גפני ופרוש מסייעים ל'פלג הירושלמי'

יש משהו מאד לא פייר בזעקה האדירה העולה מהפורומים השונים של מנהלי מוסדות החינוך בעקבות השינויים בהנהלת המחוז החרדי. קחו את צוררי העם היהודי מכל הזמנים. מנבוכדנצר עד המן הרשע, מטיטוס ועד חמלניצקי וחבר מרעיו. אוהו, כמה הם הזיעו בשביל לקבל את התואר הזה. כמה הרגו, טבחו, התעללו, עד שנכנסו לרשימת צוררי העם.

זו רשימה שנבנתה בדי עמל, בזהירות, ובשים לב לאנשים שהתואר הזה מגיע להם בדין. והיום? התחום פרוץ לגמרי. הפקרות של ממש. כל מפקח סרוג שהגיע בין הסדרים לישיבה, מצא ספסלים ריקים והגיש על כך דו"ח מסודר - הופך מיידית לרשע מרושע, צורר, חזיר הנועץ טלפיו בהיכל וכו'. איפה ההגינות? איפה קצת כבוד לתארים? מה, ריבונו של עולם, קורה לחוש המידתיות שלנו?

ואם הדברים אמורים במפקח סרוג שהוציא תחת ידיו דו"ח שלא הלם במדויק את ציפיותיו של מנהל המוסד, הרי שכשמדובר במפקח על המפקחים, דומה כי נפרצו כל החומות ונטמאו כל השמנים. אין סופרלטיב מרושע שלא הונחת על ראשו של איציק זהבי, המנהל החדש של המחוז החרדי, כל זאת עוד בטרם פצה את פיו. דומה שעד שלא ייבחר לתפקיד לא פחות מאשר הגבאי הראשי של אחת החסידויות הגדולות - יהיו מנהלי מוסדות שלא יירגעו.

בחודשים האחרונים עסקנו במשורה בסאגת המחוז החרדי. לא בכדי נגענו בנושא הזה רק בהליכה על בהונות. היה מי שהיה לו את האינטרס לערב מין בשאינו מינו, להכניס לעיסה אחת אינטרסים מכוערים ומאבק צודק, מה שהפך את העיסוק בנושא הזה לכמעט בלתי אפשרי. כל משפט שנאמר בנושא המחוז החרדי היה נכון ולא נכון, צודק ומרושע, טוב ורע באותה מידה.

בקצירת האומר נספר כי הנהלת המחוז החרדי שהורתו ולידתו היו שלא בקדושה עשתה לא מעט דברים נאצלים. בראשם, עשיית סדר בכל מה שקשור לקבלת תלמידות למוסדות. בעקבות ההצלחה והגיבוי הציבורי למהלכים שביצעה ובעיקר בשל העובדה ששנת הלימודים האחרונה נפתחה כשכמעט אף ילדה לא נשארה בבית - התבלבל קצת מנהל המחוז והתחיל להתערב גם בנושאים שלא קשורים באופן ישיר לתפקידו. מנהלי המוסדות רק חיכו למעידה של שמעוני, והוא נתן להם את מבוקשם. ההתערבות שלו בנושאים לימודיים הביאה לקונצנזוס נדיר של ראשי המפלגות החרדיות - לפיו צריך להחליף אותו.

בנט שמע, סבר וקיבל. שמעוני, המנהל הקודם, הודח, המכרז יצא לדרך ועשרות אנשים הגישו מועמדות. לפחות שלושה אנשים ואשה אחת החזיקו בהבטחה מפוליטיקאי כזה או אחר שהתפקיד בכיסם. אחד היה מהציונות הדתית שנחשב לפייבוריט של פרוש, הייתה גם מנהלת מוערכת המשתייכת לחסידות חב"ד שהיו לה לא מעט סיבות להאמין שהתפקיד שלה, והיה גם יהודי מזרחי שנהנה מתמיכת ש"ס והעומד בראשה. בסוף לקח זהבי, מי שמלכתחילה נהנה מדחיפה של מנכ"לית המשרד ובשקט-בשקט נתמך על ידי השר. המועמדות שלו קודמה כל כך בשקט, שהנציגים החרדים לא יודעים עליו שום דבר. עד לרגע בחירתו הוא לא הוזכר כפיבוריט, אף אחד לא חשב להכין עליו פרופיל. הפתעה מוחלטת.

