, בכדי שייווצרו חיי זוגיות מלאי הרמוניה ושותפות לחיים ארוכת טווח?

אני עוד זוכר בשנים שהייתי מרצה ב"ערכים", הנושא האהוב עלי, עליו דיברתי פעמים רבות, היה נושא הזוגיות. אהבתי לצטט את דברי המכתב מאליהו על הנתינה המולידה אהבה. הרב דסלר בספרו "מכתב מאליהו" שואל: "הלא האהבה והנתינה באות כאחת (אדם לא נותן למי שאינו אוהב, ואדם לא אוהב את מי שאינו נותן---) האם הנתינה היא תולדת האהבה, או להיפך, האהבה באה מן הנתינה?"

וכותב הרב דסלר: "הורגלנו לחשוב את הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם, ייטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא – אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה, – הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם". ואסביר: כותב הרב דסלר, שכאשר אדם נותן לשני, לבנו או לבן-זוגו, אזי מושא הנתינה הופך לחלק ממנו. כפי שאדם בונה בית ואוהב אותו, כיון שהוא מרגיש כי הוא חלק ממנו, גם כאשר אדם מעניק לשני, השני הופך לחלק ממנו.

כל ההסברים דלעיל, טובים והגיוניים אבל עדיין שמישהו יקום ויסביר לי כיצד נולד הקשר הזוגי בין יצחק לרבקה, כאשר השידוך קם על חודו של גמל---

ג.
לאחרונה קיבלתי קטע שפורסם בקבוצת "סיעור מוחות", קטע קצרצר מכתבה שפורסמה באחד העיתונים, שעסקה בנושא השידוכים במגזר החרדי.

בקטע המדובר, שככל הנראה הופיע בסוף הכתבה, שואלים עורכי הכתבה את אחת מהנשים שהתראיינו "איך בתכל'ס, אחרי כל הסיפורים וההסברים, כיצד השידוכים מובילים לחתונה ולחיים משותפים". והיא אומרת כך: "יש לנו מטרה משותפת – רוצים לבנות בית בישראל – ונעבוד ביחד כדי להגיע אל המטרה הזו". ואז כותבת עורכת הכתבה את דברי הסיכום שלה:

"האמת, יש משהו בדבריה. עובדתית, מספר מקרי הגירושים בחברה החרדית עדיין נמוך לאין שיעור מאשר בחברה הישראלית כולה. נכון, לפעמים זה מהסיבות הלא נכונות, אבל לפעמים דווקא כן. בין אם אמצא שידוך ובין אם אבחר להכיר מישהו בדרך אחרת, בסופו של דבר אהבה באמת יכולה להיות עניין נרכש. לדוגמה. הילדים שלכם. מרגע שהם נולדים, אין לכם שום זכות בחירה. אתם תאהבו אותם כמו שלא אהבתם מעולם. רק מעצם העובדה שהם שלכם. וכך זה צריך להיות. היש אהבה גדולה מזו?

תחשבו על זה--- יכול להיות לך הילד לא הכי חכם בעולם, לא הכי יפה. לא הכי כשרוני. איך אומרים אצלנו: "לא העפרון הכי מחודד בקלמר---" אבל תאהבו אותו. למה? כי הוא הילד שלכם! ממרומי שנותיי, אוטוטו 20 שנות נישואין, אני רוצה להעביר מסר לכולם: בשניה שהאדם מחליט שהאשה אתה הוא התחתן – זו אשתו הנצחית – נוצר קשר איתן יציב ובלתי ניתן לניתוק. נסו ותווכחו!

שבת שלום ומבורך
הרב בן ציון נורדמן
ילד אהבה אישה נישואין יצחק

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 3 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד