הבדיקה התעכבה, והחולה בן ה-24 מת

כשל חמור התגלה בפעילותם של שני רופאים מבית החולים רמב"ם בחיפה שטיפלו בחולה ולא הביאו לכך שתבוצע אצלו בזמן בדיקת הדמיה דחופה וחיונית בראש.

החולה, בחור ישיבה בן 24, סבל מחסימה בחדרי המוח. הבדיקה בוצעה רק כארבע שעות לאחר בואו לחדר המיון ולאחר שהפסיק לנשום ועבר החייאה - כך עולה מממצאי ועדת בדיקה שחקרה את הטיפול בברוך מקמל מחיפה שמת ביולי 2004.

עוד עולה מהחקירה כי בבדיקת ההדמיה שבוצעה באיחור אומתה האבחנה אצל החולה. הוא נותח בדחיפות על ידי נוירו-כירורג לניקוז חדרי המוח. אולם החולה לא התאושש מהניתוח ולמחרת נקבע מותו.

לטענת המשפחה, בעת שהועבר החולה לניתוח, אמר להם אחד הרופאים ברמב"ם כי "הפסדנו זמן יקר מרגע שבא לבית החולים".

ממצאי ועדת הבדיקה הועברו לפני כשבוע על ידי משרד הבריאות לתקשורת והמשרד מסר כי נמצא ש"עומס העבודה במיון וברטנגן תרם לעיכוב בביצוע בדיקת הסי-טי ואבחון המצב".

ועדת הבדיקה קבעה גם כי מתן התרופה לשיכוך כאבים מסוג מורפין לחולה על ידי הרופא התורן, לפני שאובחנה מחלתו, היתה "טעות חמורה". זאת מאחר שבמקרים של מחלות במוח אחד הפרמטרים המשמעותיים ביותר הוא מצב ההכרה, שעלול להיות מנוטרל על ידי תרופות אלו.

הוועדה המליצה למשרד הבריאות לשקול מחדש את הגישה הטיפולית המקובלת בחדרי מיון בארץ לפיה נותנים תרופות חזקות נגד כאבים עזים לדיכוי מערכת העצבים (תרופות מסוג אופיאטים דוגמת מורפין). הוועדה ציינה כי מתן תרופות אלה ממסך את התמונה הקלינית אצל החולה ועשוי להביא לדחייה או שינוי בטיפול ובאבחנה.

הוועדה קבעה כי אצל שני הרופאים שטיפלו בחולה בחדר המיון התגלה "כשל חמור", ואולם הפרופ' שמעון גליק, נציב קבילות הציבור במשרד הבריאות, הודיע במאי לעורכי הדין של משפחת החולה כי "הערכתו היתה שמדובר בטעויות בשיקול דעת שלא הגיעו לרמה הדורשת נקיטת צעדים משמעתיים". לפיכך הוחלט שלא לנקוט צעדים משמעתיים כלשהם נגד שני הרופאים מרמב"ם: הד"ר יוליה בורצקי מתמחה בנוירולוגיה, והד"ר רונן זלץ, פנימאי, שהיה בעת המקרה מתמחה בשנתו הראשונה ותורן טיפול נמרץ.

לפי דו"ח הוועדה, מקמל סבל מגיל צעיר מאפילפסיה על רקע מחלה מולדת ונדירה (מטוברוסלרוזיס) שמביאה להתקפי פרכוסים ולגידולים במוח ובלב. המחלה התגלתה אצלו בגיל שמונה חודשים והוא היה במעקב נוירולוגי בקופת חולים. הוועדה מציינת כי מקמל היה "אדם עצמאי ואקטיווי", והדגישה כי לא סבל מפיגור שכלי, כפי שמתועד בחלק ממסמכי בית החולים.

ב-26 ביולי 2004 חזר מקמל בטיסה מארה"ב וחש כאבי ראש ובעת תפילת ערבית איבד את הכרתו לכמה שניות והחל להקיא. אבל לא היה לו התקף אפילפטי באותו יום ולא היה לו התקף כזה שנתיים לפני כן.

