האדמו"ר המשותק של 'קדימה'

האם לנגד עינינו המשתאות, הולך ומתרחש נס תחיית המתים שלא מן התורה, או שמא הדיווחים האופטימיים מבית החולים הם בבחינת תסמונת הנר הכבה הידוע, בו מבליחה השלהבת בעוצמה, דקות ספורות לפני שמיתמר ממנה עמוד העשן האחרון? מי נביא ויגלה זאת לעם היושב בציון ונכסף עד כלות לכל פיפס של מידע נוירולוגי, היוצא מפיותיהם של מרא דאתרא דבית חולים הדסה, הפרופסור שלמה מור יוסף וצוות רופאיו הבכירים. גירוי לכאב בצד ימין. תחושה קלה בצד שמאל, ורק העיניים, ביום שלישי בצהריים, לא ממש מגיבות.

אבל מקורביו ועוזריו של ראש הממשלה משוכנעים שגם זה יגיע. אלה שליוו אותו בכל-כך הרבה מלחמות משוכנעים שגם את המלחמה הזאת הוא ישרוד. בעלי החלומות הוורודים שביניהם כבר מדמיינים את הרגע בו יתעורר לחלוטין ויבקש במפגיע מנה גדולה של שיפודי כבש עם צ'יפס וסלט ירקות מוקפץ.

לו יהי כחלומותיהם, אבל דומה שלא יהיה זה מיותר להזכיר, גם בשעה טרופה זו, כי אלמלי אותה נטייה של הדחקת המציאות, ייתכן כי יקירם הנערץ של החולמים לא היה מגיע כלל למצב בו הוא נמצא כעת. מי שאמר אחרי האירוע המוחי הראשון, שבעצם לא קרה שום דבר ונתן לשרון את התחושה שהוא יכול לחזור לעבודה מאומצת בלשכה, הוא זה שמפמפם היום את התחזיות המטורפות של התאוששות מהירה.

בהיות שאפילו יואל מרקוס מעיתון 'הארץ' כבר השלים עם העובדה כי האליל הנערץ עליו לא ישוב לעולם לכס ראש הממשלה, מה שנותר למערכת הפוליטית הדרוכה הוא רק להיערך לשתי האפשרויות הריאליות שבאמת קיימות: האחת, הסתבכות פתאומית והסתלקות אל שמי התכלת הקודרים. והשנייה, כניסה למצב ממושך ולא ממש ברור של יכולת התפקוד של ראש הממשלה.

ההתמודדות עם האפשרות הראשונה היא הקלה והנוחה ביותר. יום אבל רשמי אחד. שבעה ימים של מוספים מיוחדים, ומערכת בחירות שתתחיל מיד לאחר מכן בשצף קצף כשזכרו של ההולך מרחף עוד כחודש עד שיתפוגג כליל. שרון, עם כל אי הכבוד, הוא לא יצחק רבין שפסטיבל המורשת סביבו עדיין מטיל עלינו את אימתו במשך עשרה ימים בכל שנה. שבץ זה לא כדור בראש, ואין כאן גם את יגאל עמיר ולריסה טרמבובלר.

עם כל הזהירות המתבקשת, כולל חזרה בפעם האלף שהכול בידי שמים ואין מי שיודע בשעה עשר מה יקרה בשעה אחת-עשרה, האפשרות השנייה היא זו המדוברת כיום במסדרונות הפוליטיים. גם כאן מספר התרחישים הוא נרחב ביותר. החל מכך שראש הממשלה פגוע באופן שלא מאפשר לו לתקשר עם סביבתו וכלה בכך שהוא מצליח בשלב מסוים לחזור להכרת המציאות ואפילו לומר רצף של מספר משפטים הגיוניים. לכל אחד מתרחישי המשנה האמורים, השפעה מכרעת על תוצאות הבחירות בעוד פחות משלושה חודשים.

ברוח האמונה היהודית, המקווה לטוב גם במצבים הקשים ביותר, הבה נפליג בדמיון לבוקר מסוים במרכז השיקום על-שם לוינשטיין או כל מקום אחר אליו יועבר ראש הממשלה, אם יצא, בעז"ה, את בית החולים. המתרגלת האחראית על שיקום הדיבור של ראש הממשלה יוצאת בסערה מחדרו ומדווחת, למי שצריך לדווח, שהמטופל כבר מגיב לשאלותיה ומצליח אפילו לענות בכמה מילים קטועות.

המשפחה המאושרת מזעיקה למקום את צוותי השידור ומול המיקרופונים, המוגבהים לדרגת הרגישות הגבוהה ביותר, מצליח שרון למלמל בכבדות את ההברות הבאות: אולמ. צרי, ליות, רא .ממהלה.

אם יתרחש הנס המתואר או משהו בדומה לו, מערכת הבחירות תהפוך לפורמלית בלבד, כאשר השאלה היחידה תהיה האם קדימה תקבל שישים מנדטים ותצליח להרכיב כמעט בעצמה את הקואליציה, או שבכל זאת יצליחו המפלגות האחרות להסביר לציבור שטילים על שדרות ואשקלון הם בעלי משמעות יותר מגמגומיו של בעל שבץ מוחי לשעבר, ואז תסתפק תנועת קדימה בחמישים מנדטים בלבד.

סביב תרחיש זה ניתן לשרטט תת-תרחישים נוספים. כמו, למשל, הסתגרות מוחלטת במרכז השיקום או אפילו בחוות השקמים, בלי מתן אינפורמציה מדויקת לציבור. רק פה ושם יוזמנו אישים שניתן לסמוך עליהם שייכנסו אל הבית פנימה, יתארו את התנהלות הבית של שרון ואת השתיקה שגזר על עצמו רק מחמת חולשתו הרבה. אבל דעתו, כך יספרו, כמובן, צלולה לחלוטין ואפשר להבין ממנו בוודאות את מי הוא מייעד ליורשו כראש הממשלה הבא.

הפנקס פתוח, היד רושמת, והרשות נתונה.

גוזר את הקופון


אין ספק כי מי שגורף את הדיווידנד הפוליטי ממצבו המעורפל של ראש הממשלה הוא ממלא-מקומו אהוד אולמרט. היועץ המשפטי אמנם טרם קבע שמצבו של שרון נכנס להגדרה של נבצרות מוחלטת, מה שיאפשר לאולמרט להיכנס ללשכת ראש הממשלה ולנהוג שם מנהג בעל בית. בינתיים הוא מנהל את המדינה מלשכתו במשרד התמ"ת, אבל ההבדל היחיד הוא רק במיקום. רכבי השרד של ראש הממשלה כבר עומדים לרשותו והיחידה לאבטחת אישים מתייחסת אליו כאל ראש ממשלה לכל דבר. כך גם התקשורת, שמצטטת כל מילה היוצאת מפיו כאילו היה אריאל שרון בכבודו ובעצמו.

מהזווית הפוליטית הקרה והאכזרית ברור כשמש שכל יום בו נתונה תשומת הלב הציבורית לתזוזות בצדו השמאלי של ראש הממשלה, הוא רווח נטו של ממלא-מקומו. שימו לב מה קרה במערכת הפוליטית מאז האירוע המוחי השני, אור ליום חמישי שעבר. בעוד שבכל המפלגות האחרות הוכרזה, עד מוצאי יום רביעי השבוע, הפסקת פעילות גלויה והנמכת מפלס הביקורת על הממשלה עד לאפס מוחלט, אולמרט עצמו עסק מהרגע בו נודע על האירוע המוחי, באופן הגלוי ביותר, בביסוס שלטונו ובפעילות פוליטית שלא פסקה אף לרגע אחד.

במובן זה אולמרט הוא בהחלט ממשיך דרכו של שרון. אם לשרון היה מותר לצפצף על כל הנורמות המקובלות ועל כללי משחק פוליטי הוגן (עיין ערך ההתעלמות מתוצאות משאל הבוחרים בליכוד ואלף ואחד השקרים האחרים שתקצר היריעה מלפורטם), גם לאולמרט מותר. והעוילם-גוילם ימשיך לתלות גם בו עיניים משתאות בהערצה.

מדובר בניצול ציני של סיטואציה מוזרה שאפילו נתניהו ופרץ, שני אישים לא עדינים במיוחד, נאלצו להרכין בפניה את ראשם. כל זמן שראש הממשלה נאבק על חייו, הם לא היו מסוגלים לעשות מה שחייבת לעשות כל אופוזיציה שוחרת שלטון חודשיים וחצי לפני בחירות. כלומר: לשלוף ציפורניים ולעוט על מחדליה של הממשלה.

בימים כתיקונם היה נתניהו, כבר בסוף השבוע שעבר, מציף את הארץ בשלטים עם מפת היישובים הנתונים למתקפת קאסמים בלתי פוסקת מאז ההינתקות, ומזהיר את הציבור מדושן העונג של מרכז הארץ כי נסיגה נוספת ביו"ש, תהפוך גם את חייהם שלהם לגיהינום מתמשך. פרץ מצדו היה מנסה לחדד בפני השכירים הקטנים והמובטלים מה מחכה להם בתקציב המדינה הקטלני הבא.

אבל כשראש הממשלה שוכב על ערש דווי ואנשים מתהלכים קודרים ברחובות, כל התקפה על מדיניות הממשלה נתפסה כחילול כבוד החולה. לעומת זאת, כל הפעילות התוססת של אולמרט המחלק את ירושתו של השכיב מרע עוד בחייו, נתפסה כהמשך המורשת של אריאל שרון. איך אמר אולמרט בישיבת הממשלה האחרונה? אם אריק היה יכול לדבר, הוא בוודאי היה אומר לנו תמשיכו להנהיג ולנהל את המדינה.

שרון היה בוודאי גם מרשה לאולמרט לנצל את הפסקת האש הפוליטית כדי לכנס מסיבת עיתונאים מחוצפת שבמהלכה ינכס לעצמו את הצמיחה במשק בשנת 2005. כאילו הוא היה זה שהכין את התקציב לשנה היוצאת והוא זה שנלחם נגד המונופולים הגדולים במשק והוא זה שהביא את המשקיעים הזרים מחו"ל.

אני ואפסי עוד.

בכל עיתוי אחר היה אולמרט חוטף על מסיבת העיתונאים המוזרה הזאת גם מהנוכחים עצמם שהיו יורדים לחייו בשאלות האמורות וגם מהפרשנים הכלכליים והמדיניים ביום שלמחרת. אבל כשראש הממשלה מוטל כאבן שאין לה הופכין, בינתיים, כל מילה של ממלא מקומו מקבלת הילה כאילו יצאה מקודש הקודשים.

האסון הגדול ביותר שיכולים אפוא נתניהו ופרץ לתאר לעצמם הוא שמצבו של שרון יוגדר עד הבחירות כקשה עד יציב. קשה מאוד עבור האופוזיציה שלא יכולה לעשות את מלאכתה ויציב מאוד עבור אולמרט שבכל יום שעובר מבסס את מעמדו כראש הממשלה הבאה.

חלק מטורו של יעקב ריבלין. הטור המלא מתפרסם בעיתון 'בקהילה' היוצא-לאור היום

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!