ט"ז אייר התשפ"ד
24.05.2024

שותפים מדרגה שנייה

הפרשן הפוליטי יעקב ריבלין על הבטן המלאה שיש לח"כי ש"ס ויהדות התורה על התנהלותו של ראש הממשלה

שותפים מדרגה שנייה



עוד לפני שהתיישבו בניחותא על כסאות הקואליציה המרופדת יש לחברי הכנסת של ש"ס ויהדות התורה בטן מלאה על התנהלותו של ראש הממשלה. הכעסים וההתמרמרות לא ימנעו מהם את חתימת ההסכם הצפויה לסוף שבוע זה או לראשית השבוע הבא, אבל מי שמחפש סימנים לצרות עתידיות ימצא אותם בשפע.

אולמרט, כך מסתבר, מהתנהלותו בימים האחרונים, מתכונן להתייחס לעמיתיו החרדים כמו בקדנציה השנייה שלו בעיריית ירושלים ולא כמו בראשונה, קרי: עמיתים נסבלים שיש לתגמל אותם כמה שפחות, ולנצל את חולשתם הפנימית כמה שיותר.

אם כך הם פני הדברים, אין לראשי שתי המפלגות החרדיות אלא להלין קודם כול על עצמם. בראש ובראשונה, אמורים הדברים ביו"ר ש"ס אלי ישי שמאז פרסום תוצאות הבחירות מתרוצץ כאחוז תזזית לכל עבר ומחפש בני ברית ושאינם בני ברית לכניסה לקואליציה.

זה התחיל ברעיון העוועים של הבלוק החברתי עם עמיר פרץ שהעלה לאולמרט את כל הפיוזים (למה הוא עושה לי את זה, שאל אולמרט אישיות חרדית המקורבת אליו מאוד. הוא רוצה לגמור אצלי כמו אצל שרון? השאלה נותרה ללא מענה ויש אומרים שהיחס של אולמרט לש"ס הוא בעצם התשובה).

ההמשך היה בחיזורים המשונים אחרי יהדות התורה ליצירת בלוק משותף לכניסה לקואליציה, חרף התנגדותה הבולטת של יהדות התורה, וסופו בניסיון של הימים האחרונים ממש להקים מעין חזית אחידה של שתי המפלגות החרדיות למען תקבל ש"ס את השליטה במשרד הפנים.

גם את זה נשאה הרוח עוד לפני שמכשירי הפקס של הכתבים לענייני מפלגות פלטו את ההודעה הדחופה של דובר התנועה.

פוליטיקאי פיקח וערמומי כמו אהוד אולמרט לא היה זקוק ליותר מזה כדי להבין את פשר המצוקה הפנימית בה נתון יו"ר ש"ס. מצד אחד, הדרישה האולטימטיבית של ההנהגה הרוחנית לסיים את תקופת הבצורת האופוזיציונית. מצד שני, הקושי הנפשי לקפל את כל הדגלים אותם נשא ברמה בשלוש השנים האחרונות בכלל ובמערכת הבחירות בפרט. ומדובר כמובן בקצבאות הילדים וההתנגדות לתכנית ההינתקות.

את האיתות הראשון להתקפלות בנושא ההינתקות קיבל אולמרט מדברים שאמר עו"ד דוד גלס מיד בתום הישיבה הראשונה של צוות המשא ומתן. הדברים שצוטטו בהרחבה ב'בקהילה' נתנו לאולמרט להבין כי העמדה הימנית המובהקת שנקטה ש"ס בקדנציה הקודמת איננה חלק ממשנה מדינית סדורה אלא פועל יוצא של התנהגותו של ראש הממשלה הקודם.

גלס חזר על הזמירות הישנות של פיקוח נפש דוחה שטחים וביותר מרמז שקוף אמר כי אם יתברר שאין עם מי לדבר בצד הפלסטיני, יש בהחלט מקום לצעדים חד צדדיים.

נכון אמנם, שמפיו של אלי ישי אי אפשר לחלץ, לפחות בשלב זה של המשא ומתן, אמירות כה שקופות על הבלוף הגדול של דגל ההתנגדות לתכנית ההינתקות. אבל אולמרט יודע שעל דוד גלס אפשר לסמוך בנושאים מסוימים אפילו יותר מאשר על יו"ר ש"ס בכבודו ובעצמו. עיין ערך הדחת היו"ר הקודם, שכל מי שעקב אחרי מהלכיו ודבריו של גלס הבין מה עומד להתרחש עוד לפני שדרעי עצמו תפס כי כלתה אליו הרעה.

כאן אמנם לא מדובר בהדחה, אבל אם גלס אומר שהגר"ע יוסף ישקול שנית את עמדתו אם אכן יהיו שינויים שיחייבו זאת, חזקה עליו שהוא שמע זאת ישירות מפי גבוה.

שלום לתיקון הגדול


אחרי שדגל ההינתקות קופל בלי בושת פנים, מה שנותר כעת לאולמרט וחבריו, אם גם זה כבר לא יסתיים עד ששורות אלו יגיעו לדוכני העיתונים, הוא לקפל את ש"ס בתחום קצבאות הילדים. וזה סיפור מסובך קצת יותר. ישי לא יכול להרשות לעצמו להיכנס לקואליציה בלי הישג ממשי לפחות בתחום אחד. אם עמיר פרץ השיג חמש מאות שקל לשכר המינימום, והגמלאים קיבלו תוספות לקצבאות הזקנה, לישי אין בקעה חברתית אחרת להתגדר בה אלא בתחום קצבאות הילדים.

וכאן נמצא הכסף הגדול שאולמרט לא מוכן לשלם. לעצור את הקיצוצים הבאים, עוד מילא. תקציב המדינה לשנה הנוכחית לא כולל קיצוצים מתוכננים נוספים (יתר הקיצוצים מתוכננים בעוד שנתיים עד חמש שנים) אבל כל עשרה שקלים חדשים לקצבת ילד, הם מאתיים מיליון שקל לשנה ועל פחות מחמישים שקלים תוספת, מגוחך אפילו לדבר. סכום של מיליארד שקל לא הולך ברגל ומי שרוצה להביא אותו נדוניה לבוחריו צריך ללכת בנחישות עד הסוף. כולל אפשרות של ישיבה באופוזיציה.

הבעיה של ישי היא, שאין לו מנדט להוביל מהלכים שיש בהם סיכון של ישיבה באופוזיציה (שלוש שנים בלי שליטה על מינוי רבנים וראשי מועצות דתית, גרמו למורת רוח רבה בצמרת הרוחנית של התנועה). אבל זו רק חצי צרה. הצרה האמיתית היא שגם אולמרט יודע זאת, וישי יודע שאולמרט יודע. ואולמרט יודע שישי יודע שהוא יודע. חד גדיא. חד גדיא.

אבל בעוד בפיוט הידוע ניתן לדעת מי הטוב ומי הרע, במשחק המתנהל כעת ש"ס ממלאת את תפקיד החתול הנטרף והכלב המוכה גם יחד. לא רק שאפילו לא סופרים אותם בתחום המדיני, לא די בכך שבקצבאות הילדים לא מוכנים לזרוק להם עצם עם בשר, גם בקודש הקודשים של כל מו"מ קואליציוני - קרי: התפקידים והמשרות - אולמרט עושה להם בית ספר לפוליטיקאים מתחילים.

קודם כול קובעים מה לא יקבלו, ורק אחר כך מתחילים לדבר על תיקים אפשריים אחרים.
לא צריך להיות בעל דמיון מפותח במיוחד כדי לדעת כיצד הייתה מסתיימת התנהלות שכזאת מול מפלגה אחרת. במקום תיק הפנים נרשום ועדת כספים, ובמקום ש"ס נרשום יהדות התורה. במחזה הדמיוני הזה אולמרט מודיע חגיגית כי ועדת הכספים שמורה אצלו בעיקרון למפלגת השלטון וליהדות התורה הוא מציע לבחור כתחליף בין משרד החקלאות או המשרד לאיכות הסביבה.

איזו מהומה אידיאולוגית הייתה פורצת לפתע במחנה החרדי האשכנזי. פתאום היו מגלים כי בקווי היסוד יש סעיפים חמורים של נישואין אזרחיים לפסולי חיתון, אין שמירה די הצורך על עצמאות החינוך החרדי ועומדים לגרש יהודים מאדמתם בלי שמץ של תמורה מדינית וביטחונית.

לממשלה כזאת, אמור הייתה אומרת יהדות התורה הזועמת, איסור חמור ונורא להיכנס. כמו ממשלת השמד של יצחק רבין או ממשלת שינוי של אריאל שרון.

תיקים לא מספקים


אבל אולמרט יודע עם מי מתעסקים ועם מי לא. מבחינתה של ש"ס תיק הפנים הא לא עוד תיק חשוב בממשלה. הוא התיק היחיד שיש לו צידוק בשבילה לקפל את כל הדגלים של מערכת הבחירות ולהיכנס לממשלה.

מה בדיוק יש לאלי ישי לעשות במשרד התמ"ת? לשלוט על מנהל מקרקעי ישראל ולהפשיר קרקעות לחברים הטובים? זה היה מתאים אולי לש"ס של הימים ההם. לא של הזמן הזה. ש"ס של היום היא מפלגה למודת לקח מר מקשרים של הון ושלטון וזהירה בכל צעד שהיא עושה. אז מה נותר מהתיק הכבד הזה חוץ מחלוקה נאה של דירקטורים בחברות הממשלתיות? שום דבר שבגינו ניתן להסתכל לבוחרים בעיניים ולהסביר איפה התשואה האמיתית שמקבלת המפלגה השלישית בגודלה.

גם תיק השיכון הוא בהחלט לא מה שהיה פעם. אין תקציב של מאות מיליוני שקלים באגף לבנייה כפרית שבאמצעותו בנו בימים הטובים את חצי יהודה ושומרון וצ'יפרו את כל היישובים החרדיים. את היקף המשכנתאות לזכאים קובע האוצר, והתקציבים הגדולים משוריינים לחמש השנים הבאות לסדרת הפרויקטים הלאומיים עליהם החליטה הממשלה. אז פה ושם אפשר להעביר מענק פיתוח קטן ליישוב חרדי זה או אחר ולזרז במידה מסוימת את עבודתה של הוועדה להקמת מבני דת, המשותפת למשרדי השיכון הפנים והאוצר. ממש לא ביג דיל.

תיק הפנים, לעומת זאת, הוא תכלית קיומה של ש"ס מאז הקמתה. אם יש טעות היסטורית שהמפד"ל ז"ל ביכתה אותה עד יום מותה (כמפלגה עצמאית), זו ההחלטה שקיבל בשעתו מנהיג התנועה הד"ר בורג (ז"ל) להעדיף את משרד הדתות על משרד הפנים.

השליטה של ש"ס במשרד הפנים במשך יותר מעשור היא זו שהפכה אותה למה שהיא כעת. מפלגה חזקה ומושרשת בשטח, שגם שלוש שנות אופוזיציה לא גרמו לה לפגיעה בלתי הפיכה.

ופתאום בא לו אולמרט אחד ומעז לעשות לה את מה שלא היה חושב אפילו לעשות למפלגות אחרות. את התיק לביטחון פנים, שהיה היעד המוצהר של ישראל ביתנו, שלל ממנה היועץ המשפטי לממשלה ולא אהוד אולמרט. לו היה זה אומר לליברמן שהוא פסול אצלו מקבלת אחריות על ביטחון הפנים, היה האחרון טורק לו את שפופרת הטלפון ומודיע מיד על סיום המשא ומתן.

כך גם היתה נוהגת דגל התורה אילו הודיע אולמרט על הפקעת תיק הרווחה ואי מתן תיק כבד אחר ההולם את צרכי התנועה, כמו תיק השיכון למשל.

אבל ש"ס, בשלב זה לפחות, מנגבת את הרוק מהפנים וממשיכה הלאה. עוד קצת שרירים יופגנו סביב קצבאות הילדים, עוד כמה התייעצויות חירום מתוקשרות ברחוב הקבלן 45, וממש לא צריך להיות פרשן פוליטי רב סמך כדי לדעת באיזה קול ענות חלושה יסתיים המו"מ המייאש.

הצרות של יהדות התורה


לעומת המבוכה המופגנת של ש"ס, מצליחים ח"כי יהדות התורה לשדר תחושה שאצלם העניינים קצת יותר מבסדר. שני התפקידים הבכירים כבר סגורים בוודאות (כספים ורווחה) ומה שנותר זה להתמקח על התפקיד השלישי (סגן שר לח"כ פרוש) שפתאום עומד בסכנה לנוכח ההחלטה שקיבלו פרץ ואולמרט לא לחלק תפקידים של סגני שרים.

סביב ההחלטה יש פרשנות סותרת בין צוותי המשא ומתן של המפלגות. בעוד שבקדימה טוענים כי יש לה רק חריג מוסכם אחד, סגן שר הרווחה ללא שר מעליו, טוענים ביהדות התורה כי אין להחיל אותה עליהם כלל ועיקר מאחר ואין הם תופסים שני מקומות ליד שולחן הממשלה. המחלוקת בנושא זה לא תביא לתיק גירושין ברבנות.

אם אולמרט לא יוותר, ביהדות התורה ברגע המכריע עלול להיות מי שיוותר. ככלות הכול זה לא התפקיד של הסיעה המרכזית וגם לא של דגל התורה.

אבל גם את שותפיו הבטוחים מאכיל אולמרט לא מעט צפרדעים. ביום שישי בצהריים התקשר אחד מח"כי הסיעה. לא חשוב כרגע מי, לאחד מעוזריו של מר אולמרט וביקש לקבל העתק מקווי היסוד שנחתמו עם מפלגת העבודה. אין לכם מה לדאוג, השיב הנ"ל. הכול ניסוחים כלליים שממש לא נוגעים לכם ישירות.

אבל הח"כ דנן התעקש ותוך דקות ספורות פלט מכשיר הפקס את צרור הדפים המתקרא קווי היסוד של הממשלה החדשה.

הסעיף הראשון שקפץ לו מול העיניים היה חוק פסולי החיתון. אפילו בהסכם הידוע לשמצה של ממשלת ליכוד-מפד"ל-שינוי לא נקבע קטגורית כי הממשלה תחוקק, ועוד ללא דיחוי, חוק שיאפשר נישואין בישראל למנועי חיתון. אצל טומי לפיד ואורלב הוסכם שתקום ועדה שתנסח חוק שיוסכם על שתי המפלגות. מה שכמובן לא היה (הוועדה התכנסה מספר פעמים ופוזרה לאחר שלא הגיע לכלל הסכמה) אבל בהסכם עליו מתבססת ממשלת אולמרט-פרץ-ישי וליצמן, החליטו השניים הראשונים, על דעת עצמם ובלי לשאול את השותפות העתידיות, שחוק זה יחוקק ממש לאלתר.

ביהדות התורה משוכנעים שבחתימה הסופית על ההסכם הקואליציוני הסעיף המביש הזה לא ייכלל. בנושא זה לפחות דומה שמותר להאמין להם. אף אחד מגדולי התורה לא יאפשר ליהדות התורה חתימה על הסכם עם סעיף המפורר כליל את הסטטוס-קוו במדינה בנושא הרגיש של נישואין וגירושין בישראל. ברם, עצם העובדה כי סעיף שכזה הוסכם מראש בין אולמרט ופרץ מעיד שהראשון לא ממש סופר את שותפיו החרדים העתידיים.

מה בין צמצום התיישבות להתכנסות


בעיטה נוספת קיבלה יהדות התורה גם בניסוח הסעיף העוסק בתכניותיה העתידיות של הממשלה הבאה. מאז ליל הבחירות חזר אולמרט והבטיח למי שהיה צריך להבטיח, שתכנית ההינתקות לא תיכנס באופן מפורש לקווי היסוד של הממשלה. כתחליף לכך הוא הציע את הנאום המפורסם שלו בליל הניצחון (כביכול) בו דובר על כך, שבהעדר פרטנר בצד הפלסטיני תיקח ישראל את גורלה בידיה.

עם ניסוח מעורפל כזה יכול לחיות בשקט אפילו איש ימין מובהק כמו ח"כ הרב מאיר פרוש. שלא לדבר על עמיתו ח"כ הרב יעקב ליצמן, שהסתפק בהצהרה כי תנועתו לא תמכה ולא תתמוך בתכנית ההינתקות.

אבל גם את ההנאה הזמנית שבערפול הזה אולמרט לא היה מוכן לפרגן לשותפתו הנאמנה העתידית. בקווי היסוד מופיעה תכנית ההתכנסות בלי כחל ושרק תחת המילים "קביעת הגבול המזרחי החדש תחייב את צמצום ההתיישבות היהודית בשטחי יהודה ושומרון".

מה יגיד עכשיו ח"כ ליצמן לבוחריו החב"דים, ומה יענה כעת ח"כ פרוש לשאלת האדמו"רים במועצת גדולי התורה המתנגדים לפינוי יהודים מאדמתם. האחרון לפחות משוכנע שגם הסעיף הזה עוד יעבור שינוי של ממש אבל אף הוא מודה שהניסוח הנוכחי נפל עליו בהפתעה גמורה.

ומי שחושב שבדגל התורה התחושה טובה יותר - טועה. "אפילו בהסכם הקואליציוני בין הליכוד ושינוי היה אזכור בולט בקווי היסוד של הממשלה כי דמותה של המדינה היא יהודית על כל המשתמע מכך. קווי היסוד של הממשלה הנוכחית כאילו נכתבו בהולנד או בבלגיה. אפילו שמץ של אזכור יהודי אין בהם", אומר בעצב גלוי סגן השר הרב אברהם רביץ.

גם כמי שרואה את עצמו, כבר בשלב זה, חלק בלתי נפרד של הממשלה הבאה, הוא לא יכול שלא להודות כי לפתיחה כל כך לא מוצלחת של השותפות החדשה הוא לא פילל ולא ציפה.

טורו של יעקב ריבלין מתפרסם בעיתון 'בקהילה'

תורה

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 6 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד