שבוע ברכבת ההרים של נתניהו • טור מיוחד

סחרחרה, אם לא ידעתם, היא מתקן שעשועים המבוסס על סיבוב במישור האופקי.

לילדים שבינינו היא עשויה לגרום לתענוג גדול, אצל מבוגרים, ששיווי המשקל שלהם כבר לא משהו, היא בהחלט עלולה לגרום לבחילה.

אין לי מושג איך אתם מרגישים במהלך החודשים האחרונים מול האירועים הפוליטיים, אני, באופן אישי, מרגישה בתוך סחרחרה.

כמה טלטלות בפרק זמן כה קצר. ביבי 'בונה' על שאול מופז בראשות קדימה כדי להרחיב את ממשלתו, קדימה מעיפה את ציפי לבני מראשות המפלגה, שאול מבהיר (נחרצות המממ..?) שאין לו שום כוונה להצטרף לממשלה הרעה הזו (ראש ממשלה שקרן, הוא מבהיר נחרצות המממ...), ואז קופץ על העגלה. למען עקרונות, למען גיוס לכל ולמען בלה בלה (מצב המפלגה על הפנים, כסף למערכת בחירות אין, חובות בשפע).

עד כאן עוד הצלחתי לעקוב.

למרות כל הביקורת יכולתי להבין את מניעיו של נתניהו כשהציב בראשות ועדת פלסנר את הקיצוני שבין חברי המפלגה.

אחרי הכול, זה טוב כדי להרשים את העם ואת הפראיירים.

מי חלם שליברמן (איך תמיד בסופו של דבר הוא האשם), יטרוף את הקלפים ויחליט פתאום לסדר את ערביי ישראל בשירות חובה מגיל 18? ומה אכפת לבוחרים הרוסים שלו אם ערבי מנצרת יעשה התנדבות בבית החולים המקומי? אבל ככה רצה ליברמן, הוא פרש, ואחריו כמגדל קלפים התפרקה כל הוועדה.

מכאן והלאה היה קשה מאד לעקוב אחרי האירועים. מסחרר.

כן פורשים, לא פורשים, כן הסכימו 17 חברים למהלך הפרישה, רגע אני מדבר עם נתניהו ומנסה למצוא פתרון. תחזיקו אותי, פורש, לא פורש.

גם בצידו של נתניהו נרשמו מהלכי סחרחרה. כן רוצה להגיע למתווה מול פלסנר, לא רוצה ומעדיף את החרדים. כן רוצה להצטייר כראש ממשלה שהזדהה עם הפראיירים (הוא הרי הבטיח ונתן את מילתו לבועז נול מראשי המחאה...נחרצות המממ) לא רוצה לשחק לידיים של קדימה ולשרוף את עצמו עם החרדים. למה להפיל אותם לזרועות שלי יחימוביץ או אהוד אולמרט ה(כמעט) זכאי?

טוב, אם הצלחתם לעקוב, צל"ש.

לאולמרט זה לא הזיז

"הקואליציה נמצאת בהתדרדרות שתוביל להתפרקות", נשמעו דבריו הזועמים של יו"ר סיעת ש"ס, אלי ישי.

היה זה ביום שני, אט אט התכנסה לה כל סיעת ש"ס בחדר הסיעה שבקומה התחתונה של בניין הכנסת. תפילת מנחה, דברי תורה של ח"כ יצחק ועקנין, וסגירה הרמטית של דלת החדר אל מול פרצופם של העיתונאים הנזעמים. "ישיבה סגורה", סינן אחד הדוברים.

כשיצא, היו פניו רושפות להבות אש. שוב לא היה זה אלי ישי הוותרן, החייכן, הלבבי. "מהיום אנו משוחררים מכל התחייבות קואליציונית, וש"ס תצביע איך שהיא חושבת ולפי האינטרסים שלה. אנו גם נסגור עם האופוזיציה הצבעות שאנחנו חושבים שזה ישרת אותנו למרות התנגדות הממשלה", הבטיח.

עוד באותו יום, בהצבעת האי אמון, קיבלו שרי ש"ס הוראה להימנע. ישי הציץ מבחוץ, מנסה לבדוק לאן נושבת הרוח, הסלולארי שלו שב וזמזם, אנשי הלשכה התחננו כמעט בבכי שלא יביא לנפילת הממשלה.

"הייתם צריכים לחשוב על זה לפני שדילגתם עלינו", סינן באומץ.

אל מול עיניו צפה בהשפלתה של הממשלה שלא זכתה ברוב בהצבעה האחרונה. רק בנס היא לא נפלה, אחרי הכול צריך לפחות 61 חברי כנסת בהצבעות מהסוג הזה. נעים, זה בהחלט לא היה.

"סולחה", התחנן שר האוצר לישי. רק לפני ימים אחדים התעקש בתוקף שלא להיכנע לדרישתה של ש"ס, עתה, כשהסכנה ריחפה מעל לראשה של הממשלה נאלץ להיכנע כילד מפוחד.

לאחריו, כמו במצעד חנופה מתוזמן, פנו בזה אחר זה כל בכירי הלשכה וביקשו פיוס.

לא, הסיפור הזה לא אירע השבוע, גם לו לממשלה האחרונה. ראש הממשלה בסיפור המתואר היה אהוד אולמרט, שר האוצר שלו היה רוני בראון.

על הפרק עמדה במלוא חריפותה שאלת קצבאות הילדים, וש"ס התעקשה. כן, אותה ש"ס שבמהלך הקדנציה האחרונה חזרה והבהירה כי "לא מאיימים בפרישה". מתברר שאל מול ראש ממשלה חזק כאולמרט אתה צריך להעמיד תותחים חזקים, על נתניהו עובדות גם לחישות מרומזות של הפחדה.

כך הצליח יו"ר סיעת ישראל ביתנו להפחיד את ביבי שבוע אחר שבוע בסינוני לחישות אל מול עיתונאים שהוזמנו. עדיין לא פורשים, אבל לא נסבול עוד.

כך נאלץ ביבי להכריז על פיזור ממשלתו רק כי החליט שליברמן לא מעניק לו יציבות של ממש. גם צעקות ה"חשאית חשאית" לא באו לו בטוב והעלו אצלו את מפלס הפחד.

וכשביבי מפחד, התוצאות מסחררות.

חוזרים בנו מההבנות

ביום שלישי שעבר, זמן קצר לאחר שהוכרע די בטוב גזר דינו של אולמרט, החלה הלשכה הראשונה לשדר פאניקה. שוב ושוב התקשרו לוודא אצל קדימה ש'עסקים כרגיל'. עוד ועוד חברים במפלגה התראיינו בשבחו של אולמרט, אחר כך עשה זאת גם גפני על הדוכן במליאה. ליבו של ביבי החסיר פעימה, התגובה הבלתי רציונאלית לא איחרה לבוא.

לפתע הודיע השר משה בוגי יעלון לעמיתו ח"כ יוחנן פלסנר כי...המממ...אנחנו חוזרים בנו מחלק מההבנות.

עוד זמן קצר חלף וגם השר מופז זכה לשיחת טלפון דומה. הפעם על הקו היה ראש הממשלה בכבודו ובעצמו. וותר נא על אחריות פלילית, כמעט התחנן בפני עמיתו.

וכל השאר היסטוריה.

האם באמת עורגות המפלגות החרדיות לשובו של אולמרט? לא, לא ממש באמת. מצד אחד, הם אוהבים אותו. אולי בשל לכתו המאולץ שגרר את רחמיהם כלפיו, אולי סתם כי טבעם של זכרונות שהם משכיחים את הרע ומשאירים רק את הורוד.

"אנחנו לא שכחנו איך השאיר אותנו מחוץ לממשלה, איך התעקש שלא להחזיר את קצבאות הילדים, איך ש"ס הייתה צריכה להיאבק מול על כל הישג", אמר לי השבוע נציג בכיר ב'יהדות התורה'.

אז נכון, מילה שלו הייתה מילה, אבל "עד שהבטיח, הוציא את הנשמה שבעים פעמים".

אז מה בכל זאת, חוץ מנוסטלגיה חביבה, היה בו באולמרט, שמעורר את געגועיהם של הנציגים החרדיים? "הוא לפחות לא פחד מתקשורת. הוא ידע להיות אמיץ. היה חזק מולם", ניתח לי איש שיחי.

בינואר, שנת 2008, החליט למחזר מהאוב את משרד הדתות.

