"יש לומר לציבור באופן ברור: כל האוכל לחם - אף שבוע לאחר הפסח - לא ימלט מההנאה מחמץ שנמכר לגוי" • הרב יוסי שטיינברגר מנפץ בטורו 'מבט לכשרות' את הבועה ששמה "נאפה לאחר הפסח"
הרב יוסי שטיינברגר, בחדרי חרדים , ד' אייר תשס"ט 28/04/2009 09:57
הגיע הזמן לנפץ את הבועה ששמה "נאפה לאחר הפסח", ואת הבלון ששמו "מקמח שנטחן לאחר הפסח". יש לומר לציבור באופן ברור: כל האוכל לחם או חלה - אף שבוע לאחר הפסח - לא ימלט מההנאה מחמץ שנמכר לגוי כדין.
הכל מתחיל עם חומרה של הגר"א, שנהג שלא למכור חמץ של ממש. עד כאן הכל טוב ויפה. רבים נוהגים אף הם כחומרה זו, שלא להשאיר ולמכור חמץ בעין ברשותם בפסח, כיוון שחוששים הם שלא תהא דעתם גמורה ומוחלטת בכוונת המכירה, ואו-אז יעברו חלילה על איסור התורה החמור של "בל יראה ובל ימצא".
מכאן נגרר הדבר לידי כך, שהחלו להקפיד לאכול מוצרי חמץ שנאפו לאחר הפסח, ולא מסתמכים על כך שנמכרו על-ידי מישהו אחר לגוי כדת וכדין, המשיך עם העובדה שלפתע נודע כי את החיטה לקמח הלבן מרטיבים במעט מים, כדי שתתקלף בקלות - ואו-אז החלו להקפיד על "נאפה לאחר הפסח מקמח שנטחן לאחר הפסח".
אך ישנו דבר אחד עליו לא נתנו המחמירים את הדעת, והוא ה'גלוטן'.
גלוטן עם קמח
מהו גלוטן?
ובכן, גרעין החיטה מתחלק לשני חלקים עיקריים: עמילן שהוא חלבון החיטה, וגלוטן.
תפקידו של הגלוטן, בין היתר, לסייע לשמרים להטפיח את הבצק. השמרים מתפיחים את הבצק על-ידי שחרור גז, המנפח את הבצק. אך יש צורך "לכלוא" את הגז בבצק, כדי שלא יתנדף, שכן אז לא ינפח את הבצק.
הגלוטן, בעת מגעו עם מים, ובאמצעות הלישה, יוצר "רשת" המשמשת כעין מסך החוסם את התנדפות הגז. כמו-כן הוא מחזיק את אדי המים המתהווים בחלל הבצק, לבל יתאדו עקב הטמפרטורה הגבוהה בזמן האפייה.
הקמח המצוי בארץ הינו דל בגלוטן. לכן, באם מעוניינים שהלחם יתפח, חייבים להוסיף גלוטן לבצק.
מפעלים לייצור גלוטן אינם קיימים בארץ, אלא בעיקר בגרמניה, סין וצרפת. במפעלים אלו מפרידים את הגלוטן מהעמילן, ומשווקים אותו בצורת אבקה למאפיות, כדי להוסיף את הגלוטן לבצק הלחם.
תהליך הפרדת הגלוטן והעמילן הוא על-ידי טחינת החיטה לקמח > הצפת הקמח במים > סינון והפרדת העמילן > ייבוש לאבקה > אריזה בשקים.
ברגע שבתהליך יש הצפת מים בקמח, ודאי שהגלוטן הינו חמץ גמור!
כיוון שהגלוטן אינו מיוצר בישראל, וכיוון שלא ממתינים כמה ימים עד שאנייה עם ייצור חדש תגיע מחו"ל, וכיוון שבוודאי מאפיה מחזיקה מלאי מסוים של גלוטן במחסניה, משום שאינה יכולה להרשות לעצמה להיתקע ולא לייצר לחם באם יחול עיכוב בהגעת האניה, הרי שבהכרח אם כן שבלחם שאנו אוכלים קיים גלוטן חמץ, ששהה במאפיה במהלך הפסח, ושנמכר לגוי כדת וכדין.
כיוון שכך, גם אם כתוב על הלחם "נאפה לאחר הפסח", וגם אם מצוין עליו באותיות קידוש לבנה "מקמח שנטחן לאחר הפסח" - עדיין הלחם שכולנו אוכלים מכיל גלוטן, אשר הינו חמץ גמור.
כך שאל לנו להשלות עצמנו שאין אוכלים אנו חמץ שנמכר לגוי בפסח.
שק גלוטן
אך אל ייפול לבכם באמרכם, לשם מה הקפדנו, אם כן, לא למכור חמץ גמור, באם נאלצים אנו לאכול חמץ שנמכר?!
כי, כאמור, יש מקום לחומרה שלא למכור חמץ גמור, כי האיסור של בל יראה ובל יימצא כה חמור הוא וחוששים לאי גמירות דעת.
אך חמץ שעבר עליו הפסח, קנס הוא שקנסו חכמים, ובוודאי ובוודאי אשר חמץ שנמכר כדין, לא חלה עליו גזירת קנס זה, ולכן רחוק העניין מאיסור של בל יראה ובל ימצא, כיוון שלא עבר על ציווי התורה.
הרב יוסי שטיינברגר הוא מומחה לכשרות ומגיש תוכנית הכשרות של רדיו קול חי
יסביר לנו הצרכנים דברים,האם הרב יוכל להתיחס לכל ממתקי הגומי(נחשים וכל מיני צורות) המיובאים?בד"כ הם נושאים הכשר של 'איגוד רבנים',האם הרוצה להדר בכשרות יכול לסמוך על זה?או שזה תחום בעיתי?
כמובן שכולם אוכלים בסוף חמץ מליפני פסח המיפעלים משוקים את כל החמץ שליפני פסח רק אחרי שבועות כך שהרבה אנשים כבר לא בודקים ,כל המוצרים יש להם תוקף לשיווק יותר משנה ,והחמץ הזה נימצא אצל כל מיני משוקים או חנויות שאינם שומרי מצוות ,כך יכול אדם לצאת לצאת לחופשה וליקנות מוצרים בחודש אב שהם מליפני פסח ,אבי ז"ל לא קנה מוצרים עד שבועות ,היום זה שונה ,אבל ישראל הם קדושים מישתדלים לנהוג מינהג אבות אפילו שהיום זה לא רלבנטי
מה אפשר לעשות? אני סומך על גופי הכשרות שמפרסמים מודעות בימים הסמוכים לפסח מאחריה שהתוצרת מהמאפיות V וX הם "ללא חשש חמץ שנמכר לגוי" כלשונם הטהור. יותר מאשר על איזו כתבה אינטרסנטית באינטרנט.
חוץ מחומרת הגר"א יש גם ענין על פי קבלה לא לאכול בימים שבין פסח לעצרת חמץ שנמכר לגוי על אותו משקל שנהגו לא לאכול בעשרת ימי תשובה פת עכו"ם גם מי שלא מקפיד ע"כ כל השנה
אמנם שמרים יבשים הם שמרים מגלוטן שזה חמץ גמור, ולכן מי שנוהג כדעת הגר"א אינו משתמש באותם שעבר עליהם הפסח. אבל, שמרים לחים (הנמכרים בקוביות) הם שמרים שעשויים משמרי יין ואין בהם שום חשש חמץ. ונא לא לעשות מכל בני הישיבות עמי הארצות!!!
הגלוטן איננו מהווה רוב בדברי המאפה, ולכן הוא בטל ברוב. יוצא שיש טעם בהקפדה על קמח שנטחן לאחר הפסח, ועל והאפיה. אגב, האם כיום לותתים ממש את החיטים לפני הטחינה, או שרק משתמשים באידי קיטור ?
בס"ד לסוחרים יש גמירות הדעת בנושא לי הכסף לי הזהב. לכל האנשים(בני האדם והחיות) יש גמירות הדעת בנושא לי האוכל עבור הקיבה. הלא השמים והארץ המה יכלכלוך....
זה לשון המעשה רב (אות קפא) : אחר הפסח אין ליקח מן השוק מה שאופין מקמח של ישראל ומשמרים ויי"ש ושכר של ישראל כי המכירה גרוע ע"כ לא יקנה רק שיהיה משל א"י (אינו יהודי) או הקמח של ישראל אם אינו לתותה ויי"ש ושכר של ישראל לא ישתה עד שיעשה מחדש עד כאן לשונו.
אם כל הכבוד המכירה היא פקטיבית ב-100% אילכך והתאם לזאת נהגו שלא לאכול מקמח שלאחר הפסח הר' צודק אך השנה לשם שינוי מכרו קמח יבש ללא חשש נגיעה במים יש לציין שמקמח כזה אף אפו מצות לכןהרוצה להחמיר יאפה בביתו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
תשובות לתגובות הגולשים: ל1 אי אפשר לומר שהמכירה אינה כדין, בזמן שנפסק בשו"ע שהמכירה תופסת. וכאמור במאמר: יש הבדל בין המחמיר וחושש לאי גמירות דעת ולכן אינו מוכר חמץ גמור השייך לו, שזהו כרוך באיסור דאורייתא. לבין חמץ שנמכר כדין וכפסק השו"ע. שברור הדבר שחכמים לא יגזרו ויקנסו את מי שמכר את חמצו כפי שאותם חכמים אמרו לו למכור... ל10 אמנם חשוב למכור בערב קבלן, וייתכן שבמכירה כזו, אין חשש לאי גמירות דעת. אך אל לך לומר שמי שלא מכר בערב קבלן יש חשש על מכירתו. לכל היותר ביכולתך לומר שמי שאינו מוכר בערב קבלן, עדיף לו שלא ימכור את חמצו שלו אלא יבערו אך אין לפסול חמץ שכבר נמכר, כי כאמור, מי שמכר את חמצו כדעת חכמים, חכמים לא יקנסוהו... ל11 לא עסקנו כאן בשמרים אלא בגלוטן המסייע לשמרים להתפיח את הבצק... ל12 גלוטן תירס הוא מאכל כלבים וחתולים. הגלוטן המוסף לבצק הלחם הוא גלוטן חיטה. ל14 "דבר המעמיד אינו בטל" כלומר: חומר המשמש לטובת שיפור המוצר, כיוון שהוא חשוב למוצר, אינו בטל.
עיין במעשה רב להגר"א ושם איתא להדיא שגם לאחר הפסח החמיר הגר"א לא לאכול חמץ שנמכר לגוי. וע"כ עם כל הכבוד לדעתך החשובה עדיין אין הם עומדים במקום דברי הגר"א. ושם גם איתא להדיא שחיטה לתותה במים (שזהו בדיוק המקרה של חיטה רחוצה במים) ג"כ החמיר הגר"א לא למכור לגוי וכן לא לאכול לאחר הפסח מנמכר לגוי. רק שעם כל הכבוד לידיעותיך המופלגות בענייני כשרות שונה הוא חמץ גמור מתערובת חמץ, בענין זה והגלוטן המעורב בלחם אינו אלא תערובת חמץ ובזה נהגו רבים להקל למכור לגוי ועל אחת כמה וכמה לאכוכלו לאחר הפסח מנמכר לגוי שהרי הגלוטן מתבטל בתערובת הלחם ולאחר הפסח יש ביטול של חמץ בתערובת, חן חן על הכתבה המחכימה.
שוב עם כל הכבוד לידיעותיך אחר שאמרת לנו שאין להחמיר לאחר הפסח מפני שזה רק קנס שזהו דבר הנוגד לדברי הגר"א. גלוטן אינו דבר המעמיד כיון שאינו בא רק לשיפור דבר המעמיד הגדרתו ההלכתית הינו דבר דבלעדיו אין קיום למוצר שזה אינו במקרה שלפנינו שהגלוטן אינו בא רק לשיפור. איננו עמי ארצות
א. הבעיה במכירה היא לא רק חוסר גמירות דעת אלא גם בעובדה שחמץ נשאר ברשותו של ישראל. זו סיבה נוספת שבגללה פוסקים הגדירו את המכירה שלנו כהערמה. אמנם הערמה מועילה באיסור דרבנן, וע"כ אפשר למכור חמץ שבטל מן התורה. זאת הסיבה שגם המחמירים כדעת הגר"א לא למכור חמץ ממש יכולים למכור חמץ נוקשה שאינו ראוי לאכילה. איני מומחה, אבל נראה לי שגלוטן אחר שהופק מחיטה אינו ראוי לאכילה וא"כ אפשר למכור אותו ואין בו חומרא של "אחר הפסח". גלוטן נמצא לא רק בלחם, לכן גם מי שיחמיר לא לאכול לחם אחר הפסח וירצה להתקיים מקורנפלקס, לא ימלט מאכילת גלוטן (אם כי שם הוא מסתמא לא מעמיד). ובנוגע ל"נטחן אחר הפסח", שאלתי כמה רבנים חשובים העוסקים בכשרות (לא משגיחים, רבנים), האם קמח בזמנינו עקב הרטבה נחשב לחמץ גמור או לא וקבלתח תשובה ברורה: "קמח רק ספק חמץ, ע"כ גם מחמירים יכולים למוכרו".
דעת הגר"א היא שהמכירה אינה תופסת (לשון הספר "מעשה רב" הובאה בתגובה 19,) התיזה שלך שמי שעשה משהו בנוגע לחמץ אף אם זה לא תופס, אינו נקנס. היא המצאה מעניינת אך וודאי שהגר"א לא חשב כך.
לכן הזלזול שלך לא מובן, אני שמח שהערת את תשומת הלב לבעית הגלוטן, ואני חושב שצריך למצא לזה פיתרון.
בכ"א הלעג מציבור ההולכים עפ"י הוראות הגר"א שהוא וודאי היה מגדולי הפוסקים, אינו במקומו.
לרב יוסי חן חן לך. כתבה מצויינת. ובאמת יש להוסיף שמרנן הגראמ שך זצל ויבדלחטא הגריש אלישיב שליטא אוכלים מצות כמה שבועות אחרי פסח. וייתכן באמת שהם חששו לכל הנל. תודה.
הדברים במאמר נכונים ללא ספק,מבחינת העובדות, אך חסר במאמר היבט הלכתי המשנה לדעתי את כל התמונה, וכמובן להוציא את ה"עוקץ", ולהוציא באחת את כל האויר מה"בלון".
זה לשון השו"ע או"ח סימן תמז סעיף יא:
בין חמץ שנתערב קודם פסח ועבר עליו הפסח, בין שנתערב בפסח ועבר עליו כל הפסח, בין שעבר הפסח על החמץ ונתערב לאחר הפסח, (קה) בטל בששים.
במשנה ברורה ס"ק קה: "כ"ז בשנתערב לח בלח או יבש בלח דשיעור בעלמא בנותן טעם אבל אם נתערב יבש ביבש בכל הני גווני שצייר המחבר אפילו חד בתרי בטל מותר לאחר הפסח באכילה. ודע דאופן בתרא שצייר המחבר שנתערב לאחר הפסח ומצריך גם בו ששים [קעה] זהו ע"פ דעת הטור אבל כמה פוסקים חולקין ע"ז וס"ל דכשנתערב לאחר הפסח בין במינו בין שלא במינו ברובא סגי דלא קנסו לאסור בנתערב לאחר הפסח כשההיתר רבה עליו וכתבו האחרונים דבמקום הפסד מרובה או שעת הדחק יש לסמוך להקל":
הנושא הנדון הוא חמץ גמור שנתערב אחרי הפסח. לא ידוע לי אם התערובת כאן היא בששים אם לאו. לפי פסק המשנ"ב גם אם אין ששים כנגדו אינו אסור משום חמץ שעבר עליו הפסח.
את דברי תגובתו של הרב (לתגובה מספר 1): שגם מי שלא סומך על מכירת חמץ של חמץ גמור שברשותו (מחשש איסור "בל יראה" מן התורה) יכול לסמוך על מכירת חמץ של אחרים, שמעתי בפירוש כנ"ל לפני כמה שנים מפי הרב אליהו נחום פרנקל שליט"א, עם נימוק כמעט זיהה. אך עניין הוספת הגלוטן לקמח הוא חדש עבורי. אני תמיד הייתי ברושם שחיטה לאפיית לחם מיובאת מחו"ל, ואילו החישה הישראלית (מזן durum) מיועדת ליצירת פסטה ולייצוא לאיטליה.
הרבה דברי מאפה לא מוסיפים להם גלוטן כגון: וופלים בסקויטים וחלק מעוגות. את הגלוטן מערבבים תחילה עם הקמח ביבש ואחר כך מוסיפים את המים. הגלוטן בטל בדרך כלל בשישים בתערובת של הקמח או בתערובת של כל החומרים כולל המים.כאשר עושים את הבצק לא מתכוונים לבטל איסור לכן המאפה לא נאסר מטעם שמתכוונים לבטל איסור. עירוב של יבש ביבש בטל ברוב, ורוב הפוסקים סוברים שעירוב שנעשה אחר הפסח בטל ברוב גם כשהעירוב הוא לח ביבש(משנה ברורה תמ"ז ק"ה). לכן גם מי שמקפיד לא לאכול חמץ שנמכר לגוי יכול לאכול דברי מאפה שנאפו אחר הפסח מקמח חדש/יבש כי בהרבה דברי מאפה לא מוסיפים ואף כאשר מוסיפים גלוטן הוא בטל. יש להוסיף שיש לבדוק את תאריך הייצור כי הרבה פעמים גם כמה חודשים אחר הפסח עדיין מוכרים מוצרים מלפני הפסח.
לא גזרו על תערובת חמץ לאחר הפסח כלל, עיין במשנ"ב לעיל, וכל שכן לדעת הרמב"ם שכל תערובת חמץ בטלה אפילו יש יותר משישים ואפילו אם זה דבר המעמיד, ומערבים זאת לכתחילה. הרי אנו מבשלים לכתחילה בכלי חמץ שעבר עליהם הפסח.
תגובות