5 דברים שיהפכו את האפליקציה שלכם לשווה (אולי) מיליונים
היא צריכה להיות פשוטה, ויראלית, קלה להפעלה ורווחית • הטכנומניאקים מציגים: המתכון המנצח לקילר-אפ
- ז' סיון התשע"ב
גלקסי 3. צילום: סמסונג
מי לא חולם על המצאת הקילר-אפ - אפליקציה חביבה שתבעיר תוך לילה מיליוני סמארטפונים, יישום קליל ומשעשע שאף בעל סלולרי לא יוכל להרשות לעצמו לא להוריד למכשיר ועל הדרך גם יעביר כמה סנטים לכיסו של המפתח? אין ספק שהאפליקציות הן כיום המנוע של שוק הסמארטפונים, ונתח ענף המשחקים בשוק הזה עצום. מעטים האנשים שברשותם סמארטפון ולא הורידו - ולו לזמן קצר ולהתנסות - משחק מטופש.
הגלגל הזה לא הומצא בשנות ה-2000 וגם לא במעבדות של אפל, או של כל חברה מובילה אחרת. היסודות של שוק המשחקים הפשוטים - והפופולריים ביותר - הונחו אי שם בסוף שנות ה-80 עם משחק פשוט, קליל וממכר שהעיקרון העומד בבסיסו הוא לסדר בשורות מופתיות קוביות (דו-ממדיות) שנופלות על השחקן מהשמים: הטטריס. המשחק הומצא על ידי מהנדס מחשבים רוסי, אך שתי התפתחויות הפכו אותו למשחק הממכר ביותר בעולם ולאחד המוכרים ביותר: ההגירה שלו למערב עם התפתחות שוק מחשבי ה-PC ושילוב המשחק בקונסולת המשחקים גיימבוי של נינטנדו. אנשים שהתמכרו למשחק רצו להמשיך ולשחק בטטריס לא רק מול שולחן העבודה, ולכן קנו גיימבוי. מי שקנה גיימבוי קיבל פלטפורמה למשחקים פשוטים וממכרים נוספים, שנהפכו גם הם ל-"killer apps".
הטטריס עשה לגיימבוי את מה שהאנגרי בירדס עשה לסמארטפונים: שילוב מוצלח בין היישום לפלטפורמה, שכל אחד מהם מקדם את השני. המפץ הגדול של הסמארטפונים בשנים האחרונות לווה בהצלחה מסחררת של משחקים ואפליקציות פשוטות וקלילות. מי שמקבל סמארטפון לידיו מבקש מיד להוריד את אנגרי בירדס או דרואו סמת'ינג, ומי שרוצה לשחק באנגרי בירדס או בדרואו סמת'ינג דואג להשיג לעצמו את קונסולת האפליקציות המודרנית שנקראת סמארטפון.
מה המשותף לשני המשחקים האלה ומה אפשר ללמוד מההצלחה שלהם על שוק האפליקציות של ימינו? הנה חמישה מאפיינים בסיסיים של האפליקציות המצליחות ביותר בסמארטפונים, או אם תרצו - הנה המתכון להצלחה של אפליקציה, בתקופה שבה לכולם יש סמארטפונים.
• פשוט עד כדי מטופש: מה משותף לטטריס, לפלישה מהחלל, לאנגרי בירדס ולאינסטגרם? הם פשוטים ובסיסיים - בלי יותר מדי פונקציות והתחכמויות. לא משנה אם האפליקציה היא סתם משחק או אפילו יישום קצת יותר שימושי (כמו דרופבוקס או גוגל דרייב): כולן קלות להפעלה בפלטפורמה שלתוכה הן נוצקו, בין אם טטריס לגיימבוי או אנגרי בירדס לסמארטפון. העיקרון פשוט - הורד, התקן והתחל להשתמש. רק הפלטפורמה השתנתה מאז המצאת הטטריס: אז זה היה גיימבוי עם כמה כפתורי חצים, כיום זהו מסך מגע שבעזרתו מעיפים ציפורים או חותכים פירות.
• ויראליות ושיתופיות: אם משחק בקונסולות המשחקים היה בעבר דבר אינטימי, שבו השחקן והמשחק היו לבדם בעולם סגור, כיום מאפשרות הפלטפורמות שיתוף של המשחקים. השחקן משתמש באפליקציה ויכול בכל רגע לדווח לחבריו על ההישגים שלו (אנגרי בירדס), לאתגר אותם (דרואו סמת'ינג), או סתם לשתף אותם בתמונה שצילם והעביר דרך פילטר בסיסי אך מרשים (אינסטגרם).
השיתופיות מעניקה ערך מוסף לכל אפליקציה: היא מספרת לכם מה החברים שלכם עושים. אם הם עושים אתה משהו כנראה שזה משהו טוב, ואם זה טוב - אז אולי כדאי לכם לעשות אותו דבר. הוויראליות היא כלי השיווק הטוב ביותר של האפליקציות המצליחות. יגדילו לעשות אפליקציות שהשיתופיות שלהן היא רכיב בסיסי ומובנה - כמו אינסטגרם ודרואו סמת'ינג - שללא הערך החברתי אין להן כלל זכות קיום.
• מולטי פלטפורמה: אם פעם היינו משתמשים במכשיר אחד ברגע נתון, כיום אנחנו קשובים או משתמשים בו זמנית במספר רב של מכשירים. אנחנו יושבים מול המחשב בעבודה, או צופים בבית בטלוויזיה, אבל בכל רגע הסמארטפון או הטאבלט מונחים לידנו. מדוע לא ליצור שיתוף מכשירים? חשבון מנוי זהה למצייץ בטוויטר או למאזין לספוטיפיי יאפשר למשתמש לחוות את האפליקציה באופן זהה בכל רגע נתון כמעט, בכל מקום, לצייץ מהמשרד או השירותים ולשמוע את הפלייליסט במכונית או על שפת הים.
• מיקרו פיימנט: עם כל הכבוד לכל התכונות הטובות והשימושיות, מי שמפתח אפליקציה צריך גם להרוויח. אבל מה לעשות שהאינטרנט הרגיל את הציבור לקבל תוכן בחינם? הפתרון פשוט: תנו למשתמשים להוריד אפליקציה בסיסית בחינם, אבל גבו את הכסף עבור ערך מוסף או סחורה דיגיטלית. סכומים צנועים תמורת שלבים חדשים ומרתקים במשחק, כלים מתקדמים ביישום שימושי, או פילטרים ליודעי ח"ן, ייתנו למשתמש את התחושה שהוא מקבל שירות תמורת הכסף ויצלצלו בקופת המזומנים של המפתח. תשאלו את רוויו, החברה שמיקסמה את הפרינציפ: דולר פה ודולר שם לכל משחק חדש בסדרה הפכו אותה לאחת החברות המצליחות ביותר בתחום.
• הרכיב הסודי: בכל יום נוספות למדפי החנויות הדיגיטליות השונות (האפסטור של אפל והפלייסטור של אנדרואיד) אלפי אפליקציות חדשות, אבל רק מעטות מצליחות להשתחל לרשימת הפופולריות הנכספת, ובודדות ייכנסו לפנתיאון. מה שמייחד את האפליקציות האלה הוא הרכיב הסודי שלהן - אותה תכונה מעורפלת ולא צפויה מראש שהפכה אותן בן לילה מאלמוניות גמורות למגה-דיגיטל-סלבס.
