1. עמוד הבית
  2. חדשות
  3. עיתונות ותקשורת

המסיבה של 'חפציבה'

הפוליטיקאים והעסקנים חוגגים בפרשת 'חפציבה', אבל א. מור חושב שהגיע הזמן לעצור את מאבקי היוקרה והקרדיט ולעשות משהו למען הרוכשים. וגם: מי בא להציל את הפובלסיצט החובבן מ'יתד נאמן'?
א. מור, ח' אלול תשס"ז 22/08/2007 00:22

קורא עיתון



מעל דפי העיתונות החרדית, המפלגתית כשאינה מפלגתית, ממשיכות להתנוסס להם, 'בין השורות', מלחמות העסקנים, על גבם של רוכשים.

חברת 'חפציבה' קרסה על ראשי הרוכשים ומשפחותיהם, אך למתבונן מהצד, נראה כי עבור העסקנים, אין זו אלא סיבה ל"חגיגה". במקום לאחד כוחות ולפעול במשותף, נאלצים הקוראים, שוב ושוב, לחזות ב"קרבות פלישה" יח"צניות, בין חבר המועצה נחמן בנשעיה שגייס לעזרתו את ח"כ יענק'ל כהן, לבין ראש המועצה יעקב גוטרמן, מגובה ב"פטרונו" ח"כ יעקב ליצמן שאף ניצח על שיתוף הפעולה המשפטי בין משתכני בית-שמש למשתכני מודיעין עילית (ראה ידיעה ב'המודיע' יום ו').

בשאר המחוזות, ניטש הקרב במלוא עוזו בין לשכות חברי הכנסת, גפני, ליצמן, פרוש וכהן (רביץ והלפרט בחופשה מנומנמת ונטולת כותרות, נא לא להפריע למנוחת הקשישים). ועוד היד נטויה, שהלא אין לך עיר שאין בה חברי מועצה, די לכל עדה ועדה.

הגיעו הדברים לידי כך , שאפילו מאחורי ידיעה תמימה כביכול על עימות בין ועד משתכנים לכונס הנכסים, מסתתרת לה יריבות פוליטית, בין-ביטאונית.

ב'המודיע' יום ו' נמתחת ביקורת דורסנית – סטייל יענק'ל ליצמן - על כונס הנכסים עו"ד מולכו שפרסם שאלון למילוי על ידי המשתכנים: "ב'ועד המשתכנים' בית שמש הודיעו אתמול שאין סיבה למהר ולמלא את הטפסים", כותב אברהם גרובייס הקובע (מאיים?): "כנראה שדרכו של עו"ד מולכו לא תהיה סוגה בשושנים". סתם ולא יסף.

ומנגד, ב'יתד נאמן' היחס שונה בתכלית. ברובריקה מודגשת, תחת הכותרת "יד עזרה – חפציבה", מסופר שיתוף הפעולה רב השנים בין המפרק מולכו לח"כ משה גפני: "ב-1995 כשהיה משבר פרויקט יד עזרא (טעות במקור – א.מ.) באשדוד, היה הרב משה גפני בקשר רציף מול עו"ד מולכו... הרב גפני אז סייר עמו בשטח ופעל איתו בשיתוף פעולה. כיום עו"ד מולכו, מנהל את פרויקט חפציבה מטעם בית המשפט. הרב משה גפני דיבר עימו ושיחזר איתו את שקרה ואת עבודתם המשותפת יחד", וכן הלאה על זו הדרך.

ולקורא לא נותר אלא לתמוה, האם התייחסות העיתונים למעללי עו"ד מולכו, תלויה גם היא במידת קשריו עם חברי הכנסת האמונים על הביטאונים והאם, ולו פעם אחת, ניתן לצפות מעסקנינו שיטו כתף ויפעלו יחד, למען טובת הציבור ולא למען גודל הכותרת...

ובלי פינאלה ראויה לשמה מעיתון 'יום ליום' אי אפשר. "כך לא קניתי דירה מ'חפציבה'", מביא אבי יעקובי את סיפורו של רוכש אלמוני. "ההחלטה נפלה בסיומה של התייעצות משפחתית ארוכה, 'הולכים על קנית דירה'... התברר כי ב'נחלת חפציבה' ניתן לרכוש דירה שכמוה רצינו, בכשלושת רבעי מחיר מדירות זהות אצל משווקים אחרים. כשהסתיים שלב הבירורים והחל שלב המעשה, נאמר לנו שלפני הרכישה יש לעשות צעד "קטן", לקבל אישור מוועדת האכלוס של עמותת 'בנין שלם' השייכת ל'דגל התורה'. מילאנו את הטופס הנדרש, עם כל הפרטים על משלח יד ההורים, מקום מגוריהם ומקום התפילה, ועוד פרטים שונים שהצד השווה שבהם, דרישת מידע על כל ענפי משפחתך בכל הדורות ומעשיהם. שלחתי את הטופס בפקס, פעם, פעמיים ושלוש. בפעם הראשונה נאמר לי שהפקס לא הגיע, בפעם השניה האחראי לא נמצא, ובפעם השלישית, שעדיין לא הסתיים הדיון בבקשות קודמות. המשכנו להרים טלפון כמה פעמים מידי יום, לברר מדוע לא קיבלנו תשובה, אך... לא קיבלנו תשובה. זאת אומרת, תשובות מתחמקות קיבלנו, ונדחינו בלך ושוב...

"בשלב מסוים, כשהצביעו לנו על מי ממכרנו, ואמרו שהוא יכול לעשות לנו פרוטקציה, החלטנו שעד כאן. איננו רוצים להתגורר במקום שלא רוצים אותנו... כשהחל להיתקע הפרויקט של 'חפציבה' במודיעין עילית, נחמץ ליבי על הרוכשים שעתידם לוט בערפל, אך לא יכולתי שלא לחוש בטוב מכך שאין לי קשרים בדגל התורה". סוף ציטוט, לתשומת לב יו"ר ש"ס השר אלי ישי שהבטיח (כמו הפוליטיקאים דלעיל), לסייע לרוכשי 'חפציבה'...

נפילה חובבנית


עוד בטרם יבש הדיו על דפי הגיליונות שסיקרו את 'נפגעי חפציבה', צצו ובאו להם לעולם נפגעים חדשים, והפעם מקרב הברנז'ה העיתונאית – נפגעי הקעמפים הישיבתיים.

ראש וראשון למסדר הנפגעים (או הפוגעים, תלוי בעיני המתבונן), הנו העיתונאי פ. חובב (ישראל וורצל), עורך מוסף 'יתד השבוע' ובעל הטור הסאטירי 'אדרבה'.

השוואה אומללה למדי (או הומוריסטית במידה סבירה, בעיני המתבונן דלעיל), הקפיצה את חובשי ספסלי בית המדרש בישיבת מיר, ולא רק...

תחת הכותרת "סימפוזיון", כתב פ. חובב במדורו, בשבוע שעבר: "מי שראה את האושר על פניו של יענקי ציפרשטיין כשחזר מהקעמפ של "מחסה לשפנים פרידמן", יכול היה לקבל מושג מהו סימפוזיון מוצלח.

"אתם שומעים – מספר יענקי בהתלהבות – ברגע שהוא נכנס לאולם הייתי המום. לא האמנתי לעצמי שאני זוכה לראות אותו בעיניים שלי באופן אישי... מה אני אגיד לכם, איך שהוא נכנס לאולם הסימפוזיון פתאום הרגשתי התרגשות נוראה. רציתי לצבוט את עצמי כדי להיות בטוח שזה לא חלום, אבל פחדתי שזה יכאב לי. יענקי – אמרתי לעצמי בהתרגשות – היית מאמין? איך שאתה רואה אותו ככה, זה הוא בעצמו!! עם הזקן הארוך והפאות המסולסלות. בהתחלה כשמסתכלים עליו ככה מקרוב, לא כל-כך מרגישים כמה הוא חשוב. אבל כשאתה יודע שיש לו עיתון והוא מופיע המון בתקשורת, אתה לא יכול להתעלם מזה. אני לא זוכר פעם שזכיתי לראות אדם כזה חשוב, ועוד לשבת אתו ערב שלם, לשמוע מה הוא חושב ומה יש לו להגיד על כל דבר".

חובב אומנם כיוון את חיציו למבוקר הסדרתי, מו"ל בקהילה דודי זילברשלג, אך בדרך רמס את כבודה של ישיבת 'מיר' על אלפי תלמידיה, אליה, לכאורה, הדביק הסטיריקן החובבני את הכינוי "מחסה לשפנים".

מכל עיתוני המגזר, 'שעה טובה', על תקן זה האומר את שכולם חושבים, היה היחיד שהתייחס לפרשה: "העיתון 'יתד נאמן' האשים כי לא אחר מאשר מיודענו זילברשלג הופיע במה שמכונה "מחסה לשפנים פרידמן", שזה רמז לקמפ של "מיר פרידמן", על שם המבנה בבית ישראל בו לומדים דווקא הטובים בבחורי הישיבה הישראליים של מיר, וקיים מרוץ על כל מקום פנוי בבניין זה".

לא רק לגופה של נפילה, גם לגופו של עניין, טעה העורך הסטיריקן, וזכות הדיבור, שוב, ל'שעה טובה': "עד מהרה נערך בירור, והסתבר כי זילברשלג לא הוזמן ובוודאי שלא הופיע ב'קעמפ פרידמן'". (מי שכן הופיע היה ר' משה גרילק, עורך משפחה – א.מ.) .

הטור הפוגעני הכה גלים בישיבה, והכרזות על חרם וביטול מינויים לא איחרו להגיע: "גורם במיר אומר כי הגרנ"צ פינקל זעם 'כפי שלא זעם זה מכבר', ואף שקל לפרסם הודעה כי אין לקרוא 'יתד'", מספר 'שעה טובה'.

שלמה רוזנשטיין, עורך העלון 'מסביב לשולחן', היטיב לתאר את תחושות בחורי הישיבה הפגועים: "יש הרואים את האור, ויש באשר ילכו - חושך מסנוורם. כך הוא דברי החובבן פ. שפצה פה בדברי ליצנות על נוהג בני הישיבות, תוך זלזול בדברים שראו להתיר לנהוג ראשי הישיבות משגיחיהן ורבניהן". רוזנשטיין, שוכח משום מה לציין פרט קטן ושולי, שאוזכר בכתבתה ה'משפחתית', של הגב' נתן וייס מהשבוע שעבר תחת הכותרת (הרלוונטית): "סודות מהשטח". "פאנל מעמיק ומעורר מחשבה" – מספרת הגב' – "התקיים בקמפ של ישיבת מיר פרידמן... בהנחיית ר' שלמה רוזנשטיין". אלא שאת הפרט הזה, בחר רוזנשטיין, משום מה, להותיר "מתחת לשולחן"...

ב'יתד נאמן', בעקבות המתקפה החזיתית על, מסביב ומתחת לשולחן, הבינו כנראה, כי אבן שזרק חובבן אחד, לא יוכל גם יברוב (מבקר הועדה הרוחנית של העיתון) להעלות. מפי 'מעתיקי השמועה' נודע לנו, כי גורם בכיר במערכת ברחוב ז'בוטינסקי, מיהר להתקשר ולהתנצל בפני ראש ישיבת מיר הגאון רבי נתן צבי פינקל, אולם ראש הישיבה הבהיר באצילות האופיינית לו, כי הוא אינו מעוניין בהתנצלות העיתון.

ב"חינמון" יום ד' של 'יתד', המגיע גם לתיבות הדואר של "מבטלי המנויים", יצא העורך הראשי(?) נ. זאבי (נתן זאב גרוסמן – גיסו של פ. חובב. ואם כבר סוגריים, שם המשפחה לבית רעיותיהם הנו... פרידמן... כל אחד וה'מחסה לשפנים' שלו...), במאמר נוסח הדרור ההשקפתי שניתן לו בימי ההנהגה שיצאה מהבית ברחוב ראב"ד 27. (בשעתו היה זה יענק'ל גוטרמן ששימש כ"מבקר" ונתן חופש פעולה השקפתי, לעורך חד-ההשקפה והעט, היו ימים...).

תחת הכותרת "לשנות את השיח הציבורי" (הכותרת, במקרה זה, מעידה על התוכן), נראה הגיס כמי שיוצא לעזרת בן המשפחה החובבן שנקלע למצוקה, כשבראשית מאמרו המכוון כנגד ה"בליץ" התקציבי של פקידוני האוצר על מרכזי התורה, הוא מדגיש את "מרכז התורה הגדול בתבל, ישיבת מיר המעטירה, שבין כתליה לומדים אלפי בחורים ואברכים... במבצר התורה אשר יצא שמו לתהילה, בכמות ובאיכות, בכל רחבי עולם התורה בארץ ובתפוצות". גרוסמן, יוצא כולל ישיבת מיר, הידוע כמי ששותל את מסריו הקצרים במאמריו הארוכים, בחר ולא במקרה, "לחבב" על קוראי העיתון, כתשובת המשקל, את הישיבה ותלמידיה.

מעבר לדרמה שמאחורי הקלעים, מתעקשים בבניין המערכת ברחוב ז'בוטינסקי כי "למרות גל הפרסומים, הרי שעובדתית עד לרגע זה, לא בוטל אף לא מנוי אחד".

ובאשר לנפקדותו של 'אדרבה' השבוע, מבהירים במערכת כי מדובר במנהג 'אלולי' מקדמת דנא, שלא להעלות את הטור הסאטירי במהלך ימי חודש הרחמים והסליחות.

ואולי, תמהים בישיבות מיר ופוניבז', חודש הרחמים והסליחות הוא הזמן המתאים לחשבון הנפש של עורכי ומבקר/ת הביטאון. שהלא, מי שמזלזל בכבודם של ראשי ישיבת פוניבז', ונותן דרור להאדרת או הקטנת תואריהם של גדולי ישראל, כראות עיניו הפוליטיות, סופו שיכשל, אגב שיגרא דתארא, במקום שאין הטעות מניבה כל תפוקה פוליטית.

כל נפגעי הסימפוזיונים


ולסימפוזיונים נפגעים רבים. בשבוע שעבר, לאחר היעדרות, שב מטבחונו של השף אליטוב לככב בגיליון 'משפחה'. בטור מרתק תיאר אליטוב את הסימפוזיון שנערך בישיבת 'חמד': "ארבע מאות בחורים, תלמידי ישיבת חמד הליטאית, ארבו להם באותו מפגש. הקמפ התנהל בקמפוס של הישיבה התיכונית בקריית הרצוג. מנחה המפגש המרובע היה העיתונאי החרדי חד הלשון מוטי לביא. ארבעה עולמות היו שם. אגודה, דגל, העדה וש"ס. שר התקשורת אריאל אטיאס הש"סניק, נסיך ספרדי וחניך ישיבות ליטא, ח"כ יעקב ליצמן האגודאי, גוראי בכל עצמותיו ובשבע נשמותיו, שמואל פפנהיים עורך העדה, ייקה בן ייקה, ג'ינג'י שמשלב את חום המזג עם טוב לב נדיר ומצב את עצמו כשופרה התוסס והמתסיס של העדה החרדית. מטעם תנועת דגל-התורה, לפחות בתוארו הרשמי, היה יעקב גוטרמן, הפולני היחיד שבחבורה, שייצג, איך לא, את יוצאי ליטא".

יוסי אליטוב, אומנם נטל השבוע פסק-זמן (שהוכיח, למי שפקפק, כי במטבחון הפוליטי, ולפחות זה ה'משפחתי', אין לו מתחרים), אך אדי התבשיל מהשבוע שעבר, נתנו ניחוחם אף השבוע. הג'ינג'י שעל 'העדה', נאלץ בעקבות פרסום הסימפוזיון בו נטל חלק, לשלם בכיסאו כעורך ביטאון 'העדה' ממנו נאלץ להתפוטר השבוע. "קו פרשת המים", מספר עיתונאי 'בקהילה' יעקב רייניץ, "נרשם בסימפוזיונים הנערכים בקעמפים של הישיבות בתקופת בין הזמנים בהם שימש פפנהיים כשופרה של העדה החרדית". ההופעה בחברת הח"כים הציוניים, לא הייתה לרוחם של "זקני העדה", ופפנהיים, בעטיו של פרסום אליטובי, שילם את המחיר. רייניץ אגב, על פני כחצי עמוד, נותן במה נרחבת, יש שיאמרו נרחבת מידי, לסיפורו של פפנהיים, בעוד דווקא איתמר אדלר ה'משפחתי', על אף ההתהדרות בדבר היות פרסום הסימפוזיון בשבוע בעבר בגיליון 'משפחה' בבחינת "המכה בפטיש", שהביא ל'התפוטרות', לא יוצא מגדרו ומסתפק בידיעה קצרה. האם בעקבות אספקת הידיעות השוטפת בתקופות המצעד, מבכה רייניץ - ספק כותרות המצעדים - את לכתו של "העורך בעל הגאווה"?

משתתף נוסף בסימפוזיון, השר אריאל אטיאס, נמצא מותקף גם הוא, והיכן אם לא ב'שעה טובה', על תקן השובבון של המגזר: "הציבור של בחורי בית מתתיהו (טעות במקור, שכן הקעמפ נערך בישיבת חמד – א.מ.), לא אהב את סגנון הופעתו. גם עיתונאי חילוני שהיה בקעמפ התבטא, וזה מעניין כאשר הדבר בא מפי חילוני, "הבן אדם דיבר כמו שבאבניק". מילה אחת שאומרת הכל"...

גם המסקר אליטוב, לא חף מביקורת, נוסח 'שעה טובה': "לעומת זאת עיתונאי שקיבל טובת הנאה מאטיאס (? – א.מ.) ומאז משרת אותו (?? – א.מ.), ניסה להציג תיאור מלבב, לפיו איש מהבחורים לא יזיל דמעה אילו "שישיית אגודה את דגל היתה מתחלפת בשישיית אטיאסים אשכנזיים" (ציטוט מתוך 'המטבחון' האליטובי – א.מ.). איך אמר אחד ממארגני האירוע? "הוא (העיתונאי) כנראה חשב שבית מתתיהו היא ישיבה לנוער נושר"... (??? – א.מ.)".

לנוכח הרמזים העולים מבין השורות הצוקרמניות, לא נותר אלא לצטט את הסיפא של 'המטבחון', ונאים הדברים למי שאמרם: "חלק מהפוליטיקאים ניסו לבוא חשבון בסימפוזיונים עם העיתונות הבלתי מפלגתית... לו זה היה תלוי בהם, הם היו עושים הרבה והכל כדי שהעיתונות הבלתי מפלגתית תרד להם מהקו, או תרד בכלל. היו מעדיפים להעביר את שיירת הקדנציות הבלתי נגמרת דרך המסננות הצפופות של היומונים המפלגתיים, להסתפק במקאמות עמוסות שירי הלל ושבח עצמי, בלי שעיתונאים חרדיים עצמאיים יציקו להם ויביאו אליהם פנסים להאיר פינות שונות, להרים אי אלו שטיחים בסלוני הפאר של המפלגות החרדיות. מבינים ללבכם, ליצמן וגפני, באמת שאנחנו מבינים". הדגיש הכותב את ליצמן וגפני. את אטיאס, ולא בכדי, הוא שכח...

אחרון הנפגעים, המנחה מוטי לביא, נאלץ גם הוא להתמודד עם ביקורת על הזמנתו של "איש רדיו מסוים"... אלא שלעזרתו של לביא, נחלץ לא אחר מביטאון המודיע, שבחר, בגיליון יום ו' האחרון, להכתירו בתואר המכובד: "העסקן ר' מרדכי לביא"!

עסקנות בשידור חי.

מגלה טפח...


"[גילוי נאות: מנחי הפאנלים היו כותב השורות ובצלאל קאהן – כתבי יתד נאמן]".

שורה לא אופיינית זו, הופיעה בטור 'מקור נאמן' של העיתונאי אריה זיסמן במוסף 'יתד השבוע'.

זה לא מכבר, בסימפוזיון מסוג אחר, ביקרנו את כותב הטור על כך שלא אזכר את עובדת היותו מנחה כנס אקדמי שנערך באוניברסיטת חיפה, ועליו דיווח בטורו. השבוע, נראה כי לקח הגילוי הנאות, נלמד והופנם גם בלבו של המבקר הקפדני מבית 'יתד'.

הפאנל האמור, הוא 'רב שיח' (והס מלהזכיר את המילה החובבנית 'סימפוזיון'...) שנערך בקעמפ של ישיבת 'בית מתתיהו' בהשתתפותם של הח"כים ליצמן וגפני, ובו עוסקים שני הקטעים הראשונים בטור 'מקור נאמן'.

יחד עם הגילוי הנאות הראוי לצילוש, עולים נושאים נוספים שבשאר ימות השנה השתיקה יפה להם בעיתונות המפלגתית. כך מצטט הכותב את ח"כ משה גפני כאומר (ברוח בין הזמנים וסאטירת פ. חובב) : "ביתד היה צריך להיות כתוב: בהשתדלות הרב משה גפני הרב יעקב כהן קיבל סטירה". גם נושאים פוליטיים שנויים במחלוקת עולים על הפרק, במסגרת סיקור "הרב-שיח": "כיצד יש לבחור בנציגים, לאור הצלחתם בתפקידיהם, והאם יש להחליפם רק בגלל הסכמים פוליטיים כפויים, כדי לרצות את כל הסיעות המרכיבות את יהדות התורה". לרגע שפשפנו עיניים וסברנו כי שבועון בעור של ביטאון נזדמן לידינו.

רכילות - כמו סירובו של ח"כ ליצמן ללחוץ את ידי ראש עיריית ביתר עילית יצחק פינדרוס – אומנם לא תקראו במסגרת המדור, אך גם כך, 'מגלה' בעל הטור האמור, יותר מטפח של חדשות 'נאות'...

ומערבי שיח ל'ערבי שירה': העיתונאית א. (אסתי) נתנאל, תיארה בשבוע שעבר בגיליון 'משפחה' את ביקורה במחנה 'בני תורה' של ישיבת 'עטרת ישראל': "החששות ליווי אותי, אך נעלמו מיד כאשר נכנסתי בשערי המחנה". בהמשך, מתואר הביקור – כולל הופעתו של הזמר יידל ורדיגר "המושכת אליה אורחים רבים מכל הארץ" - בצבעים עזים, ומנקודת מבטה של המשתתפת. ואנו לתומנו סברנו ש"פסק-ההלכה" האוסר על "ערבי שירה" שעזרת נשים בצידם, תקף גם במחנות הישיבות...

לסיום קעמפי, אי אפשר שלא להתייחס למחנה המרגש מכל, של 'עזר מציון'. "ה'קמפ' ששובר את המידות" בניצוחו של זאבי שכטר הפוניביז'אי, הוא מוגדר בכותרת כתבתו של שלמה צור (הווי אומר, מדור יח"צני?) בגיליון 'משפחה'.

יש שיאמרו, כי הגיע הזמן לשלוח את הפוליטיקאים דווקא לשם...

קצרים:


• אור אדום - לרשימת 'כל מותקפי השבוע' מצטרף גם העיתונאי הקהילתי יעקב רייניץ, שחטף סנוקרת בגיליון יום ו' של 'יתד נאמן'. בעמוד השני של גיליון 'בקהילה', 'חושף' רייניץ, תחת הכותרת "אור ירוק לחוק", כי "בישיבה מכרעת שהתקיימה בערבו של יום רביעי בבית מרן הגרי"ש אלישיב, ביטל הגרי"ש את התנגדותו לחוק החינוך". הסנוקרת לא איחרה לבוא, כשלמחרת היום, בעמוד הראשון של 'יתד' מתפרסמת לה הודעה כלל לא תמימה: "בעקבות פרסום באחד העיתונים היום, הרינו להבהיר כי אין כל שינוי בעמדת רבנו מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, בענין התנגדות להצעה להכניס את הישיבות לצעירים במסגרת חוק החינוך". רייניץ אומנם סיפר בכותרתו על "אור ירוק לחוק", אך מסתבר, כי בסופו של יום, לא היה כאן אלא "אור אדום לכתב"...

• מעלימי ה'עדה' – כשב'המודיע' בוחרים להתעלם, נעלמים להם לא רק התארים, אלא גם גופם של רבנים. השבוע, עם בואו של האדמו"ר מסאטמר ה"קנאי" לארץ הקודש ה"ציונית", ביכרה מערכת העיתון להתעלם כליל מהשתתפותם של רבני 'העדה החרדית' בטקס קבלת הפנים. הגאב"ד והראב"ד אומנם נכחו ודיברו בטקס, אך ב'המודיע', ביכרו להתעלם ולתאר זאת כ"השתתפותם של אורחים מהארץ ומחו"ל"... ואילו ב'יתד', בהתאם לתחזית 'בין השורות' מהשבועות האחרונים, מוענק בהדרגה (אם כי עדיין במסגרת מודעה השקפתית ולא ידיעה מערכתית), התואר 'מרן' לראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן. ולא היו ימים טובים למערכת 'מוסף שבת קודש' בניצוחו של ישראל פרידמן, "נאמן התארים" מחזו"א 5, כיום שניתן כתר "מרן" על "ראש הישיבה"...

• בין סופרים למספרים - אפשר ו'נגד עין הרע', מבולבלים להם מספרי חובשי ספסלי בית המדרש, שכבשו בסערה את עולם הישיבות עם תחילתו של 'זמן אלול'. 'בקהילה' (בכותרת מספרית ייחודית , מעשה ידיו להתפאר של העורך הראשי(!) בנימין ליפקין), 'משפחה' ו'קו עיתונות', מספקים כל אחד נתונים שונים בתכלית על מצבת תלמידי הישיבות ואברכי הכוללים. כך עומד מספר אברכי הכוללים על: 54,799 ב'בקהילה', כ-56,000 ב'משפחה' ו-57,561 ב'קו עיתונות'. מספר תלמידי הישיבות גדולות עומד על 24,730 ב'בקהילה', 31,000 ב'משפחה', ו-22,239 ב'קו עיתונות'. גם בקרב צעירי הצאן הנתונים סותרים: 'בקהילה' מדווח כי מספר תלמידי הישיבות הקטנות עומד על כ-24,500, ב'משפחה' עומד המס' על כ-25,000 ואילו ב'קו עיתונות' מספרים על "קרוב ל-28,000". בכל הנוגע לנתוני בני חו"ל הבלגן חוגג עוד יותר. אליבא ד'בקהילה' מספר תלמידי הישיבות הגדולות בני חו"ל הלומדים בארץ, עומד על 2,220 ואילו 'קו עיתונות' מונה לא פחות מ-10,000 חוצניקים הלומדים בארץ... אמרנו עיתונאים לא הבטחנו "סופרים".

• פלשו ל'בית' – הכותרת 'מלחמה על הבית', מזוהה בקרב קוראי השבועונים עם סדרת הכתבות שהתפרסמה ב'בקהילה' על מצוקת הדיור החרדית. ליפקין, עורך 'בקהילה', קבע את הכותרת, שהפכה לסמל המאבק של מערכת העיתון על כתביה, בתופעה. בשבוע שעבר, בכותרת המגזין ה'משפחתי', ניטלה לה הכותרת וניתנה לנפגעי חפציבה. אם בפולשים עסקינן, אין לך פלישה לתחומי ה'בית', גדולה מזו...

• "ביקורת מוצדקת" - ב'המודיע' נשתכחה לאחרונה תורת 'נהרא נהרא ופשטיה'. וכך כותב הפרשן הפוליטי מ. (מנחם) כרמלי (גשייד) בטורו השבועי "דיווחים פוליטיים", תחת הכותרת "ביקורת מוצדקת" (בהערת אגב, כותב השורות דפה, היה חותם על המונח באופן כללי... – א.מ.): "ולפני סיום, דיווח על מפלגה שהמדור לא מרבה להתעסק בה: מפלגת ש"ס. לראשונה מזה שנים, יושב ראש ש"ס לשעבר, ר' אריה דרעי, מותח ביקורת על הנהגת המפלגה. "ש"ס היתה צריכה לפעול יותר בתחום החברתי", אמר דרעי... לדאבון הלב, דרעי צודק וכל הכבוד שהיה לו האומץ לומר את הדברים הללו. לש"ס חסרה איזו אמת מידה לדעת איך מתנהגים בקואליציות. אז לא שאנו חושבים להכתיב לש"ס כיצד לנהוג. הם מפלגה עצמאית וזכותם לנהוג כפי שהם חושבים שיש לנהוג. אבל במקרה שהם הולכים נגד ההכרזות הבלתי פוסקות שלהם בדבר הדאגה לשכבות החלשות ראוי שישמע ראוי שקול אמיץ יישמע וטוב שהוא נשמע"... צפו לתגובה, היומליומית בשבוע הבא...

• מוסר עיתונות - בטקס חנוכת הבית של קריית ישיבת 'אור ישראל' בפתח תקווה, שנערך השבוע, מצא לנכון המשגיח הגר"צ דיאמנט, להרביץ בתלמידי הישיבה לדורותיה את תורת ביקורת העיתונות. המשגיח העלה בנאומו את הסיקור המקדים של חנוכת הבית ב"כתבי העת" החרדיים. למרבה הפלא, בפיו של משגיח הישיבה הליטאית, היו מילים טובות דווקא ל...ביטאון 'המודיע'. ב'יתד' – הוא סיפר – שכחו משום מה לאזכר, את חלקו של מנכ"ל הישיבה (ומנכ"ל מוסדות סערט-ויז'ניץ) ר' שמואל טירר, בעוד שב'המודיע' תיארו את פועלו של מנהלה החסידי של הישיבה הליטאית במשפט מקורי: "וכמעשה של אותו 'איש חסיד היה'". אפשר, ביאר המשגיח, ב'יתד נאמן' לא מכירים את אותו מעשה דאיש חסיד היה, ולפיכך לא מצאו את הדרך לציין את פועלו של המנכ"ל החסידי... ו"מוסר עיתונות" ששמענו, רשמנו... [ברוח טרנד הגילוי הנאות ייאמר: כותב השורות הנו בוגר הישיבה]...





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. אדון מור, בלבלת כזו, משבוע לשבוע אתה מתעלה מעל עצמך  

    אמתער

  2. הרב שמחל על כבודו אין כבודו מחול  

    מירער

  3. מוסר עיתונות  

    גבי

  4. גם החסידים ניצלו במודיעין  

    מור עובר

  5. העיקר הכותרת  

    ציניקן

  6. חובבנים או פושעים?  

    השקפיסט

  7. גילוי נאות, זה לא מצחיק!  

    הומור חובבני

  8. אני מרוצה  

    בני

  9. העסקן ר' מרדכי לביא  

    על הבוקר

  10. שפתיים יישק  

    שלומי

  11. פרשת "פרידמן" קומדיה של טעויות  

    יודלביץ

  12. מה לעשות, חובב צדק (לא כלפי מיר)  

    חמוטל

  13. רק יתד  

    שמוליק

  14. יש סיכוי שגשייד יטיף גם לליצמן?  

    ש"ס-ניק

  15. פורים תשנ"ח  

    חבר לספסל הלימודים

  16. נחמן בשעיה ממודיעין  

    שרוליק

  17. יסודו בהררי קודש  

    גולם

  18. לשרוליק היקר  

    יהלומן

  19. חובב איש חביב  

    גמליאל

  20. בצלאל, תלמד  

    יאללה ביתר

  21. קול חי לעסקנים  

    מוטי

  22. מיר לא היתה צריכה להיעלב  

    אי"ש

  23. נאד הדמיונות של הגולש שלומי קוק...  

    מוקדן זק"א ירדן

  24. מה האינטרסים הנסתרים של אליטוב בעד הנסיך?  

    טוב לי

  25. מי מתסיס את האוירה נגד יתד?  

    בנימין הקטן

  26. ומה עם הגיס השלישי?  

    נ. אייזנשטיין, רשם יוחסין

  27. תגובה ליודלביץ (11)  

    בלי שם

  28. היחצ"ן שהפך לעסקן...  

    איש פרסום

  29. הישישים לא נחים...  

    מזכיר הסיעה

  30. אם לא התכוונו למה התקשרו?  

    יוסי

  31. האם הסימפוזיונים יוכנסו לפיקוח?  

    מירר

  32. אם מישהו נעלב מתקשרים לפייסו, כך צריך לנהוג  

    תגובה ל29

  33. מהומה חדשה במיר?!  

    קראצער

  34. על ראש השפן בוער הכובע  

    תלמיד מיר

  35. גם אליטוב וגם (מ)אטיאס  

    ניוטרל

  36. הבעיה המרכזית ההתערבות  

    קוקניק

  37. שוב פעם יתד ויתד ויתד נמאס  

    פלוני

  38. הרב דיאמנט הוא בכלל עטרתניק  

    יצחק

  39. הערת ביניים  

    מתלמד

  40. תגובה לקוקניק - 36  

    חמוטל

  41. תגובה ל36  

    גורפינקל

  42. רוזנשטיין מתנצל  

    ckunbpks

  43. ל42  

    אברהם היודע הכל

  44. רוזנשטיין כותב ומתנצל, צועק ומתבכיין!!!  

    איש שזכרונו לא בוגד בו עדיין..

  45. מה קרה לטור של כי תבא?  

    גם זו לטובה

  46. א. מור, כי - לא - תבוא..  

    קורא מושבע