התעללות בקשישים מזווית המטפל / רוני תשובה מארק
עם כל הגינוי האפשרי לאלימות כלפי קשישים והדרישה לענישה חמורה בהתאם, חייבים במקביל גם לשמוע את זעקתם של הקורסים תחת הנטל הכבד
- רוני תשובה מרק
- ז' אדר התשע"ז
- 4 תגובות
פלאש 90
אחרי חשיפת ההתעללות בבית האבות בחיפה, דובר רבות על הצורך בבקרה וחשיפה - ונראה שמהר מדי רובנו חזרנו לשגרת יומנו.
אלא שישנם מי שלא ישכחו כל כך מהר את המראות: הקשישים שתש כוחם ושוקלים מעבר לבית אבות, וכן בני משפחה שמתקשים לעמוד בנטל הטיפול בהורה סיעודי - שהולך ונעשה קשה יותר ויותר במסגרת הבית.
עם כל הכבוד לקריאה לריבוי בקרות, בבעיה צריך לטפל מהשורש וזה לשנות את היחס אל כח העזר במחלקות בפרט, וכן בשאר הסקטורים, ושינוי יסודי. כח העזר במחלקות הם אלו שנמצאים במגע יום יומי מתמשך בקשישים. העבודה הקשה והשכר הנמוך גורמים לכך שמעטים שורדים זמן ממושך בעבודה ואלו שנשארים לא תמיד עושים זאת מאהבת מרדכי....
במצב התעסוקה / אבטלה נוכחי במשק. הם עובדים סביב לשעון מרימים ומשנעים קשישים שכבר כמעט אינם מסוגלים לתפקד בכוחות עצמם, חלקם מבולבלים שלא יכולים להסביר את רצונם וצרכיהם כראוי, הם מחליפים טיטולים, רואים מראות קשים של פצעי לחץ ושאר מרעין בישין. במצב התקינה הנוכחי, העומס הפיזי הוא רב מדי.
אבל העומס הרגשי הוא לא פחות קשה: הם עובדים בסביבת עבודה עם תמותה גבוהה. הרבה פעמים כדי להגן על עצמם מפרידה נוספת הם כבר לומדים לאטום את רגשותיהם. כמה לא נעים להתחיל משמרת עם ידיעה יבשה מהאחות שקשיש נפטר ושעליהם לכסות את הגופה ולהכין את החדר לחולה חדש.
לא תמיד יש לה זמן, ולמרבה הצער לא תמיד היא נותנת את הדעת, שהמטפל הוא קודם כל בן אדם, שנפרד ממישהו לו הוא נתן שירות קרוב ואישי זמן ממושך, והאדם הזה הלך ואיננו. הלחץ שלה גורם לה לא לראות את המטפל שלפניה, ולצפות שיעשה את הנדרש, במסגרת שלל המשימות הקשות - ללא כל תמיכה נוספת, פיזית או רגשית.
כשכאמור נוסף לתקן נמוך של כח העזר, גם התקנים של האחים/ות והעובדים הסוציאלים במחלקה לא עונים על כל צרכי המחלקה, אין די זמן וכח אדם ללבן איתם את הקשיים הרגשיים ולהדריך איתם כיצד להתמודד במצבים קשים עד בלתי אפשריים.
הם נתנו לרגע את הדעת מה עובר על קשיש ניצול שואה ששרד את מחנות ההשמדה? לרובם יש טראומה ממקלחות משותפות שמי שנכנס אליהן לא יצא חי. כיצד ירגיש קשיש כזה, המרותק לכסא גלגלים, שזכרונו ויכולתו המילולית בגדו בו והוא לא יכול להסביר את האימה שמהלכת עליו המקלחת בבית האבות.
המטפל חייב להכניס אותו להתקלח ומהר כי יש לו יעד מקלחות שעליו למלא תוך זמן מדויק, וחדר אוכל להעביר אליו את הקשיש לארוחה המחולקת שם. אם לא היה מי שהדריך אותו על צרכים מיוחדים של ניצולי שואה, כשקשיש צורח בהיסטריה מכסא הגלגלים והאחות צורחת מהמסדרון שיזדרז ויגמור כבר את המקלחת, מה הסיכוי שזה ייגמר בטוב?
עם כל הגינוי האפשרי לאלימות כלפי קשישים והדרישה לענישה חמורה בהתאם, חייבים במקביל גם לשמוע את זעקתם של הקורסים תחת הנטל הכבד.
אשל ג'וינט מעמידים לרשות הצוות העוסק בטיפול בקשישים מערך רחב של קורסים, סרטים וספרים בכל הקשור לעולמו של הזקן, למשפחתו ולכלל צוות המטפלים בו. אבל צריך לפקח שכל בית אבות אכן יודע לעשות שימוש נכון בכל אפשרויות ההכשרה והתמיכה המוצעים בשוק ההדרכה.
במקום לדרוש ממשרד הבריאות מבול של ביקורת פתע, יש לדרוש טיפול כולל ומעמיק בכח האדם הנותן שירות לקשיש הסיעודי בבית האבות, הכשרתו בהתאם והעלאת התקינה והשכר. כשכח האדם המטפל בקשיש יהיה מיומן יותר ומתוגמל יותר, היחס שהורינו וסבינו יקבלו בבית האבות ישתנה פלאים.
אלא שישנם מי שלא ישכחו כל כך מהר את המראות: הקשישים שתש כוחם ושוקלים מעבר לבית אבות, וכן בני משפחה שמתקשים לעמוד בנטל הטיפול בהורה סיעודי - שהולך ונעשה קשה יותר ויותר במסגרת הבית.
עם כל הכבוד לקריאה לריבוי בקרות, בבעיה צריך לטפל מהשורש וזה לשנות את היחס אל כח העזר במחלקות בפרט, וכן בשאר הסקטורים, ושינוי יסודי. כח העזר במחלקות הם אלו שנמצאים במגע יום יומי מתמשך בקשישים. העבודה הקשה והשכר הנמוך גורמים לכך שמעטים שורדים זמן ממושך בעבודה ואלו שנשארים לא תמיד עושים זאת מאהבת מרדכי....
במצב התעסוקה / אבטלה נוכחי במשק. הם עובדים סביב לשעון מרימים ומשנעים קשישים שכבר כמעט אינם מסוגלים לתפקד בכוחות עצמם, חלקם מבולבלים שלא יכולים להסביר את רצונם וצרכיהם כראוי, הם מחליפים טיטולים, רואים מראות קשים של פצעי לחץ ושאר מרעין בישין. במצב התקינה הנוכחי, העומס הפיזי הוא רב מדי.
אבל העומס הרגשי הוא לא פחות קשה: הם עובדים בסביבת עבודה עם תמותה גבוהה. הרבה פעמים כדי להגן על עצמם מפרידה נוספת הם כבר לומדים לאטום את רגשותיהם. כמה לא נעים להתחיל משמרת עם ידיעה יבשה מהאחות שקשיש נפטר ושעליהם לכסות את הגופה ולהכין את החדר לחולה חדש.
לא תמיד יש לה זמן, ולמרבה הצער לא תמיד היא נותנת את הדעת, שהמטפל הוא קודם כל בן אדם, שנפרד ממישהו לו הוא נתן שירות קרוב ואישי זמן ממושך, והאדם הזה הלך ואיננו. הלחץ שלה גורם לה לא לראות את המטפל שלפניה, ולצפות שיעשה את הנדרש, במסגרת שלל המשימות הקשות - ללא כל תמיכה נוספת, פיזית או רגשית.
כשכאמור נוסף לתקן נמוך של כח העזר, גם התקנים של האחים/ות והעובדים הסוציאלים במחלקה לא עונים על כל צרכי המחלקה, אין די זמן וכח אדם ללבן איתם את הקשיים הרגשיים ולהדריך איתם כיצד להתמודד במצבים קשים עד בלתי אפשריים.
הם נתנו לרגע את הדעת מה עובר על קשיש ניצול שואה ששרד את מחנות ההשמדה? לרובם יש טראומה ממקלחות משותפות שמי שנכנס אליהן לא יצא חי. כיצד ירגיש קשיש כזה, המרותק לכסא גלגלים, שזכרונו ויכולתו המילולית בגדו בו והוא לא יכול להסביר את האימה שמהלכת עליו המקלחת בבית האבות.
המטפל חייב להכניס אותו להתקלח ומהר כי יש לו יעד מקלחות שעליו למלא תוך זמן מדויק, וחדר אוכל להעביר אליו את הקשיש לארוחה המחולקת שם. אם לא היה מי שהדריך אותו על צרכים מיוחדים של ניצולי שואה, כשקשיש צורח בהיסטריה מכסא הגלגלים והאחות צורחת מהמסדרון שיזדרז ויגמור כבר את המקלחת, מה הסיכוי שזה ייגמר בטוב?
עם כל הגינוי האפשרי לאלימות כלפי קשישים והדרישה לענישה חמורה בהתאם, חייבים במקביל גם לשמוע את זעקתם של הקורסים תחת הנטל הכבד.
אשל ג'וינט מעמידים לרשות הצוות העוסק בטיפול בקשישים מערך רחב של קורסים, סרטים וספרים בכל הקשור לעולמו של הזקן, למשפחתו ולכלל צוות המטפלים בו. אבל צריך לפקח שכל בית אבות אכן יודע לעשות שימוש נכון בכל אפשרויות ההכשרה והתמיכה המוצעים בשוק ההדרכה.
במקום לדרוש ממשרד הבריאות מבול של ביקורת פתע, יש לדרוש טיפול כולל ומעמיק בכח האדם הנותן שירות לקשיש הסיעודי בבית האבות, הכשרתו בהתאם והעלאת התקינה והשכר. כשכח האדם המטפל בקשיש יהיה מיומן יותר ומתוגמל יותר, היחס שהורינו וסבינו יקבלו בבית האבות ישתנה פלאים.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 4 תגובות