בנט הוכיח בסיבוב הזה שהוא לא פחות ממולח משלושת השועלים החרדיים (דרעי, גפני וליצמן) שישבו איתו לא פעם בשבועות האחרונים בניסיון להגיע להבנות או למועמד מוסכם. כל מי שדיבר איתו על הנושא, קיבל ממנו את התחושה שהוא פיצח את הסיסטם והמועמד שלו הוא-הוא מנהל המחוז החרדי הבא. בסוף, בנט עשה מה שרצה. לשבחו של גפני ייאמר שהוא היחיד שלא הציג מועמד ולא דחף אף אחד לתפקיד. מהתחלה הוא אמר בקול ברור: המשרד יבחר את מי שהוא רוצה, חבל על המאמצים וחבל על ההתבזות.

למעשה הנציגים החרדיים יכולים להודות לקב"ה על הנס שגמל איתם: רק תארו לכם שלתפקיד היה נבחר יהודי ספרדי שילדיו לומדים במוסדות אשכנזיים, או אשה מחסידות חב"ד או חסיד סלונים או כל יהודי חרדי שמשתייך לחוג מסוים. בכמה לחצים, בכמה השמצות, ובכמה חשדנות היו מקבלים אותו לתפקיד. גם הוא וגם המנהלים והח"כים היו שואלים נפשם למות. הוא היה נקרע בין מחויבויותיו למשרד למחויבותו לקהילה. בבוקר הוא היה נקרא לבית אדמו"ר אחד שהיה מורה לו לעשות כך, ובערב היה נקרא למעונו של גדול בישראל בבני ברק שהיה מורה לו לעשות אחרת. עבור יהודי חרדי התפקיד הזה הוא פקודת התאבדות. משימה שאין שום סיכוי להצליח בה. משמיים גלגלו את הדברים שיגיע מועמד חיצוני, חף מאינטרסים וממחויבות, עם ראש פתוח ויכולת להניע שינוי חיובי.

דבר אחד ברור: המחוז החרדי לא יפורק, לפחות לא בתקופה הקרובה. בראשו יעמוד יהודי חילוני שיישאר איתנו לתקופה ארוכה. עתה, קיימות שתי אופציות: לעשות 'ברוגז' ולפתוח במלחמה, או להתנהל עניינית ולהאמין למה שמספרים אנשים שמכירים את זהבי עשרות שנים: ענייני, מקצועי, בעל לב חם ולא מחפש צרות.

בדגל התורה היו מיליטנטיים מאד אחרי ההכרזה על הזוכה: "אם הממשלה הזו תיפול זה יקרה רק בגלל ההתנהלות של בנט במשרד החינוך. הוא עושה מה שהוא רוצה. לא היו לנו ציפיות ולכן אנחנו לא מאוכזבים, אבל אם זה ימשיך ככה - יהיו לכך השלכות", אמר מי שאמר.

לא יותר מעשרים שניות של חסד הוענקו לזהבי, למרות שהחיצים הושלכו לעבר השר הממנה ולא אל המנהל הממונה. בש"ס, העניינים היו רגועים בהרבה. עבור האינטרסים של הילדות שנשארו כל שנה לדמוע בבית, המינוי הזה הוא כנראה מבורך, עבור כל השאר - מעשיו יקרבוהו ומעשיו ירחקוהו. נתפלל שיקרבוהו. הצלחה שלו היא הצלחה שלנו. הכסף שזהבי ינהל עבור הציבור החרדי הוא יותר מפי שתיים מתקציבי הישיבות והכוללים גם יחד. או שנהיה תלויים זה בזה או שנהיה תלויים זה לצד זה. אין אמצע.

האחוז השמיני של כחלון
כל בוגר ישיבה מכיר את תחושת 'סוף הזמן' שמתחילה להשתלט על האיברים היכן-שהוא בתאריכים שבין פורים לר"ח ניסן ובשלושת השבועות שמשתרעים בין י"ז בתמוז לט' באב. מי שמסתובב בכנסת בימים האחרונים, לא יכול להימלט מהתחושה שחברי הכנסת נכנסו למוּד של 'סוף זמן'. התקציב מאחוריהם, גזירת הגיוס היל"ת - מאחוריהם, קצבאות הילדים עלו, המנהלים קיבלו את הכספים רטרואקטיבית ועכשיו אפשר לשחרר חגורות וליהנות קצת מהדרך.

הלו"זים מאווררים: דרעי מתאושש מסדרת האירועים המשפחתיים ונערך לכניסתו הקרובה למשרד הפנים, ליצמן נסע לניו יורק לסבב פגישות עם בכירי ממשל ועם עסקנים חרדיים כששיאו של הביקור היה בחתימה על הסכם משותף עם שרת הבריאות האמריקנית. לא ברור איך עד היום הסתדרה מערכת הבריאות האמריקנית בלי ההסכם ההיסטורי, אבל מעכשיו באדיבות ליצמן גם האמריקנים יזכו לשירות כמו שצריך. פרוש ואייכלר צמודים למסע הקודש ההיסטורי של האדמו"ר מסקווירא, ומוזס? כרגיל מעתיר עליכם באתרא קדישא מירון. הרי חייבים מישהו אחד רציני בכל הקרקס הזה.

היחידים שלא מצליחים להתרווח בכיסאות השרד וממשיכים לנוע כאחוזי תזזית הם החברים מ'דגל התורה' שמייצרים לעצמם פעילויות מסביב לשעון. עכשיו על הפרק: טיפול במצוקת הדיור. קרי: עשיית כותרות בתחום. אולי, מי יודע, גם יהיו תוצאות. הרשימה השבועית לפניכם. אם משהו מכל האמור ייצא לפועל - ויש תחושה טובה שחלקה יתממש - ויצא שכרם בכותרתם.

אין כמו מצוקת הדיור. נושא שתמיד בוער, תמיד נמצא על השולחן, תמיד מביא כותרות. אם לא הייתה מצוקה כזו, היה צריך להמציא אותה. בשבוע שעבר חשפנו בעמודים אלו את התוכנית של ראש ישיבת חברון וחבר מועצת גדולי התורה, הגר"ד כהן, להקים את מועצת ראשי הישיבות שינווטו את פעילות הנציגים החרדיים בתחום הדיור. בעוד הח"כים משחקים במגרש של הכותרות, ראשי הישיבות נמצאים בחזית. הם, שעושים הכל כדי שהתלמידים יוכלו לשבת באוהלי שם גם אחרי החתונה, מתמודדים עם מציאות בלתי אפשרית בשנים האחרונות: בעבר הלא רחוק, הרוב המכריע של הבחורים היו מקבלים יחד עם השידוך גם דירת מגורים. המצוינים היו מקבלים דירה במה שמכונה 'מסלול קו 2' הירושלמי, והפחות מתמידים היו נאלצים להסתפק בדירות הממוקמות במסלולי אוטובוסים עם שלוש ספרות, הצד השווה שבהם שלכולם הייתה דירה בבעלות מלאה, בלי הבלים כמו משכנתא ושאר זוטות מאוסות שבן ישיבה מתרחק מהם ומדומיהם.

בשנים האחרונות חל מהפך: גם בחורים מצוינים שהשתדכו עם משפחות אמידות, חזרו לישיבה עם בשורות איוב. בתום מו"מ עיקש עם המחותנים התברר שעם כל הרצון הטוב - דירה לא תצא משם. תחילה היו אלה בודדים, ומהר מאד זה הפך לשיטפון. תם עידן חלוקת הדירות לבחורים. הנסיקה של שוק הנדל"ן בישראל, הובילה את המחותנים לדרוש מהצד השני את חלקו, ורחמנא ליצלן גם השתתפות של הזוג הצעיר בעלויות הדירה - שכבר הועתקה משכונות הצפון בירושלים לשכונות הצפוניות של נצרת עילית - וכבוד התורה מה יהא עליו?

אשר על כן, החליט הגר"ד כהן בעצה אחת עם הנציגים החרדיים להקים את מועצת ראשי הישיבות מכל העדות והחוגים, לטכס עצה איך מחזירים עטרה ליושנה, ומביאים בשורה של ממש לשוק הדיור והשידוכים שעובר טלטלה קשה בשנים האחרונות.

חברי הכנסת של 'דגל התורה' נכנסו השבוע לוואקום האמור כשהם מגובים בכח העזר: הח"כ לשעבר יעקב אשר. האחרון יצא ונכנס יחד עם גפני לכל הפגישות הרלוונטיות. בגדול, הסיפור התחיל עם דרישה של משרד האוצר (שהפך למשרד השיכון) להקצות חלק מהדירות המשווקות בבית שמש לציבור החילוני. למרות שעתידה של העיר בית שמש כבר ברור לכולם, עדיין יש שם קבוצה חילונית מיליטנטית שמחזיקה בכמה קשרים במסדרונות השלטון, והצליחה לחלץ דרישה שלפיה חלק מהפרויקטים ישווקו לציבור החילוני. מה זה אומר שיווק לציבור החילוני? פחות שטחים למבני ציבור, מגדלים לגובה, מפרט עם כיור אחד וכו'. הח"כים החרדיים שמעו על הדרישה וקפצו. בכל הארץ, הציבור החרדי מודר מכל השיווקים האגרסיביים שנעשים בבליץ של כחלון, ובשארית הפליטה שנותרה, דורשים מהם להתחלק. הנציגות החרדית אצה-רצה לכחלון והתחילה לצעוק: הצילו. בפגישה טענו גפני ואשר כי הם מוכנים לשווק בכל מקום לחילונים, גם בערים חרדיות, אבל בתנאי שבשאר הערים תהיה חלוקה הוגנת וגם החרדים יהיו שותפים בחגיגה. "בקרית גת אתם משווקים 12,000 יחידות דיור. החרדים לפי כל הדעות הם שמונה אחוז מהאוכלוסייה בישראל - תקצה להם דירות בהתאם. שיווקת עשרות אלפי יחידות דיור מאז שנכנסת לתפקיד, אמרו לכחלון, ואף לא דירה אחת ייעודית למגזר החרדי. אם תיתן שוויון יחסי - תקנה את תמיכתנו לנצח".

הנציגים החרדים יוצאים בכל פעם מהחדר של כחלון מופתעים. מעולם הם לא עבדו עם שר אוצר כל כך ענייני. כל כך פסקני. אם הוא משתכנע שנעשה עוול - הוא מתקן אותו. בלי קשר לסוג הכיפה שהיושב מולו חובש. כשדרעי יצא לפני שבועיים למאבק על המע"מ אפס, הוא לא האמין באיזה מהירות הוא מוצא שותף לדרך. החרדים שהיו רגילים להתחנן, לבכות, לאיים - ולא לקבל, פתאום מוצאים יהודי שדובר שפה חדשה. עניינית. מקצועית. הם יוצאים ממנו מוקסמים.

אם הדרישה להקצות בכל פרויקט גדול שמונה אחוז לציבור החרדי, תתקבל - זו בשורה ששווה מאה פעמים את העלייה בקצבאות הילדים או במלגות האברכים. זו בשורה אסטרטגית חשובה מאין כמותה לציבור החרדי שסובל ממצוקת דיור חסרת תקדים. מדובר על תוספת של אלפי יחידות דיור מידי שנה בשנים הקרובות להיצע הדירות של המגזר, ומונע דה פקטו את הצורך בכינוס ועדות חירום בנושא הדיור. כחלון עדיין לא השיב רשמית על סדרת הבקשות - אבל הרוח הנושבת ממשרד האוצר, חיובית. הפגישות מחויכות, כחלון לוקח את הדברים לתשומת ליבו - ומיישם מהר.

הנה עוד דוגמה שנוגעת לכמה מאות משפחות חרדיות: בקדנציה הקודמת הוביל יאיר לפיד שר האוצר דאז את כושר ההשתכרות כתנאי לכמעט כל הטבה שנותנת המדינה, כדי לצמצם את הסיוע שמקבלים החרדים. בקדנציה הזו, המיצוי ירד מתנאי הסף לקבלת הנחה במעונות היום ומעוד הטבות שונות ומשונות, אבל היכן הוא נותר בכל זאת: בסיוע לשכר דירה. הסיוע הזה ניתן למשפחות חסרות דיור, והמדינה מציעה אחת מהשתיים: או דירה של אחת מחברות השיכון של המדינה או סיוע בשכר דירה.

בקדנציה הקודמת שילב לפיד תנאי שמחייב מיצוי כושר השתכרות כדי לקבל את הסיוע, ומאות משפחות חרדיות איבדו את זכותן לקבל את מאות השקלים שסייעו להן לחיות קצת יותר טוב. בפגישה, העלו גפני ואשר את הנושא, כחלון הבטיח לבדוק ולחזור. גורמים במשרד האוצר יודעים לספר כי התנאי הזה יירד כבר מהחודש הקרוב ומאות המשפחות יחזרו למעגל הנתמכים.

יש עוד לא מעט סוגיות שנמצאות על הפרק, החשובה שבהן היא בית שמש - האלטרנטיבה הזמינה והמיידית לאלפי זוגות צעירים בשנים הקרובות. גם שם כפי שתוכלו לקרוא בעמודי החדשות, ישנם לא מעט נושאים המצריכים טיפול: מחירי הפיתוח (300 אלף שקלים ליח"ד!) המושתים על התושבים ומייקרים את הדירות במאות אלפי שקלים, בפיתוח הסביבתי העלוב שבו עסקנו בהרחבה לפני מספר שבועות ובתשתית הכבישים הלקויה - שמצריכה טיפול יסודי. בכל הנושאים הנציגות החרדית מקבלת אוזן קשבת במשרד האוצר. בשבועות האחרונים הצליחו לחלץ משה אבוטבול ומשה מונטג - שהפך דה פקטו לשר השיכון החרדי - התחייבות שלטונית להעניק הסכם גג לעיר בית שמש.

אם אכן ההבטחה תתממש, הדבר משול לאראלה ממפעל הפיס שהתקשרה לכל תושבי בית שמש ובישרה להם על זכייתם בפרס הראשון. הסכם כזה ישפוך מאות מיליונים על העיר. בפיתוח, במבנים, בכבישים חדשים, ובעיקר - בשוויון הזדמנויות לתושבים החרדים. סופסוף הם יהיו שווים בדיוק כמו תושבים חילוניים בשאר רחבי הארץ. זו בשורה שאיך שהוא חמקה מתחת לרדאר, אבל יישומה בפועל הוא מתנה אדירה לציבור החרדי בכלל ולתושבי בית שמש בפרט. העיר המתפתחת בצעדי ענק, יכולה להיראות כמו מודיעין. עם כבישים רחבים, עם מבני ציבור מהודרים, עם צמחיה שופעת - ומה לא. אם קברניטי העיר בית שמש יצליחו במשימה, נוריד בפניהם כולנו את הכובע. המשימה אמנם לא
קלה, אבל הפרס מצדיק את המאמץ.

משקיע סמוי
וכמו תמיד בפוליטיקה החרדית, בסוף חוזרים לנושאי הגיוס. הנה סיפור שלא סופר: מאיר פרוש הוא אלוף האלופים בהשקעות לטווח רחוק. הוא מה שנקרא משקיע שמרן, זורע עכשיו בשביל לקצור בעוד עשור או שניים. זה סוד כוחו. כשנאלץ להתמודד בבית שמש עם האשמות על זיופים, הוא הצליח לשלוף את האָס בדמות קשריו ההדוקים עם קהילות קיצוניות שיצאו לראשונה בחייהם להצביע והצליחו להעלות את המפלגה שהריץ ממנדט אחד בבחירות הראשונות - שבהן הואשמה סיעתו בזיופים - לשני מנדטים בבחירות חוזרות, שעליהן פיקחו שבעים ושבע עיניים.

שנים הוא השקיע באותן קהילות. דאג לאנשיהן לאישורי כניסה הכי קרוב לרבּ- ֶשמע'ן, להקצאות, לקשר שקט עם המדינה, ובסוף קצר את הפירות. אותם אנשים יכולים להפגין נגדו בבוקר מול הבית ובערב לבקש ממנו לסגור עם המשטרה הפגנה או ביקור של אדמו"ר. זו דרך העולם, ופרוש מכיר היטב את הכללים. היה לו רב'ה טוב - אביו, ר' מנחם ז"ל. זו גם הסיבה שהוא משקיע כל כך הרבה אנרגיות באתרא קדישא. הוא מאמין שיום יבוא הוא יתוגמל. לא הוא - אז ילדיו שימשיכו את דרכו. אצל משפחת פרוש יש ראיה היסטורית מפותחת ובעיקר ביטחון תעסוקתי. מה שלא יספיק דור אחד לסיים, הדור הבא לבטח יצליח.

השבוע, בשקט בשקט, הוא התחיל להשקיע בציבור נוסף: 'הפלג הירושלמי'. מילא הוא, תמיד היה בעסקי ההשקעות, אבל השותף למיזם, הוא ה-סיפור המפתיע. מדובר בלא אחר מאשר ח"כ מוישה גפני שמקדיש שעות לא מבוטלות לחלץ ממדינת ישראל חנינה גורפת לכל הבחורים שלא התייצבו בלשכות הגיוס והסתבכו בפלילים. הבחורים האלו שמסונפים למה שמכונה בז'רגון החרדי 'ישיבות הפלג הירושלמי', לא התייצבו בשנים האחרונות בלשכות הגיוס. נגד כמה מאות יש צווי מעצר תלויים ועומדים, ורישומים פליליים שיסבכו להם את החיים. כעת, מנסים גפני ופרוש למצוא את הסולם שיאפשר לכולם לרדת מהעץ.

הלוגיקה של שני הצדדים - ברורה: הצבא, שמעוניין להעמיק את פעילותו בציבור החרדי לא צריך עצורים והפגנות מיותרות שרק תורמות להעלאת מפלס האיבה. כל עצור גורר הפגנה גדולה. הבחורים ירוויחו את מחיקת האישום הפלילי שעשוי להרוס את חייהם גם אם לא ייעצרו בפועל, ופרוש יגזור את הקרדיט. אבל גפני? מה לגפני ולבחורי ה'אין אנו מתייצבים'? כשאנחנו שואלים אותו על כך, הוא רוגז. אין מה לכתוב על זה, הוא אומר. זה רק מזיק. גפני צודק ואנחנו צודקים. הוא צריך להתפרנס מהישגים, וגם אנחנו. מה לעשות.

מותר להניח שגפני פועל בסיפור הזה לשם שמיים. הבחורים שמצייתים להוראת רבותיהם לא אשמים. לנו נודע שגפני שאל את מרן הגראי"ל האם לקדם את היוזמה. הגראי"ל אישר. לא בהתלהבות, אבל היוזמה יצאה לדרך. איש ממי שמכונים 'הפלג הירושלמי' לא מדבר עם גפני. יותר נכון: הוא לא מדבר איתם. יודע שכל מילה מוקלטת, מתועדת ומשמשת את מנגנון ההרס שהשתלט על מערכת ההפעלה הליטאית. ההתגייסות שלו לטובת הבחורים שבערב מפגינים נגדו, ובבוקר מתקשרים להתסיס נגד הביטאון של הסיעה שלו - מרשימה. אם יצליח להעניק להם את הפרס הזה, הוא לא יזכה לפרחים, אולי הפוך. אנחנו נמשיך לעקוב.

זן נדיר
ומילה טובה לסיום. אם לא די בכל הצרות בשוק הדיור שהפכו את משימת חיתון הילדים לקשה בהרבה, הרי שבתקופה האחרונה נוספו עוד לא מעט דאגות לפוליטיקאים שחוגגים את שמחות ילדיהם. קניית הדירה לזוג הצעיר היא משחק ילדים. הסיפור האמיתי, כאב הראש הבאמת מטריד זה רשימת המוזמנים.

לא ברור מי התחיל במנהג הזה, אבל ברור שכיום, כל פוליטיקאי חפץ חיים חייב להקים חמ"ל מסודר ערב שמחתו המשפחתית ולדאוג להבאת קברניטי המדינה בזה אחר זה לאולם השמחות המיוזע. אחרת עוד עלולים לחשוד בו שהוא לא מקושר מספיק, רח"ל. ואם הוא לא מקושר - איך יוכל להתקדם בהיררכיה.

דווקא על הרקע הזה, מרענן היה להשתתף בשמחה המשפחתית של משפחת קלרמן מנווה יעקב. אמת, האב מכהן כסגן רה"ע בעיר הגדולה בארץ, אחד מהתפקידים היותר בכירים שהעסקונה החרדית יודעת לספק לאנשיה, אבל השמחה - בה השתתפו גם לא מעט בכירים מהנהגת המדינה - הייתה שמחה של הציבור. בכניסה לאולם הצנוע בבני-ברק (לא ברור למה משנעים בפעם השלישית החודש את הירושלמים לאולמות בני ברקיים, אך על כך בהזדמנות אחרת) נעצרו אוטובוס אחרי אוטובוס של אברכים מנווה יעקב ומרמות, מקרית יובל ומגילה, שבאו פשוט להגיד תודה.

נכון, כנראה יש כריזמטיים ממנו ואולי גם יש נציגים עם מרפקים יותר חזקים ממנו, אבל אין עוד נציג ציבור אכפתי ואמפתי כמו ישראל. האלפים שגדשו את האולם הגיעו רק להכיר טובה. לא ייצא להם מזה כלום. את הבקשות שלהם ימשיך ישראל לכתוב על פתקים קטנים ולטפל בהן במסירות, בין אם יבואו לשמחה שלו ובין אם לא, אבל הם באו רק כדי לומר תודה. בעודי נדחק בין המאות בדרך לחתן השמחה, הבנתי למה קוראים לאנשי הזן הזה, נציגי ציבור. שיהיה במזל טוב.

טורו של שמעון יאיר ברייטקופף מתפרסם בעיתון 'משפחה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!