מחרוזת החפלה החדשה של יובל טייב • טור ביקורת
הזמר יובל טייב משחרר מחרוזת חפלה חדשה בערבית, ומבקר המוזיקה רפי נתיב מנתח את הבשורה הגדולה - ואת הקסם שהיא צופנת בחובה. טור מוזיקה
יובל טייב
על הבוקר שמעתי כבר שביוטיוב מונחת לה פצצה מתקתקת. בהכשרתי הצבאית טרם למדתי כיצד לנטרל מטענים או לפרק פצצות, אבל עוד מהאזרחות אני יודע כיצד נעמדים ליד - ועפים יחד עם מה שמתפוצץ.
יובל טייב, שהמאפיין הבולט ביותר אצלו הוא היותו בלתי צפוי, בבחינת הברכה שורה בדבר הסמוי מן העין, שחרר אמש חלק נוסף מתוך מחרוזות החפל'ה שהוא מוציא אחת לכמה חודשים.
ששה שירים, חלקם מוכרים יותר וחלקם פחות, חלקם בגרסתם המקורית מעובדים אחרת לגמרי - כמו השיר "אַלְףִ לֵילַה וּלֵילַה" או השיר "בעיד ענכ", ובנויים לסגנון שירה עם קצב ורוח שונים לחלוטין, אך פה הם הצטרפו לשירים כמו "בומבא" או "סלאמתק בדאלה" המוכרים כרעשני רחבות ריקודים, והתאחדו לאותה קטגוריה ולמחרוזת אחת.
אם צריכים להניח את האצבע על ההברקה של המחרוזת ועל הקסם שלה - אזי הדבר הבולט ביותר הוא עצם היותה מחרוזת. בין חלק מהשירים, כפי שאמרתי, אין קשר אם נשים כל אחד לבדו, ובזכות העיבוד והביצוע הייחודיים הומצאה לכולם יחדיו מסגרת חדשה, שהפכה אותם לכרוכים זה בזה. כל שיר מתייפה יותר בזכות שכניו, ואכן כולם חרוזים בטוב טעם על חוט שני אחד שמעניק להם מראה של שרשרת נוצצת ויוקרתית.
ואם נעזוב לרגע את השירים עצמם ואת היותם מחרוזת ונתמקד בהגדרת המחרוזת כחפל'ה, גם כאן נמצא אחד אחר השני את כל מה שמרכיב חפל'ה מושלמת: שירה בסולם גבוה ומשמח לכל אורכה, פסקול מלא וגדוש צלילים של כלים מכלים שונים עם שטיח אנרגטי וסוחף, והילוך הקצב מואץ ומואץ בכל שיר נוסף, עד לדקה 10:39 שכל המחרוזת קופצת ראש אל אצבעותיו של המעבד והקלידן המוכשר דוד ביתן, שחותם את הסחרחורת המוסיקלית הזו בסגנון העשיר והידוע שלו. התערבות המקהלה מדי פעם בליווי המוסיקלי, ומדי פעם צרור מילים שנזרקות לחלל המוסיקלי מחזקות את מאפייני הטארב של המחרוזת, חרף היותה חפל'ה.
הרבה שותפים למתנה הנפלאה הזו שצונחת יומיים לפני פורים היישר אל רחבת הריקודים, בראש ובראשונה הזמר יובל טייב שמצליח כל פעם להציב רף חדש של גיוון איכות ועושר מוסיקלי בתרבות הישראלית בכלל, והמזרחית בפרט, למעטפת הניהולית המופקדת בידי אחיו המשמש גם ככנר וכאחד מחברי המקהלה מאיר טייב, בנוסף לאריאל עדן, עמנואל זאודה, שילה עדן, יוסף קדושים, ואחיקם חסון.
ועל מעטפת הצלילים העשירה והאיכותית בדמותם של אבי אבידני, אביעזר בן מוחא, גיא דהן, איתי נגר ואלי מלמד, המופקדת בידי הקלידן והמעבד האהוב והמוכשר דוד ביתן.
ולסיום אחתום בכמה מילים:
הנה חג פורים קרב ובא, חג שבו ברחמיו הרבים של קוב"ה הופרה עצתו של המן הרשע וקולקלה מחשבתו, ומחר בלילה יקראו כולם את המגילה, זו שלמרות כל הניסים והנפלאות שבה, לא מוזכר ולו פעם אחת שם ה', ובכל זאת כל תג שבאותיותיה זועק נס וישועה, והאווירה של פורים אין מה ישווה לה או מי ידמה לה.
וזה מתחבר לי היטב עם ההקשר של יוזמות מוסיקליות מהסוג הזה, בעוד שבעבר ואני מאמין שגם בעתיד אני הייתי ואהיה ראשון המתנגדים לטשטושי גבולות, לערבובי תרבויות, ולהתרחקות מן המסורת התרבותית לטובת גימיקים של קריירה וביזנס, אני גם הראשון לאהוב ולהעריך לחבק ולייקר יוזמות של שילובי זרועות נכונים ומגוון עשיר של עשייה שבסופה חוזרת לאותו מקום תרבותי, עשיר, איכותי, ומשובח בעיני אלוקים ואדם.
כל המחרוזת הינה בשפה הערבית, ותרגום המילים על אף איכותו הטקסטואלית בחלק מהשירים, עדיין איננו דברי שבח והודאה אמונה ותפילה, אבל זו בדיוק הנקודה, כי לא מצופה מזמר דתי, מחזן או פייטן וכו' שכל היוצא מפיו יהיו ציטוטים של מקורות יהודיים, מה שכן מצופה ממנו זה להמשיך ולהוות חלק מתעודת הזהות המפוארת של התרבות הנפלאה עליה הוא גדל, ואליה הוא משתייך.
תמיד שרו בשלל שפות ועל שלל נושאים, אך זה היה חלק ממכלול שלם, של נוכחות עשירה על בימת אירועי חתונות וברי-מצוות, האדרת הפיוטים השונים, בחגי ישראל ושל העדות השונות, וחלק בלתי נפרד מהתרבות הזו ובאהבה רבה, זהו הייחוס הערבי, לא ייחוס לאומי, אלא ייחוס אזורי, שכולנו צורכים אותו ביומיום, והייחוס הזה איננו אלא נדבך מתוך הזהות הכללית שבסופה משרתת את תרבות "שירת המזרח", בגרסה היהודית שלה.
אפשר לשמוע חבר'ה שמדי פעם מבצעים פיוטים בעברית, וגם דברי תורה לא חסר להם, אלא שמבחינת זהות, אין התוכן הזה משרת אותם אלא באזור הנוחות של "לפסוח על 2 הסעיפים", ויש כאלו שיחצינו מדי פעם תכני תרבות הלקוחים ממקומות אחרים, אך גם אם יתחפשו ל-ההיפך מהם, פעילותם ותועלתם מודגשת היטב במטרותיהם, ובשיגם ושיחם התרבותי.
לא משנה באיזו רחבת ריקודים תיתקלו, התעקשו לטובת השמחה שבלב על נוכחותה ההכרחית של המחרוזת הזו.
יובל טייב, שהמאפיין הבולט ביותר אצלו הוא היותו בלתי צפוי, בבחינת הברכה שורה בדבר הסמוי מן העין, שחרר אמש חלק נוסף מתוך מחרוזות החפל'ה שהוא מוציא אחת לכמה חודשים.
ששה שירים, חלקם מוכרים יותר וחלקם פחות, חלקם בגרסתם המקורית מעובדים אחרת לגמרי - כמו השיר "אַלְףִ לֵילַה וּלֵילַה" או השיר "בעיד ענכ", ובנויים לסגנון שירה עם קצב ורוח שונים לחלוטין, אך פה הם הצטרפו לשירים כמו "בומבא" או "סלאמתק בדאלה" המוכרים כרעשני רחבות ריקודים, והתאחדו לאותה קטגוריה ולמחרוזת אחת.
אם צריכים להניח את האצבע על ההברקה של המחרוזת ועל הקסם שלה - אזי הדבר הבולט ביותר הוא עצם היותה מחרוזת. בין חלק מהשירים, כפי שאמרתי, אין קשר אם נשים כל אחד לבדו, ובזכות העיבוד והביצוע הייחודיים הומצאה לכולם יחדיו מסגרת חדשה, שהפכה אותם לכרוכים זה בזה. כל שיר מתייפה יותר בזכות שכניו, ואכן כולם חרוזים בטוב טעם על חוט שני אחד שמעניק להם מראה של שרשרת נוצצת ויוקרתית.
ואם נעזוב לרגע את השירים עצמם ואת היותם מחרוזת ונתמקד בהגדרת המחרוזת כחפל'ה, גם כאן נמצא אחד אחר השני את כל מה שמרכיב חפל'ה מושלמת: שירה בסולם גבוה ומשמח לכל אורכה, פסקול מלא וגדוש צלילים של כלים מכלים שונים עם שטיח אנרגטי וסוחף, והילוך הקצב מואץ ומואץ בכל שיר נוסף, עד לדקה 10:39 שכל המחרוזת קופצת ראש אל אצבעותיו של המעבד והקלידן המוכשר דוד ביתן, שחותם את הסחרחורת המוסיקלית הזו בסגנון העשיר והידוע שלו. התערבות המקהלה מדי פעם בליווי המוסיקלי, ומדי פעם צרור מילים שנזרקות לחלל המוסיקלי מחזקות את מאפייני הטארב של המחרוזת, חרף היותה חפל'ה.
הרבה שותפים למתנה הנפלאה הזו שצונחת יומיים לפני פורים היישר אל רחבת הריקודים, בראש ובראשונה הזמר יובל טייב שמצליח כל פעם להציב רף חדש של גיוון איכות ועושר מוסיקלי בתרבות הישראלית בכלל, והמזרחית בפרט, למעטפת הניהולית המופקדת בידי אחיו המשמש גם ככנר וכאחד מחברי המקהלה מאיר טייב, בנוסף לאריאל עדן, עמנואל זאודה, שילה עדן, יוסף קדושים, ואחיקם חסון.
ועל מעטפת הצלילים העשירה והאיכותית בדמותם של אבי אבידני, אביעזר בן מוחא, גיא דהן, איתי נגר ואלי מלמד, המופקדת בידי הקלידן והמעבד האהוב והמוכשר דוד ביתן.
ולסיום אחתום בכמה מילים:
הנה חג פורים קרב ובא, חג שבו ברחמיו הרבים של קוב"ה הופרה עצתו של המן הרשע וקולקלה מחשבתו, ומחר בלילה יקראו כולם את המגילה, זו שלמרות כל הניסים והנפלאות שבה, לא מוזכר ולו פעם אחת שם ה', ובכל זאת כל תג שבאותיותיה זועק נס וישועה, והאווירה של פורים אין מה ישווה לה או מי ידמה לה.
וזה מתחבר לי היטב עם ההקשר של יוזמות מוסיקליות מהסוג הזה, בעוד שבעבר ואני מאמין שגם בעתיד אני הייתי ואהיה ראשון המתנגדים לטשטושי גבולות, לערבובי תרבויות, ולהתרחקות מן המסורת התרבותית לטובת גימיקים של קריירה וביזנס, אני גם הראשון לאהוב ולהעריך לחבק ולייקר יוזמות של שילובי זרועות נכונים ומגוון עשיר של עשייה שבסופה חוזרת לאותו מקום תרבותי, עשיר, איכותי, ומשובח בעיני אלוקים ואדם.
כל המחרוזת הינה בשפה הערבית, ותרגום המילים על אף איכותו הטקסטואלית בחלק מהשירים, עדיין איננו דברי שבח והודאה אמונה ותפילה, אבל זו בדיוק הנקודה, כי לא מצופה מזמר דתי, מחזן או פייטן וכו' שכל היוצא מפיו יהיו ציטוטים של מקורות יהודיים, מה שכן מצופה ממנו זה להמשיך ולהוות חלק מתעודת הזהות המפוארת של התרבות הנפלאה עליה הוא גדל, ואליה הוא משתייך.
תמיד שרו בשלל שפות ועל שלל נושאים, אך זה היה חלק ממכלול שלם, של נוכחות עשירה על בימת אירועי חתונות וברי-מצוות, האדרת הפיוטים השונים, בחגי ישראל ושל העדות השונות, וחלק בלתי נפרד מהתרבות הזו ובאהבה רבה, זהו הייחוס הערבי, לא ייחוס לאומי, אלא ייחוס אזורי, שכולנו צורכים אותו ביומיום, והייחוס הזה איננו אלא נדבך מתוך הזהות הכללית שבסופה משרתת את תרבות "שירת המזרח", בגרסה היהודית שלה.
אפשר לשמוע חבר'ה שמדי פעם מבצעים פיוטים בעברית, וגם דברי תורה לא חסר להם, אלא שמבחינת זהות, אין התוכן הזה משרת אותם אלא באזור הנוחות של "לפסוח על 2 הסעיפים", ויש כאלו שיחצינו מדי פעם תכני תרבות הלקוחים ממקומות אחרים, אך גם אם יתחפשו ל-ההיפך מהם, פעילותם ותועלתם מודגשת היטב במטרותיהם, ובשיגם ושיחם התרבותי.
לא משנה באיזו רחבת ריקודים תיתקלו, התעקשו לטובת השמחה שבלב על נוכחותה ההכרחית של המחרוזת הזו.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 9 תגובות