י"א תמוז התשפ"ד
17.07.2024

העצה של החפץ חיים // הרב מרדכי מלכא

הגאון רבי מרדכי מלכא, רבה של אלעד, במאמר תורני שבועי על פרשת השבוע לגולשי בחדרי חרדים

העצה של החפץ חיים // הרב מרדכי מלכא

סגולת הקדמת קבלת השבת:
שמות בפרשת ויקהל פרק לה (ב) שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֘ תֵּעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י יִהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם קֹ֛דֶשׁ שַׁבַּ֥ת שַׁבָּת֖וֹן לַיקֹוָ֑ק כָּל־הָעֹשֶׂ֥ה ב֛וֹ מְלָאכָ֖ה יוּמָֽת: ובפרשת כי תשא פרק לא (טז) וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם: שמות בפרשת יתרו פ"כ (ט) שֵׁ֣֤שֶׁת יָמִ֣ים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד֘ וְעָשִׂ֣֖יתָ כָּל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒: ובדברים ואתחנן פרק ה פסוק (יב) שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ: (יג) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ: (טו) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת:

שאלות
א} יש לשאול מדוע כתוב תעשה נקוד צרי תחת התי"ו ולא פתח או קמץ? ב} ועוד מה עניין התורה במלאכת ששת הימים הרי עיקר רצון התורה לצוות על שמירת השבת ונמצא שכל הזכרת מלאכת ששת הימים מיותרת? ג} מהו הלשון שבת שבתון שהוא כפל הלשון? ד} עוד שואל האור החיים בפרשת כי תשא מהו "לעשות" את השבת וכי בנ"י עושין את השבת הרי רק המועדים תלוי בקידוש החודש ע"י בי"ד אבל שבת היא מקודשת ועומדת מאת השם? וכן אותה שאלה יש לשאול בפרשת ואתחנן שכתוב לעשות את יום השבת. ה} עוד הקשה רש"י כיצד כותבת התורה בדברות הראשונות ועשית כל מלאכתך וכי אדם יכול לגמור הכל? וכן קשה בלוחות השניות? ו} עוד יש לשאול בהקדים שמבואר במסכת שבת דף קיח ע"א אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים שנאמר אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך וגו' לא כאברהם שכתוב בו קום התהלך בארץ לארכה וגו' ולא כיצחק שכתוב בו כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל, אלא כיעקב שכתוב בו ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה: ויש לשאול מדוע המענג את השבת מקבל נחלה בלי מצרים כיצד קשור השכר לעונג שבת?

מנהג העולם בקבלת שבת:
אחד הניסיונות הקשים לאדם בשמירת השבת הוא עיסוקו לצורכי פרנסתו כיון שהאדם חושב ותולה את פרנסתו בעוצם ידו וריבוי שכרו תלוי בהשתדלותו ועבודתו, ולזאת האדם מנצל כל רגע שיכול לפעול ולעשות חיל כפי יכולתו, ולכן ימי שישי גם מנוצלים עד תום להספיק ולנצל את הפוטנציאל שיש קונים רבים לכבוד שבת, ולמרות שהדבר בא בסופו של דבר על חשבון השבת מתיר לעצמו את הדבר כי זה קיומו ואם אין קמח אין תורה, ורבים אשר מגיעים לביתם לפני כניסת שבת ובקושי מספיקים להתרחץ ולהתכונן לשבת, ואין מה לדבר על הקדמת קבלת שבת שזה פשוט לא מתאפשר, ודבר זה אינו רק לעוסקים במלאכתן אלא גם אחרים אשר לא מבינים את המשמעות של הקדמת קבלת שבת וסגולותיו ולכן נוהגים בעצלתיים בהכנות השבת והדבר נמשך עד קרוב לשקיעה כי לא בוער להם להזדרז בקבלת השבת, ודבר זה קורה לא רק בחורף ששעות היום קצרות ואולי היה מקום להסביר כי מרוב קוצר הזמן הדבר נעשה, אלא אף בימות הקיץ אשר מתווספים כשעתיים לכניסת שבת ובכל זאת נשאר אותו מצב ללא שינוי, ודבר זה קורא מפני חוסר ידיעה והבנה במעלת וסגולת וברכת השבת ואף בחוסר אמונה וביטחון כאשר נבאר לקמן.

המן היה מוסר השכל שמזונותיו של אדם קצובים לו:
נקדים ונאמר כי הוא הכישלון הראשון של בנ"י במדבר בעקבות הדאגה לקיום ולפרנסה יצאו לאסוף את המן בשבת, אולם אמר להם משה רבנו שמאיסוף המן הוכיח להם השי"ת כי פרנסתו של האדם קצובה לו מאת השי"ת ולא יועיל מה שירבה לאסוף וגם לא יפסיד מי שהחסיר, כי כל אחד מה שאסף בסופו של דבר נהיה לפי כמות של עומר לגולגולת לא יותר ולא פחות כמפורש בתורה, וזה עצמו ההוכחה שהשי"ת מקציב לאדם את פרנסתו ולא יועיל לאדם שיחלל את השבת כי ברור שלא יוסיף דבר. כמובאר בשמות פרשת בשלח (יז) וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט: (יח) וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ: (יט) וַיֹּאמֶר משֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר: (כ) וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל משֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם משֶׁה: (כא) וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס: (כב) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמשֶׁה: (כג) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְדֹוָד שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַידֹוָד מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר :(כד) וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ: (כה) וַיֹּאמֶר משֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַידֹוָד הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה: (כו) שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ: (כז) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ:

מדוע כתבה התורה תעשה בצרי:
ולכן המאמין ובוטח בהשי"ת יודע שכאשר מגיע שבת הוא נצרך להפסיק ולהתנתק ממלאכתו כאילו הכל כבר נעשה, וזהו שכתוב בשמות פ"לה (א) וַיַּקְהֵל משֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְדֹוָד לַעֲשׂת אֹתָם:(ב) שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַידֹוָד כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת:
וכבר דקדקו המפרשים מדוע כתוב תעשה בצרי כאילו נעשית מאליה ולא בקמץ שהאדם צריך לעשות? אולם להנ"ל מלמדת אותנו התורה כי צריך האדם להגיע לאמונה כזו שיבין שבעצם מלאכתו נעשית ע"י השי"ת וכל מעשיו אינם אלא השתדלות כמו במן ורק עי"ז יכול לשמור את השבת כראוי. וכן כתב רש"י על שמות פרק כ פסוק ט ועשית כל מלאכתך כשתבא שבת יהא בעיניך כאלו כל מלאכתך עשויה שלא תהרהר אחר מלאכה (מכילתא):

המוסיף מחול על הקודש עושה אותו זמן שבת:
ובזה נבא לביאור הלשון לעשות את השבת, תירץ האור החיים באחד הפירושים באור החיים שמות פרק לא פסוק טז וז"ל עוד ירצה על דרך אומרם ז"ל (יומא פ"א) שצריך להוסיף מחול על הקודש ולא לימנע ממלאכה אחר שיגיע ויתנוצץ יום השבת אלא צריך להכין עצמו בקדושת שבת ויצא כחתן לקראת כלה ויהיה יושב ומשמר עד שיגיע השבת לעשותו פירוש לקיים מעשים הצריכין בו. עוד ירצה באומרו לעשות את השבת כי מה שמוסיף מחול על הקדש יסכים ה' לקרותו שבת ונמצא זה האיש עושה שבת ממש כי שעות מיום ו' וגם שעות מיום א' שהם חול בני ישראל עושים אותם שבת:
ונלע"ד להוסיף לפי"ז ליישב בזה גם הלשון שבת שבתון שיש שבת בראשית ויש שבתון שהאדם עושה בזה שמקדים את קבלת השבת והופך את זמן החול לקודש ונקרא בשם שבתון כי הוא קטן לעומת השבת.
דברי החפץ חיים עד כמה טועים המאחרים לקבל והממהרים להוציא השבת:
ה"חפץ חיים" היה אומר כמה נואלו קטני אמנה המאחרים לקבל את השבת וממהרים לצאת הרי כל ששת ימי המעשה יונקים מן הקללה של "בזיעת אפיך תאכל לחם" ורק השבת נתברכה בברכת ה' ואלו המאחרים לקבל את השבת מאחרים לקבל ברכתה וממהרים לצאת ממנה אל הקללה.

ביאור הבא"ח כיון שמוסיף על השבת אין גבולות לשבת:
וכתב מרן הבא"ח לתרץ מדוע המענג את השבת זוכה לנחלה בלי מצרים, בספרו בניהו בן יהוידע על שבת דף קיח ע"א וז"ל כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים. נראה לי בס"ד מדה כנגד מדה, כי השבת יש לו מצרים ידועים מאתו יתברך, שהוא תחלת שעה א' מן לילה עד סוף שעה י"ב של היום, אך ישראל על ידי תוספות שבת שמקדימין ומאחרין עושין אותו כדבר שאין לו מצרים, כי זו התוספות היא שבת גמור, אך אין לה שיעור ידוע פעם בא בקצרה פעם בא בארוכה, ולזה אמר כל המענג את השבת בתוספות שעושה לו מלפניו ואחריו שאז אין נעשה בו מצרים ידועים, לכך מדה כנגד מדה יזכה לנחלה בלי מצרים:

מדוע זוכה לנחלה בלי מצרים כיון שעושה גבולות למחשבה:
עוד אפשר לבאר מדוע השומר שבת זוכה לנחלה בלי מצרים, כיון שמטבע האדם שגם כאשר נכנס שבת ונאלץ להפסיק מלאכתו אבל את מחשבותיו קשה להפסיק וממשיך ביום שבת לתכנן מה לעשות אחרי השבת, אולם המאמין שהכל תלוי בקב"ה ולא במעשה ידיו מתגבר על עצמו ורואה כאילו כל מלאכתו נגמרה כפרש"י הנ"ל ואינו נצרך למחשבות יותר, נמצא עושה גבול לא רק למעשיו אלא אפילו למחשבותיו, וכיון שעושה גבולות לכבוד השבת מקבל שכר בלי גבולות, וי"א מצרים היינו מועקות ודאגות שכיון שהסיר מחשבות מליבו הקב"ה מסיר ממנו כל דבר שמיצר ומדאיג את האדם.

וכתב במשלי הח"ח סה:
בעירו של החפץ חיים היה סוחר אחד שהיה מאחר לסגור חנותו בע"ש ובמוצ"ש היה ממהר לפתוח, הוכיחו הח"ח ואמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה לאותו גוי כפרי שלא ידע קרוא וכתוב והיה מביא את סחורתו לשוק מדי שבוע והיה מוכר אותה לסיטונאי, וכדי לדעת כמה שקים הוא מוכר לסוחר היה מוריד את כובעו ועל כל שק שמוריד שם הקונה מטבע, ואח"כ סופרים את המטבעות ויודעים את מספר השקים, דבדרך אחרת יכול הקונה להערים עליו אבל כשהקונה בעצמו שם מטבעות אין חשש שיגנוב אותם, והנה הכפרי מוריד שק והסוחר שם מטבע עד שהכובע נתמלא במטבעות, הכפרי חיכה עד שהסוחר לא ראהו ולקח חופן מטבעות ושם בכיסו, והסוחר אף שהרגיש בו עשה עצמו כלא ראהו ואמר בלבו שיבוסם לו הלא מעצמו הוא גונב, ואחרי שהוריק כל העגלה ספר את המטבעות ושילם לו בהתאם והכפרי הלך שמח בהרגשה שרימה את הסוחר, בחזרתו לכפרו סיפר לחביריו איך רימה את הסוחר וגנב ממנו חופן מטבעות, טיפש צעקו עליו חביריו הלא מעצמך גנבת ועל כל מטבע שגנבת הפסדת שק, אמר הח"ח לסוחר הלא כל ששת הימים מתברכים מהשבת ככתוב בזוהר "כל שיתא יומין מניה מתברכאן" וכל שמאריכים את השבת הברכה שורה ביתר שאת לששת הימים ואילו אם מקצרים את השבת גם הברכה מתקצרת ונמצא הנך כאותו כפרי:

מעשה עם אביו של רש"י:
וכבר ידוע את המעשה כיצד זכה אביו של רש"י לבן כזה שיאיר את עיני ישראל בתורתו, בהיות והיה סוחר בדים והיה נוהג ביום שישי לפתוח עסקו עד חצות, ופעם הזדמן לו גוי סוחר גדול שכבר משעות הבוקר היה מודד ובוחר כמויות גדולים של סחורה והדבר נמשך שעות, כאשר מתקרב חצות אמר לקונה להזדרז כי הוא חייב לסגור את החנות אולם הקונה לא התייחס כי היום גדול והנה בהגיע חצות היום הודיע לו כי הוא סוגר את החנות וימשיך איתו את העיסקה ביום ראשון, הקונה לא הסכים והתווכחו אך אביו של רש"י עמד איתן בדעתו הקונה אמר כי אם אינו גומר איתו היום כל הסחורה שהוא בחר ישאיר ויבטל את כל העיסקה למרות שהכין כמות גדולה כמעט רוב החנות, אך המוכר התעקש לסגור אפילו יפסיד את העיסקה ואכן כך היה, התגלה אליהו הנביא אליו ואמר לו כי מעשיו עשו רעש גדול בשמים ולכן הוא מבשרו כי יזכה בזכות זה לבן שיאיר את העולם בתורתו בזכות האמונה וכבוד השבת.

מעשה עם רבה של צפת:
סיפר הגאון רבי שמחה קפלן זצ"ל רב ואב"ד צפת זמן קצר לפני פטירתו סיפור מדהים ששמע בימי בחרותו בהיותו בחור בישיבת מיר בחו"ל וגופא דעובדא הכי הוה בשנות למודי בישיבה התאכסנתי אצל משפחה ולה בן יחיד בשם בער'לה באחד מימי השישי כאשר קמתי ממטתי ללכת לישיבה ראיתי את בעה"ב מתכונן לצאת לשוק העיירה למסחר בשוק העיירה היה יריד מרכזי לכל העיירות מסביב בדרכי לצאת שומע אני איך בעלת הבית אומרת לבעלה פעם ופעמים "היום ערב שבת ותחזור מוקדם" אימרה זו היתה די מובנת לי הלכתי לישיבה ללמוד וחזרתי לאכסניה בצהרים אחר תפילת המנחה מוצא אני את בעלת הבית עומדת בעד החלון ומשקיפה החוצה בצורה לחוצה פחדתי מי יודע מה קרה והנני שומע שפולטת מפיה ואומרת עוד מעט שבת עוד מעט שבת נדהמתי הרי עוד היום גדול וכמה שעות שלימות עד כניסת השבת מדוע הנך דואגת כבר מעכשיו, אמרה לי בא ואספר לך מתולדות חיינו ותבין פשר הדבר שנים רבות לא זכינו להפקד בבנים ובעזרת השי"ת לאחר שנות סבל זכינו לבן זכר, אך לדאבונינו לא התפתח כראוי רח"ל ורבות סבלנו בגידולו ביקרנו עמו אצל רופא העיירה ואבחנתו הדאיגה אותנו באומרו שכנראה זו בעיית מום בלב ולו אין אפשרות להועיל כלום, אך הפנה אותנו לוילנא שם יש רופא גדול הוא יוכל לעזור לכם נסענו אליו וכך אמר לנו בצורה פסקנית לילד הזה אין סיכוי לחיות יותר מכמה שנים חבל לכם להשליך ממון לחנם חזרו לביתכם והשלימו עם המציאות, שבורים ורצוצים יצאנו מבית הרופא לא ידענו לאן פנינו מועדות לאחר משמע דברי יאוש אלו בקושי הגענו לאכסניה שבוילנא ושם פרצתי בבכי תמרורים ומאנתי הנחם, תושבי האכסניה כששמעו על צרתינו הציעו לנו שבדרכנו חזרה לעיר נעבור בראדין שם מתגורר הצדיק הקדוש החפץ חיים ונפנה אליו ובודאי נוושע זיק של תקוה נופח באפינו, מיד נסענו לראדין ואיתרנו בזריזות את ביתו של החפץ חיים אך גדל צערינו בשומענו שאין מכניסים לביתו אנשים כי מצבו חלוש ביותר ואין באפשרותו לקבל קהל, נשארנו קפואים במקומנו מה עושים, בעוד אנו עומדים תוהים ולפתע סייעתא דשמיא רואים אנו את בעל נכדתו של החפץ חיים אברך צעיר שזה מכבר למד בישיבת מיר והיה מתגורר בביתנו והנה "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו", מיד הכניס אותנו לחדר סבו שישב אז על כסאו ונביא "עזרא" בידו ישבנו וסיפרנו לו את כל השתלשלות חיינו וצרת בננו העומדת כעת על הפרק אמר לנו הח"ח מה ביכולתי לעזור כסף אין לי ומה אוכל לעזור לכם, שוב פרצתי בבכי תמרורים ודמעות שליש זלגו מעיני, נכדו הנ"ל שהכניס אותנו אליו הוסיף ואמר לסבו והרי זה בן יחיד, קרא לי החפץ חיים בלשון חיבה ואמר בתי קבלי עליך שתקדימי לקבל את שבת מלכתא, שאלתי מה היא ההגדרה להקדים לקבל את השבת ענה לי ביום שישי בחצות תהיה כבר מפת שלחן של שבת פרוסה ופמוטי הנרות סדורים על השלחן ומזמן הדלקת הנרות לא לעשות שום מלאכה ויהי מה, מיד קבלה נחושה גמלה בלבי בתוך כדי דיבור לא לשנות כלום מדבריו אמרתי לעצמי שאם היה גוזר עלי הצדיק לצום שנתיים ללא הרף גם זאת הייתי מקבלת עלי ללא עוררין, מיד בהגיענו לביתנו שבמיר כבר חל שיפור ניכר בילדנו וקימעא קימעא החל לאכול יותר ויותר ולהתפתח בצורה רגילה כשאר ילדי גילו ללא שום הבדל, כמובן שביקרנו אצל רופא העיירה שלנו ששלח אותנו בשעתו לוילנא והוא השתומם למראה עיניו והוציא מכיסו סכום כסף נכבד שניסע לרופא גדול ויאמר מה מצבו של הילד אם לא טעות כוזבת התרחשה כאן, כשהגענו לוילנא לרופא הגדול אמר לנו הרופא הרי זה ילד אחר קבע בפסקנות ולא אותו ילד שבדקתי לפני תקופה קצרה, אמרנו לו בן יחיד הוא לנו ולואי שזכינו לעוד בנים, שאל הרופא האם הייתם בולינא ששם היה אז מרכז רפואי עולמי, אמרנו לו גם לא שם ואלא איפה הלכנו לחפץ חיים והוא יעץ לנו את עצתו, אמר הרופא אנחנו הרופאים יש בידינו לתקן את הקיים לב פגום מנסים אנו לתקנו, החפץ חיים יכול לברוא "יש מאין" עכשיו יכול אני לספר לכם הלב של בנכם היה אכול לגמרי במצב של "אין", עכשיו הנך מבין מדוע כה עצבנית אנכי שבעלי עדיין לא הגיע סיימה האשה את סיפורה באוזני הרב קפלן.

מוסר השכל
מהאמור למדנו מה מעלתה וגדולתה של השבת שהיא מקור הברכה וההצלחה לכל ימות השבוע וגודל הברכה וההצלחה תלויה בכבוד השבת שהוא נוהג ובאותה מידה שהוא מודד מודדין לו מהשמים ומתברך בכפלי כפליים וכמו שאמר התנא רבי יוסי יהיה חלקי עם המקדימים לקבל את השבת ומאחרים להוציאו, והיא סגולה ובדוקה לכל צרה שלא תבא ח"ו שיקבל עליו להקדים קבלת שבת ולעשות הכנות של השבת יותר מוקדם ובזה זוכה לראות ישועות ונפלאות "אמן".
הרב מלכא

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד