כך סלל אובמה את דרכו של טראמפ היישר לחדר הסגלגל
אובמה הכריז שצמצום הפערים בין עשירים לעניים הוא המשימה החשובה ביותר של כהונתו, אולם כשל בה לחלוטין, וגם החמיץ הזדמנות היסטורית לחולל תפנית בחלוקת ההון בכלכלה האמריקאית
- נדן פלדמן, The Marker
- ט' שבט התשע"ז
- 3 תגובות
טראמפ ואובמה. צילום: רויטרס
"אני סבור שאי השוויון הוא האתגר החשוב ביותר של זמננו: לוודא שהכלכלה עובדת עבור כל אמריקאי שעובד. זאת הסיבה שאני רץ לנשיאות. זה מניע את כל מה שאני עושה בתפקיד"
כשברק אובמה אמר את הדברים האלה הוא כבר היה שנה בתוך הקדנציה השנייה שלו. זה היה בדצמבר 2013, כשהכלכלה האמריקאית כבר הפגינה סימנים ברורים של צמיחה, לאחר שהצליחה להיחלץ מהמשבר הכלכלי ההרסני בדורנו. השיפור הכלכלי העקבי והתחזיות האופטימיות פתחו עבור אובמה חלון הזדמנויות של קדנציה שלמה להתמקד בנושא שהוא עצמו הגדיר כזה שמניע אותו – צמצום הפערים בין עשירים לעניים.
שלוש שנים לאחר מכן, עם צאתו מהבית הלבן, פערי ההכנסות בארה"ב הם הגבוהים מזה כמעט 100 שנה. חלקו של המאיון העליון בעוגת העושר האמריקאית מעולם לא היה גדול יותר, והוא ממשיך לגדול. ההכנסה החציונית הריאלית של משקי הבית נמוכה ב-14% מכפי שהיתה לפני 30 שנה, וגל זעם של עשרות מיליוני אמריקאים הציף את המערכת הפוליטית והביא לבחירתו הבלתי נתפשת של דונלד טראמפ לנשיאות.
האם אובמה נכשל במשימה החשובה ביותר שהציב לעצמו? או שמא הוא דווקא ייזכר כנשיא שעשה כמיטב יכולתו כדי להיאבק באי שוויון, אך נכנע לנסיבות שאינן בשליטתו? בשנה האחרונה לכהונתו, שורה של מאמרים בעיתונים הליברלים החשובים בארה"ב שיבחה את הנשיא היוצא על מאמציו לצמצום פערי העושר. פול קרוגמן ב"ניו יורק טיימס" טען כי ממשל אובמה "עשה הרבה יותר ממה שרוב האנשים יודעים כדי להילחם באי השוויון הכלכלי הקיצוני". דרק תומפסון, עורך כלכלי בכיר ב"אטלנטיק", הצטרף לדעתו וכתב כי "אובמה עשה יותר מאשר כל נשיא אחר ב־50 השנים האחרונות במאבק באי השוויון". "וושינגטון פוסט" העניק במה לג'ייסון פורמן, יו"ר המועצה הכלכלית של הבית הלבן, שהקדיש מאמר להצלחות של נשיאו תחת הכותרת "כיצד צמצם אובמה את פערי ההכנסות".
המאמרים האלה מפרטים את הישגיו של אובמה בתחום בשמונה שנות נשיאותו, ובראשם רפורמת הבריאות ההיסטורית, אובמה־קר, שסייעה לצמצם את הפערים בגלל החיסכון בהוצאות משקי הבית העניים. הרפורמה אפשרה למיליוני אמריקאים עניים לקבל כיסוי רפואי במחיר מסובסד: 75% מהרשומים לרפורמה זוכים כיום לכיסוי רפואי במחיר של עד 100 דולר, לפי נתוני הממשל. מאז תחילת יישום החוק ב־2013 נרשמו יותר מ־20 מיליון אמריקאים לאובמה־קר, והתוספת האדירה של המבוטחים החדשים הורידה את שיעור הבלתי־מבוטחים מ־16% ב־2010 לפחות מ־9% כיום – הרמה הנמוכה בתולדות ארצות הברית.
אולם אובמה־קר סבלה מבעיות שונות מיומה הראשון והתגלתה כרפורמה מסורבלת, עתירת פגמים ובמקרים רבים גם לא זולה. בסוף 2016 הודיע ממשל אובמה כי התעריפים צפויים להתייקר ב־25% השנה בעקבות לחצים של חברות ביטוח רפואי, לאחר ששתיים מהחברות הגדולות בענף, אתנה ויונייטד הלת', עזבו את התוכנית בטענה כי היא מסבה להן הפסדים של מיליארדי דולרים. ההתייקרות הזאת משמעותית. צעיר בן 27 יאלץ לשלם 302 דולר בחודש עבור ביטוח בריאות, לעומת 242 דולר ב־2016.
אין ספק שחוק הבריאות הממלכתי של אובמה סייע לצמצם פערים באחד התחומים החשובים ביותר לרווחת האדם העובד. אולם הבעיות הרבות שהתגלו ברפורמה עוררו ביקורת לא רק מצד רפובליקאים, שהתנגדו לה מלכתחילה, אלא גם מצד אנשי מקצוע, והעניקו לגיטימציה ציבורית להכרזתו של טראמפ על כוונתו לבטל את הרפורמה. כעת, עם כניסתו לבית הלבן, אחד ההישגים הגדולים ביותר של אובמה צפוי להיקבר זמן קצר אחרי שקם על רגליו, וכלל לא בטוח שיהיה לו תחליף. תכנון נבון יותר ואימוץ מודל ממשלתי מקיף, כמו זה שקיים בקנדה למשל, היו יכולים לסייע לאובמה־קר להיות מוצלחת יותר ופחות שנויה במחלוקת, מה שהיה מקשה על טראמפ להכריז על ביטולה.
הישג נוסף של אובמה נוגע להעלאת שכר המינימום במדינות שונות בארה"ב, לאחר שנים של קיפאון. בעידודו הפומבי של הנשיא החלו מדינות בארצות הברית להעלות את שכר המינימום, ועוד היד נטויה. ב־2017 לא פחות מ־21 מדינות יעלו אותו, חלקן בשיעורים זעומים ואחרות בשיעור מרשים כמו אריזונה (24% – לתשעה דולרים לשעה) ומיין (20% – גם כן לתשעה דולרים). ואולם אובמה נכשל בהעלאת שכר המינימום הפדרלי, שתקוע מאז 2009 על תעריף עלוב של 7.25 דולרים לשעה (שכר המינימום באוסטרליה, לשם השוואה, הוא יותר מ־13 דולר). ניסיונותיו לנצל את העלאות השכר במדינות כדי להרים את הרף הפדרלי ל־10.1 דולר נתקלו בחומה בצורה בקונגרס הרפובליקאי, והוא נאלץ לנסות ולהעביר תקציבים לאוכלוסיות עניות בדרכים אחרות.
אחת הדרכים הללו היא הגדלת ההוצאות הציבוריות לרמה הגבוהה זה 35 שנים, תוספת שרובה הוקדשה לתקציבי רווחה, בריאות וחינוך. אובמה ניסה לחזק את האוכלוסיות החלשות גם באמצעות העלאות מס לבעלי הכנסות גבוהות במיוחד והטבות מס מיוחדות למעוטי יכולת: לילדים במשפחות עובדות, לסטודנטים או להוריהם שמשלמים עבור שכר לימוד לקולג' שעלולים להגיע לעשרות אלפי דולרים בשנה. לפי ג'ייסון פורמן, יו"ר המועצה הכלכלית של הבית הלבן תחת אובמה, הצעדים השונים בתחום המיסוי הביאו לחיסכון שנתי של 2,200 דולר בממוצע למשפחות בחמישון התחתון.
גם המשפחות בעשירונים הגבוהים יותר הצליחו לשפר את מצבן במידה מסוימת: 2015 היתה השנה הטובה ביותר מאז 1998 עבור 99% מבעלי ההכנסות, עם גידול של 3.9% בהכנסות. הבעיה היא שהמאיון העליון נהנה באותה שנה מגידול כמעט כפול בעושרו – 7.7%. וכך קורה שגם כשהעניים ומעמד הביניים מצליחים לשפר במעט את מצבם, הפערים ממשיכים לצמוח. הם היו יכולים להתחיל להצטמצם, לו אובמה היה מעלה באופן אגרסיבי יותר את שיעור המס על בעלי ההכנסות הגבוהות, אך מכך הוא נרתע. הוא העלה את מס ההכנסה למשתכרים יותר מ־400 אלף דולר בשנה מ־35% ל־39.6%; העלה גם את המס על רווחי הון ועל דיווידנדים, והטיל מס מיוחד לבעלי הכנסות גבוהות כדי שיסייעו לממן ביטוחי בריאות לקשישים ועניים. אולם הכנסות המאיון העליון המשיכו לזנק.
בשתי הקדנציות של אובמה, רוב הגידול בעושר נותב לעשירים ביותר. בקדנציה הראשונה (2009־2012) המאיון העליון גרף לא פחות מ־95% מהגידול בעושר, לפי מחקר של הכלכלנים תומא פיקטי ועמנואל סאז מאוניברסיטת ברקלי. ובכל שמונה השנים של שלטון אובמה, המאיון העליון לבדו נהנה מ־52% מהגידול בעושר, לפי נתונים מעודכנים שפרסם לאחרונה סאז.
אובמה גם הצליח להוריד את האבטלה בעקביות עד לשפל של 4.9%. הוא נהנה מדו"חות תעסוקה ורודים שהצביעו על תוספת של מיליוני משרות בשנה, פעמים רבות מעל התחזיות. אולם מאחורי הנתונים הגדולים מסתתר שוק תעסוקה שלא מקל על חייהן של משפחות אמריקאיות. השכר לשעה של העובדים המשיך לדרוך במקום, בזמן שרווחי התאגידים שמעסיקים אותם רושמים שיאים – וזו אחת הסיבות המרכזיות להתרחבות הפערים ולריכוז שיעור חסר תקדים של הון בידי המאיון העליון. כמו כן, חלק גדול מהמשרות הן באיכות נמוכה ובשכר זעום. שיעור המשרות החלקיות זינק אחרי המשבר ביותר מ־10% לרמתו הגבוהה מאז החלו הרישומים.
המשבר הפיננסי וגלי האהדה האדירים שהעלו את אובמה העניקו לו כנשיא טרי הזדמנות היסטורית נדירה – לפרק את מוקדי הכוח של וול סטריט באמצעות חקיקה חסרת פשרות, ולבלום את השפעת ההון על השלטון דרך הגבלת תעשיית התרומות והלובינג. אולם במקום זאת אובמה חתם על חילוצים בהיקף של 16.8 טריליון דולר למגזר הפיננסי בכספי ציבור, ונמנע מלדרוש את מיצוי הדין עם בנקאים סוררים בגין אחריותם להונאות ענק שיטתיות שהובילו למשבר.
במקום להעמיד בנקאים בכירים למשפט, אובמה הציף את הממשל שלו באנשי וול סטריט, משר האוצר יוצא סיטי ג'ק לו ועד שלושה בנקאים בכירים שמונו לתפקידים המובילים בנציבות הסחר הפדרלית – מייקל פורמן, נתן שיטס וסטפן סליג, שהיו אחראים לקדם את הסכם הסחר החופשי הטרנס־פסיפי (TPP). הסכם זה שבוטל בימיו הראשונים של טראמפ כנשיא סיפק לתאגידים כוח אדיר, עם סעיפים חסרי תקדים שהעניקו להם זכות לתבוע כל ממשלה בעולם, והקמת טריבונלים לתביעות פיננסיות שעוקפים את בתי המשפט. בשל כך ספג ההסכם ביקורת קשה מחסידיו של אובמה.
זה המקום להזכיר שאובמה עצמו נהנה מתרומות של בנקים בוול סטריט ובעלי הון. כשאובמה רץ לנשיאות ב-2008, ארבעה מהבנקים הגדולים הזרימו לקמפיין שלו יותר מ־3 מיליון דולר, והיו מהתורמים הנדיבים ביותר שלו. גולדמן סאקס תרם לו יותר ממיליון דולר, ג'יי.פי מורגן הזרים 850 אלף דולר, סיטיגרופ העביר 755 אלף דולר, ומורגן סטנלי הסתפק ב־528 אלף דולר. לאלה הצטרפו תאגידים רבי עוצמה, כמו מיקרוסופט (850 אלף דולר), גוגל (817 אלף דולר), יבמ (5,344 אלף דולר) וג'נרל אלקטריק (532 אלף דולר). בהתמודדות השנייה של אובמה, ב-2012, הדפוס הזה חזר על עצמו.
בשורה התחתונה, המאיון העליון הצליח לשמר את כוחו ולהגדיל את עושרו בשל הטלת כובד משקלו בשני ערוצי החיבור החזקים ביותר בקשר שבין הון לשלטון – בתרומות של מאות מיליוני דולרים לפוליטיקאים, ובלחצי לובינג אדירים לעיצוב החוקים והרגולציות לפי האינטרסים שלו. כך השיטה מוטה לטובת העשירים ביותר. לאובמה היתה הזדמנות לשנות את השיטה ולחולל תפנית היסטורית בחלוקת העושר, אך את האהדה הציבורית כלפיו ואת המחאה כלפי וול סטריט הוא לא העז לרתום כדי לפרק את מוקדי העוצמה הגדולים ביותר. לכן, למרות מאמצים שונים וכנים שנקט לצמצום הפערים, אובמה נכשל במשימה החשובה ביותר שהעמיד לעצמו כנשיא.
למרבה האירוניה, מי שהתאכזבו במיוחד מהכישלון הם האנשים בפלח האוכלוסייה העני ביותר בארצות הברית, שקיוו שהנשיא השחור הראשון ייטיב עמם במיוחד - אוכלוסיית השחורים.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 3 תגובות