הוא פונה לחדר המיון באמבולנס בסביבות שבע בערב. כמה דקות לאחר בואו למיון נבדק על ידי הרופא התורן, הד"ר זלץ, שבין היתר הפנה אותו לייעוץ נוירולוגי אצל הד"ר בורצקי שבדקה אותו כעבור כרבע שעה. בתיק הרפואי נכתב כי הד"ר בורצקי הורתה על הזמנת בדיקת סי-טי בשל בעיה "משמעותית" בחדרי המוח והמליצה על המשך הטיפול על ידי נוירו-כירורג.

אולם הוועדה ציינה כי הובאו בפניה שתי גרסאות סותרות: לפי גרסה אחת, הנתמכת בעדות אמו של החולה, מיד בבדיקה הראשונה של החולה חשדה הד"ר בורצקי בבעיה המוחית וביקשה לערוך בדיקת סי-טי דחופה. לעומת זאת הרופאה מסרה לוועדה גרסה שלפיה "היא אינה זוכרת בדיוק מתי רשמה בתיק הרפואי את ההוראה לבצע את הבדיקה".

ועדת הבדיקה קבעה כי בדיקת הסי-טי היתה צריכה להתבצע בתוך חצי שעה-שעה מבואו של החולה לחדר המיון וכי "התורנית הנוירולוגית היתה צריכה לוודא ביצוע ה-סי-טי וזאת גם אחריותו של הד"ר זלץ. הוועדה רואה באי ביצוע הסי-טי בזמן, כשל חמור של שני רופאים אלה (...) לא ברור לוועדה העיכוב וחוסר האקטיוויות של הד"ר בורצקי לבצע את הבדיקות בדחיפות (...) היה כשל בהערכת הדחיפות לביצוע סי-טי על אף הערכה קלינית טובה ואבחון מדויק של הבעיה כבר בשלבים הראשונים".

משפחתו של החולה הגישה ב-2005 תביעה אזרחית לבית משפט השלום בתל אביב נגד משרד הבריאות ורמב"ם. את התביעה הגיש עו"ד משה רוט בשם משפחת מקמל בדרישה לקבלת פיצויים כספיים ובטענה כי "רשלנות רפואית בדרגה הקשה ביותר הביאה לפטירתו של צעיר בן 24 שבנקל ניתן היה להצילו לו היה מקבל טיפול נכון ובזמן הנכון". בכתב ההגנה דוחים משרד הבריאות ורמב"ם את הטענות ואומרים כי מקמל קיבל טיפול "סביר ומיומן". הדיון הבא בתביעה נקבע ל-15 בדצמבר בפני השופטת אורנה לוי.

בית החולים רמב"ם: הפקנו לקחים

דובר בית החולים רמב"ם, דוד רטנר, מסר ל'הארץ' בתגובה לממצאי החקירה: "אנו מקבלים את מסקנות הבדיקה. האירוע קרה לפני ארבע שנים והופקו הלקחים הנדרשים בהתאם להמלצות ועדת הבדיקה".

עו"ד ערן קייזמן, שמייצג את שני הרופאים מרמב"ם, מסר בשמם ל'הארץ' בתגובה: "בעומס הקיים בחדר המיון בשעות הערב ובמצבת כוח האדם הרפואי הקיימת לא ניתן לצפות שבדיקות ההדמיה ייעשו מהרגע להרגע ובמקרה זה, על אף הלחץ במיון, הבדיקות נעשו בתוך זמן סביר. גם משרד הבריאות ראה את הדברים נכוחה, והחליט כי אין מקום לנקוט הליך משמעתי כלשהו נגד שני הרופאים המעורבים במקרה".

באי-כוח המשפחה, עו"ד משה רוט ועו"ד אורית דוידוביץ-מזרחי, מסרו כי החלטת משרד הבריאות שלא לנקוט הליכים משמעתיים נגד שני הרופאים מרמב"ם "אינה עומדת בפרופורציה עם מסקנות הבדיקה ולתוצאות הרות האסון של המקרה". עוד מסרו כי בקשר לתביעה האזרחית בדרישה לפיצויים כספיים "ציפינו שבית החולים לא ימתין לפסק דינו של בית המשפט ויציע פיצוי ההולם את נסיבות העניין. במקום זאת העדיף בית החולים לכפור באחריותו".

קישורים:
מקור: הארץ

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!