1. עמוד הבית
  2. עסקים ונדל"ן
  3. פתרונות ביטוח

כשאייכלר אוחז את השנור בקרניו

מי התרשל ומי פישל. א. מור בודק מה קורה 'בין השורות' של עיתוני סוף השבוע. ויש קצרים. וגם צל"ש
א. מור, י"ג כסלו תשס"ז 04/12/2006 09:28

קורא עיתון



את אסכולת ה"השקפה מן הצד" עליה אמונים הקולגות בעיתונות החרדית, מקעקע פרשן רשת 'קו עיתונות', כשהוא מוכיח כי אפשר גם אחרת - לנקוט ב'קו עיתונאי אמיץ' ולהתמודד בגלוי עם העדרה של 'שקיפות'.

בעוד שבשבועונים המתחרים (מהביטאונים, בנושאים שכאלו, איננו מצפים למאום), עסקו גם השבוע מיטב הכתבים והפרשנים בנתיב החלוקה ה"ייחודי" של 'זוטי מיליונים' אותם הצליחו לחלץ פוליטיקאינו, הרי שאייכלר (יעקב, למי שפספס), לא נרתע מ"לאחוז את השנור בקרניו", ולעסוק בנושא המהותי, ולא רק זה החלוקתי.

"עד היום", כותב אייכלר, "חברי יהדות התורה לא מצאו לנכון לדווח לציבור על דרך קבלת ההחלטה אודות אופן חלוקת הסכומים הגדולים יחסית. איך ומי למשל החליט על הכספים שיועברו לבית החולים לניאדו, ולא למשל לבית החולים מעייני הישועה או בית החולים ביקור חולים? בציבור איש אינו יודע מי, מתי ואיך קיבלו את ההחלטה על אופן החלוקה. דבר אחד ברור, מועצות גדולי התורה לא התכנסו כדי לדון בחלוקה זו, וככל הנראה זה לא יקרה גם בחלוקת כספי השנה הבאה".

ואייכלר לא מרפה. נאמן לכותרת מדורו, הוא שוחט עד תום את "המספרים הקדושים": "לא אחת שומעים את רחשי לב הציבור. חלק מהורי התלמידים בתלמודי התורה ובישיבות השואלים לפעמים בקול את השאלה הכואבת. איך זה ייתכן שלמרות הזרמת הכספים המאסיבית, ההורים אינם מקבלים אפילו שקל אחד של הנחה בשכר הלימוד?". מקשה אייכלר ונותר, כמו קוראיו בצריך עיון.

קולו של אייכלר, קול קורא במדבר, ראוי שיהדהד במערכות השבועונים, שבחרו משום מה להתייצב מן הצד ולדווח כ'משקיפים', לא כנושאי דבר הציבור ורחשי ליבו, אלא ככאלה שנושא חסרונה של 'שקיפות' זר להם.

ובמקום שאין שקיפות, בל נתפלא אם כפטריות אחר גשם המיליונים, צומחת ותצמח לה השחיתות.

כוח עליון


אם נזקקו מושגי העבר הביטאוניים לקבורת חמור, בא ראיונו של הרב אפרתי ו"סיפק את הקבורה", ובגדול.

את "ראיון הבכורה" בחר נאמן ביתו של הגרי"ש אלישיב לערוך דווקא על דפיו של שבועון בלתי תלותי. מעתה אם יבואו ה'ביטאונאים' וישחיזו מקלדתם כנגד העלונים והצהובונים, השב להם בניחותא: אחר הרב אפרתי, מה לכם ספקנים.

מעבר לנתינת הכשר מצידו של המרואיין, ניכרה גם הפרשת תרומות ומעשרות מצידם של המראיינים 'רוזנטל את אליטוב', בדמותה של מסכת פרגונים בלתי נגמרת, אך לא רק. בצד הביקורת על עודף הפירגוניזציה, היה גם ריאיון, לגמרי לא רע.

