י' אייר התשפ"ד
18.05.2024

כך הפכה ירידה במנדטים לסיפור ניצחון

חברי מטה ההסברה של 'יהדות התורה' התכנסו במשרדי הפירסום 'דמיון', כדי לסכם את מערכת הבחירות ולהפיק לקחים • שרה גל ואלי שקד השתתפו בישיבה המרתקת • וידאו בלעדי

הח"כים גפני ומקלב באסיפה
הח"כים גפני ומקלב באסיפה



צריך היה הרבה דמיון כדי להצליח להפיק את הערב הזה. זה לא שיהדות התורה בוחלת בישיבות סיכום לבחירות, לא שלא תהיה הפקת לקחים (מן הסתם בעוד ארבע שנים, ערב הבחירות הבאות), ובכל זאת היה משהו בלתי שגרתי בערב הזה.

למען האמת, הוא החל כיוזמה פרטית של משרד הפרסום 'דמיון', שהוביל את יהדות התורה אל הבחירות האחרונות יחד עם משרד הפרסום 'טריו'. ב'דמיון' החליטו לעשות מעשה ולקרוא לחברים לאסיפה נוקבת. "כאן יעלו הנקודות הבוערות, יאמרו כל האמירות, יסוכמו כל הסיכומים", הבטיחו.

אז כל הסיכומים לא ממש עלו שם, אבל חלק מהם עלו גם עלו. למרות שלא כולם בחרו להגיע, מי שהגיע הצליח להפוך את הערב למעניין.




הסיכום על-פי משרד הפירסום 'דמיון'


דבר החלום הרחוק

"הקמפיין הזה הוכיח שכשלוקחים הרבה אחריות וקצת דמיון יכולים ליצור מציאות", פתחה רותי אטיאס את הדיון. האנשים היושבים כאן הוכיחו שלפעמים צריך להאמין בדרך, גם אם היא נראית חלום רחוק".

הנהוני ראשים ליוו בהסכמה שבשתיקה את דבריה, מאשרים את דבר החלום הרחוק.

"בשנים הקרובות הציבור החרדי הוא באחריותכם", הפילה את כל כובד האחריות על הנבחרים, למרות שהם רק חמישה מתוך שישה. "אנחנו בטוחים כי תפעלו למעננו בשם גדולי הדור על הצד הטוב ביותר". הביטחון הזה, היא לא אמרה, הוביל את מערכת הבחירות האחרונה להפוך לחלום רחוק, חלום בלהות, שרק ברגע האחרון הקצנו ממנו מעודדים קמעא.

"הייתה לנו סייעתא דשמיא עם הסיסמה הזו של 'האחריות מחייבת'", הודה ח"כ משה גפני, שכיבד את האירוע בנוכחותו, לצדו של ח"כ אורי מקלב. "זו סיסמה קליטה", אמר, ואחרי רגע של מחשבה העז להמשיך ולהודות. "אף אחד לא ידע להתחיל את מערכת הבחירות הזו ולהסביר למה להצביע ג'. את האמת? גם אני לא ידעתי".

צחוק חנוק מצד חלק מהנוכחים ליווה בהסכמה את דבריו.

"זה היה להגיע לקמפיין הבחירות הגרוע ביותר, שיכול היה להיות. אתה יכול להסביר לי למה אני הייתי צריך להצביע ג'? יש לך הסבר לדבר הזה?", פנה אל אחד הנוכחים, מבלי לצפות לתשובה. "אבל לפעמים צריך לעשות, בלי לשאול שאלות. רק כי האחריות מחייבת. רק כי ככה צריך לעשות".




חברים מדברים - צילום ועריכה: אלי שקד


אפילו סיפור מעניין רתם הח"כ הנמרץ לדבריו. "היה זה בימי שרון כראש ממשלת ישראל. הגעתי אליו לאחר שבמועצות הדתיות לא שילמו משכורות לעובדים. התחננתי אליו שלעובדים אין מה לאכול. הוא קרא לאילן כהן, שהיה אז מנכ"ל משרדו, ואמר לו 'ח"כ גפני טוען שלא משלמים משכורות במועצות הדתיות'. הלה התחיל להסביר לו שיש בעיה, שיש חובות שהמדינה אינה חייבת בהם ושצריך להכין תכנית הבראה. הוא נתן הרצאה שלמה, ולסיכום שאל אותי שרון 'מה אתה אומר?'

"אמרתי לו ככה: 'כשיעקב אבינו נפטר, באו לקבור אותו במערת המכפלה. הגיע עשו ואמר 'אני הבכור', ודרש זכות קבורה במקום. אמרו לו, 'אבל מכרת את הבכורה ליעקב'. אמר 'טוב, לא ניכנס לוויכוח על זה, אבל בכל מקרה גם אני בן, גם אני רוצה מקום פה'. ענו לו 'מה פתאום. הרי יעקב אחיך רכש בכסף את מערת המכפלה'. כדי להוכיח את הדברים שלחו את נפתלי, שהיה ידוע כאילה שלוחה, למצרים, כדי להביא את שטר הקנייה. בינתיים הגיע חושים, נכדו של יעקב, שהיה חירש. הוא ראה את סבו שוכב ככה ושאל 'למה לא קוברים אותו?!', השיבו לו בתנועות ידיים לכיוונו של עשו, לאות שהלה אינו מרשה לקבור. הלך חושים, שלא ידע חוכמות, נטל מבוטה, נתן מכה לעשו, רוצץ את גולגולתו וככה הצליחו לקבור את יעקב.

"פניתי לשרון ואמרתי לו, מה אתה חושב? מה קרה פה? פשוט חושים לא שמע, ולא נכנס בכלל לעניין. הוא ראה מה שראה והחליט לטפל בזה בכוחות עצמו. גם אני, לא יודע על תוכנית ההבראה ומצדי מה שמעניין הוא שחייבים לפתור את הבעיה. אני חושים בן דן. מיד הורה שרון לישראל מימון, שהיה לידו, 'לך תביא לי מבוטה'. ולי אמר: 'שמע, בצבא עברו לי הרבה כדורים ליד האוזן, ומאז אני ככה חרש. בוא ניקח את המבוטה ונרוצץ את גולגולתו של אילן כהן'. הוא אמר את זה בצחוק, כמובן, אבל מיד טיפל בנושא. מאז שאלו אותי אנשים רבים, תגיד, הרב גפני, מי זה החושים בן דן הזה ששרון כל-כך מרבה להזכיר אותו".

יש לנו מוצר בעייתי

בין השיטים ניתן היה להבין מעט על ההיסטוריה הפרסומית של מערכת הבחירות הזו ועל מה שהתרוצץ בה מאחורי הקלעים. מתברר כי תחילת הדרך הייתה בלתי פשוטה בעליל.

"אני עצמי מלווה כבר שלוש מערכות בחירות, במטה ההסברה", סיפר העיתונאי אריה זיסמן. "במערכת הבחירות הקודמת החלטנו ללכת על מהלך של עבודה צמודה יחד עם משרד פרסום, ובחרנו בבולטון פוטנציאל. גם הפעם ביקשנו לגייס משרד פרסום, ופנינו לכמות נכבדה של משרדים. שמנו את האמת על השולחן כבר בפגישה הראשונה עם כל אחד מהם: הבהרנו עד כמה קשה המצב. היו שכעסו עלינו בישיבת המטה. יש לנו מוצר בעייתי, התעקשנו להבהיר. הציבור לא אוהב את מה שקרה בירושלים ועוד אי אלו התנהלויות, הבהרנו.



אריה זיסמן - צילום ועריכה: אלי שקד

"ידענו שבלי מכתב של גדולי ישראל אין על מה לדבר, אבל צריך היה להכשיר את דעת הקהל למכתבים הללו. היו משרדים שהוציאו הודעות שאינם מעוניינים לעבוד איתנו, היו שהודו 'גדול עלינו', לא רבים הרימו את הכפפה. כאשר הגענו אל הגב' אטיאס מ'דמיון', אמרנו לה בגילוי לב, אם תהיה לנו נפילה, זה יירשם לכם ברזומה ולא כל אחד אוהב להיות שותף בכישלון. אתם משרד חדש, יחסית, ארבע-חמש שנים, לא כדאי לכם לרשום על עצמכם את המפלה.

"עד היום אני זוכר את מילות התשובה שלה. כעיתונאי, רשמתי אותן לעצמי. היא אמרה, 'אנחנו רוצים לעשות את זה כי אני ואנשי המשרד שלי מאמינים בדרך ובתנועה בלי קשר לתוצאות. אנחנו מאמינים בגדולי ישראל ונשמח לעבוד עם מי שמקבל את ברכותיהם'. כך אמרה. למען האמת, מילים דומות שמעתי גם מפי מוטי קוטיינר מ'טריו', ואכן שניהם נבחרו בסופו של דבר".

לא קל היה ליצור שיתוף פעולה בין הפלגים השונים, אבל הדבר קם והיה למציאות. כך ישבו, זה לצד זה, במטה ההסברה, חיים ויינריך לצד שלמה הומינר, ועוד אנשים שניסו לעשות את הבלתי אפשרי ולהוציא יש מאין.

"פנינו אל המשרדים, וביקשנו מהם למצוא צמד מילים שיחליף את צמד המילים למרות הכול", גולל זיסמן את קורות המערכה. "למרות כל מה שקרה, הצביעו ג'. למרות הטענות, למרות כאבי הבטן הרבים. הפעם לא היה לנו מולנו את שינוי ולא יכולנו לבוא עם 'כדי שנוכל לחיות כאן'. היושבים כאן זוכרים, מן הסתם, את המצגות השונות אותן העלו בפנינו משרדי הפרסום השונים ואת ההצעות הרבות. כאשר הגיעו ב'דמיון' לסיסמה 'האחריות מחייבת', נראו באותו רגע הנהוני ראש רבים, לאות הסכמה. הבנו כולנו שזוהי הבחירה הנכונה והלכנו עליה".

ראש עיריית בני ברק, יעקב אשר, נכנס לחדר ומצטרף לדיון. הוא מאזין ברוב קשב לדבריו האחרונים של זיסמן ומחליט להשתלב בהם. "יש קמפיינר שיוכל להכניס את הסיסמה הזו גם לראש של הח"כים שלנו?", הוא שואל, ומחייך חיוך של טוב לב, שהופך את הדברים למתקבלים על דעת שומעיהם ובלתי פוגעים.

אפילו מקלב וגפני מחייכים.



ראש עיריית בני ברק, יעקב אשר - צילום: אלי שקד


"לא קל היה לעבוד עם שני משרדים", מודה זיסמן, "אין זה סוד כי היו שהתנגדו לרעיון בתחילה. גם אני עצמי לא התלהבתי. אבל בסופו של דבר הצעד הזה הוכיח את עצמו ושיתוף הפעולה היה פורה. טריו הכינו את העיתון הראשון, דמיון את העיתון השני. העבודה נעשתה בלי אגו ומתוך רצון כן להצליח".

לא סתם סלוגן

על המסך מוצגות השקופיות, מעלות נשכחות.

הנה כתב ערוץ 10 מציג את המיקרופון אל מול ח"כ יעקב ליצמן. "יש מצב לקריסה?", הוא שואל אותו. התאריך, יום הבחירות. המתח בשיאו. החשש מפני נפילה לארבעה מנדטים ואולי אפילו לשלושה, כפי שניבאו הפסימיים, תולה בחלל, אבל ליצמן מנסה לשמור על ארשת פנים קפואה. "יש אחוזי הצבעה נורמליים, יש מקומות שבהם הגדלנו את אחוז ההצבעה, אני לא חושב שיש מצב לקריסה", הוא עונה בזהירות רבה.

מי כמוהו יודע, את מה שיודעים הכול, כי במערכת הבחירות הנוכחית, שום דבר אינו מובטח או מונח בכיס.

שיחות הביניים בקהל פנימה הופכות להיות יותר ויותר סוערות. "אם היינו צריכים לעלות לשידור ולומר לציבור הצביעו כי זה 'נעשה ונשמע', זה רק מראה כמה מצבנו היה חמור", זורק מישהו לחלל החדר. "בואו נגיד לאנשים שאותם שלחנו לכנסת, עשו הכול שלא נצטרך להתחנן ככה בפני הציבור גם בפעם הבאה. בואו תגרמו לזה שאנשים יבחרו בכם לא רק בגלל שהגדולים אמרו, אלא בגלל הערכה כלפיכם, משלים האחר".

"מודה באשמה, לא חלמתי שיהיו חמשה מנדטים", אומר אחד הנוכחים שהוזהרנו לא לנקוב בשמו.

"נו, אמרנו שצריך הרבה דמיון", משיב לו האחר.

"אני אומר שצריך להודות למשרד הפרסום על הסלוגן הקליט. השתמשתי בו הרבה במהלך מערכת הבחירות", אומר ח"כ מקלב. "בעיקר כאשר ניסיתי לשכנע אנשים. זה נתן לי את הביטחון לעמוד מולם, עם בסיס איתן, ולדרוש אחריות. אני לא יודע אם הצלחתי להשפיע עליהם, אולי לפחות על חלקם, אבל זו הייתה סיסמה שלא שוכחים אותה. לא סתם עוד סלוגן נבוב".

"כן, אבל אתה שוכח לספר כמה אנשים זרקו לך יהדות התורה, תספר לי מה זו אחריות", נשמע קולו של אחד מהמשתתפים, וכל הנוכחים מחייכים.

למען האמת, התחושה השוררת כאן אינה נחלת מחנה מנצח, אלא מחנה הנושם לרווחה, מודה לה' על כי נמנע ממנו בזיון גדול.

"ככה הפכנו ירידה במנדטים לסיפור של ניצחון", צוחק האחד.

"אל תשכח שעלינו מבחינת מספר הקולות", משיב לו אחר.

"אתה מסתיר את העובדות. יש גידול טבעי, ויכולנו לזכות גם בשבעה מנדטים אילו הכול התנהל כשורה", זורק קודמו. "ובכלל, למה החביאו את תמונות הח"כים לאורך כל המערכה?", נותרת שאלה בלתי פתורה באוויר.

"אני מרגיש כמו בתרפיה", מתרווח אחד מחשובי הנוכחים על כיסאו. "כל כך מעודדים אותנו לדבר, לפתוח את הלב. כאילו שואלים אותי, תגיד, מה כואב לך? מה מציק לך? רוצה לדבר על זה?". ושוב נישא פרץ של צחוק בחלל.

"ההצדעה כאן צריכה להיות מופנית לציבור שלנו, שעדיין גדולי ישראל הם אצלו במרכז, ואשר מסוגלים לשים בצד את כל השיקולים", אומר ראש עיריית בני ברק, יעקב אשר. "אנשים הצביעו, למרות שלא תמיד עשו זאת בחשק", הוא מוסיף, ואחר-כך, בחיוך של הומור: "טוב, אני לא ממש בקי בפרטים, אתם יודעים שמלבד עיריית בני ברק איני מעורב בכלום".

החיוכים מוכיחים כי דבריו לא היו אלא בדיחה.

"למען האמת", הוא מוסיף לאחר דקה של שתיקה, "משרד פרסום שאינו במהותו שייך לבני תורה, לא יכול היה להוציא תחת ידיו את הקמפיין הזה של 'האחריות מחייבת', וכאן אני צריכים להצדיע ל'דמיון', שעשה את זה ובגדול".

"זו הייתה המלחמה שלאחר המלחמה, בשדה קרב מלא בייאוש, כעס ומשטמה", נושא הסופר חיים ולדר את מילותיו. "ציניקנים יגידו: דווקא היו צריכים עופרת יצוקה כדי לסתום פיות ולעצור את הסכסוך והמועקה. כשהסתיימה המלחמה, החלה המערכה, שבועיים לפני ובלי רגע מנוחה. לך עכשיו תאסוף את החיילים, שזה לא מכבר שברו ביניהם את הכללים. אך המציאות, כך אומרים, עולה על כך דמיון. בהפוך על הפוך, נולד הרעיון לקחת משרד פרסום ניטרלי, שישים על כולם פס. בלי שום קשרים, רק מנכ"לית עם השם האגודאי אטיאס".

בשלב הזה שוב צוחקים. הבדיחה על קשר משפחתי בין המנכ"לית כאן לבין כבוד השר אריאל אטיאס, נשמעה שוב ושוב, בהלצה כמובן, ומבלי להתכוון לכך באמת. כולם הודו כי העבודה נעשתה באופן ענייני, או כפי שהגדיר זאת אחד המשתתפים, "בעבודה, לא מערבבים משפחה".



חיים ולדר מדבר


"אז מה אם הגב' אטיאס היא גיסתו של השר ממפלגה שלטשה עיניים לציבור הבוחרים הצר?", ממשיך ולדר, למרות קולות הצחוק. "נכון, משפחה זה דבר חשוב, אבל אף אחד לא יעשה עלינו סיבוב. עד ליום הבחירות הקמפיין כבר ניכנס לוורידים. פוסטרים, מדבקות, קול קורא, ניגונים על פחדים. בסיום יום הבחירות הפך הדמיון למציאות. מסתבר שהייתה תמורה לעבודה הקשה, ללא לאות. אם בתחילה היו שפחדו מארבעה והיו שקיוו לשלושה, יהדות התורה הגיעה כמעט לשישה. אז נכון שמהמבול שפחדנו מפניו נרטבנו טיפה, והמפלגה ספגה כי הגיע לה"...

תם ולא נשלם.



הכתבה פורסמה בעיתון 'בקהילה'

תורה

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 20 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד