ט' אייר התשפ"ד
17.05.2024

עוברים את המשבר יחד • הסיפור של לאה

משבר נפשי מחייב סיוע של הקהילה • באמצעות העזרה התומכת של הסביבה, אפשר להתגבר על המשבר ולחזור לשגרה • איך עושים זאת באופן הנכון ביותר? צוות מומחים של פסיכיאטרים ועובדים סוציאליים מנסים לענות על השאלה דרך הסיפור האישי של לאה

תמונת אילוסטרציה. למצולמת אין קשר לכתבה
תמונת אילוסטרציה. למצולמת אין קשר לכתבה צילום: ארכיון בחדרי





משבר נפשי מחייב סיוע של הסביבה. יש הבוחרים לשתף את הסביבה הקרובה מאוד בלבד: בן זוג, הורים ואחים ויש כאלה המשתפים גם מעגל רחב יותר של משפחה וחברים. מעבר לסביבה התומכת מציעים הגורמים המטפלים עזרה מעבר לטיפול הרפואי הרגיל. העזרה הנוספת מאפשרת לרבים לחזור לשגרה לאחר המשבר כפי שנוכל ללמוד מסיפורה של לאה (שם בדוי).

לאה, בת 23 מעיר במרכז הארץ, התחתנה ולאחר מספר חודשים נכנסה להריון ראשון. כבר במהלך ההיריון החלה לאה לחוש כי דברים אינם כשורה. מעבר לתחושת הכבדות הטבעית היא חשה חוסר אנרגיה, עצבות בלתי מוסברת ולחץ לקראת הלידה. לאה ובעלה סברו כי עם הלידה הכל יחזור למקומו בשלום וכי הבן העתיד להיוולד יחזיר את שמחת החיים ללאה.

בבוא העת ילדה לאה בן בריא במשקל של 3.4 ק"ג ולאחר מספר ימים שוחררה ועברה עם התינוק לבית הוריה, כדי לקבל סיוע מאימה. ארבעה ימים לאחר הלידה החלה לאה לחוש שוב כי דברים אינם כשורה, התקפי בכי, עצבות וחוסר שקט החלו לטרוד את מנוחתה ותפקודה לקה בחסר. היא התקשתה לטפל בתינוק, לבשל או לעשות כל מטלה אחרת. מהתייעצות עם אימה ועם גורמים נוספים הבינה כי כנראה מדובר בדכדוך טבעי, המופיע לאחר לידה. אך שלושה שבועות לאחר מכן הבינו היא ובני משפחתה כי כנראה שמדובר במשהו שהוא מעבר לדכדוך חולף.

הפחד מחשיפת הבעיה לסובבים הביא אותה ואת משפחתה לפנות למסגרת טיפול פרטית ולאחר מספר טיפולים פסיכולוגיים ושילוב של טיפול תרופתי בציפרלקס, היא החלה להרגיש בשיפור מסוים וחזרה עם הרך הנולד מבית הוריה לביתה. עם זאת, חודש לאחר תחילת הטיפול היא ובעלה הבינו שאין באפשרותם לממן את עלות הטיפול הפרטי, ובעצה אחת עם הרב ועם הרופא המטפל החליטו לפנות לטיפול ציבורי, על מנת להמשיך את קו השיפור של לאה ולהחזירה לחיים רגילים.

במרפאה הקהילתית לבריאות הנפש "חיבה", הממוקם בבית חולים מעיני ישועה בבני ברק, ותחת הנהלתו של ד''ר מיכאל בונצל, פסיכיאטר, החליט הרופא המטפל להמשיך עם הטיפול התרופתי ולאה קיבלה שלושה חודשי טיפול פסיכולוגי ללא עלות. במסגרת השיחות עם הפסיכולוג עלתה התובנה כי לאה רואה במטלות הבית ובטיפול ברך הנולד משימה המוטלת על כתפיה בלבד וכי יש לה שאיפה מאוד עמוקה שהטיפול יהיה מושלם. במסגרת הטיפול קיבלה לאה הדרכה כיצד להיעזר בבעלה ולשתפו בפחדיה, ללמדו לעודד אותה ולעורר את יוזמתו לתת לה עזרה. עם התקדמות הטיפול הבינה לאה כי לא הכול מוטל עליה ובעקבות זאת מפלס החרדה שלה ירד והיא החלה לתפקד בבית.

הרופא המטפל הבין שלאה זכאית לקצבת נכות, לפחות לתקופה זו, והמליץ לנצל את העזרה הניתנת באמצעות "סל שיקום", כדי לסייע לה לחזור לשגרה. בועדת סל שיקום, ועדה רשמית של משרד הבריאות, שנערכה בתוך המרפאה, נקבעה ללאה זכאות לליווי של סומכת במשך 6 שעות בשבוע. הסומכת הגיעה לביתה ועודדה אותה בביצוע פעולות שונות כגון בישול, ניקיון וכמובן טיפול בתינוק כך שלאט לאט החלה לאה לחזור לתפקוד מלא בבית בעצמה. לאורך כל התקופה הזו סייעו שכניה של לאה במזון ובקניות, למרות שלא ידעו בדיוק מאיזו בעיה היא סובלת.

לאחר חופשת הלידה החליטה לאה בעצה אחת עם בעלה, הרב והרופא המטפל לחזור לעבודה במשרה חלקית. היא קיבלה סיוע מסל השיקום והחלה לעבוד דרך עמותה המסייעת בשילוב במסגרות תעסוקתיות כתופרת במשך 4 שעות ביום. החזרה לתפירה, דבר שנהגה לעסוק בו בגיל צעיר יותר, היטיבה עימה. לאחר ארבעה חודשי עבודה במסגרת הייחודית עברה לאה למסגרת תעסוקתית רגילה שם היא מתפקדת בהצלחה. כיום לאה מתפקדת באופן מלא בבית, חזרה לעבודתה הקודמת ומטפלת במסירות אין קץ בפעוט שבינתיים גדל. מעבר לכך, היא מקיימת פגישות עיתיות למעקב עם הרופא המטפל וממשיכה בטיפול התרופתי במינון נמוך.

סיפורה של לאה דומה לסיפורם של רבים ורבות אשר נקלעים למשברים נפשיים ובעזרת המערכת המשולבת של טיפול רפואי – פסיכותרפי ותרופתי, סיוע סוציאלי בחזרה לשגרה ותמיכה של המשפחה והסובבים מצליחים לחזור לחיים מלאים ומאושרים. מעבר לסיוע שקיבלה לאה יש אפשרות לקבל ממשרד הבריאות באמצעות הועדה לסל שיקום סיוע במגורים, תעסוקה, לימודים כללים ותורניים, וליווי אישי בחניכה.

חשוב לציין כי העזרה והכלים השיקומיים המוצעים למטופלים כפופים להגדרות הביטוח הלאומי למצבם וכי אין הכרח שכל מטופל יקבל את כל הסיוע המתואר לעיל.


למי פונים כשמרגישים דיכאון או חרדה? גורמים רבים עוסקים בטיפול ותמיכה נפשית. כנסו לבדוק מי האדם שהכי מתאים לכם. לכניסה לחצו כאן



סייעו בהכנת הכתבה:


ד"ר מיכאל בונצ'ל, פסיכיאטר מומחה לילדים,נוער ומבוגרים, מנהל המערך הפסיכיאטרי ומרפאת "חיבה" בבית חולים מעיני הישועה.

פרומי גוטליב, עובדת סוציאלית, מנהלת השירות הסוציאלי במרפאת "חיבה" בבית חולים מעיני הישועה

מיכאל הלברשטט, עובד סוציאלי, מרפאת "חיבה" בבית חולים מעיני הישועה
משבר נפשי דכאון קהילה חרדה

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 5 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד