ט"ו סיון התשפ"ד
21.06.2024

המחוז החרדי: אנ"ש, אפליה ושאר ירקות

יעקב ריבלין מסביר את סוגיית המחוז החרדי, כיצד נוצר ולשם מה, ומדוע משמעותי כל כך הקרב על השליטה בו

המחוז החרדי: אנ"ש, אפליה ושאר ירקות
שששש


בני מחוזא
ניו יורק אולי לא חיכתה לשר החינוך נפתלי בנט אבל הוא חיכה לה ועוד איך. אחרי התפטרותו של ינון מגל, ולפני שאבי וורצמן נכנס ומותיר אותו בעמדת מיעוט עם איילת שקד - טיול בשדרה החמישית במנהטן הוא בהחלט מים קרים על נפש עייפה.

הביקורים שערך בבתי הספר היהודיים של העיר היו רק תוספת מבורכת למצב הרוח המרומם. הנה מה טוב ומה נעים לבקר סוף סוף בבית ספר שלא דורש תוספת תקנים או מתלונן על מחסור במבנים או בסל שעות. הילדים הניו יורקיים יודעים לעמוד יפה במגרש ולהריע לכבוד שר החינוך הישראלי בהתלהבות נוגעת ללב. קבלת פנים כזאת לא נמצאת בכלל במודל הישראלי שהוא הכיר עד עתה.

אחד הביקורים היותר מרשימים התקיים בבית הספר היהודי (ההגדרה יהודי שם לא בהכרח תואמת את כל כללי ההלכה היהודית, אבל למה להיתפס לקטנות) הקונסרבטיבי הגדול בעיר. בנט מצא שם יהדות כל כך עמוקה ושורשית עד שלא התקררה דעתו קודם שפרסם תיעוד נלהב על מה שראו שם עיניו. התיעוד עורר כמובן הדים שליליים נרחבים בציבור האורתודוכסי בארץ הקודש אבל בנט לא נרתע. עם מיליון יהודים מתבוללים חובתי לחבק כל יהודי - השיב על אתר למבקריו. אכן זמירות נאות שלמרבה הצער לא ממש שמענו אותןם בקדנציה הקודמת שלו בממשלת ישראל.

אבל במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יושבים. גם אם הוא מועד פה ושם בהתבטאויות שאינן ראויות למנהיג מפלגה דתית, אפילו למחצה ולשליש, אי אפשר להתעלם מהמהפך בן מאה ושמונים המעלות שלו ביחס לחרדים מאז כינון הממשלה הקודמת. כאילו נולד מחדש האיש הזה. אין עוד דיבורים על חיילים הלוחמים בקרב מול יושבי האוהלים החרדים. אין עוד התרפסות לציבור החילוני והמסורתי בנושאים שהנשמה תלויה בהם. סדרת ההתבטאויות של בנט מאז ראשית הקדנציה הנוכחית, במיוחד בנושא חוק הגיוס, יכולה להציב אותו במקום של כבוד ברשימת יהדות התורה המאוחדת. אפילו בין אייכלר למוזס. אם לא למעלה מזה.

לא פלא אפוא שגם בפרשה החדשה המסעירה את מחוזותינו מנגן השר בנט כמו לפי הזמנה של המפלגות החרדיות. מדובר בפרשת המחוז החרדי במשרד החינוך שבתזמון מופלא זינקה לפתע אל הכותרות הראשיות. כל חתני השמחה הם עובדי משרד החינוך שנקשרו לעמוד הקלון וסופגים יריקות מהעוברים ושבים. כל שר חינוך אחר היה נחלץ לעזרת העובדים שפיהם סתום מכוח כללי התקשי"ר או לחילופין היה מנסה לפשר בינם לתוקפים. בנט לעומת זאת ממלא את פיו מים. רק בעיניו יביט ואת ידיו לא יטבול בבוץ.

אחד ממקורבי השר עמו שוחחנו טוען כי עד לרגע זה בנט לא ממש מבין את פשר הסערה שפרצה מתחת לאפו. את המחוז החרדי הוא לא הקים, הוא קיבל אותו בירושה מקודמו. לבקשת החרדים הוא ערך כמה שינויים בכללי המכרז למנהל המחוז כדי לאפשר גם למי שאינו עובד המשרד וגם אין לו ניסיון ניהולי בחינוך להתמודד. ובמילים אחרות: צ'אנס לכל מועמד חרדי שהמפלגות החרדיות יחפצו ביקרו. מה הם עוד רוצים? שואל המקורב, שהוא יסגור את המחוז החרדי וישלח שישים מפקחים הביתה בניגוד לצו בג"ץ שחייב למנות אותם? כזאת לא תיעשה בישראל.

האמת היא שלא רק בנט מתקשה להבין את פשר המהומה שפרצה לפתע. עד לפני שבוע גם חברי הכנסת החרדים לא ממש ידעו. כלומר: היה להם מושג מהטענות שהעלו ראשי מוסדות החינוך נגד התנהלותם של פקידי המחוז החרדי. פה ושם הם גם התערבו בבעיות ספציפיות שהועלו בפניהם. למוסד פלוני עושים קשיים עם הרישיון, למוסד אלמוני לא מעבירים תקציבים בגלל דברים פעוטים כמו הפרשת חומש לצדקה ממשכורות העובדים, או אי הפרשה לקרנות פנסיה בהתאם לחוק החילוני שאין דעת חכמים נוחה הימנו. הנוהל היה שמנהל המוסד הנפגע פונה לח"כ המקורב אליו, או לסגן השר השוהה במשרד, וזה היה מדבר ישירות עם העובדים הרלוונטיים והבעיה הייתה נפתרת. או שלא.

בראשית השבוע הנוכחי גם מי שלא הבין התחיל להבין. שם המשחק הוא לא המחוז החרדי אלא המכרז החדש למנהל המחוז שיצא בשבוע שעבר. מתברר שכל מי שיש לו יד ורגל בנושא חינוך קלט לפתע שצצה לו הזדמנות פז להתערב במינוי שמשפיע על פני החינוך החרדי יותר ממנכ"ל החינוך העצמאי ורשת מעיין החינוך החרדי גם יחד. מדובר במשרה עוצמתית שכל מנהל מוסד חינוכי חרדי מוכן להרוג ולהיהרג (במובן המטאפורי כמובן) ובלבד שתהיה לו גישה ישירה למי שיתמנה.

משטרת המחוז
מאחר ואי אפשר לומר את השם המפורש, כלומר: שרוצים את מי שרוצים, עבר הנושא טרנספורמציה למלחמת קודש. פתאום מתברר לעם היושב בציון שיש התערבות קשה של מפקחי המחוז החרדי בתכני הלימוד החרדיים שהיא כמובן ב"יהרג ואל יעבור". לתקשורת החרדית החלו לזרום סיפורים מסמרי שיער על מפקחת שנכנסה לאחד הגנים וביקשה לבטל את פינת השבת הידועה בטענה שאין זה מתיישב עם הפדגוגיה החדישה רח"ל. היה מפקח שאף הרהיב עוז לדרוש החלפת ספר גאוגרפיה, שנכתב בראשית שנות החמישים וזכה להסכמת מחנכי הדור דאז, בספר מתקדם יותר שהודפס לאחרונה בלי ההסכמות האמורות.

הטענות הפתיעו גם את חברי הכנסת החרדים המנוסים ביותר. אחד מהם הוא שר הבריאות יעקב ליצמן. ליצמן מטפל אמנם בבעיות הבריאות של עם ישראל בכללותו אבל פה ושם הוא גם נפגש על בסיס שבועי עם ראשי המוסדות של החצר אליה הוא משתייך. מהם הוא זכה לשמוע הרבה טענות על הביורוקרטיה של המחוז החרדי, על הקשיים בקבלת רישיונות ועל עיכובי התשלומים השוטפים. על בעיות חינוכיות קשות, כך הוא מספר לנו, הוא החל לשמוע רק לאחרונה. יש ועדת רבנים לענייני חינוך, כך ליצמן, מה שהם מחליטים מקובל גם עלי.

הראשון בדרג הפוליטי שעלה על הבריקדות בנושא המחוז החרדי היה יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני. בישיבה שהתקיימה לפני שבועיים עם מנהלי איגוד הסמינרים והת"תים בחדר הישיבות של יהדות התורה (הישיבה המשותפת היחידה שדגל התורה הגיעה אליה בחצי השנה האחרונה) הלהיב גפני את המשתתפים לצאת למלחמה חזיתית נגד המחוז החרדי. ואם יהיו בעיות - הבטיח גפני - אנחנו נטפל בהם. ובמילים אחרות: אם יעכבו לכם תקציבים כתוצאה מאי שיתוף הפעולה תפנו אלי.

גפני לא נכנס כלל לשאלה האם יש התערבות חינוכית בתכני הלימודים, או לא. מבחינתו העובדה שהמחוז הוקם על ידי איש 'יש עתיד' השר שי פירון היא כשלעצמה סיבה למלחמה. המחוז הזה, כך גפני, הוקם מלכתחילה כדי להצר את צעדינו ולכן צריך לבטל אותו לאלתר.

ברמת העיקרון גפני צודק. המחוז החרדי הורתו הייתה שלא בקדושה ולידתו על אחת כמה וכמה. היום בו עלה במחשבה אצל פירון ולפיד להקים את המחוז היה היום בו הודיע להם היועץ המשפטי לממשלה שהוא אוסר עליהם לקצץ בתקציבי רשתות החינוך החרדיות ולהשוות אותם לחינוך המוכר שאינו רשמי. הייתה זו מזימה מחוצפת לחתוך עשרים וחמשה אחוז מתקציב שתי הרשתות ובכך להביא להתמוטטותן המוחלטת. ויינשטיין טען שכל זמן שאין תחליף ממלכתי לשתי הרשתות יש להתייחס אליהן כאילו היו רשתות מטעם המדינה ולתקצב אותן במאת האחוזים.

וכאן נולד הרעיון להקים רשת חינוך ממלכתית חרדית שתאפשר להציג בפני ויינשטיין את הצידוק לפגוע בחינוך העצמאי וברשת מעיין החינוך התורני. הדרך להקמת רשת ממלכתית חרדית יכולה מבחינה טכנית לעבור רק דרך מחוז מיוחד במשרד החינוך, ולא באגף מהדרג שטיפל עד לפני שלוש שנים בחינוך החרדי.

להקמת המחוז חבר אלמנט מרגיז נוסף וחמור עוד יותר. לפני ארבע שנים פסק הבג"ץ שיש להגביר את הפיקוח על החינוך החרדי ולהעמידו על אותה רמת פיקוח של החינוך הממלכתי. כלומר: יחס קבוע בין מספר התלמידים ומספר המפקחים. בהתאם למספר התלמידים בכל מערכות החינוך החרדי המתוקצבות על ידי המדינה עלה הצורך למנות כשישים מפקחים. לשבר את האוזן נציין שעד לפני כשלוש שנים פיקחו על החינוך החרדי שלושה מפקחים בלבד. אחד לחינוך העצמאי, אחד לרשת מעיין החינוך התורני ואחד לכלל מוסדות הפטור.

פירון ואנשיו לא בזבזו זמן (כאילו איזו רוח טומאה לחשה באוזניהם שימיהם במשרד ספורים ומוטב שיזדרזו) ובתוך שלושה חודשים הקימו מחוז חרדי מאלף עד תיו. למנות שישים מפקחים לקח קצת יותר זמן אבל המהירות עדיין הייתה שיא ממשלתי חדש. המכרזים יצאו בזה אחר זה עם שתי דרישות סף בלבד: תואר אקדמי בחינוך ורקע חרדי. כיום פועלים במחוז חמישים ושבעה מפקחים העונים לשתי הדרישות ועוד שלושה שלא בדיוק.

היעד המרכזי של האגף, שבראשו הועמד באופן זמני מנהל מחוז ירושלים מאיר שמעוני, היה להקים כמה שיותר מהר את רשת הממלכתי החרדי. שמעוני והמפקחים שלצידו - חרדים יותר וחרדים פחות - הסתערו על בתי הספר החרדיים של המוכר שאינו רשמי והציעו להם הרים וגבעות למען יעברו לחינוך הממלכתי החרדי. מנהל בית ספר אחד שדווקא עמד בפיתוי ידע לספר לנו שמה שהוצע לו אין גם בחינוך הממלכתי החילוני: כיתות קטנות, הסעות מכל רחבי העיר, השלמת תארים למורים ומבנה של קבע במימון המדינה.

ההצלחה למרבה הצער הייתה בהחלט בלתי מבוטלת. עשרת בתי הספר הראשונים שקפצו לאמבטיה הרותחת היו מהזרם החב"די ולאחריהם הגיעו עוד חמישים אחרים מחוגים אחרים. בלשכתו של פירון העריכו שאם יצליחו להעביר עוד שבעים בתי ספר חרדיים הם יצליחו להציג בפני ויינשטיין מצג של רשת ממלכתית חילופית לחרדית שתאפשר לחסל את החינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני גם יחד.

וזה, בחסד שמיים הניכר לעין, לא מה שקרה. ביום בו החלו המגעים לקראת הקמת הממשלה הנוכחית פסק המחוז החרדי של שמעוני ושות' לגייס בתי ספר חרדים לממלכתי החרדי. שמעוני, כמו פקיד ממשלתי טוב, הבין את רוח המפקד הנושבת מלמעלה ועצר את הגיוס.