האם הרכיב הזה הוא אנימציה ייחודית? אולי תוכן מרתק? או ממשק פשוט? יישום שימושי? רעיון מבריק? משהו שגרם לך להתבונן במסך הסמארטפון ולשאול את עצמך "איך לעזאזל לא חשבתי על זה קודם?". האם ליישום שיכלול את אחת התכונות האלה, או אפילו את כולן, מובטחת תהילת עולם? התשובה היא כמובן - לא. את הרכיב הסודי אי אפשר לשחזר בתנאי מעבדה, שלא לומר כמעט בלתי אפשרי לשחזר בשטח. הרי אם הטכנומניאקים היו יכולים לעשות זאת, לא הייתם קוראים על זה בטור שלהם, אלא בכותרת הראשית של האתר (או העיתון).
הגלגל הזה לא הומצא בשנות ה-2000 וגם לא במעבדות של אפל, או של כל חברה מובילה אחרת. היסודות של שוק המשחקים הפשוטים - והפופולריים ביותר - הונחו אי שם בסוף שנות ה-80 עם משחק פשוט, קליל וממכר שהעיקרון העומד בבסיסו הוא לסדר בשורות מופתיות קוביות (דו-ממדיות) שנופלות על השחקן מהשמים: הטטריס. המשחק הומצא על ידי מהנדס מחשבים רוסי, אך שתי התפתחויות הפכו אותו למשחק הממכר ביותר בעולם ולאחד המוכרים ביותר: ההגירה שלו למערב עם התפתחות שוק מחשבי ה-PC ושילוב המשחק בקונסולת המשחקים גיימבוי של נינטנדו. אנשים שהתמכרו למשחק רצו להמשיך ולשחק בטטריס לא רק מול שולחן העבודה, ולכן קנו גיימבוי. מי שקנה גיימבוי קיבל פלטפורמה למשחקים פשוטים וממכרים נוספים, שנהפכו גם הם ל-"killer apps".
הטטריס עשה לגיימבוי את מה שהאנגרי בירדס עשה לסמארטפונים: שילוב מוצלח בין היישום לפלטפורמה, שכל אחד מהם מקדם את השני. המפץ הגדול של הסמארטפונים בשנים האחרונות לווה בהצלחה מסחררת של משחקים ואפליקציות פשוטות וקלילות. מי שמקבל סמארטפון לידיו מבקש מיד להוריד את אנגרי בירדס או דרואו סמת'ינג, ומי שרוצה לשחק באנגרי בירדס או בדרואו סמת'ינג דואג להשיג לעצמו את קונסולת האפליקציות המודרנית שנקראת סמארטפון.
מה המשותף לשני המשחקים האלה ומה אפשר ללמוד מההצלחה שלהם על שוק האפליקציות של ימינו? הנה חמישה מאפיינים בסיסיים של האפליקציות המצליחות ביותר בסמארטפונים, או אם תרצו - הנה המתכון להצלחה של אפליקציה, בתקופה שבה לכולם יש סמארטפונים.
• פשוט עד כדי מטופש: מה משותף לטטריס, לפלישה מהחלל, לאנגרי בירדס ולאינסטגרם? הם פשוטים ובסיסיים - בלי יותר מדי פונקציות והתחכמויות. לא משנה אם האפליקציה היא סתם משחק או אפילו יישום קצת יותר שימושי (כמו דרופבוקס או גוגל דרייב): כולן קלות להפעלה בפלטפורמה שלתוכה הן נוצקו, בין אם טטריס לגיימבוי או אנגרי בירדס לסמארטפון. העיקרון פשוט - הורד, התקן והתחל להשתמש. רק הפלטפורמה השתנתה מאז המצאת הטטריס: אז זה היה גיימבוי עם כמה כפתורי חצים, כיום זהו מסך מגע שבעזרתו מעיפים ציפורים או חותכים פירות.
• ויראליות ושיתופיות: אם משחק בקונסולות המשחקים היה בעבר דבר אינטימי, שבו השחקן והמשחק היו לבדם בעולם סגור, כיום מאפשרות הפלטפורמות שיתוף של המשחקים. השחקן משתמש באפליקציה ויכול בכל רגע לדווח לחבריו על ההישגים שלו (אנגרי בירדס), לאתגר אותם (דרואו סמת'ינג), או סתם לשתף אותם בתמונה שצילם והעביר דרך פילטר בסיסי אך מרשים (אינסטגרם).
השיתופיות מעניקה ערך מוסף לכל אפליקציה: היא מספרת לכם מה החברים שלכם עושים. אם הם עושים אתה משהו כנראה שזה משהו טוב, ואם זה טוב - אז אולי כדאי לכם לעשות אותו דבר. הוויראליות היא כלי השיווק הטוב ביותר של האפליקציות המצליחות. יגדילו לעשות אפליקציות שהשיתופיות שלהן היא רכיב בסיסי ומובנה - כמו אינסטגרם ודרואו סמת'ינג - שללא הערך החברתי אין להן כלל זכות קיום.
• מולטי פלטפורמה: אם פעם היינו משתמשים במכשיר אחד ברגע נתון, כיום אנחנו קשובים או משתמשים בו זמנית במספר רב של מכשירים. אנחנו יושבים מול המחשב בעבודה, או צופים בבית בטלוויזיה, אבל בכל רגע הסמארטפון או הטאבלט מונחים לידנו. מדוע לא ליצור שיתוף מכשירים? חשבון מנוי זהה למצייץ בטוויטר או למאזין לספוטיפיי יאפשר למשתמש לחוות את האפליקציה באופן זהה בכל רגע נתון כמעט, בכל מקום, לצייץ מהמשרד או השירותים ולשמוע את הפלייליסט במכונית או על שפת הים.
• מיקרו פיימנט: עם כל הכבוד לכל התכונות הטובות והשימושיות, מי שמפתח אפליקציה צריך גם להרוויח. אבל מה לעשות שהאינטרנט הרגיל את הציבור לקבל תוכן בחינם? הפתרון פשוט: תנו למשתמשים להוריד אפליקציה בסיסית בחינם, אבל גבו את הכסף עבור ערך מוסף או סחורה דיגיטלית. סכומים צנועים תמורת שלבים חדשים ומרתקים במשחק, כלים מתקדמים ביישום שימושי, או פילטרים ליודעי ח"ן, ייתנו למשתמש את התחושה שהוא מקבל שירות תמורת הכסף ויצלצלו בקופת המזומנים של המפתח. תשאלו את רוויו, החברה שמיקסמה את הפרינציפ: דולר פה ודולר שם לכל משחק חדש בסדרה הפכו אותה לאחת החברות המצליחות ביותר בתחום.
• הרכיב הסודי: בכל יום נוספות למדפי החנויות הדיגיטליות השונות (האפסטור של אפל והפלייסטור של אנדרואיד) אלפי אפליקציות חדשות, אבל רק מעטות מצליחות להשתחל לרשימת הפופולריות הנכספת, ובודדות ייכנסו לפנתיאון. מה שמייחד את האפליקציות האלה הוא הרכיב הסודי שלהן - אותה תכונה מעורפלת ולא צפויה מראש שהפכה אותן בן לילה מאלמוניות גמורות למגה-דיגיטל-סלבס.
האם הרכיב הזה הוא אנימציה ייחודית? אולי תוכן מרתק? או ממשק פשוט? יישום שימושי? רעיון מבריק? משהו שגרם לך להתבונן במסך הסמארטפון ולשאול את עצמך "איך לעזאזל לא חשבתי על זה קודם?". האם ליישום שיכלול את אחת התכונות האלה, או אפילו את כולן, מובטחת תהילת עולם? התשובה היא כמובן - לא. את הרכיב הסודי אי אפשר לשחזר בתנאי מעבדה, שלא לומר כמעט בלתי אפשרי לשחזר בשטח. הרי אם הטכנומניאקים היו יכולים לעשות זאת, לא הייתם קוראים על זה בטור שלהם, אלא בכותרת הראשית של האתר (או העיתון).
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות