1. עמוד הבית
  2. תיירות
  3. חדשות תיירות

דם עבדיו יקום • גלריה מיוחדת

יצחק לב-ארי, צלם 'בחדרי חרדים', יצא לסיור במוזיאון אסירי המחתרות בירושלים: הצינוק, העבודות, מנהרת הבריחה, ובית הכנסת בו התפלל מידי שבת רבי אריה לוין זצ"ל
צילום: יצחק לב-ארי, ב' אייר תשס"ט 26/04/2009 11:19

מהיר חימה מהיר חימה

בית הסוהר שבמגרש הרוסים ישבו בעיקר אסירים פלילים. בתקופת המחתרות היהודיות שפעלו לפני קום המדינה, הוסב הכלא וקלט את אסירי המחתרות שנכדו במאבקם נגד מדיניות השלטון הבריטי. בין כתלי הכלא הזה ישבו עשרות מבני עמנו.

תנועת המרי, שהוקמה זמן קצר לפני קום המדינה, התבססה על שלושת הארגונים "ההגנה" "האצ"ל" "ולח"י". אמנם התנועה לא התקיימה זמן רב, אך המאבק נשא פרי. בה' באייר תש"ח הכריז דוד בן גוריון על הקמת המדינה. מיד בתום ההכרזה נכבש בית הכלא במבצע 'קלשון', ומגרש הרוסים, על כל שטחו, עברו לרשות ישראל.

בבית הכלא הזה מצאו את מותם שני נידונים למוות: משה בראזני ומאיר פיננשטין הי"ד. מצבותיהם המקוריות נמצאות בחצר הכלא כמצבת זכרון, לאחר שהמצבות שלהם הוחלפו על ידי צה"ל למצבות של הצבא.

הרב אריה לוין זצ"ל היה רב האסירים. בית כלא זה היה ביתו השני. בגשם, בשלג, בחום העז - תמיד צעד בשבת לכלא, להביא את דרישות השלום שלהם ממשפחותיהם וכן להעביר מהאסירים דרישות שלום לעולם שבחוץ. הרב לוין הוגדר על ידי האסירים במשפט שמסכם הכל: "הרב לא הוציא אותנו מבין החומות אל החופש, הוא פשוט הכניס לנו את החופש אל בין החומות".

מבית הכלא ברחו 12 אסירים, באמצעות מנהרה שחפרו בחדרם, מתחת למיטה. החפירה בוצעה במשך כמה שבועות, באמצעות כפיות ומזלגות.

לאחר קטטה קשה בין ערבים ליהודים, הופרדו האסירים לשתי חצרות שונות. ליהודים ניתן מטבח נפרד וכשר.

כדי להעסיק את האסירים, הם ביצעו עבודות שהכניסו למממשל הבריטי כסף, ולפועלים תעסוקה רבה. בין השאר אף הדפיסו את הש"ס בהוצאה מצומצמת.


הכניסה לכלא


מצבותיהם של משה בראזני ומאיר פינשטיין הי"ד


הסתתיה: כאן הועסקו חלק מהאסירים בעבודות, כמו סיתות מצבות לחיילים הבריטים


מבט מקרוב


חדר בכלא: האסירים הפחות נחשבים ישנו על הרצפה ממזרון שנעשה משאריות בגדים


חדר לאסירים מיוחסים


על הקיר זה היה ארון הבגדים של האסיר.


על המיטה הגבוהה ישב האחראי לתא


עבודות שנעשו בתאים להפיג את השעמום


עבודות שעשו אסירות כלא עכו


חיילים של אבן: גילופים שנעשו באבן על ידי האסירים


הוציאה ממסגר נפשי


קבר רחל מגולף בעץ


כריכה לספר שנעשתה בעץ


עיתון מחתרתי


שלל עבודות


פריטים מהכלא: אלות לסוהר, כלי אוכל לאסיר


מטען צינור שנמצא בין כלי אחד האסירים. המטענים היו תוצרת בית שהוכנו על ידי המחתרות


הרובה של ההגנה


דוגמת לוח מודעות מהתקופה


המכבסה


סיפור בריחתה של גאולה כהן, אמו של צחי הנגבי.


מחסן הבגדים: כאן אוחסנו בגדי האסירים, וכאן קיבלו מדי אסירים


החצר הגדולה: לאחר קטטה ענקית עם אסירים ערבים, נסגרה החצר לשימוש אסירים יהודים


החצר הזאת, שנקראה גם "חקורה", שימשה לטיולים יומיים. לאחר הקטטה ההמונית, שנמשכה שלושה ימים, בה נפצעו רבים, ונרצח החובש היהודי אברהם שווילי, בעת הגשת עזרה לפצועים ערבים, חולק הכלא לשני אגפים. החצר נשארה לרשות האסירים הערבים


רב האסירים הרב אריה לווין זצ"ל


בית הכנסת: חדר זה שימש כל השבוע כתא לאסירים היהודים. בשבת היה נהפך המקום לבית כנסת. כל שבת היו האסירים, דתיים וחילונים, מתכנסים במקום לקידוש ולתפילות. הסיבה העיקרית לכך שאיש לא נעדר היה רב האסירים, הרב אריה לוין זצ"ל, שבמשך 20 שנה היה עושה את דרכו למקום מביתו שבשכונת "משכנות", ליד שוק מחנה יהודה, בקור, בשלג ובחום העז, ולעולם לא החסיר אף שבת אחת.

תמיד לאחר התפילות ולאחר שהיה משוחח עם האסירים ומעודד אותם, היה מיד הולך לבתי הורי האסירים, ומוסר דרישות שלום ליקרים המודאגים.


פריטים מתוך בית הכנסת שבכלא


הצינוק


בצינוק הענישו את האסירים עד לשבוע. שימו לב לגודל התא ולגובה התקרה


הפתח של מנהרת הבריחה


שימו לב לעומק המנהרה. את החול הוציאו האסירים היהודים בכיסים, ופזרו אותו במהלך הטיול היומי בחצר, ואף בשירותים, עד שהחלו להתגלות סתימות. אז חזרו לשיטת הפיזור במהלך הטיול היומי.


צינוק הנידונים למוות


12 אסירים חברי ארגון לח"י הצליחו להמלט מכאן.


חדר זכרון


חדר המנהל: בחדר זה הולקה נמרצות בנימין קמחי. הוא ניתפס בהחרמת כסף מבנק ערבי ונידון לשמונה עשרה שנות מאסר ושמונה עשרה מלקות. בפעולת הנקם שארגן האצ"ל בתגובה, נתפסו חמישה לוחמים - שלושה מהם נדונו למוות בכלא בעכו - יחיאל דרזנר, אליעזר קאשני, ומרדכי אלקחי הי"ד.


המרפאה: יותר נהיו חולים כשהגיעו אליה משנכנסו


בית הדפוס


צילום, שטאנצ להדפסה ניסיונית של דף גמרא, פרק המפקיד


הנגריה, במקום זה כינו בעיקר ארונות לחילים הבריטים.


חריטה באבן בתוך הצינוק, מראה על היאוש והכאב שאחז באסירים.


הרימון שהוברח לכלא בתוך תפוז


הסידור ומה שכתב אחד הנידונים למוות


כי דם עבדיו יקום


בכלא בחדר הזכרון מוצגת גם תמונתו של אלי כהן המרגל שלנו בסוריה,שנדון למוות בתליה בסוריה, עד היום מקום קבורתו לא נודע, ושלטונות סוריה בזים לכל בקשה שיאפשרו את חשיפת מקום קבורותו או לאפשר את האלעת עצמותיו לארץ.


משה בראזני, ומאיר פינשטיין, הי"ד




הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. מרגש  

    מאיר

  2. תודה לכתב  

    אליסף

  3. תודה  

    ריו

  4. איי  

    מאיר

;