הסופרג'סטיות, והקדיש של הנשים
מדברים קבוע - פסק הלכה חדש מאת הרב של בריטניה, וסרט שיצא בימים אלה, גורמים לי לחשוב מחשבות על שינוי
- שיפי חריטן
- י"ד שבט התשע"ו
- 11 תגובות
קדיש, לא רק גברים.
עוד הלוויה מצמררת, עוד קדיש יתום, עוד כאב שחותך את הלב ומסרב להרפות. ואז אנחנו עוברים להמשך סדר היום שלנו – כי אין ברירה. עד שתופס אותנו הכאב הבא.
בשבוע שעבר קראתי ב-nrg כי הרב של בריטניה, הרב אפרים מירוויס, הוציא חוברת מידע בנושא קדיש אחר הנפטר, ובה הוא תומך בנשים יהודיות שרוצות לשאת את תפילת הקדיש אחרי יקיריהן שנפטרו.
על פי הכתבה, ג'קי זינקין, המשמשת כיו"ר עמית של נשות ה"יוניייטד סינגוג" - ההתאחדות האורתודוקסית של בתי הכנסת האורתודוקסיים בבריטניה, חתומה אף היא על החוברת שיצאה מלשכתו של הרב הראשי. היא אף שלחה מכתב לרבנים וראשי קהילות בארצה, בו גוללה בפניהם את סיפורה האישי על מות אביה וסיפרה כי אמירת הקדיש סייעה לה להתמודד עם האבל שבפטירתו.
"תהליך האבל הוא כמובן שונה אצל כל אחד", כתבה במכתב, "וישנן נשים רבות שאינן רוצות לומר קדיש, וחשוב שהן גם לא ירגישו מחויבות לעשות זאת. אך עבור אלה המרגישות כמוני, זה יכול לעזור להתמודד עם האובדן של בן משפחה אהוב".
החוברת, שמורכבת משאלות ותשובות בנושא אמירת הקדיש, מתייחסת כמובן לנשים ולגברים, ומכילה דוגמאות לאמירת קדיש במקומות שאינם דורשים מניין בציבור, כמו למשל אמירת תהילים, או נתינת צדקה לזכר הנפטר. רבנים ורבניות בקהילות היהודיות וכן בתי הלוויות יהודים קיבלו את החוברת שיצאה מלשכת הרב מירוויס, לצד מכתב בו מסביר הרב כי חשוב שנשים שרוצות לומר קדיש, יוכלו להרגיש בנוח לעשות זאת.
קצת קשה שלא לתהות, כיצד אצלנו בישראל, בתוך כל מלחמות הפמיניזם שמציתות לא אחת אש, ומעלות כותרות חריפות, לא הגיעו עדיין לדון על סוגיית הקדיש בהלוויות ובבתי כנסת – אך הנה בבריטניה הסוגיה נדונה ואף זוכה לתמיכה פומבית מצד רב. מסתבר שהדבר קיים בכמה קהילות אורתודוקסיות, אך כמובן שאינו נחשב ומקובל ברוב הקהילות היהודיות בעולם.
רק בסוף השבוע התעוררו דיונים בקרב אנשי קבוצות הווצאפ, על הסרט החדש שיצא בשם "סופרג'סטיות", סרט שמתאר את אנגליה בשנים שבהן לנשים לא היתה זכות בחירה, וכל הקיום שלהן היה לקום בבוקר לעבודה, ולשרת את כל מה שלא היה הן. החוק – מיותר לציין, מעולם לא היה לצדן והן לא נחשבו לשום דבר משמעותי.
החלטת הרב של בריטניה, גורמת לי לחשוב על כך שישנם נושאים, שעם תשומת לב, השקעה ורצון, אפשר להגיע בהם להישגים שגורמים לאנשים, או במקרה המדובר, נשים, להרגיש טוב.
ברגישות, בתשומת לב, ובכניסה לפרטים הקטנים כדי להבין מה מותר ואפשר.
בשבוע שעבר קראתי ב-nrg כי הרב של בריטניה, הרב אפרים מירוויס, הוציא חוברת מידע בנושא קדיש אחר הנפטר, ובה הוא תומך בנשים יהודיות שרוצות לשאת את תפילת הקדיש אחרי יקיריהן שנפטרו.
על פי הכתבה, ג'קי זינקין, המשמשת כיו"ר עמית של נשות ה"יוניייטד סינגוג" - ההתאחדות האורתודוקסית של בתי הכנסת האורתודוקסיים בבריטניה, חתומה אף היא על החוברת שיצאה מלשכתו של הרב הראשי. היא אף שלחה מכתב לרבנים וראשי קהילות בארצה, בו גוללה בפניהם את סיפורה האישי על מות אביה וסיפרה כי אמירת הקדיש סייעה לה להתמודד עם האבל שבפטירתו.
"תהליך האבל הוא כמובן שונה אצל כל אחד", כתבה במכתב, "וישנן נשים רבות שאינן רוצות לומר קדיש, וחשוב שהן גם לא ירגישו מחויבות לעשות זאת. אך עבור אלה המרגישות כמוני, זה יכול לעזור להתמודד עם האובדן של בן משפחה אהוב".
החוברת, שמורכבת משאלות ותשובות בנושא אמירת הקדיש, מתייחסת כמובן לנשים ולגברים, ומכילה דוגמאות לאמירת קדיש במקומות שאינם דורשים מניין בציבור, כמו למשל אמירת תהילים, או נתינת צדקה לזכר הנפטר. רבנים ורבניות בקהילות היהודיות וכן בתי הלוויות יהודים קיבלו את החוברת שיצאה מלשכת הרב מירוויס, לצד מכתב בו מסביר הרב כי חשוב שנשים שרוצות לומר קדיש, יוכלו להרגיש בנוח לעשות זאת.
קצת קשה שלא לתהות, כיצד אצלנו בישראל, בתוך כל מלחמות הפמיניזם שמציתות לא אחת אש, ומעלות כותרות חריפות, לא הגיעו עדיין לדון על סוגיית הקדיש בהלוויות ובבתי כנסת – אך הנה בבריטניה הסוגיה נדונה ואף זוכה לתמיכה פומבית מצד רב. מסתבר שהדבר קיים בכמה קהילות אורתודוקסיות, אך כמובן שאינו נחשב ומקובל ברוב הקהילות היהודיות בעולם.
רק בסוף השבוע התעוררו דיונים בקרב אנשי קבוצות הווצאפ, על הסרט החדש שיצא בשם "סופרג'סטיות", סרט שמתאר את אנגליה בשנים שבהן לנשים לא היתה זכות בחירה, וכל הקיום שלהן היה לקום בבוקר לעבודה, ולשרת את כל מה שלא היה הן. החוק – מיותר לציין, מעולם לא היה לצדן והן לא נחשבו לשום דבר משמעותי.
החלטת הרב של בריטניה, גורמת לי לחשוב על כך שישנם נושאים, שעם תשומת לב, השקעה ורצון, אפשר להגיע בהם להישגים שגורמים לאנשים, או במקרה המדובר, נשים, להרגיש טוב.
ברגישות, בתשומת לב, ובכניסה לפרטים הקטנים כדי להבין מה מותר ואפשר.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 11 תגובות