אבל את פעילותם של המפקחים הוא לא רצה, וגם לא יכול היה, לעצור. מדי בוקר יוצאים כשישים מפקחים למוסדות החינוך החרדיים ובודקים את הנעשה שם בעין בוחנת ותקיפה. עינם הפקוחה לא מחמיצה דבר. מנהל בית ספר שמגיע פעמיים בשבוע בלבד, מורים שאין להם מושג מה הם צריכים ללמד, גננות ומלמדים שמקבלים שכר מינימום בניגוד לנהלים, אי כיבוד זכויות עובדים ואלף ואחת בעיות אחרות.

מה מתוך המכלול הזה נקרא התערבות חינוכית ומה לא? לטענתם של מנהלי המוסדות כל מה שמפריע להם לנהל את המוסד הוא התערבות חינוכית. המפקחים עצמם, שרובם המוחלט הם חרדים ברמה זו או אחרת, מציגים תמונה הפוכה. לטענתם אין להם בכלל מנדט להתערב בתכנים. "אני לא יכול לקבוע מה ילמדו. הדבר היחיד שאני בודק זה שאת מה שהם מדווחים למשרד שהם לומדים - באמת ילמדו", אומר לנו אחד המפקחים.

בניגוד למפקחים בחינוך הממלכתי והממ"ד עוסקים מפקחי המחוז החרדי בפיקוח גם על תנאי השכר של המורים, המלמדים והגננות. לדברי המפקחים, מרבית המוסדות הפנימו את דרישות המשרד אבל ישנם עוד רבים שחיים את הימים בהם ניתן היה לשלם כמה שרוצים וכמה שפחות. מוסדות אלו מאותרים על ידי המפקחים והדיווחים שלהם גורמים להפסקת תקציבים לאלתר. זו הסיבה ואין בלתה למלחמה - אומרים בזעף המפקחים החרדים.

מהצד השני של המטבע, תרתי משמע, עומדים ראשי איגודי המוסדות וטוענים להד"ם. גם הם מודים בקיומו של קומץ, לטענתם, של מוסדות שחיים בתחושה של אין חוק ואין דיין. אבל זה לא מצדיק את ההתעמרות הכוללת במוסדות. אין מוסד אחד, אומרים לנו באיגוד הת"תים, שלא נתקל במפקחים שניכר בהם שכל מטרתם היא לעצור תקציבים ולמרר את חיי המנהלים. שומו שמיים על זאת.

וכאן החלה להתרקם בשקט תוכנית לשינוי המצב. את המחוז החרדי אי אפשר לבטל ואת זה מבינים גם ראשי הת"תים. זו עובדה קיימת שמאושרת גם בצו בג"ץ. התוכנית הייתה לחתוך לו את הראש. אם שמעוני הולך הביתה ומגיע במקומו אחד מאנ"ש שמבין לרוח החינוך החרדי, ובעיקר לרוח המנהלים, תשעים אחוז מהצרות נפתרות.

התוכנית שכשלה
הדרך היחידה להעיף את שמעוני עברה דרך המכרז שיצא לאחרונה. קיומו של המכרז נכפה על משרד החינוך בצו בג"ץ במענה לעתירת האגודה לאיכות השלטון. שמעוני עצמו לא יכול, או לא רוצה - להתמודד במכרז, מאחר והוא מכהן במקביל כמנהל מחוז ירושלים. שאלת מיליון הדולר היא מי יחליף אותו. במגעים השקטים של בכירי מנהלי הת"תים ומוסדות הפטור עם בכירי משרד החינוך דובר על מועמד לא חרדי דווקא אלא חובש כיפה סרוגה שבתפקידו הנוכחי מקיים יחסים תקינים עם החרדים (כדי לא לפגוע בסיכוייו להיבחר לא נזכיר כאן את שמו).

התוכנית התקדמה לפי המתוכנן עד שלפתע החליטו גורמים באיגוד מנהלי הסמינרים לפעול בדרך המקובלת עליהם: כינוסי חירום ופגישות מתוקשרות עם חברי הכנסת החרדים. ראשי הת"תים לא ידעו את נפשם מזעם. בעוד שהם עצמם זוכים לאהדה יחסית - למרות הטענות על שכר לימוד מופרז - בציבור החרדי וטענותיהם על התערבות חינוכית נשמעות לאוזניים, הרי שמנהלי הסמינרים (לא כולם) סובלים מתדמית שלילית על רקע מלחמות הרישום השנתיות. למנהלי הסמינרים קשה גם לשכנע את הציבור בהתערבות חינוכית וכפיית לימודים חיצוניים. הכול יודעים שבסמינרים מלמדים מאה אחוז ליב"ה ואין פוצה פה ומצפצף.

ההתערבות של מנהלי הסמינרים בקרב על המחוז החרדי הציפה את מה שבאמת מפריע להם. תשאלו את צביקה כהן מנהל האגף החרדי בעיריית ירושלים כיצד הצליח השנה לשבץ את כל הבנות ללא יוצאת מן הכלל, בסמינרים בהם חפצו. הנה התשובה מפיו של כהן עצמו: אלמלי המחוז החרדי והעומד בראשו שאיימו לעצור תקציבים למי שלא יקבל את התלמידות ששיבצנו לו - היו יושבות היום בבית עשרות בנות. יש שפה אחת שמנהלי הסמינרים מבינים, כך כהן, את שפת האיום בהפסקת תקציבים ממשרד החינוך.

כהן היה אפוא הראשון שרץ לראשי תנועתו והזהיר אותם מפני מינוי של מישהו מאנ"ש לראשות המחוז החרדי. אחד משלנו, אמר כהן לשר דרעי וחברי מועצת החכמים, לא יעמוד בפני הלחצים של המנהלים שידם רב להם בהוצאת מכתבים מהחלונות הגבוהים ככל שירצו. לדוגמא הוא ציין את פרשת אלעד, שמשרד החינוך כפה בה רישום אזורי, ואיגוד מנהלי הסמינרים הצליח להוציא מכתב האוסר זאת.

באיגוד הת"תים הבינו את גודל הנזק שהסבה להם ההצטרפות הבלתי רצויה. אי לכך הם הוציאו מכתב לאיגוד הסמינרים הדורש לתאם איתם את המאבק ובעיקר להחליף את הדובר במישהו אחר. מבלי להזכיר שמות יצוין כי מדובר במי שיזם את הפגישה עם חברי הכנסת והעלה על נס את המלחמה הקדושה נגד המחוז החרדי.

עיקרו של הנזק הוא בהפניית כל הזרקורים שבעולם למכרז החדש שיצא. אם קודם לכן אפשר היה לסגור בשקט את זהותו של המועמד הרצוי לחרדים, הרי שכעת, לנוכח הכרזת המלחמה הפומבית על עצמאות החינוך החרדי, כל האגודות לטוהר ואיכות השלטון צופות בהליכי הבחירה במשקפות ענק. אם לא די בכך, תשומת הלב הציבורית גרמה לכך שעשרות אישים לא הכי רצויים הגישו מועמדות וצפויים להגיש עוד כמה עשרות.

לתוך כל המהומה הזאת נכנסו גם הפחדים של ש"ס בנושא אפליית הבנות הספרדיות. זעקותיו של צביקה כהן ושל גורמים אחרים בש"ס המטפלים בקבלת תלמידות נפלו על אוזניים קשובות בצמרת התנועה, ויו"ר התנועה אריה דרעי יצא בהכרזות נגד החלפתו של שמעוני. מאוחר יותר, כאשר הבין ששמעוני בין כה וכה לא יכול להמשיך, הוא החל לטכס עצה עם אנשי יהדות התורה למען דעת מה לעשות במצב שנוצר. המכרז יצא לדרך, מנהל ייבחר בכל מקרה, וצריך לחפש מועמד שיהיה מוסכם על כל הצדדים. גם על משרד החינוך, גם על ש"ס וגם על יהדות התורה. נכון לעכשיו אין אפילו שם אחד שיכול להיות מוסכם על כולם.

לנוכח הפלונטר שנוצר התכנסו להם שלושת ראשי המפלגות החרדיות ה"ה גפני, ליצמן ודרעי בלשכתו של האחרון בכנסת (תמיד אצלו, ולא רק בזכות המנדט העודף שיש לו). אחת ההצעות שהועלתה הייתה דרישה מבנט להקפיא את המכרז ולהציב בראשות המחוז מינוי זמני לשנה אחת בלבד. במהלך השנה ש"ס תבדוק האם הוא נלחם באפליית ספרדיות בסמינרים. יהדות התורה תבדוק שהוא לא מתערב בתכנים, מנהלי המוסדות יבדקו שהוא לא סופר להם תלמידים בכיתות ומנהלי הסמינרים יבדקו שהוא לא כופה עליהם לקבל תלמידות חלשות או ספרדיות. היימצא איש אשר כזה רוח חוכמה ותבונה בו להשביע את הרצונות המנוגדים של כולם? כותב השורות מהמר שלא.
מחוז חרדי בנט דרעי גפני צביקה כהן

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 4 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד