בנט לראשות הממשלה? פתאום זה לא נשמע רע

יום לפני פרסום דו"ח המבקר על מחדלי מלחמת צוק איתן השתתף גיבור הדו"ח, שר החינוך נפתלי בנט, בישיבת סיעת ש"ס ופניו נהרו כחתן בחופתו. לנוכחות המפתיעה לא היה כל קשר למנהרות החמאס, אלא למנהרה מסוג שונה לחלוטין, זו שבימים אלו ממש נחפרת מתחת ללשכת ראש הממשלה. בניגוד למנהרות העזתיות הנחפרות בדממה שמכשירי האיכון החדישים של צה"ל לא מסוגלים לקלוט,
את הרעשים של מנהרת בנט שומעים בקול ששון וקול שמחה בכל ערי יהודה.

בנט הופיע בסיעת ש"ס כדי להציג יחד עם השר דרעי את התקנות החדשות נגד אפליה בקבלת תלמידות. על הפן המעשי של התקנות נכתב כאן בהרחבה בשבוע שעבר. לשני האישים היה חשוב פחות התוכן ויותר האפקט הפוליטי הכרוך בו. דרעי השתיק, לפחות זמנית, את הביקורת על הפלת חוק מאיר כהן נגד אפליה, לבנט היה חשוב יותר להפגין את הקשר העמוק שיש לו בקדנציה הנוכחית עם הסיעות החרדיות.

את החשיבות שבחיבור עם המפלגות החרדיות למד בנט מאחיו החורג יאיר לפיד. עורכי הסקרים של לפיד לימדו אותו שבחלוקת הגושים הנוכחית בציבור הישראלי אין כמעט אפשרות להקים ממשלה יציבה בלי המפלגות החרדיות. בקדנציה הקודמת הייתה אמנם ממשלה כזאת וראינו כמה זמן היא שרדה. לפיד יודע שהוא לא יקבל את תמיכת המפלגות החרדיות בשלב הראשון של הניסיונות להקים קואליציה. הוא מאמין עם זאת שלאחר שיהיה לו רוב חוסם עם המחנה הציוני ועם מפלגות אחרות, הוא ישכנע את החרדים שלא להישאר בחוץ, ולקפוץ על העגלה. אפשרות רחוקה אבל קיימת.

הרווח המיידי שלפיד מפיק מהרעיון הוא העלייה המיידית בסקרים. בכל חוגי הבית והכנסים בנוכחותו, הוא נשאל איך הוא מתמודד לראשות הממשלה כאשר לשון המאזניים החרדית לא תיטה לכיוונו. התשובה שלו היא בהצגת מערך הפגישות שלו עם חברי כנסת ואישי ציבור חרדים וההצהרות הפרו חרדיות של השנה האחרונה. למרבה הצער, יש בתוכנו אישים ועיתונאים שמסייעים לו בכך.

לבנט, שרואה עצמו כמועמד ריאלי לראשות הממשלה הבאה - אחרי עידן נתניהו הקורס, לדעתו, תחת נטל החקירות ופרשיות השחיתות לכאורה - החיבור עם המפלגות החרדיות הוא כורח קיומי. למועמד מהימין אין מה לבנות על המחנה הציוני או על סיעות מרכז זמניות כמו 'כולנו', אם אין מאחוריו את המאסה הימנית והחרדית. כל היתר יבואו אחר כך.

מסיבה זו, ולא משום סיבה אחרת, הוא עשה מעשה שטרם נראה כמותו בכנסת בעשור האחרון לפחות. שרים וחברי כנסת לא נוהגים לשתף אחרים בקרדיטים על הצלחותיהם, ההפך, הם מעסיקים מערך שלם של דוברים ויועצים שידאגו לנכס להם הצלחות של קולגות. תקנות החינוך היו בסמכותו הבלעדית של בנט. מעורבות המפלגות החרדיות הייתה מצומצמת. מתבקש היה שבנט יערוך את מסיבת העיתונאים במשרד החינוך ויתהדר בנוצות שהן בהחלט שלו.

אבל בנט ידע שהשבוע עומד להתפרסם דו"ח המנהרות שירסק את התדמית של נתניהו כמר ביטחון ויציג אותו, את נתניהו, באור הפטפטן חדל האישים שלא עושה כלום ולא מחליט כלום. בנט לעומת זאת מוצג בדו"ח כיחיד שראה וזיהה את הסכנות שבמנהרות והשמיע את הדעה השקולה הבודדת היחידה בקבינט. חשיפת המבקר שמחצית מהמנהרות טרם נחשפו, מבשרת למעשה מלחמה קרובה באופק. גורם בכיר בקבינט העריך באוזנינו שהחמאס ינצל את פרק הזמן שעד להשלמת גדר העומק בגבול הרצועה, כדי לבצע פיגוע חטיפה שכמותו טרם ידעה המדינה. לחשוב שנתניהו יהיה האיש שינהל את המלחמה הבאה, זה הרבה יותר ממעורר חלחלה.

בקרב מול נתניהו על קולות הימין והדתיים, בנט לא זקוק למלחמות קרדיטים עם החרדים. הוא ייתן לדרעי את הקרדיט על התקנות נגד האפליה, לגפני את התהילה על תקציב מוסדות התורה, ולפרוש את הקרדיט על תקנות מוסדות הפטור המבטיחות עצמאות פדגוגית מוחלטת. כשחושבים בגדול, אין מקום לחישובים קטנים. בנט לראשות הממשלה? איכשהו זה מתחיל פתאום להישמע לא רע.

אחרון בשרשרת המזון
ככה ייעשה לאיש שגורמים חזקים מאוד חפצים ביקרו. הנוהל של הרכבה על סוס בלבוש מלכות ועטרת זהב הופסק אמנם כבר בשלהי שלטונו של המלך אחשוורוש, אבל בכל דור ודור נמצאו התחליפים הראויים. היו תקופות של קבלות פנים מפוארות, לאחר מכן עברו לכתבות הלל בעיתונים. הטרנד החדש של שנת תשע"ז הוא ביקור רב רושם בישיבה נחשבת. הלוקיישן הפעם: ישיבת חברון בירושלים, על תקן מרדכי הצדיק שר הבריאות יעקב ליצמן. את יתר נושאי התפקידים במחזה יתאר כל קורא בדמיונו החופשי.

במה זכה שר אגודאי לכבוד שנציג פוליטי ליטאי לא יכול לחשוב עליו אפילו בחלום? ולא מדובר רק בעצם הביקור, שרים חילונים ואישי ציבור מהמגזר הכללי פקדו בעבר לא אחת היכלי הקודש בישיבות למען ראות תורה בתפארתה. אבל ביקור ממלכתי של שר חרדי הוא באמת חזון בלתי נפרץ. אם מביאים בחשבון שהשר הוא אגודאי והישיבה היא ליטאית הרי שהתמיהה מתעצמת. ביום שגפני יבקר בישיבת 'שפת אמת', נתחיל לחשוב שהשתנו סדרי בראשית. בינתיים השינוי חד צדדי באופן מוחלט ועל זה ידווה ליבה של דגל התורה. פרטים בהמשך.

את ההזמנה לביקור קיבל השר ליצמן בפגישה עם מנהלי וראשי ישיבות שהתקיימה ביום רביעי שעבר. בידיעה שפורסמה במדור זה נאמר כי עילת הפגישה הייתה בקשת רבני דגל התורה להכיר בלימודים פרה רפואיים בסמינרים. ולא היא. הפגישה בנושא זה אמורה הייתה להתקיים ביום שני שעבר ומפני אילוצי לו"ז של ליצמן נדחתה לאחרי פורים. ישתתפו בה קבוצת ראשי ישיבות ובתוכם הגר"י רוזן, הגר"ד כהן והגר"ב סולובייציק. שניים מתוך השלושה השתתפו בפגישה של יום רביעי שעבר (ומכאן הטעות) שעסקה בנושא חשוב וקרדינלי פי כמה: תקנות המזון החדשות המאיימות להאכיל את בני הישיבות באוכל בריא ולנקוב את כיסן בנקב שפוסל כלי לנטילת ידיים, ונוטלים שם הרבה.

מלחמתו של ליצמן בעד התקנות סוקרה כאן ברציפות קרוב לחודש. האיש מסר נפשו על הנושא מול הכוחות הכי חזקים במגזר החרדי וסירב להניף דגל לבן. הוא הפסיד בקרב בוועדת החינוך חרף רצונו של יו"ר הוועדה, ח"כ יעקב מרגי, לעזור לו, לאחר שהאחרון קיבל הוראה חד משמעית מצמרת מועצת החכמים. הוא הפסיד גם בדרישה להעלות את התקנות להצבעה חוזרת שבועיים לאחר מכן. מנהלי הישיבות מכירים את ההלוך ילך ב'חלונות הגבוהים' ויודעים ללחוץ על הכפתורים הנכונים.

את המהלומה שלפני האחרונה קיבל ליצמן במכתב ששלחו מספר ראשי ישיבות לשר דרעי בדרישה שיורה למרגי להוריד כליל את נושא תקנות המזון מסדר יומה של ועדת החינוך. בסיבוב הקודם היה זה דרעי שהורה למרגי לדחות את ההצבעה. הפעם לא התחשק לו להתעמת שוב מול ליצמן. מה גם שעמיתו מדגל התורה, משה גפני, גילה תמיכה מאוד רופסת במאבקם של המנהלים. למה לי, שאל מן הסתם דרעי את עצמו, להיות היחיד שנלחם מול ליצמן בעניין הצודק כשלעצמו של תקנות מזון הבריאות?

דרעי לא התערב אבל נתן למנהלי המוסדות עצה ששווה זהב. תיפגשו בעצמכם עם ליצמן ותנהלו איתו משא ומתן בצורה מכובדת - יעץ שר הפנים והגליל. תרגום לשפה פוליטית מדוברת: תנו לו את הכבוד המגיע לו ושכנעו אותו לרדת מן העץ.

לזכותם של המנהלים ייאמר שהם תופסים מהר. יומיים לאחר המכתב ותשובתו של השר פלא יועץ, הם ארגנו מפגש בהול עם השר ליצמן. השתתפו בו הגר"ד כהן והגאון רבי ברוך סולובייצ'יק הבלתי נלאה (אין ועדה שלא נמצא אותו חבר בה. ראה בהרחבה על האיש ופועלו בשבוע שעבר), ראש ישיבת חברון הג"ר יוסף חברוני, חבר הנהלת הישיבה אלי הבלין ומנהל רשת גני בית יעקב יצחק גולדקנופף (לגבי האחרון יש לציין שהגנים והמעונות שברשותו אינם חלק מתקנות המזון החדשות. התערבותו למען מנהלי הישיבות היא אפוא לשם שמיים בלבד).

הפגישה הייתה לבבית - עד כמה שפגישות נוסח פולין יכולות להיות כאלה - ובסיומה הוחלט להקפיא את התקנות עד להקמת ועדה שתדון בנושא. בראיונות שקיים ליצמן לאחר הפגישה הוא הבטיח שהתקנות עוד יתוקנו, אבל היה זה מס שפתיים בלבד. גם הוא יודע שהקמת ועדה ללא מועד סיום עבודה, היא קבורה בלי טהרה ומצבה. בפרט בנושא כלכלי.

את הסולם לרדת מהעץ קיבל ליצמן בהזמנה, שהוענקה לו בו במקום, לערוך ביקור ממלכתי בישיבה ששלושה מבכיריה השתתפו במפגש. ליצמן הבין כמובן שמורחים אותו בכבוד כדי לקבור את התקנות. אבל כפוליטיקאי פיקח, הוא ערך מיד מאזן של רווח מול הפסד. עדיף לפעמים להפסיד חייל אחד בלוח השחמט כדי ללכוד פרש או צריח. במקרה של ליצמן, זה היה איום רציני על המלכה. כניסה לקודש הקודשים של הישיבות הליטאיות מתחת לאף של בכירי דגל התורה זה משהו ששווה יותר מתקנות מזון, אותן ישכחו בעוד שלושה חודשים. הבחישה הגלויה בתוככי דגל התורה היא חתיכת היסטוריה.

על שביעות הרצון של התנועה מהביקור מיותר להרחיב. ההתעלמות המוחלטת מהביקור ביתד נאמן - למרות שמדובר באחת מישיבות הדגל של הציבור הליטאי - מדברת בעד עצמה. למי שזה לא הספיק, באו פניו החמוצות של גפני במהלך השבוע ולימדו על כמה שהגלולה הייתה מרה. לא רק בפני עצמה, אלא בעיקר בגלל שהיא הצטרפה למספר פעמים בשבועות האחרונים שעקפו אותו משמאל ומימין בלי לאותת. רק מיומנות הגה יוצאת דופן שלו הצליחה למנוע תאונה חמורה.
במה דברים אמורים? בשבוע שעבר דווח כאן על המגעים של חברי ועדת הרבנים לענייני ירושלים עם ברקת ואנשיו בנושאי החינוך והשבת בעיר. בתחום האחרון אין התקדמות כלל, על רקע זה יצאה הודעת הוועדה שהתקציב העירוני יאושר רק שבוע לאחר המועד האחרון שנקבע לצוות המשותף בנושא שבת בראשות עורך הדין יצחק מירון. בתחום הראשון יש התקדמות קלה. ברקת לא מוכן עדיין לשבור את העיקרון של איסור בניית מוסדות לחרדים בשכונות מעורבות אך מסתמן שיאשר חריגות קלות בשתי שכונות מרכזיות.

הצד השווה לשתי ההתדיינויות שהן נעשות במסלול ישיר בין הרבנים לאנשי ברקת מבלי שיו"ר התנועה שותף להן (לעומת זאת, ח"כ אשר, שיחסיו עם הרבנים טובים יותר, נמצא באחד הצוותים). גפני לא מאמין במגעים האלה, וטוען שבהרכב הנוכחי של יועצי ברקת אין להם סיכוי. בינתיים הצדק איתו, אבל המגעים נמשכים אם ירצה או לא ירצה.

הפגישה בין ליצמן לראשי הישיבות והמנהלים, היא אפוא המשך המגמה של התעצמות ועדות הרבנים וראשי הישיבות על חשבון הדרג הפוליטי של התנועה. מי היה מעלה על הדעת לפני שלושה חודשים שחברי הכנסת של דגל לא ישתתפו בפגישה עם ליצמן בנושא שתלוי ועומד באחת מוועדות הכנסת? מי פילל ומי מילל שראשי ישיבות שרוצים הכרה בלימודים פרה רפואיים יתדיינו ישירות עם שר הבריאות, ולא יבקשו מהח"כים לעשות זאת במקומם? וזה בדיוק מה שקורה.

במבט לאחור, יש כאן חזרה לימים עברו. בימי הנהגתו של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל הייתה עדנה לוועדות הרבנים השונות. מרן הגרי"ש נטה להעביר החלטות בנושאים הדורשים דיונים ממושכים לוועדות רבנים שיטפלו בהם ויגישו לו המלצות להחלטה סופית. כך היה בנושא השבת וכך בנושא רישום התלמידות לסמינרים (מהלך שלא צלח מסיבות שפורטו כאן מספר פעמים).

לאחר הסתלקותו לגנזי מרומים והעברת ההנהגה למרן הגראי"ל שטיינמן נעלמו ועדות הרבנים מהאופק כמעט לחלוטין. חברי הכנסת היו נכנסים אל הקו"פ, מקבלים הוראות וחוזרים כעבור זמן מה לדווח ולקבל הוראות פעולה נוספות. בשל חולשתו של מרן - לרפואה שלמה ואורך ימים למען כלל ישראל - והצורך בקבלת החלטות הדורשות דיונים ממושכים, חוזרות ועדות הרבנים שוב למרכז הבמה, למגינת ליבה של צמרת דגל התורה.

שטח אש
יש את נפשכם לנקות ראש מהרעש האורבני וצפירות המכוניות בשוטטות בשטח פראי ושומם? אל תבזבזו דלק וזמן על נסיעה לרמת הגולן. ממרחבי הסלעים וים הכלניות האדומות ניתן ליהנות ממש קל"ב (-קרוב לבית בצה"לית מדוברת). סעו למסוף האוטובוסים של אלעד וחפשו את השער הראשון הפתוח המוביל לשטח האש של צה"ל הצמוד לעיר. אחרי נסיעה של שלוש דקות בשבילי העפר שנטחנו בעבר בשרשראות הזחל"מים לא תראו את בתי העיר והיישובים הסמוכים. התפרקדו על האדמה, האזינו לשקט וגעו בעדינות בפרחי הבר. בנוף המרוחק נשקפים הרי המרכז. הושט היד וגע בם.

ביום שלישי השבוע הופרה שם הדממה. צי של מכוניות ואנשים בחליפות מחויטות ועניבות יקרות חתך את השבילים. נוף הבראשית ויופי הכלניות לא דיברו לליבם. ההפך, כל שיחם ושיגם היה איך לעטוף את המקום בשלמת בטון ומלט, וכמה שיותר מהר. למען הטבע והנוף הם מתכננים להשאיר בשוליים כאלף דונם של שטח ירוק. את כל אלפי הדונמים הנפלאים האחרים מייעדים לבניית עשרת אלפים דירות לחרדים. במאבק בין הפרחים לאנשים, תמיד מנצחים האחרונים.
את שיירת האורחים רמי הדרג הובילו שני אישים שהדם הרע שזרם ביניהם בשנים האחרונות היה אדום יותר מכל הכלניות. תהיה זו הפרזה לומר שהם הפכו פתאום לידידים קרובים. ממש לא. עדיין מדובר בשני פוליטיקאים שמחשבים בזהירות את צעדיהם זה מול זה. לא מן הנמנע גם שביום מן הימים, בערך בעוד שנתיים, הם יבחנו שוב זה את זה דרך כוונות הרובים מתוך מטרה להרוג, פוליטית כמובן.

עבור אורח הכבוד המרכזי, שר הפנים והפריפריה אריה דרעי, היה זה ביקור רשמי ראשון בעיר. בשנתיים וחצי שחלפו מאז ההפסד הצורב מול ישראל פרוש בקרב על ראשות העיר, דרעי הגיע למקום כאדם פרטי ועל בסיס אישי. פה ביקור אצל חבר, שם שבת אצל רב העיר לרגל שמחה משפחית כל שהיא. בכל הביקורים שלו הוא דאג להגיע לכתובת היעד במסלול המרוחק ביותר מבניין העירייה.
והייתה לו סיבה טובה לכך. הקרב על אלעד, עיר ספרדית ברובה שהייתה בשליטה ש"סית מוחלטת מיום הקמתה, היה מבחן הכוח המוניציפאלי הראשון בחשיבותו עבור היו"ר החדש של התנועה הקדושה. בבית שמש היה אמנם קרב נואש יותר בסיבוב השני של הבחירות מול המועמד החילוני אלי כהן, אבל היה זה קרב של כל היהדות החרדית שניצחה בניסי ניסים. באלעד היה זה מבחן אישי נטו של דרעי ששלח לעיר את מיטב גייסותיו. דא עקא שלא היה לו מועמד אטרקטיבי לראשות העיר, והברית המשותפת של שלומי אמונים את דגל התורה הנחילה לו תבוסה. הצער גדל כאשר מניתוח הקולות התברר שמאות משפחות ספרדיות חצו את הקווים והצביעו למועמד החסידי.

ההתנגשות האלימה יותר התרחשה אחרי הבחירות. דרעי דרש מפרוש את שני הסגנים ולמעשה את השליטה בעיר. לרשותו עמדו ששה חברי מועצה שחסמו כל אפשרות להקים קואליציה קרוב לשמונה חודשים. בתגובה עשו הפרושים מעשה שטרם היה כמותו בפוליטיקה החרדית. הם העבירו לצדם את חבר המועצה הספרדי אבי דיין - שמשום מה לא הוזמן לסיור השבוע - ושברו את הבלוק החוסם של דרעי לחלוטין. לאחר שבירת הבלוק, ש"ס המתינה עוד מספר חודשים בחוץ והצטרפה מאוחר יותר לקואליציה בהנפת דגל לבן ותנאי כניעה. אפילו הכלניות בשטח האש החווירו מהבושה.

בשנה הראשונה לכהונתו של פרוש ג'וניור הייתה לש"ס סיבה להאמין שההפסד הוא אקראי ובבחירות הבאות ישוב מועמד כושל מטעמה (שלוש פעמים הן כבר חזקה) לנהל את העיר. פרוש הצעיר התנהג כמו שריף במערב הפרוע: יריות לכל עבר והורדת מתנגדים בסגנון דאעש. הייתה זו שאלה של זמן בלבד עד שבבחירות הבאות, כך העריכו גם ביהדות התורה, תחזור ההגמוניה בעיר לתנועה הקדושה.
לפרושים היו תוכניות אחרות. אחרי שנת האימים הראשונה החליט ישראל פרוש להתאפס על עצמו, לסיים את המריבות הפנימיות ולהקדיש את כל האנרגיות שלו לרווחת התושבים. הוא הפך בתוך שנה וחצי לראש העיר הטוב ביותר במגזר החרדי. העיר נקייה היום יותר מגבעתיים ובשלבי טיפוח מתקדמים בסגנון שוהם היוקרתית הקרובה. במקביל הוא השיג תקציבים למאות כיתות לימוד והפך את פני מערכת החינוך בעיר.

יחסית פר תושב יש היום באלעד יותר כיתות לימוד מאשר בכל עיר חרדית אחרת. היכולת שלו בהשגת תקציבים חיצוניים ממשרדי הממשלה אפשרה לו לבצע את המהפכה בלי להיכנס לגירעונות. על קיר הלשכה שלו תלויים שלושה פרסים של ניהול תקין. על שניים מהם חתום יו"ר ש"ס ושר הפנים אריה דרעי.

גולת הכותרת של פרוש הצעיר הייתה לפני שבועיים בחנוכת כביש הגישה החדש לעיר. מי שירשום בתוכנת הניווט את הכתובת 'כביש פרוש' יגלה שהמערכת כבר מזהה אותו ומפנה לשם את המעוניינים. כביש חדש לעיר זה סיפור שמעט מאוד ראשי ערים זוכים לו. במגזר החרדי לפחות לא מוכר לנו מישהו נוסף.

אבל יתכן שהישג זה יואפל על ידי משהו אחר. בשבוע האחרון שחרר צה"ל את שטח האש הענק שליד העיר והחזיר אותו לרשות מנהל מקרקעי ישראל. להישג זו שותף ח"כ משה גפני שעמד במגעים רצופים עם שר הביטחון אביגדור ליברמן. הטנקים וכוחות החי"ר קיבלו מקום אימונים חלופי במדבריות הנגב. על שטח זה ניתן לבנות עשרת אלפים יחידות דיור בבנייה רוויה ועוד להשאיר מקום לפארק ענק.

אבל הדרך לבנייה עוברת קודם כל במשרדו של שר הפנים מש"ס. אם הוא לא יקים ועדת גבולות שתצרף את השטח לאלעד, הוא יישאר עם הפרחים והכלניות. לערים הסמוכות אין בו שום צורך. השאלה הייתה האם דרעי יחתום ויעניק ליריבו המושבע הישג ששווה את ראשות העיר הבאה, או שימתין עד סמוך ממש לבחירות.

וכאן הפגין דרעי אחריות כלל חרדית והניח בצד את החשבונות הפוליטיים. בפאנל הדיור בוועידת ש"ס הוא הודיע על צירוף השטח לעיר. בביקור שנערך השבוע הוא הכריז על כך רשמית ואף הבטיח לתמוך בעיר בדרכים נוספות. האם היה זה בעקבות הסכם חשאי שמבטיח לש"ס משהו לקראת העתיד? ממש לא. דרעי ופרוש הצעיר עוד לא נועדו פעם אחת לשיחה שקטה בארבע עיניים. לאור היחסים המתוחים בין דרעי ויו"ר שלומי אמונים מאיר פרוש, אין מצב שהם נועדו ביניהם למטרה כלשהי.
האם ש"ס זנחה את חזון כיבוש העיר מחדש? רשמית לא. בפועל כנראה שכן. אם פרוש ירוץ לבחירות בתמיכה של דגל התורה, הוא לוקח את ראשות העיר בהליכה. האופציה היחידה שזה לא יקרה תירשם רק אם דגל התורה תממש את הסכם הרוטציה שלה עם שלומי אמונים ותריץ מועמד מטעמה לראשות העיר. לדגל יש נציגים לא רעים בעיר, אבל לנצח בעיר עם רוב ספרדי, זו משימה שצלחה בקושי רב בסיבוב הקודם וכמעט אין סיכוי שתחזור על עצמה. ההערכות הן שדגל תוותר על ההסכם ותתמוך בריצה נוספת של פרוש בתמורה לקיום כל ההבטחות שלא מולאו בקדנציה הנוכחית.

דרעי שקורא במהירות מפה פוליטית החליט, כנראה, להשקיע בעיר, ולא במועמד מטעמו. העברת שטח האש והמענקים המוגדלים לעיר, תהפוך אותה לאחד מפתרונות הדיור המרכזיים של הציבור החרדי. ההצלחה תירשם על שמו של דרעי, שמוביל מהפכת דיור כלל ארצית חרדית. את ראשות העיר הוא כבר איבד כנראה בכל מקרה. במצב כזה אין אלטרנטיבה טובה יותר מאשר להצטרף למנצח מראש ולהבטיח את המגיע לכך גם בלי לנהל מלחמות אבודות.

במהלך הסיור נשאל פרוש על ידי אחד העיתונאים האם לאור השבחים שקיבל משר הפנים הוא חושב שיש לו סיכוי לקבל את תמיכת ש"ס לראשות העיר בסיבוב הבא. לא תהיה מלחמה בינינו - ענה. וזה כנראה גם מה שיקרה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!