מי החרדים ששומרים על הראש של בנט?
בעוד סגן שר החינוך מקדש מלחמה על הבוס, יש ביהדות התורה מי שמגן עליו למרות הפגיעה החריפה במוסדות החרדים
- יעקב ריבלין, בקהילה
- ב' אדר ב' התשע"ו
- 6 תגובות
שששש
רוח המפקד
שישים מנהלי מוסדות חינוך השאירו השבוע את המכוניות ואת האגו מחוץ לבניין הכנסת והתכנסו ובאו לישיבת סיעת יהדות התורה. הם באו כי נמאס להם להיות שק החבטות של כולם. של משרד החינוך שיורד לחייהם בדרישות בלתי אפשריות. של כל מיני ועדות לענייני וכו' שאוסרות עליהם לתקשר עם המחוז החרדי- אך לא נותנות מענה לשאלה מהיכן יחיו, ושל ועדי הורים ששואלים מדוע שכר הלימוד לא יורד למרות שההקצבה הממשלתית לכאורה עלתה.
אבל בעיקר הם באו כי נמאס להם מהמשחק הכפול של המפלגות החרדיות, ובעיקר של יהדות התורה. בבטאוני המפלגות הם קוראים כל בוקר מאמרי זעם ותוכחה נגד המחוז החרדי במשרד החינוך, פעמים שנלוות למתקפה גם מודעת קול קורא המביעה זעם תדהמה כאב וצער לנוכח ההתערבות הנוראה בחינוך ילדי ישראל והצורך לשמור על פח השמן הטהור. בתכל'ס, עד לאמצע השבוע, במפנה שיתואר להלן, הייתה למתקפה הכתובה ערך ביצועי אפסי. דיבורים כמו חול ואין מה לאכול. שום פעולה אקטיבית נגד בעלי האחריות המיניסטריאלית לא ננקטה ועולם כמנהגו נהג.
פגישת המנהלים עם חברי הסיעה נקבעה כבר בשבוע שעבר. באותה שעה פעלו מאחורי הקלעים של חצרות הקודש כמה מגדולי ראשי הישיבות הליטאיים שנפשם נקעה מהסחבת וחוסר המעש. בסוד ישרים ועדה של אותם ראשי ישיבות כמעט ולא היו חברי כנסת וגם לא מנהלי מוסדות חינוך יסודיים. אי לכך, המפגש לא היה על רקע פעילות המשלחת והתזמון היה על סף המקריות.
לרגל ריבוי המשתתפים הועברה הישיבה מחדר הסיעה לאולם הענק של ועדת הכספים. חוץ מהמקום המרווח נהנו המשתתפים גם ממיקרופונים צמודים על השולחנות, מה שאפשר לכל מצוק ומר נפש להביע את דעתו בקריאות ביניים רמות שנועדו בעיקר לאוזני קהל העיתונאים שנמשך למקום כדבורים לדבש. הכיסוי התקשורתי גרם לשלושת הדוברים שנקבעו מראש, מנהלי מוסדות ידועים המקורבים לחלונות הגבוהים, להרבות תחילה בדברי שבח גדולה ויקר לחברי הכנסת המסורים. בהמשך הייתה בדבריהם ביקורת לא מרומזת. שלא במפתיע אלה שלא זכו לרשות הדיבור הסתערו בקריאות ביניים שלימדו יותר מכל על המצוקה בהם נמצאים.
ומדובר במצוקה אמיתית שעד עתה לא תפסה תהודה ציבורית של ממש. בעיקר בגלל הרקורד של מנהלי המוסדות. עשרות שנים של דיבורים על מחסור בתקציבים אפליה וקיפוח מצד אחד, הגידול המבורך במספר המוסדות מצד שני, והרווחה הכלכלית האישית של המנהלים מצד שלישי יצרו את הרושם שמשהו כאן לא אמיתי. אם המצוקה כל כך גדולה אז היאך וכיצד נפתחים מוסדות בכל קרן זוית
וטרם נראה מנהל נעזב וזרעו מבקש לחם.
בנוסף לכך ההתפארויות של המפלגות החרדיות על התקציבים הנוספים למוסדות הפטור קיבעו את התחושה שעידן השפע הגיע וכל הצעקות אינן אלא לקבלת תקציבים נוספים. איך אמר לנו פעם יו"ר ש"ס הרב אריה דרעי - בסיבוב הראשון שלו בראשות התנועה לפני ט"ו שנים: מוסדות הם כמו ילדים. כל הזמן בוכים וגדלים.
אבל מי שהאזין לדברים שנשאו בישיבה הבין שימי הזוהר כנראה נגמרו. מוסדות חדשים כמעט שלא נפתחים והקיימים נמצאים במלחמת קיום יום יומית. אגדת הכסף הגדול נופצה לנוכח הנתונים שהוצגו במקום. אם עלות תלמיד במוסד פטור היא בין אלף לאלף ומאתיים ₪ לחודש, התקצוב הממשלתי הוא כשלוש מאות ₪ בלבד. עלות ממוצעת של שכר לימוד היא כארבע מאות עד שש מאות, את היתר מגייסים כנראה מתרומות או מקומבינות שהשתיקה יפה להם.
(יש כמובן היוצאים מן הכלל, אבל אלה לא טרחו להגיע השבוע לכנסת. אי שם בדרום מערב ירושלים פורח לו מוסד במעמד מוכר שאינו רשמי המתוקצב בפי שתיים מהסכום האמור, מתגורר במבנה משלו וגובה שכר לימוד מפולפל. מוסדות מסוג זה, ובמיוחד אלה שהשכילו להצטרף לאחת הרשתות הגדולות ומקבלים מאה אחוז תקצוב- עומדים על שיעורי רווח מחזורי שיכול לגרום למנהלי אוסם וקוקה קולה לסבול מרגשי נחיתות. וד"ל).
עם בעיות התקציב עוד יכולים היו מנהלי המוסדות להתמודד. אם עברו את פירון יעברו גם את זה. שם המשחק, או למען הדיוק, שם הבכי, הוא ההטרדה על רקע פיננסי ופדגוגי של מפקחי המחוז החרדי. הדיבורים על הטרדות של המפקחים החלו כמעט עם הקמת המחוז, אבל בשנה האחרונה, ודווקא בימי האיש תחת גפנו של הקואליציה הנוכחית, היא הפכה למגפה שאם לא תעצר תהווה סכנה קיומית אמיתית לחינוך החרדי.
מטבע הדברים את הכותרות תופסת ההתערבות בתכני הלימוד. מה שהצית את האש השבוע הייתה איזו השתלמות חובה בנושא טיולים למוסדות שכללה, שומו שמיים, כל מיני ערכים פסולים של ציונות עם דגש על אהבת הארץ במובן הלאומי, ולא כחלק מישוב א"י בגבולות עולי בבל. גם סיפורים על מפקחת שנכנסה לגן ילדות וביקשה לשנות את הנוסח המקובל והמקודש מדורי דורות של קבלת שבת- והילדה עם המטפחת על תקן של אמא- זכו להיכנס לפנתאון סיפורי האימה.
אבל זה מה שפחות מפריע למנהלי המוסדות שבאו לישיבת יהדות התורה. הסיפורים על התערבות חינוכית היו בשוליים. הקושי האמיתי הוא במאסה הבלתי נתפסת של ביורוקרטיה ואישורים ועמידה בביקורות אין סופיות שעושה להם את הגיהנום. היקף הדרישות המנהליות ממוסדות חינוך חרדיים עובר בהרבה את היקף הדרישות של משרד הבריאות מבתי חולים ומרפאות ציבוריות. ועל כל פיקשוש קטן באישור זה או אחר - ישר הקפאת תקציבים וקיזוזים לאחור. מנהל מוסד שהתיק שלו עולה לבירור אצל האחראי על התשלומים, חגי כץ. מתחיל לרעוד כמו נער גבעות שנקרא לשיחה אצל ראש החטיבה היהודית בשב"כ. הוא יודע איך הוא נכנס. לא יודע איך יצא.
לב ליבן של ההטרדות הוא ההיקף הבלתי נתפס של מפקחים במחוז החרדי. קודם להקמת המחוז עבדו באגף לחינוך שאינו מוכר כשלושה מפקחים קבועים ועוד ארבעה על תקן עובדי חוץ. מאז הקמת המחוז בימי פירון הוא הפך לאחד ממוקדי התעסוקה של בעלי תארים בחינוך שיכולים להצביע על רקע חרדי כלשהו (מזכיר מועצגה"ת אגו"י הרב אברהם רובינשטיין הגדיר אותם לפני מספר שבועות כלא חרדים של ממש. מבדיקה שערכנו הוא צדק בשמונים אחוז).
כיום עובדים במחוז שבעים וארבעה מפקחים במשרה מלאה ובקרוב יצאו מכרזים למפקחים נוספים. אכן פתרון מעניין למצוקת התעסוקה של אקדמאיים דתיים מחוץ למגמות המחשב המשפטים ומנהל העסקים. תואר לך? בא והצטרף למחוז. בכל עיירה יהודית של פעם היה איזה לייבלה מויסר אחד. היום זה ממוסד ומכובד יותר. למען ההגינות חובה לציין שיש שם לא מעט אנשים טובים שמנסים לעזור עד היכן שידם מגעת.
ומה עושים ע"ד מפקחים שצריכים לעבוד תשע שעות ביום כפול חמש ולהגיש דו"ח שבועי? נכנסים לכיתות ומחפשים סירכות כמו בעופות של העדה החרדית. כל סטיה קטנה מההוראות. או כל דילוג על אחד ממאה וארבעים סעיפים בחוזרי המנכ"ל של השנה האחרונה גוררים דו"ח ביקורת קטלנית המגיע למפקחים שמעל המפקחים ומשם לחשבות המשרד העוצרת מיד את התקצוב השוטף. וזה מה שיורד לחיי מנהלי המוסדות פי כמה וכמה מההתערבויות החינוכיות שנמצאות, לבינתיים, בשוליים. שומרי הראש של בנט
ששת הח"כים של יהדות התורה האזינו לדברים הקשים וניכר היה שליבם נשבר. במיוחד שר הבריאות הרב יעקב ליצמן שהתקשה להסתיר את הזעזוע מהדברים ששמע. יחד עם זאת, כאדם שקול ואחראי הוא לא יצא בהצהרות נחפזות נגד גורמי השלטון והודיע שהסיעה תקיים דיון נפרד וסגור, בלי המנהלים, שם יתקבלו ההחלטות המעשיות. עד לרגע זה לא נמסר לפרסום תוכן ההחלטות שחלקן עוסק כנראה בהוראות אופרטיביות בטחוניות מסווגות.
את ההפתעה הגדולה של הכינוס סיפק סגן שר החינוך הרב מאיר פרוש. מאז שנכנס למשרד לפני כשנה (בעוד חודש יום הולדת ראשון לממשלה) הוא שומר על פרופיל ציבורי נמוך מול פקידי המשרד. ההתנהלות שלו מולם היא ברמה של שיחות אחד על אחד והוא נמנע לחלוטין מהוצאת הכביסה המלוכלכת של המשרד החוצה. הוא הפיק, כנראה את הלקח מהסיבוב הקודם שלו במשרד תחת השר גדעון סער והחליט להיות לויאלי לשר הממונה עליו.
אבל ככל שהלכה וגברה הביקורת על התנהלות המחוז החרדי, ובפרט לאור מכתבם של ראשי הישיבות באישורו של מרן הגראי"ל שטיינמן, הבין פרוש שהאש מלחכת גם את שולי מעילו. הציבור הרחב לא ממש מודע לכך שלסגן שר אין שיניים של ממש וכוחו בשתדלנותו בלבד. הציבור רואה בפרוש את האחראי בפועל על החינוך החרדי על כל הצרות והבעיות הפוקדות אותו בשנה האחרונה.
פרוש קלט שאם לא יספר לציבור מה באמת קורה במשרד הוא זה שיהפוך לקורבן. משכך הוא הפתיע את הנוכחים בהתקפת מצח על פקידי המשרד עם רמזים שקופים ביותר גם לכבוד השר. למרות ההצהרות של בנט על שינוי ברוח המפקד, כך פרוש, במשרד עדיין לא נושבת שום רוח חדשה. פרוש, כך נראה, בשל לקראת מהפך ולא נופתע כלל ועיקר אם ביום לא בהיר אחד יחליט לפרוש מתפקידו כפוי הטובה.
מי שחשב אחרת היה ח"כ אורי מקלב מדגל התורה. כמו כולם גם הוא תקף את הפקידים במשרד החינוך אך במקביל הדגיש שאין להם שום טענות לבנט עצמו. חזור שנית: אין טענות לבנט. רק הפקידים הרעים הם אלה שעושים את כל הצרות. הדברים השתלבו במה שאמר כמה ימים קודם לכן עמיתו הבכיר הרב משה גפני. גם הוא סבור שבנט עצמו בסדר גמור. נזכרנו בהקשר לכך במשל הידוע של קרילוב על קמצן אחד שהחליט לפתוח את דלתותיו לאורחים. אלא מה. בחצר הוא שחרר כמה כלבים עזי נפש שקידמו בנביחות מקפיאות את פני הבאים. אמרו האנשים בצער, כך קרילוב, האיש כל כך טוב אבל מה לעשות שהכלבים שלו כל כך רעים.
הנמשל אמנם לא הכי דומה. אי אפשר להגיד על בנט שהוא זה שהציב את המפקחים בחצר. זו עבודה נטו של פירון, בנט מצידו מינה את איציק זהבי שכשלעצמו מתברר כמי שרוצה לעזור אך טרם השתלט על הפקידות הותיקה. אבל אם יש רוח מפקד, ומהפעולות של בנט בתחומים רבים מתברר שיש לו הרבה מהרוח הזאת, מדוע היא לא נושבת במשרדי המחוז החרדי?
איך שהדברים מתנהלים כעת הרוח הזאת גם לא אמורה לנשוב. אם יהיו שינויים הם יהיו רק בכח הזרוע. כלומר: התנגשות חזיתית של כל עולם החינוך החרדי עם משרד החינוך. אבל עד שזה לא יקרה אין לבנט שום סיבה להפיח רוח במפרשים של ספינה שקברניטיה הפוליטיים לא ממש רוצים להפליג. לפני שבועיים הוא השתתף בסיור רשמי בערד עם שר הבריאות יעקב ליצמן. שבועיים קודם הוא היה בסיור ביבנה עם מנכ"ל החינוך העצמאי הרב אליעזר סורוצקין וסגן השר פרוש. בימים אלו ממש הוא שומע את גפני ומקלב אומרים שהוא דווקא בסדר והבעיה היא רק עם הפקידים. אז מה עושה אישיות פוליטית ששומעת שאצלה הכל בסדר? הכל חוץ מלעשות משהו. ימשיכו הפקידים להיות רעים, וימשיך השר להיות האיש הטוב.
באופן חצי רשמי אומרים הח"כים החרדים שהמטרה האמיתית שלהם היא לבצע הפרדה בין השר והפקידים. כך הם יתנו לו מוטיבציה להתחיל ולעשות משהו. המדיניות הזאת ננקטת כבר מספר חודשים והתוצאות הלא הן כתובות על הפרוטוקול של ישיבת החירום ומעל דפי יתד נאמן שהקדיש את גליון יום ג' שלו לזוועות שומו שמיים על ההתערבות החינוכית.
מעבר לכל הדיבורים הנאים, האינטרס של הח"כים החרדים המחפים על בנט (כולל גפני שנפגש בשבועיים האחרונים מספר פעמים עם ראשי הישיבות וועדת הרבנים ונשמע קיצוני יותר ממנהלי המוסדות עצמם) הוא לשמור על שקט תעשייתי שלא יזעזע את הקואליציה. בכך הם חוזרים על דפוס הפעולה שלהם במתווה הכותל. מחאות וזעקות בתקשורת הפנימית עד לב השמיים ואפס פעולה מול הגורמים האחראים לכך. במתווה הכותל, שתיכף נגיע אליו, כבר נכתב כאן שיש פער עצום בין הדיבורים והמעשים. תעתיק מדויק חוזר כעת בפרשת המחוז החרדי. מחאות חריפות ונמרצות אך מתינות ושפה רכה מול מי שבאמת אחראי לכך.
החששות של הח"כים מפני זעזועים קואליציוניים מובנים כשלעצמם. השר ליצמן רואה את עולמו במשרד הבריאות, גפני נהנה מכל רגע שהוא בועדת הכספים (אם כי לאחרונה נראה שמשרד האוצר מתחשב בו קצת פחות מפעם. לא מעדכנים את תקציב הישיבות כפי שהובטח. חוק העדפה מתקנת נתקע. ועוד. טעון בדיקה), דרעי החל זה עתה ליישם את המהפכות שלו במשרד הפנים, ופרוש סובל במשרד החינוך אבל תחת ממשלה אחרת הוא עלול בכלל לא לסבול. כלומר: להפוך לחפ"ש.
והאמת היא שיש להם סיבה לדאגה. הסקרים המתפרסמים בזה אחר זה מלמדים על עליה עקבית בכוחן של יש עתיד וישראל ביתינו. בתוך הגושים עצמם ובין ימין לשמאל נותר עדיין רוב זעום לראשונים אבל מה שקובע במערכות בחירות זה המומנטום. עוד מנדט אחד או שניים ללפיד וירידה נוספת לליכוד שהעומד בראשו מתגלה כחסר אונים מול גל הטרור, והתמונה משתנה לחלוטין. נתניהו כבר הוכיח בעבר שהוא מחליף נאמנויות לפי הנתונים והברית הנוכחית עם החרדים יכולה להתפוגג באותה מהירות בה נעלמה בהקמת הממשלה הקודמת.
האם זה אומר שצריך לשבת בחיבוק ידיים ולחכות לרוח המפקד החדשה במשרד החינוך? ממש לא. לא כל עימות פנים קואליציוני צריך להגרר להצבעות אי אימון והפלת הממשלה. לסיעה קואליציונית עם טענות על יחס לא נאות מצד השותפים יש אין ספור דרכים לבטא את מחאתה גם בלי ללכת לבחירות. אפשר לעכב חוקים בועדת השרים לעניני חקיקה, (כמו שסלומיאנסקי לדוגמא מעכב הצעות של גפני בועדת החוקה) אפשר להעלות נושאים לדיון בפורום ראשי הסיעות שמתכנס כל יום ראשון, ויש גם את הפורום של הנהלת הקואליציה.
אם ראשי המפלגות החרדיות היו מנצלים אפילו אחד ממוקדי הכוח האלה לפתרון בעית המחוז החרדי, לא היתה צריכה משלחת מכובדת של ראשי ישיבות בראשות הגרמ"ה הירש והגר"י רוזן לעלות לבית מרן הגראי"ל ולהחתים אותו על מכתב לכל מוסדות החינוך החרדיים. הבעיה היתה מטופלת במישור חברי הכנסת ומגיעה אל פתרונה.
אין כל ספק שראשי מוסדות החינוך יצייתו למכתב. אבל מה יקרה לאחר מכן? מי יגבה אותם כאשר המפקחים שישארו מחוץ לדלתות המוסד ידווחו על חוסר שיתוף פעולה וחשבות משרד החינוך תעצור את התקציבים? פקידי המשרד אינם רואים עצמם, למרבה הצער, כפופים לגדולי ישראל ואין עליהם אלא אימת הממונים עליהם בלבד.
ואם מישהו חושב שהתארגנות המונית תמנע מהשלטון להפעיל את כוחו והתקציבים לא יעצרו (כפי שחושבים אנשי הפלג הירושלמי המטיפים לאי התייצבות כוללת בלשכות הגיוס) כנראה הוא לא מכיר את מוקד הכוח החזק במדינה. כל זמן שנהלי הפיקוח מעוגנים בחוזרי מנכ"ל והוראות שניתנו על פי חוק אין מצב שבג"ץ יאפשר למשרד החינוך להפשיר תקציבים למוסדות שמסרבים לשתף פעולה עם המפקחים. הדרך היחידה היא שינוי נהלים בתוך המשרד וביטול תקנות שונות ומשונות. את זה ניתן להשיג רק בהפעלת כוח פוליטי קואליציוני שישנה את רוח המפקד במשרד החינוך. אבל כל זמן שהמטרה היא שקט בכל מחיר ושמירה על ראשו של השר הממונה שום דבר לא יקרה.הפגישה שלא התקיימה
ביום ראשון השבוע אמורה היתה להתקיים פגישה כמעט גורלית בלשכת ראש הממשלה בנושא מתווה הכותל הרפורמי. במשך כל השבוע עסקו המעורבים בנושא בטיכוס עיצה. מי בנושא עצמו ומי בספיחי הלוואי של חיסולי חשבונות פנימיים. בחלק האחרון הדברים אמורים בעיקר במגרש הרבני. גורם אחד באהליאב 5 (לשעבר בית יהב בירמיהו שמונים) בירושלים מול העומר 2 בעיר העתיקה. גורם נוסף ברחוב החבצלת 4 נגד אחד האישים באהליאב 5 ושר אחד ברחוב קפלן 2. הכל כמובן לשם שמיים ובלי כל קשר למלחמות העבר ביניהם.
איך שהוא זה גם הסתדר שמי שבעד הקו המתון של המפלגות החרדיות במתווה הכותל הוא זה שמזוהה איתן בכל ימות השנה, ומי שעולה על בריקדות הוא זה שיחסיו איתן לא הכי טובים, כמו כן אין כל קשר ליחסים המתוחים בין שני הגורמים הרבניים המרכזיים בסיפור. השניים נועדים לעיתים קרובות ודנים בנושא בהתאם לכללי השו"ע החמישי. יש רק לציין שבאופן מוזר יצא שדווקא מי שהיה מזוהה בעבר עם מתינות ופשרות הפך לנושא דגל הקו הקיצוני. ובסוד קדושים מי יעמוד.
הכל היה מוכן לפגישה עד שבמוצאי שבת יצאה ההודעה שהיא נדחתה למועד בלתי ידוע. די נדיר שמבטלים פגישה עם ראש הממשלה ברגע האחרון ממש. הדעה הרווחת במסדרונות הקואליציה הייתה שהדחיה באה לבקשתו של ראש הממשלה שלא רצה לצאת לוועידת אייפק בעוד שבועיים עם נסיגה ממתווה הכותל שאושר בממשלה וזכה לתמיכת הרפורמים.
במקרה זה לפחות מאשימים את נתניהו על לא עוול בכפו. הוא עצמו ידע על ביטול הפגישה רק ברגע שהוחלט עליה במפגש שנערך במוצאי שבת בין הרבנים הראשיים לישראל רב הכותל וראשי המפלגות החרדיות. המפגש החל בעשר וחצי והסתיים לאחר חצות ליל.
אבל זו היתה רק ההחלטה הרשמית. מאחורי הקלעים נרשמה פעילות לביטול הפגישה כבר ביום שישי. ראשי המפלגות החרדיות עמדו בקשר רצוף עם היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט ומה ששמעו ממנו עשה להם רע על הנשמה. מנדלבליט הבהיר להם שבמדינת ישראל יש חוק הנקרא חופש הדת ובמסגרתו אישר בג"ץ רק שלושה חריגים. את זכות הבלעדיות של המוסלמים על הר הבית. את זכות הנוצרים על הכנסיות בירושלים, ואת זכות היהודים על כתלי הר הבית. בתוך המגזר היהודי מעולם לא נקבעה בעלות של הרבנות הראשית על הכותל המערבי ולא נקבעה זכותה למנוע מזרמים אחרים להתפלל שם. מנדלבליט הבהיר ששינוי המתווה יגרום לבג"ץ לקבל את עתירת נשות הכותל להציב ס"ת ברחבת עזרת הנשים ואז הולכים למלחמת עולם.
אחד השלבים של מלחמת העולם היה פרישה של המפלגות החרדיות מהקואליציה. וכמו שאמר השבוע רב העיר העתיקה הגר"א נבנצל בשפה הברורה ביותר. אם יוצב ארון קודש בעזרת נשים רגלי לא תדרוך יותר בכל רחבת הכותל. גם אם הציבור החרדי לא היה מגיע אלא להפגנות בלבד. המפלגות החרדיות חובבות השקט הקואליציוני היו נקלעות למצב בלתי אפשרי מבחינתם.
היה ברור שהמפגש עם נתניהו לא יוביל לפתרונות אלא להעמקת המשבר בלבד. גורם נוסף שנכנס לתמונה: החלטת בג"ץ לדחות את הדיון בעתירת נשות הכותל לתשעים יום. מלכתחילה גם זה לא היה בטוח. לאחר שש"ס הודיעה שהשר אזולאי לא יחתום בשום אופן על תקנות המתווה טענו הרפורמים בבג"ץ שהמתווה למעשה מחוסל והם דורשים פסיקה לאלתר. למרבה המזל דחו השופטים את הבקשה.
משנוסף פרק זמן של שלושה חודשים היה ברור שלא יתקבלו כעת החלטות גורליות. כי כך טבעם של משברים בישראל. הם נפתרים רק בדקה התשעים ושלוש ורק כאשר החרב מונחת על הצוואר. מאחר והיה ברור שהפגישה עם נתניהו לא תוביל לשום פתרון אלא להעמקת המשבר, המסקנה המתבקשת היתה שאין טעם לקיים אותה.
כתחליף נקבעה ועדה המורכבת מהרבנים הראשיים. הרב אריה דביר שמייצג את דגל התורה, וזהותו של המייצג מטעם ש"ס טרם נקבעה. הסיכוי שועדה כזאת תמצא פתרון שיניח את דעת בג"ץ והרפורמים ונושאי הדגל הקיצוני בצד החרדי שואף לאפס. אבל האפס הזה יתגלה רק עוד שלושה חודשים ואקדומי פורענותא לא מקדמינן. מחר יבנה המקדש ויבוא המשיח והכל יסתדר על הצד הטוב ביותר.
שישים מנהלי מוסדות חינוך השאירו השבוע את המכוניות ואת האגו מחוץ לבניין הכנסת והתכנסו ובאו לישיבת סיעת יהדות התורה. הם באו כי נמאס להם להיות שק החבטות של כולם. של משרד החינוך שיורד לחייהם בדרישות בלתי אפשריות. של כל מיני ועדות לענייני וכו' שאוסרות עליהם לתקשר עם המחוז החרדי- אך לא נותנות מענה לשאלה מהיכן יחיו, ושל ועדי הורים ששואלים מדוע שכר הלימוד לא יורד למרות שההקצבה הממשלתית לכאורה עלתה.
אבל בעיקר הם באו כי נמאס להם מהמשחק הכפול של המפלגות החרדיות, ובעיקר של יהדות התורה. בבטאוני המפלגות הם קוראים כל בוקר מאמרי זעם ותוכחה נגד המחוז החרדי במשרד החינוך, פעמים שנלוות למתקפה גם מודעת קול קורא המביעה זעם תדהמה כאב וצער לנוכח ההתערבות הנוראה בחינוך ילדי ישראל והצורך לשמור על פח השמן הטהור. בתכל'ס, עד לאמצע השבוע, במפנה שיתואר להלן, הייתה למתקפה הכתובה ערך ביצועי אפסי. דיבורים כמו חול ואין מה לאכול. שום פעולה אקטיבית נגד בעלי האחריות המיניסטריאלית לא ננקטה ועולם כמנהגו נהג.
פגישת המנהלים עם חברי הסיעה נקבעה כבר בשבוע שעבר. באותה שעה פעלו מאחורי הקלעים של חצרות הקודש כמה מגדולי ראשי הישיבות הליטאיים שנפשם נקעה מהסחבת וחוסר המעש. בסוד ישרים ועדה של אותם ראשי ישיבות כמעט ולא היו חברי כנסת וגם לא מנהלי מוסדות חינוך יסודיים. אי לכך, המפגש לא היה על רקע פעילות המשלחת והתזמון היה על סף המקריות.
לרגל ריבוי המשתתפים הועברה הישיבה מחדר הסיעה לאולם הענק של ועדת הכספים. חוץ מהמקום המרווח נהנו המשתתפים גם ממיקרופונים צמודים על השולחנות, מה שאפשר לכל מצוק ומר נפש להביע את דעתו בקריאות ביניים רמות שנועדו בעיקר לאוזני קהל העיתונאים שנמשך למקום כדבורים לדבש. הכיסוי התקשורתי גרם לשלושת הדוברים שנקבעו מראש, מנהלי מוסדות ידועים המקורבים לחלונות הגבוהים, להרבות תחילה בדברי שבח גדולה ויקר לחברי הכנסת המסורים. בהמשך הייתה בדבריהם ביקורת לא מרומזת. שלא במפתיע אלה שלא זכו לרשות הדיבור הסתערו בקריאות ביניים שלימדו יותר מכל על המצוקה בהם נמצאים.
ומדובר במצוקה אמיתית שעד עתה לא תפסה תהודה ציבורית של ממש. בעיקר בגלל הרקורד של מנהלי המוסדות. עשרות שנים של דיבורים על מחסור בתקציבים אפליה וקיפוח מצד אחד, הגידול המבורך במספר המוסדות מצד שני, והרווחה הכלכלית האישית של המנהלים מצד שלישי יצרו את הרושם שמשהו כאן לא אמיתי. אם המצוקה כל כך גדולה אז היאך וכיצד נפתחים מוסדות בכל קרן זוית
וטרם נראה מנהל נעזב וזרעו מבקש לחם.
בנוסף לכך ההתפארויות של המפלגות החרדיות על התקציבים הנוספים למוסדות הפטור קיבעו את התחושה שעידן השפע הגיע וכל הצעקות אינן אלא לקבלת תקציבים נוספים. איך אמר לנו פעם יו"ר ש"ס הרב אריה דרעי - בסיבוב הראשון שלו בראשות התנועה לפני ט"ו שנים: מוסדות הם כמו ילדים. כל הזמן בוכים וגדלים.
אבל מי שהאזין לדברים שנשאו בישיבה הבין שימי הזוהר כנראה נגמרו. מוסדות חדשים כמעט שלא נפתחים והקיימים נמצאים במלחמת קיום יום יומית. אגדת הכסף הגדול נופצה לנוכח הנתונים שהוצגו במקום. אם עלות תלמיד במוסד פטור היא בין אלף לאלף ומאתיים ₪ לחודש, התקצוב הממשלתי הוא כשלוש מאות ₪ בלבד. עלות ממוצעת של שכר לימוד היא כארבע מאות עד שש מאות, את היתר מגייסים כנראה מתרומות או מקומבינות שהשתיקה יפה להם.
(יש כמובן היוצאים מן הכלל, אבל אלה לא טרחו להגיע השבוע לכנסת. אי שם בדרום מערב ירושלים פורח לו מוסד במעמד מוכר שאינו רשמי המתוקצב בפי שתיים מהסכום האמור, מתגורר במבנה משלו וגובה שכר לימוד מפולפל. מוסדות מסוג זה, ובמיוחד אלה שהשכילו להצטרף לאחת הרשתות הגדולות ומקבלים מאה אחוז תקצוב- עומדים על שיעורי רווח מחזורי שיכול לגרום למנהלי אוסם וקוקה קולה לסבול מרגשי נחיתות. וד"ל).
עם בעיות התקציב עוד יכולים היו מנהלי המוסדות להתמודד. אם עברו את פירון יעברו גם את זה. שם המשחק, או למען הדיוק, שם הבכי, הוא ההטרדה על רקע פיננסי ופדגוגי של מפקחי המחוז החרדי. הדיבורים על הטרדות של המפקחים החלו כמעט עם הקמת המחוז, אבל בשנה האחרונה, ודווקא בימי האיש תחת גפנו של הקואליציה הנוכחית, היא הפכה למגפה שאם לא תעצר תהווה סכנה קיומית אמיתית לחינוך החרדי.
מטבע הדברים את הכותרות תופסת ההתערבות בתכני הלימוד. מה שהצית את האש השבוע הייתה איזו השתלמות חובה בנושא טיולים למוסדות שכללה, שומו שמיים, כל מיני ערכים פסולים של ציונות עם דגש על אהבת הארץ במובן הלאומי, ולא כחלק מישוב א"י בגבולות עולי בבל. גם סיפורים על מפקחת שנכנסה לגן ילדות וביקשה לשנות את הנוסח המקובל והמקודש מדורי דורות של קבלת שבת- והילדה עם המטפחת על תקן של אמא- זכו להיכנס לפנתאון סיפורי האימה.
אבל זה מה שפחות מפריע למנהלי המוסדות שבאו לישיבת יהדות התורה. הסיפורים על התערבות חינוכית היו בשוליים. הקושי האמיתי הוא במאסה הבלתי נתפסת של ביורוקרטיה ואישורים ועמידה בביקורות אין סופיות שעושה להם את הגיהנום. היקף הדרישות המנהליות ממוסדות חינוך חרדיים עובר בהרבה את היקף הדרישות של משרד הבריאות מבתי חולים ומרפאות ציבוריות. ועל כל פיקשוש קטן באישור זה או אחר - ישר הקפאת תקציבים וקיזוזים לאחור. מנהל מוסד שהתיק שלו עולה לבירור אצל האחראי על התשלומים, חגי כץ. מתחיל לרעוד כמו נער גבעות שנקרא לשיחה אצל ראש החטיבה היהודית בשב"כ. הוא יודע איך הוא נכנס. לא יודע איך יצא.
לב ליבן של ההטרדות הוא ההיקף הבלתי נתפס של מפקחים במחוז החרדי. קודם להקמת המחוז עבדו באגף לחינוך שאינו מוכר כשלושה מפקחים קבועים ועוד ארבעה על תקן עובדי חוץ. מאז הקמת המחוז בימי פירון הוא הפך לאחד ממוקדי התעסוקה של בעלי תארים בחינוך שיכולים להצביע על רקע חרדי כלשהו (מזכיר מועצגה"ת אגו"י הרב אברהם רובינשטיין הגדיר אותם לפני מספר שבועות כלא חרדים של ממש. מבדיקה שערכנו הוא צדק בשמונים אחוז).
כיום עובדים במחוז שבעים וארבעה מפקחים במשרה מלאה ובקרוב יצאו מכרזים למפקחים נוספים. אכן פתרון מעניין למצוקת התעסוקה של אקדמאיים דתיים מחוץ למגמות המחשב המשפטים ומנהל העסקים. תואר לך? בא והצטרף למחוז. בכל עיירה יהודית של פעם היה איזה לייבלה מויסר אחד. היום זה ממוסד ומכובד יותר. למען ההגינות חובה לציין שיש שם לא מעט אנשים טובים שמנסים לעזור עד היכן שידם מגעת.
ומה עושים ע"ד מפקחים שצריכים לעבוד תשע שעות ביום כפול חמש ולהגיש דו"ח שבועי? נכנסים לכיתות ומחפשים סירכות כמו בעופות של העדה החרדית. כל סטיה קטנה מההוראות. או כל דילוג על אחד ממאה וארבעים סעיפים בחוזרי המנכ"ל של השנה האחרונה גוררים דו"ח ביקורת קטלנית המגיע למפקחים שמעל המפקחים ומשם לחשבות המשרד העוצרת מיד את התקצוב השוטף. וזה מה שיורד לחיי מנהלי המוסדות פי כמה וכמה מההתערבויות החינוכיות שנמצאות, לבינתיים, בשוליים. שומרי הראש של בנט
ששת הח"כים של יהדות התורה האזינו לדברים הקשים וניכר היה שליבם נשבר. במיוחד שר הבריאות הרב יעקב ליצמן שהתקשה להסתיר את הזעזוע מהדברים ששמע. יחד עם זאת, כאדם שקול ואחראי הוא לא יצא בהצהרות נחפזות נגד גורמי השלטון והודיע שהסיעה תקיים דיון נפרד וסגור, בלי המנהלים, שם יתקבלו ההחלטות המעשיות. עד לרגע זה לא נמסר לפרסום תוכן ההחלטות שחלקן עוסק כנראה בהוראות אופרטיביות בטחוניות מסווגות.
את ההפתעה הגדולה של הכינוס סיפק סגן שר החינוך הרב מאיר פרוש. מאז שנכנס למשרד לפני כשנה (בעוד חודש יום הולדת ראשון לממשלה) הוא שומר על פרופיל ציבורי נמוך מול פקידי המשרד. ההתנהלות שלו מולם היא ברמה של שיחות אחד על אחד והוא נמנע לחלוטין מהוצאת הכביסה המלוכלכת של המשרד החוצה. הוא הפיק, כנראה את הלקח מהסיבוב הקודם שלו במשרד תחת השר גדעון סער והחליט להיות לויאלי לשר הממונה עליו.
אבל ככל שהלכה וגברה הביקורת על התנהלות המחוז החרדי, ובפרט לאור מכתבם של ראשי הישיבות באישורו של מרן הגראי"ל שטיינמן, הבין פרוש שהאש מלחכת גם את שולי מעילו. הציבור הרחב לא ממש מודע לכך שלסגן שר אין שיניים של ממש וכוחו בשתדלנותו בלבד. הציבור רואה בפרוש את האחראי בפועל על החינוך החרדי על כל הצרות והבעיות הפוקדות אותו בשנה האחרונה.
פרוש קלט שאם לא יספר לציבור מה באמת קורה במשרד הוא זה שיהפוך לקורבן. משכך הוא הפתיע את הנוכחים בהתקפת מצח על פקידי המשרד עם רמזים שקופים ביותר גם לכבוד השר. למרות ההצהרות של בנט על שינוי ברוח המפקד, כך פרוש, במשרד עדיין לא נושבת שום רוח חדשה. פרוש, כך נראה, בשל לקראת מהפך ולא נופתע כלל ועיקר אם ביום לא בהיר אחד יחליט לפרוש מתפקידו כפוי הטובה.
מי שחשב אחרת היה ח"כ אורי מקלב מדגל התורה. כמו כולם גם הוא תקף את הפקידים במשרד החינוך אך במקביל הדגיש שאין להם שום טענות לבנט עצמו. חזור שנית: אין טענות לבנט. רק הפקידים הרעים הם אלה שעושים את כל הצרות. הדברים השתלבו במה שאמר כמה ימים קודם לכן עמיתו הבכיר הרב משה גפני. גם הוא סבור שבנט עצמו בסדר גמור. נזכרנו בהקשר לכך במשל הידוע של קרילוב על קמצן אחד שהחליט לפתוח את דלתותיו לאורחים. אלא מה. בחצר הוא שחרר כמה כלבים עזי נפש שקידמו בנביחות מקפיאות את פני הבאים. אמרו האנשים בצער, כך קרילוב, האיש כל כך טוב אבל מה לעשות שהכלבים שלו כל כך רעים.
הנמשל אמנם לא הכי דומה. אי אפשר להגיד על בנט שהוא זה שהציב את המפקחים בחצר. זו עבודה נטו של פירון, בנט מצידו מינה את איציק זהבי שכשלעצמו מתברר כמי שרוצה לעזור אך טרם השתלט על הפקידות הותיקה. אבל אם יש רוח מפקד, ומהפעולות של בנט בתחומים רבים מתברר שיש לו הרבה מהרוח הזאת, מדוע היא לא נושבת במשרדי המחוז החרדי?
איך שהדברים מתנהלים כעת הרוח הזאת גם לא אמורה לנשוב. אם יהיו שינויים הם יהיו רק בכח הזרוע. כלומר: התנגשות חזיתית של כל עולם החינוך החרדי עם משרד החינוך. אבל עד שזה לא יקרה אין לבנט שום סיבה להפיח רוח במפרשים של ספינה שקברניטיה הפוליטיים לא ממש רוצים להפליג. לפני שבועיים הוא השתתף בסיור רשמי בערד עם שר הבריאות יעקב ליצמן. שבועיים קודם הוא היה בסיור ביבנה עם מנכ"ל החינוך העצמאי הרב אליעזר סורוצקין וסגן השר פרוש. בימים אלו ממש הוא שומע את גפני ומקלב אומרים שהוא דווקא בסדר והבעיה היא רק עם הפקידים. אז מה עושה אישיות פוליטית ששומעת שאצלה הכל בסדר? הכל חוץ מלעשות משהו. ימשיכו הפקידים להיות רעים, וימשיך השר להיות האיש הטוב.
באופן חצי רשמי אומרים הח"כים החרדים שהמטרה האמיתית שלהם היא לבצע הפרדה בין השר והפקידים. כך הם יתנו לו מוטיבציה להתחיל ולעשות משהו. המדיניות הזאת ננקטת כבר מספר חודשים והתוצאות הלא הן כתובות על הפרוטוקול של ישיבת החירום ומעל דפי יתד נאמן שהקדיש את גליון יום ג' שלו לזוועות שומו שמיים על ההתערבות החינוכית.
מעבר לכל הדיבורים הנאים, האינטרס של הח"כים החרדים המחפים על בנט (כולל גפני שנפגש בשבועיים האחרונים מספר פעמים עם ראשי הישיבות וועדת הרבנים ונשמע קיצוני יותר ממנהלי המוסדות עצמם) הוא לשמור על שקט תעשייתי שלא יזעזע את הקואליציה. בכך הם חוזרים על דפוס הפעולה שלהם במתווה הכותל. מחאות וזעקות בתקשורת הפנימית עד לב השמיים ואפס פעולה מול הגורמים האחראים לכך. במתווה הכותל, שתיכף נגיע אליו, כבר נכתב כאן שיש פער עצום בין הדיבורים והמעשים. תעתיק מדויק חוזר כעת בפרשת המחוז החרדי. מחאות חריפות ונמרצות אך מתינות ושפה רכה מול מי שבאמת אחראי לכך.
החששות של הח"כים מפני זעזועים קואליציוניים מובנים כשלעצמם. השר ליצמן רואה את עולמו במשרד הבריאות, גפני נהנה מכל רגע שהוא בועדת הכספים (אם כי לאחרונה נראה שמשרד האוצר מתחשב בו קצת פחות מפעם. לא מעדכנים את תקציב הישיבות כפי שהובטח. חוק העדפה מתקנת נתקע. ועוד. טעון בדיקה), דרעי החל זה עתה ליישם את המהפכות שלו במשרד הפנים, ופרוש סובל במשרד החינוך אבל תחת ממשלה אחרת הוא עלול בכלל לא לסבול. כלומר: להפוך לחפ"ש.
והאמת היא שיש להם סיבה לדאגה. הסקרים המתפרסמים בזה אחר זה מלמדים על עליה עקבית בכוחן של יש עתיד וישראל ביתינו. בתוך הגושים עצמם ובין ימין לשמאל נותר עדיין רוב זעום לראשונים אבל מה שקובע במערכות בחירות זה המומנטום. עוד מנדט אחד או שניים ללפיד וירידה נוספת לליכוד שהעומד בראשו מתגלה כחסר אונים מול גל הטרור, והתמונה משתנה לחלוטין. נתניהו כבר הוכיח בעבר שהוא מחליף נאמנויות לפי הנתונים והברית הנוכחית עם החרדים יכולה להתפוגג באותה מהירות בה נעלמה בהקמת הממשלה הקודמת.
האם זה אומר שצריך לשבת בחיבוק ידיים ולחכות לרוח המפקד החדשה במשרד החינוך? ממש לא. לא כל עימות פנים קואליציוני צריך להגרר להצבעות אי אימון והפלת הממשלה. לסיעה קואליציונית עם טענות על יחס לא נאות מצד השותפים יש אין ספור דרכים לבטא את מחאתה גם בלי ללכת לבחירות. אפשר לעכב חוקים בועדת השרים לעניני חקיקה, (כמו שסלומיאנסקי לדוגמא מעכב הצעות של גפני בועדת החוקה) אפשר להעלות נושאים לדיון בפורום ראשי הסיעות שמתכנס כל יום ראשון, ויש גם את הפורום של הנהלת הקואליציה.
אם ראשי המפלגות החרדיות היו מנצלים אפילו אחד ממוקדי הכוח האלה לפתרון בעית המחוז החרדי, לא היתה צריכה משלחת מכובדת של ראשי ישיבות בראשות הגרמ"ה הירש והגר"י רוזן לעלות לבית מרן הגראי"ל ולהחתים אותו על מכתב לכל מוסדות החינוך החרדיים. הבעיה היתה מטופלת במישור חברי הכנסת ומגיעה אל פתרונה.
אין כל ספק שראשי מוסדות החינוך יצייתו למכתב. אבל מה יקרה לאחר מכן? מי יגבה אותם כאשר המפקחים שישארו מחוץ לדלתות המוסד ידווחו על חוסר שיתוף פעולה וחשבות משרד החינוך תעצור את התקציבים? פקידי המשרד אינם רואים עצמם, למרבה הצער, כפופים לגדולי ישראל ואין עליהם אלא אימת הממונים עליהם בלבד.
ואם מישהו חושב שהתארגנות המונית תמנע מהשלטון להפעיל את כוחו והתקציבים לא יעצרו (כפי שחושבים אנשי הפלג הירושלמי המטיפים לאי התייצבות כוללת בלשכות הגיוס) כנראה הוא לא מכיר את מוקד הכוח החזק במדינה. כל זמן שנהלי הפיקוח מעוגנים בחוזרי מנכ"ל והוראות שניתנו על פי חוק אין מצב שבג"ץ יאפשר למשרד החינוך להפשיר תקציבים למוסדות שמסרבים לשתף פעולה עם המפקחים. הדרך היחידה היא שינוי נהלים בתוך המשרד וביטול תקנות שונות ומשונות. את זה ניתן להשיג רק בהפעלת כוח פוליטי קואליציוני שישנה את רוח המפקד במשרד החינוך. אבל כל זמן שהמטרה היא שקט בכל מחיר ושמירה על ראשו של השר הממונה שום דבר לא יקרה.הפגישה שלא התקיימה
ביום ראשון השבוע אמורה היתה להתקיים פגישה כמעט גורלית בלשכת ראש הממשלה בנושא מתווה הכותל הרפורמי. במשך כל השבוע עסקו המעורבים בנושא בטיכוס עיצה. מי בנושא עצמו ומי בספיחי הלוואי של חיסולי חשבונות פנימיים. בחלק האחרון הדברים אמורים בעיקר במגרש הרבני. גורם אחד באהליאב 5 (לשעבר בית יהב בירמיהו שמונים) בירושלים מול העומר 2 בעיר העתיקה. גורם נוסף ברחוב החבצלת 4 נגד אחד האישים באהליאב 5 ושר אחד ברחוב קפלן 2. הכל כמובן לשם שמיים ובלי כל קשר למלחמות העבר ביניהם.
איך שהוא זה גם הסתדר שמי שבעד הקו המתון של המפלגות החרדיות במתווה הכותל הוא זה שמזוהה איתן בכל ימות השנה, ומי שעולה על בריקדות הוא זה שיחסיו איתן לא הכי טובים, כמו כן אין כל קשר ליחסים המתוחים בין שני הגורמים הרבניים המרכזיים בסיפור. השניים נועדים לעיתים קרובות ודנים בנושא בהתאם לכללי השו"ע החמישי. יש רק לציין שבאופן מוזר יצא שדווקא מי שהיה מזוהה בעבר עם מתינות ופשרות הפך לנושא דגל הקו הקיצוני. ובסוד קדושים מי יעמוד.
הכל היה מוכן לפגישה עד שבמוצאי שבת יצאה ההודעה שהיא נדחתה למועד בלתי ידוע. די נדיר שמבטלים פגישה עם ראש הממשלה ברגע האחרון ממש. הדעה הרווחת במסדרונות הקואליציה הייתה שהדחיה באה לבקשתו של ראש הממשלה שלא רצה לצאת לוועידת אייפק בעוד שבועיים עם נסיגה ממתווה הכותל שאושר בממשלה וזכה לתמיכת הרפורמים.
במקרה זה לפחות מאשימים את נתניהו על לא עוול בכפו. הוא עצמו ידע על ביטול הפגישה רק ברגע שהוחלט עליה במפגש שנערך במוצאי שבת בין הרבנים הראשיים לישראל רב הכותל וראשי המפלגות החרדיות. המפגש החל בעשר וחצי והסתיים לאחר חצות ליל.
אבל זו היתה רק ההחלטה הרשמית. מאחורי הקלעים נרשמה פעילות לביטול הפגישה כבר ביום שישי. ראשי המפלגות החרדיות עמדו בקשר רצוף עם היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט ומה ששמעו ממנו עשה להם רע על הנשמה. מנדלבליט הבהיר להם שבמדינת ישראל יש חוק הנקרא חופש הדת ובמסגרתו אישר בג"ץ רק שלושה חריגים. את זכות הבלעדיות של המוסלמים על הר הבית. את זכות הנוצרים על הכנסיות בירושלים, ואת זכות היהודים על כתלי הר הבית. בתוך המגזר היהודי מעולם לא נקבעה בעלות של הרבנות הראשית על הכותל המערבי ולא נקבעה זכותה למנוע מזרמים אחרים להתפלל שם. מנדלבליט הבהיר ששינוי המתווה יגרום לבג"ץ לקבל את עתירת נשות הכותל להציב ס"ת ברחבת עזרת הנשים ואז הולכים למלחמת עולם.
אחד השלבים של מלחמת העולם היה פרישה של המפלגות החרדיות מהקואליציה. וכמו שאמר השבוע רב העיר העתיקה הגר"א נבנצל בשפה הברורה ביותר. אם יוצב ארון קודש בעזרת נשים רגלי לא תדרוך יותר בכל רחבת הכותל. גם אם הציבור החרדי לא היה מגיע אלא להפגנות בלבד. המפלגות החרדיות חובבות השקט הקואליציוני היו נקלעות למצב בלתי אפשרי מבחינתם.
היה ברור שהמפגש עם נתניהו לא יוביל לפתרונות אלא להעמקת המשבר בלבד. גורם נוסף שנכנס לתמונה: החלטת בג"ץ לדחות את הדיון בעתירת נשות הכותל לתשעים יום. מלכתחילה גם זה לא היה בטוח. לאחר שש"ס הודיעה שהשר אזולאי לא יחתום בשום אופן על תקנות המתווה טענו הרפורמים בבג"ץ שהמתווה למעשה מחוסל והם דורשים פסיקה לאלתר. למרבה המזל דחו השופטים את הבקשה.
משנוסף פרק זמן של שלושה חודשים היה ברור שלא יתקבלו כעת החלטות גורליות. כי כך טבעם של משברים בישראל. הם נפתרים רק בדקה התשעים ושלוש ורק כאשר החרב מונחת על הצוואר. מאחר והיה ברור שהפגישה עם נתניהו לא תוביל לשום פתרון אלא להעמקת המשבר, המסקנה המתבקשת היתה שאין טעם לקיים אותה.
כתחליף נקבעה ועדה המורכבת מהרבנים הראשיים. הרב אריה דביר שמייצג את דגל התורה, וזהותו של המייצג מטעם ש"ס טרם נקבעה. הסיכוי שועדה כזאת תמצא פתרון שיניח את דעת בג"ץ והרפורמים ונושאי הדגל הקיצוני בצד החרדי שואף לאפס. אבל האפס הזה יתגלה רק עוד שלושה חודשים ואקדומי פורענותא לא מקדמינן. מחר יבנה המקדש ויבוא המשיח והכל יסתדר על הצד הטוב ביותר.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 6 תגובות