תארו לעצמכם את ביבי מקבל החלטה מהסוג הזה. למחרת הוא פותח את העיתון החשוב במדינה וקורא איך נכנע לחרדים, איך הוא שפוט שלהם, חבר של הרב עובדיה, מה לא. בצהרים אתם כבר הייתם שומעים שבעצם, אולי נחשוב מחדש, אולי זה לא כלכלי, ואולי נושיב וועדה שתחליט ותבדוק ותמצא ותעלה ותבוא.

אז נכון, גם אז התקשורת תקפה. "ממשלת אולמרט קונה את ש"ס לצורכי הישרדותה על חשבון משלם המסים", ציטטו טובי העיתונאים את ח"כ זהבה גלאון ממרץ.

אז אמרה. לאולמרט זה פשוט לא הזיז.

חתימה עם שם ה'

הנה דוגמה נוספת:

היה זה חודשים אחדים לאחר הקמת ממשלתו כאשר הגיעה מדינת ישראל לגיל ה-60 שלה. בין הטקסים היה גם אחד שבמהלכו חתמו השרים על העתק של החלטת הממשלה מ-49' הקובעת כי יום העצמאות הוא יום החג של מדינת ישראל וכי יחול בתאריך ה' באייר.

אך אויה. שרי ש"ס החליטו ברגע האחרון שלא לחתום. ככה אי אפשר לחתום, אין במסמך כל אזכור של בורא עולם, מסורת ישראל או אמונה.

היה זה זמן קצר לפני ישיבת הממשלה, ולראש הממשלה היה ברור כי הוא לא יכול להרשות לפגוע בטקס החגיגי שתוכנן לאותו בוקר. התייעצות בהולה של שר התמ"ת דאז, יו"ר ש"ס אלי ישי, עם רבו ומורו הגר"ע יוסף, הביאה לפשרה לפיה יוסיפו שרי ש"ס הערה בכתב יד בשולי המנשר.

לא תאמינו על מה חתמו כל השרים. על מנשר שבצידו, בכתב יד, הוספו המילים "עלינו לזכור, מאת ה' הייתה זאת ואני תפילה לבורא עולם שנזכה להחזיר עטרה ליושנה, זה היום עשה ה'".

תארו לעצמכם אישור שכזה מצידו של ראש הממשלה הנוכחי. תארו לעצמכם את הצליבה התקשורתית שהייתה מגיעה מיד לאחר מכן, ואת הזיגזג התורן והטיפקס שהיה נשלח למחוק את המילים. הוא אפילו חושש להתראיין בתקשורת החרדית, שמא, אוי וי, יואשם בחרדיות יתר. אז לרשום "מאת ה' הייתה זאת ואני תפילה לבורא עולם?" נו, באמת.

ולא שהתקשורת עשתה אז הנחות לאולמרט. ממש לא. באחד מהראיונות דאז הגדיר ח"כ (דאז, שר הדתות היה יצחק כהן) יעקב מרגי את הממשלה כ"ממשלה הטובה ביותר בעשור האחרון אם לא יותר מכך".

ומה הבעייה? "הבעייה היא שאין לה סייעתא דישמיא. היא לא חיית המחמד של התקשורת הישראלית. היא לא אתרוגית, ולכן לא שומרים עליה. אבל צריך להבין שהיא לא מאיימת על אף אחד, לא על הדתיים, לא על יישובי יש"ע ולא על החרדים. הממשלה באה לקראת כולם. היא טובה. הכלכלה בסדר, החברה נרגעת. נכון שישנן פרשיות שחיתות אבל אני לא יודע מי יותר מושחת שרון או אולמרט. לכן, כשתגיע השעה אנחנו נעשה הכול כדי לשמר את הממשלה הזו".

זה לא יצא אל הפועל בסופו של דבר שכן הפרקליטות הצליחה (בסיוע גורמים נוספים) להזיז את אולמרט מכיסאו. על הכסא נחתה ציפי לבני, וכל השאר היסטוריה.

ואולי זה באמת מה שיפה בו, באולמרט. האומץ. העובדה לפיה הוא לא ניווט את פעולותיו היומיומיות על פי השבשבת התקשורתית. אולמרט היה מנהיג. נתניהו היה רוצה להיות.

היופי באולמרט הוא הצפצוף שלו על התקשורת. הנה תראו. בית המשפט לא ממש זיכה אותו, הוא רק כתב שהוא לא מורשע מחמת הספק, שהיו מעטפות אבל לא הוכח שידע מהם. ובכל זאת, כל אלו ועוד, לא הפריעו לו לאולמרט להיישיר מבט אל מול המצלמות ולספר לכל עם ישראל כי "לא היו מעטפות" וכי "יש שופטים בירושלים".

כך בדיוק עשה כאשר התפרסם דו"ח ועדת וינוגרד לבדיקת אירועי מלחמת לבנון השנייה. יצא לי אז לסקר את הדו"ח, הוא היה קשה מנשוא ותיאר התנהלות כושלת מאד. של כל הגורמים. אז נכון, הוא לא הטיל אחריות אישית על ראש הממשלה ולא הורה לו להתפטר, אבל מחמאות של ממש לא היו בין דפיו. ומה הייתה תגובתו של אולמרט? הוא נטל את הדו"ח, חייך קלות, ודרש מהמשפחות השכולות להתנצל בפניו.

ככה צריכות המפלגות החרדיות את ראש הממשלה שלהם. מצפצף. פשוט לא 'שם' על התקשורת. רק תחשבו על מה שעתיד הציבור החרדי לעבור במהלך הימים הבאים. כמה לחצים יופעלו על ראש הממשלה, כמה קולות יעלו ויבואו ממאהל הפראיירים, מבין ספסלי האופוזיציה. נתניהו יהפוך לשעיר לעזאזל, לקורבנן של משפחות שכולות, אמהות לבנים משרתים ולכו תדעו מה עוד צופן לנו העתיד התקשורתי בחובו.

נתניהו, אין ספק, לא יעמוד בזה. הוא יקרוס. הוא לא רק לא ייצא ממפתן משרדו (בתירוץ של גבס), הוא עלול לבצע צעדים הרבה יותר מזיקים. ולא רק דרישה אולטימטיבית מהמפלגות החרדיות לצאת לתקשורת בקולות יללה על מה שהוא מעולל להם. הפעם, למרבה הצער, יש סיכוי שהיללות יהיו זעקות של אמת.

עד היום, כשהם צעקו "זאבים זאבים", זה היה חלק ממשחק מתוזמן. ממחר, תחששו שהזאבים אכן מתקרבים.

סיפורי החרדים מאוקראינה

ביום שני, עוד בטרם נודעו ההתפתחויות האחרונות (בעצם, לכו תדעו מה יהיו ההתפתחויות עד לעלייתו של טור זה לאוויר האתר), פגשתי את ח"כ משה גפני כשהוא פוסע אל מחוץ לבניין הכנסת מלווה בח"כ יצחק ועקנין.

ועקנין נאנח עמוקות. הרב ועקנין, שאלתי, על מה האנחה הזו?

"המצב קשה", אמר, כשהוא מתייחס לסכנה המרחפת מעל לראשם של בני הישיבות.

חשבתי שהיום יחסית טוב .השבתי. אחרי הכול, ביום שני הגלגל הסתובב די טוב בלשכת נתניהו.

"זה חצי שעה ככה, חצי שעה ככה", השיב גפני, ובעצם אמר את הכול. אז הוא עוד לא תיאר לעצמו מה צופנים לו הימים הבאים. אולי בעצם כן. ביבי יתחפש מן הסתם במקלט, רועד כולו מפחד, מציץ מעת לעת החוצה רק כדי לבדוק מה אומרים הסקרים, מה כתבו ב"ידיעות" ומה אומרים הערוצים.

נו, פלא שהחרדים מתגעגעים לאולמרט.

למה אולמרט? יש אחד כזה גם בממשלה הנוכחית. קוראים לו אביגדור ליברמן, והוא האחרון שמתייחס למה שתגיד התקשורת. הבוחר הרוסי הפוטנציאלי הוא שעומד במרכז התעניינותו וכל השאר, נו, טוף.

ביום שיש האחרון, רגע לפני שנפגש עם נשיא אוקראינה ויקטור ינקוביץ, הגיע לעיר וויניצה שבמערב אוקראינה כדי להשתתף שם בטקס לפתיחת מרכז רפואי מקומי.

כמו תמיד באירועים מן הסוג הזה השתתף גם שליח חב"ד המקומי, הרב שאול הלוי הורוביץ, שליח חב"ד הרב מענדל ליכטנשטיין וכמובן, איך אפשר בלי, גם העסקן החב"די לוי אדרעי.

כאילו לא היה זה ליברמן הנלחם בש"ס, בגיור ההלכתי ובתלמידי הישיבות, הגישו לו הרבנים החב"דיים מגש עם חלות ויין, "לכבוד שבת קודש".

נו, באמת. לא תאמינו, אבל ליברמן התעניין ברצינות בפעילות הרוחנית הנעשית בעיר, שמע על רשת "אור אבנר", על בית הכנסת ועל מה לא. הכול לעיני המצלמות, כי ליברמן, כמו ליברמן, לא דופק חשבון לאיש.

זה הצחיק אותי, אבל עדיין היה נסבל. אחרי הכול ליברמן מוקף בבני משפחה דתיים.

רק ביום שני האחרון הבנתי עד כמה האבסורד זועק לשמים. היה זה במהלך עוד מסיבת עיתונאים שנועדה לעשות שריר על נתניהו (אוי, כמה שזה עובד). "ביום רביעי אנחנו מעלים את הצעת החוק שלנו לגיוס כל אזרח מגיל 18", בישר. "לא, אנחנו לא ניקח אותם לכלא, כי אחרי הכול מעצר של כמה ימים בכלא משחק 'לידיהם', זה יהפוך אותם לקורבנות וזה מה שהם מחפשים".

הם, זה אנחנו. הילדים שלנו. למי שלא הבין.

התקשיתי להיישיר מבט מולו. לא הבנתי איך שאר חברי המפלגה שותקים אל נוכח האמירות הבוטות הללו, אחרי הכול חלקם שומרי מסורת, דתיים.

אבל אז הגיע משפט המחץ: "הייתי בחו"ל, בנסיעה לאוקראינה, דיברתי שם עם הרבה חרדים, הם סיפרו לי שהרחוב החרדי כן רוצה להתגייס ולהיות חלק מהחברה החרדית, מי שלא רוצה זה הרבנים שלא רוצים שהחרדים הצעירים ייצאו מהישיבה או הכולל ויאבדו שליטה".

מחריד? אכן כן. עלילת דם נוסח ישראל 2012. מי בדיוק אמר לו את זה? שליחי חב"ד? תלמידי אור אבנר? אילו חרדים בדיוק מסתובבים להם ברחובה של אוקראינה?

אבל עקבתי אחריו. הוא (שיקר-המציא-בדה מליבו-טעה/בחרו בתשובה הנכונה) פשוט נותר שליו, כאילו אמר אמיתות שאין עליהן ויכוח. כך גילה באוקראינה, תוכיחו שלא. ונראה לכם שמזיז לו באם כלי התקשורת לא יאהבו את מה שאמר? לא יאמינו? לא, ממש לא.

למען האמת, עם כל הביקורת על האיש, הוא עשוי מחומר ממנו עשויים מנהיגים. אילו רק היה מצליח להעניק מעט מהיכולת הזו לראש ממשלתנו, בנימין נתניהו.

וכמה נקודות קצרות

ועוד כמה נקודות קצרות, לסיום.

אהבתי:

סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס: "אין בעיה, שישללו מהחרדים את הזכאות למשכנתאות. אני בעד. נו, ממילא אין דירות, לא בונים".

הערכתי:

עד היום כמעט ולא שמענו עליו, השבוע הפציע אל אור הזרקורים, והצליח להרשים אותי.

רק לפני מספר ימים מינה אותו נתניהו להגיע לפשרה בנושא חוק הגיוס. ובמקום לרדוף אחר הזרקורים ולרצות את התקשורת, נכנס לנושא באחריות, או כמו שהגדיר זאת "אפילו בחרדת קודש, תוך הכרות הנושא כלובש מדים לשעבר וגם את הרגישויות השונות במגזר החרדי".

"נציגי קדימה מנסים להוביל מהלך של "ייקוב הדין את ההר"", אמר, ונותר ממלכתי לאורך כל הדרך.

לשר משה בוגי יעלון בהחלט מגיע צל"ש ענק.

פרגנתי:

כשנשלחה הביתה בבוז גדול ריחמתי עליה. אחרי הכול, כוונותיה היו טובות, גם היא הייתה חלק מהשיטה של לרצות את התקשורת את הסקרים ואת האסטרטגים.

היום, רגע לאחר שבישר שאול מופז על פרישתו, יצאה ציפי לבני מהבונקר והשמיעה קול. אז הנה, עכשיו כולם רואים שצדקתי. למה להיות עלה התאנה של ממשלת נתניהו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!