תחת הכותרת "הרב'ה ואני", אכן נפתח, כמובטח על שער המגזין, "חלון צר אל הטרקלין שזכה (הרב אפרתי) לעמוד בשעריו". ואפרופו רב'ה, שאלת החדרתו של המושג החסידי לליבה של ההוויה הליטאית, מוגשת גם היא לפתחו של מרואיין.

המציאות, ויש שיגדירוה, כ"הודאת בעל דין", מתוארת בכתבה (לא נגענו): "מאות צובאים על דלתו של גדול הפוסקים בדורנו ורוצים לשמוע דעת תורה אך פעמים רבות הרב אפרתי הוא שישמע אותם, ינסח עבורם את השאלות, יכניסם פנימה והוא שיבשר להם מה נפסק ומה נחתך בעניינם. יש שמתמרמרים על ההמתנה הארוכה לה הם נדרשים, יש שמתקשים להבין מדוע לא ניתנת להם הגישה בעצמם אל פוסק הדור. הגר"י אפרתי שומע את הטענות ורואה את הקולות אך ממעט לדבר על כך, לכל אחד הזכות להתקשר למשרדי בית המדרש ("בית המדרש להלכה בהתיישבות. א.מ.) ולהירשם לתור להתקבל אצל רבינו, הוא מבהיר, ואם אכן לא סודרה לו פגישה הרי שנראה כי יש טעם עליון בדבר".

הוא אשר הכתרנו: "כוח עליון", וכל מילה נוספת מיותרת, שלא לומר, מסוכנת...

תמונה בסלע


אחרי שנכוותה ברותחין, בסיקור יתר של המצעד, העדיפה התקשורת החרדית, ברובה, להיזהר בנמלטים, ולהתעלם כליל מפרשת בריחתו של הפושע המסוכן בני סלע, אם בהתעלמות חדשותית מוחלטת ואם בגזירת קופון הומוריסטי (מוצלח, יש לומר. ראה טורו של פ. חובב תחת הכותרת 'מדריך לאסיר הנמלט'), כשהנושא עצמו, כמו בכל בדיחה טובה, נדחק אל מעבר לכתבה.

התקשורת ברובה אמרנו, שכן במישור הביטאוני, דווקא 'המודיע' האמון על תזת ה"והתעלמת", ככל שנגעו הדברים ל'דיווחי המצעד', פרסם בצעד חריג (אם כי בעמודו האחרון) את הידיעה על "המרדף המשטרתי אחר הפושע המסוכן" תוך תיאור זהותו של הסלע ואזכור הערכת המשטרה כי הפושע "עשוי להתחפש כדי לטשטש את זהותו, ובין השאר, הוא עשוי להתחפש כדתי או חרדי ולנסות לנצל לרעה את הכנסת האורחים האופיינית לציבור זה".

הגדילו לעשות עורכי השבועון 'משפחה' שלא רק שנמנעו מלצנזר את הידיעה, אלא אף פרסמו את תמונתו של הפושע, צבעוני על גבי עיתון.

את ההסבר לחריגה מהקו ה"מסורתי" של התעלמות מוחלטת מחדשות מדורי הפלילים, ובפרט בתחום העברייני האמור, העניק סגן עורך 'משפחה' יוסי אליטוב לרועי מנדל כתב Ynet: "האחריות מחייבת אותנו לפרסם את התמונה. החל מהיום, אם בני סלע יסתובב במערה בצפת, בקבר במירון או בישיבה בבני-ברק, כולם יכירו את פניו והוא ייתפס".

נימוקיו של אליטוב מדברים בעד עצמם. שלום הציבור וביטחונו הוא ערך עליון, במגזר החרדי, בדיוק כמו בזה הכללי.

אם יתרחש הגרוע מכל בעטיו של אי-פרסום, איש ממעלימי העין לא יוכל לרחוץ בניקיון כפיו.

"אסור לעורר מודעות, כמו במצעד הגאווה", אומר מנגד ל Ynet אלון נוריאל כתב 'יום ליום', "אם יש דבר אחד שברור לכולם היום, אחרי פרשת מצעד גאווה, זה שבגלל שסיקרנו את האירועים סביב המצעד באו ילדים ושאלו אותנו על הנושא", מסביר נוריאל, ודומה שאין הוא עורך את ההבחנה המתבקשת בין שתי הכותרות, הדומות לכאורה במידת כיעורן, אך שונות בתכלית פרסומן.

המצעד, לא בא לעולם על ידי יוזמיו, אלא לצורכי רייטינג בלבד, והתקשורת החרדית בחוסר מודעותה ובאובססיית דיווחיה, סיפקה זאת ובגדול, מחוץ וגם מבית.

שונה בתכלית עניינו של הפושע הנמלט, ובפרט מרגע שהועלה החשש כי ינסה לנצל את החברה החרדית לצרכיו. שלום הציבור וביטחונו מוטל בסכנה. במצב שכזה דומה שאין דרך אחרת מפרסום המוכרח, והמוכרח בלבד.

אם חפץ מי שחפץ להפיק את לקחי "פאשלת המצעד", יתכבד נא להסיק את מסקנותיו (במגזרנו, לא האישיות, כמובן) במקום הנכון, ובל יעשה זאת על גב הציבור וביטחונו האישי.

"איני דר"


"פתרון הקסם" שמוצע בכתבה (ציטוט נאמן למקור), רחוק אומנם מלהיות רלוונטי, אך בהעלאת הנושא הכאוב כשלעצמו, די כדי לציין לשבח. כשופרו של ציבור שלומי אמוני ישראל שהגיע לפרק 'האב מקדש' וכורע תחת הנטל, משמיע יעקב רייניץ מ'בקהילה' , 'קולות' שטרם נשמעו מפיהם של רבנים במחוזותינו.

הדובר, הגאון רבי שמואל אליעזר שטרן, ראש ישיבת חוג חתם-סופר וחבר בית הדין של הגר"ש וואזנר, אינו חוסך, במילים ובפתרונות. ראשית, לא חושך הרב שטרן את שבט ביקורתו מ'תרבות השנור' שפשתה במחננו: "אין ספק כי המציאות שבה כל מי שמחתן את ילדיו ונקלע לחובות, באים אלינו, או לרבנים אחרים, לקבל המלצה ונוסעים לחו"ל לקושש קש לתבן, גורמת לכך שלמרות כל הקשיים אנשים עדיין לא הפנימו שהדרך הזו של קניית דירות היא פשוט לא מציאותית. הם רואים שזה אפשרי וממשיכים לתת הלאה דירות. הנסיעות התכופות לחו"ל כבר הפכו להיות חלק ממציאות החיים, אנשים לא רואים בכך כל חיסרון".

בצידה של ביקורת, יש לו לרב שטרן פיתרונות: "את הטאבו של קניית דירות ניתן לשבור רק אם יהיה איחוד של כל הזרמים המובילים שיחליטו לעשות לדבר סוף. צריך לבוא בדברים עם גדולי וזקני הדור בשיתוף עם האדמו"רים של החסידויות הגדולות ושהם יחליטו באופן חד משמעי שיותר לא קונים דירות. במקביל להחלטה זו ינסו אותם עסקנים באופן משותף לגייס אילי הון יהודיים מכל העולם שישקיעו באלפי יחידות דיור להשכרה. רק כך נוכל לשבור את הטאבו הזה פעם אחת ולתמיד".

ולדידו של הרב שטרן, אין מדובר באשליות: "אני זוכר שלפני ארבעים שנה יצא הסופר רבי דוד זריצקי זצ"ל בקריאה פומבית לצאת מתחומי הערים החרדיות, לכיוון ערי הפריפריה. בשעתו נשמע קולו כקול קורא במדבר, אף אחד לא האמין שניתן לעשות דבר כזה. והנה עינינו הרואות ששנים רבות לאחר מכן קמה תוכניתו וגם ניצבה וגם אלו שהתנגדו בשעתו לתוכניתו הצטרפו אליו. לכן אני מאמין שבעוד שנים ספורות תצא גם תוכנית זו לפועל".

לו יהי.

קצרים:


• שבועונא שבועונא וגריסתיה – זר כי ישווה בין דיווחי השבועונים בנוגע לשתי פרשיות מרכזיות שהתרחשו ודווחו השבוע, ימצא במפתיע כי למציאות שתי פנים. בעוד שהכותרת הראשית ב'בקהילה': "לא מחכה יותר", מכריזה על כוונתו של ראש הממשלה לאייש בימים הקרובים את משרד הרווחה וועדת הכספים, הרי של'משפחה' תחזית אופטימית (או פסימית, תלוי בעיני המתבונן) בהרבה. "נפגשים באמצע" זועקת הכותרת ומכריזה על "איתות ראשון מלשכת אולמרט: סיכוי לפשרה בעניין הקצבאות". ואין זה הנושא היחיד בו חלוקות הגרסאות: גם בפרשת ההשתלמויות שטרם הושלמו, לשני השבועונים גרסא משלהם, שבועונא שבועונא וגירסתיה. בעוד ש"כתב משפחה" קובע כי: למרות הפרסומים הרשמיים, 'פרשת ההשתלמויות' רחוקה מסיום מוצלח ואין תאריך יעד לפתיחת ההשתלמויות", הרי שיעקב רייניץ כתב 'בקהילה' קובע מנגד כי "סחרחורת ההשתלמויות בבתי המורה הגיעה השבוע לסיומה הרשמי". יבואו השלישי והרביעי ויכריעו ביניהם: בביטאוני סוף השבוע מתפרסמות מודעות מרכזי ההשתלמויות המכריזות כי "הלימודים יתחדשו בעה"י כבר בראשית השבוע". באו הביטאונים וחיללו את כבוד ה'משפחה'...

• לא רק רבנים - "ישראל תשס"ז: רבנים רעבים", זועקת כותרת השבועון 'משפחה'. "לראשונה מושבת המשק כהזדהות עם עובדי המועצות הדתיות", נקבע בגיליון. הכתבה, כתבתו של אהרון גרנות, אמנם נוקבת (על אי הדיוקים הקטנים דוגמת החלפת ערים ומחוזות, סלחנו), אך דומה שהמטרה, פוספסה משהו. הן הכותרת והן תוכנה של הכתבה אינם משקפים את המציאות נאמנה. מהכתבה מתקבל הרושם כאילו השביתה נסבה אך ורק סביב עניינם של עובדי המועצות הדתיות, ולא היא. המשק הושבת בגינם של עובדי הרשויות, ועובדי המועצות הדתיות בכללם, אך לא בעיקרם. זאת ועוד, בכתבה אין ביטוי כלשהו לכך שבניגוד לעבר הרי שהפעם זכתה השביתה לתמיכה ציבורית רחבה. עולה על כולנה הכותרת הפופוליסטית, כביכול עניינם של הרבנים הרעבים, ולא של העובדים ככלל, הוא העומד על סדר היום. ואפרופו הכותרת "רבנים רעבים", חיפשנו כאלה בכתבה. עובדים מצאנו. רבנים, לא!

• קרדיט נאמן – "הטרור הפך לאיום קיומי" קובעים כאחד א. פאר סופר המודיע במדורו 'סיכומו של שבוע', ואריה זיסמן פרשן 'יתד' במדורו 'מקור נאמן'. קובעים כאחד ולא בכדי, הקביעה ובצידה המסקנה המשותפת כי "הטרור החדש חושש מסיום משברים בדרך המדינית", לא מסקנתם האישית של הכותבים היא אלא מסקנתו של מכון המחקר "ראות" העוסק בחשיבה אסטרטגית. זיסמן כ'מקור נאמן', מציין זאת בהבלטה, הן בכותרת "ראות למרחוק", והן בצירוף הלוגו של מכון המחקר. פאר לעומתו, לא מטריח את עצמו ואת קוראיו בקרדיטים מיותרים. ולמען לא ייחשד כותב השורות כמפר 'האיזון הקדוש' בין שני הביטאונים, יצוין בשולי הדברים, כי גם זיסמן "חטא" באי מתן קרדיט בהביאו ללא ציון מקור את סיפורה של "קריקטורה אחת שהצליחה לבטא יותר מה קורה במערכת הפוליטית והמדינית. בקריקטורה נראה אולמרט מניח יד חברית על כתפו של אבו מאזן ולוחש באוזנו: "אתן לך מה שתרצה. נפסיק את האש, נפרק התנחלויות, ניסוג מהשטחים, ניתן לכם מדינה... העיקר שלא תדבר עם פרץ". ולמען הסר ספק, הקריקטורה לא פורסמה ב'יתד' ויוצרה איננו יוני המגזרי, ובכל זאת, קרדיט, אין!

• במדינת גאיידמק – "ייתכן ובזמנים שבשגרה, כשהקשרים של "הון-שלטון" אינם אופפים את מערכת העיתון, היו זוכים קוראי 'בקהילה' לקרוא במדור 'דעות' את מאמרו רב הרושם של יוסי שריד ב'הארץ', תחת הכותרת: במדינת גאיידמק", כתב בשבוע שעבר כותב השורות ("אני", א.מ.) במדורו, ולרגע לא עלה בדעתו כי דווקא 'מעתיקי השמועה' יאמצו את המלצתו. "במדינת הגאידמקים רעש מהומה, אילתר יוסי שריד השבוע שיר חדש על משקל שיר הילדים העתיק – במדינת הגמדים", פותחת "מעתיקת השמועה" ט. כץ את כתבתה ב'יתד השבוע' ומצטטת 'קטעים נבחרים' ממאמרו/שירו של שריד. כך זוכים הקוראים בשניים: גם בהתוודעות למאמר 'רב הרושם' של שריד, וגם בהיכרות ראשונית עם שיר הילדים העתיק, לאלו מבין הקוראים שלא זכו לכך בילדותם וסובלים עד היום מ"חסכי ילדות"...

• צל"ש של זה"ב – זה השבוע השני ברציפות שכתב 'משפחה' נתן וייס יורד לשטח ומסקר, ב'פרוייקט מיוחד', את הכבישים ה'אדומים' באזורים החרדיים. בשבוע שעבר יצא וייס לרחובות הבירה, השבוע התמרכז הכתב וירד בני-ברקה. ובשבוע בו שיכלה היהדות החרדית כמה מבניה, ראויה העלאת הנושא הכאוב והחשוב על סדר היום, לצל"ש של זה"ב.

קישורים:
למדורים קודמים של 'בין השורות' - לחץ כאן




הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. כל מילה בסלע  

    שלומי

  2. גדול  

    בני ברקי

  3. הפעם ורק הפעם אני עם אייכלר  

    שלוזמן

  4. היית עדין עם הרב שטרן  

    ערן

  5. 4, כל הכבוד לרב שטרן  

    גיטי

  6. אפרתי ביזה את הרב אלישיב  

    יענקלה

  7. הרב'ה זה אני  

    שוקי

  8. הרב אפרתי חד בדרא  

    ירושלמי

  9. אם יתד היו מקבלים כסף כמו זילברשלג  

    ביתריסט

  10. הרב אפרתי צודק  

    ח. כהן

  11. אייכלר תמיד טוב  

    שמוליק

  12. מה רש"א שטרן מציע?  

    חיים בינו

  13. אז שוב פעם ריבלין צדק  

    בייתרי

  14. הערות למבקר המוכשר א. מור  

    מאיר

  15. בקהילה צדקו פעמיים  

    בנצי

  16. כשאין דמוקרטיה אין שקיפות  

    חיים

;