אחים חורגים: כשבנט העדיף להישאר באושוויץ

האחים החדשים

כבוגר סיירת מטכ"ל וכמי שמקפיד לשמור על כושר גופני ומנטלי גבוה, נפתלי בנט צלח את מסע העונשין של חברי הכנסת לאושוויץ ללא כל קושי. 48 שעות רצופות ללא שינה עם שרשרת טקסים שבחלקם נערכו באוויר הפתוח במינוס תשע מעלות גרמו למרבית משתתפי המסע ליפול מעייפות בדרך חזרה. חלקם קיבלו עונש נוסף: שהייה בת 12 שעות במטוס שנתקע בשדה התעופה הצבאי של קרקוב. בנט שהיה איתם התכרבל בכיסאו עטוף בשמיכה ונרדם כמו לוחם בשוחה. מסביבו המה סער של שיחות, קיטורים ושירה בציבור (בניצוחו של בוז'י הרצוג), אך כל הממבו ג'מבו הזה לא חדר את המיסוך הפנימי של יוצא הסיירת המובחרת. לפנות בוקר, סיפרו מאוחר יותר היושבים סביבו, הוא השכים ערני ונמרץ כמי שקיבל זריקת אדרנלין.

אבל מה שווה יקיצה מרעננת על הבוקר אם הטלפון הראשון שמגיע מהארץ מעורר מחדש את המחשבות הנוגות מבירקנאו. על הקו, אחד העוזרים שנשאר בארץ ובידו כל כותרות הבוקר של כלי התקשורת בארץ הקודש. גורם בכיר בלשכת ראש הממשלה, זעקו הכותרות, מאיים בצעדי תגמול נגד בנט, שהעז לתקוף בפומבי את בנימין נתניהו על כך שאמר שייתכן שכמה יישובים בשטחים ייאלצו להישאר בריבונות פלסטינית. מספר שעות לפני שהמריא לפולין הגדיר בנט את האמירה כאובדן דרך ואובדן החזון הציוני גם יחד. לא פחות ולא יותר.

הסגנון הכמעט אחיד לא הותיר שאלה בקשר לזהות הגורם הבכיר, אבל אם היו עוד ספקות בעניין הרי שהפרסום בעיתון הבית של ראש הממשלה הבהיר שהפעם העסק רציני באמת. הכותרת הראשית זעקה: נתניהו יזמן אליו את בנט לשיחת נזיפה חמורה. כמו כל דרדק תקשורת וכתב פוליטי מתחיל, בנט יודע מי עובר על הכותרות של העיתון ההוא לפני הפרסום (כמו משה גפני על כותרות 'יתד', כמו יעקב ליצמן על כותרות 'המודיע', כמו מאיר פרוש על כותרות 'המבשר'. אף מילה לא נכתבת רק בגלל פרץ יצירתיות של הכתב או העורך). מסר ישיר ובוטה מזה לא יכול להיות.

חושיו הפוליטיים הערים של בנט הורו לו ששיחת נזיפה לא תהיה. להינזף על רקע אמירות נגד חלוקת הארץ ונגד הפקרת יישובים לחסדי הפלסטינים זה עוד שלושה-ארבעה מנדטים בסקר הקרוב. נזיפה כזאת גם תאפשר לבנט לסתום את הפיות של הסטרוקים והכלפות בסיעתו, הטוענים שהברית שלו עם יאיר לפיד תסייע לנתניהו למכור את ארץ מכורתנו לזרים.

ההערכה של בנט התגלתה כנכונה. בנחיתה בצהרי יום שלישי לא המתין לו זימון לפגישה עם נתניהו. גם לא תיאום לשיחה טלפונית. בנט האמין שנתניהו הסתפק בהעברת מסר האיום בנזיפה ולא ינקוט בצעדים נוספים, ואי לכך הרשה לעצמו ללכת צעד נוסף קדימה. בשעות הערב של יום החזרה מפולין התייצב בכינוס כלכלי בתל אביב ושפך אש וגופרית על תכנית השארת היישובים תחת ריבונות פלסטינית בכלל ועל צורת ההתנהלות במשא ומתן המדיני בפרט. נתניהו, שהופיע שעתיים אחריו, לא הגיב לדברים (את הנאומים כותבים לו כבר בצהרים), למעט עקיצה מרומזת קלה על אלה שמתנגדים למשא ומתן מדיני ועלולים לגרור אותנו למדינה דו לאומית.

את השפכטל קיבל בנט למחרת בבוקר. אם ביום שלישי עברו המסרים בתקשורת בצורת שיחת נזיפה (שלא התקיימה), המשך המתקפה של בנט הביא את נתניהו למסקנה שהפעם יש לו הזדמנות יוצאת מן הכלל לא לעבור על כך לסדר היום. הברית בין בנט ולפיד רופפת כפי שלא הייתה מאז כינונה לפני כשנה. הזכייה של הרצוג בראשות מפלגת העבודה מציבה אותו עם רגל וחצי בשערי הקואליציה. מה נעים ומה נחמד יותר מאשר לשלוח את צחי הנגבי וישראל כץ לתקשורת עם מסרים תוקפניים בסגנון תתנצל-או-תתפטר, ויש לנו אופציה ליופי של קואליציה גם בלעדיך.

בעת כתיבת השורות בנט טרם הגיב לדרישה. כמי שמכיר את נתניהו טוב יותר מכץ את הנגבי הוא העריך שיש לו עוד כמה שעות, או ימים, להמשיך במלחמה מול האיש שאף פעם לא הצטיין בעצבים חזקים (את הסוד הזה הנחיל אריאל שרון לרבים). ההתנצלות תבוא במועד שיבחר לעצמו, כנראה לאחר שייסגרו עמודי הפרשנות בעיתוני סוף השבוע. בינתיים, הוא התיישב בנחת בכנסת לשיחה שנקבעה מראש עם יו"ר ש"ס אריה דרעי בענייני היום והשעה.

יקיצה מאוחרת מדי

הפגישה נקבעה ביוזמתו של בנט בסוף השבוע שעבר. דרעי, אומרים מקורביו, לא הופתע מהבקשה מצד מי שמותקף על ידו כמעט ללא הרף. מאז בחירתו של הרצוג לראשות העבודה אבחן דרעי פיחות בלתי פוסק במעמדו של בנט בממשלה. הבית היהודי כבר לא מהווה לשון מאזניים שבלעדיה אין קואליציה, וכל השנאות הישנות בין משפחת נתניהו לבנט צפים כמו דלק שנשפך ממכלית טובעת ומזהם את הים. נתניהו לא שוכח לרגע שהוא אולץ להכניס את בנט לקואליציה כמי שכפאו שד, והגברת הראשונה לא הפסיקה לחשוד שכל הדלפות פרשיות עמדי הובלות וביבי טורס הן מעשה ידיו של בנט לאחר שעזב בטריקת דלת את לשכת יו"ר האופוזיציה דאז. אומרים שמים רבים לא יכבו את השנאה שבוערת מאותם ימים.

בנט יכול היה להמשיך לצפצף על שנאותיה של משפחת נתניהו אלמלי מותה הלא רשמי של הברית עם לפיד. השניים לא הכריזו על כך רשמית, אבל הקור הנושב בין השניים הופך, בהשוואה, את היחסים בין גפני וליצמן (ועל כך בהמשך) למערכת לוהטת. בשבוע שעבר טען בנט שיש עתיד היא מפלגה דיקטטורית (במיוחד מול הדמוקרטיה המופתית של הבית היהודי); סוג של עלבון אישי ללפיד, שחורג מחילוקי הדעות המדיניים והדתיים שהתגלעו לאחרונה.

בסגנון אישי ובוטה כזה משתמש רק מי שנעלב. לבנט יש את כל הסיבות להרגיש כך. הברית בינו ללפיד נבנתה כמו עוגה בת שתי קומות. הבסיס היה החשש המשותף של השניים לאחר הבחירות שנתניהו רוצה להשאיר אותם בחוץ ולהקים קואליציה עם מפלגת העבודה והחרדים. הקרם דה לה קרם היה עסקת הזהב חרדים-תמורת-מתנחלים. בנט הסכים לתת ללפיד יד חופשית ליישם את המצע האנטי חרדי שלו, ולפיד נענה לדרישה למנוע הקפאת בנייה גורפת בשטחים ולא לתמוך בתהליכים מדיניים העלולים להביא לפינוי יישובים. על הדרך השיג בנט, שועל ערמומי שכמותו, גם את פתיחת כל ברזי התקציב למתנחלים ולציונות הדתית. לא פלא אפוא שאורי אריאל, מגלגל העיניים המחניף כיום לחרדים, עבד שעות נוספות בחוגי הימין והרבנים החרד"ליים כדי להשיג את הסכמתם לעסקה האמורה.

תשעה חודשים לאחר החתימה התברר לבנט ולאריאל שלפיד לקח את הכסף וברח. אחרי שריסק את תקציב עולם התורה והעביר בוועדת השרים בראשות השר פרי, ומאוחר יותר גם בכנסת בקריאה ראשונה, את החוק הדרקוני לגיוס חרדים בכפייה שכולל סנקציות פליליות - הבין לפיד שמבחינתו הברית כבר מוצתה. סקרי דעת הקהל לימדו אותו שהקייס האנטי חרדי כבר נסחט. האויב האלקטורלי החדש הוא מפלגת העבודה בראשות בוז'י, שזנחה את הדגל הסוציאליסטי של שלי יחימוביץ' והניפה את הדגל המדיני.

בלי למצמץ לרגע עשה לפיד סיבוב פרסה מהיר. הוא לא עצר את התקציבים השופעים להתנחלויות, אך החל לבצע חטאים מדיניים שעוררו את חמתו של הבית היהודי. תחילה היו אלה אנשי תקומה שזעמו על ההצהרות אודות הצורך בהסדרים מדיניים כואבים. בנט בלט את הרוק וקיווה שמדובר במס שפתיים למצביעים, אך כשלפיד דיבר על שינויים אפשריים בהרכב הקואליציה כדי להתקדם במשא ומתן נפל לו האסימון. רק אז הוא הבין שלפיד חותר לברית חדשה עם העבודה.

בנט לא בזבז זמן. שבוע לאחר ההצהרה של האח לשעבר על פינוי כואב של יישובים בדרך להסכם מדיני (לפיד העריך שיהיה צורך בפינוי שבעים עד שמונים אלף ישראלים), נשבה רוח חדשה בוועדת שקד העוסקת בניסוח החוק לגיוס בני ישיבות. עד לתפנית האמורה, נקודת המוצא של הוועדה הייתה נוסח החוק כפי שאושר בוועדת פרי ובכנסת בקריאה ראשונה, זה הכולל סנקציות פליליות. ברגע נתון אחד הכול השתנה. יו"ר הוועדה איילת שקד התראיינה בתקשורת החרדית והבטיחה שהחוק שיעבור בוועדה בראשותה לא יהיה זהה לנוסח ועדת פרי, במיוחד בתחום הסנקציות הפליליות.

בשבוע שעבר שלח בנט נדוניה נוספת לעבר השותפים הפוטנציאליים החדשים. בהודעה שהוציא יו"ר ועדת הכספים ניסן סלומיאנסקי נאמר שהקיצוץ המתוכנן בתקציב הישיבות לשנת 2014 בסך 135 מיליון שקלים בוטל. לפיד מיהר להוציא הודעה הטוענת להד"ם. האמת נמצאת באמצע. הקיצוץ הגדול של השנה שעברה לא יוחזר, אבל הקיצוץ הנוסף שעמד להתבצע בחודש הבא לא יעבור בוועדת הכספים.

הפרת הברית מצדו של לפיד הניעה לפעולה גם את רבני הציונות הדתית וראשי ישיבות ד"ליות שעמדו מנגד עד עתה. השבוע יצאו רבנים בכירים במגזר, ובראשם רבה של שוהם והמועמד לרבנות הראשית לשעבר הרב דוד סתיו, בהצהרות בסגנון הזה: חברון ופוניבז' הן כמו הר המור עבורנו (מחמאה די מפוקפקת לראשונות, י.ר.). במקביל, התארגן כינוס גדול של רבנים מהמגזר שמחו על הפגיעה בעולם התורה. הפגיעה הזאת נמשכת כבר שנה ברציפות, אז איפה הם היו עד היום?

התשובות נמצאות אצל ג'ון קארי ולפיד. מרגע שהשמים המדיניים הבהירים התכסו בעבים של הסכם מסגרת מסוכן ומשהתעוררו החששות שנתניהו הספוג לא יעמוד בלחצים, ויקבל, גם אם בחצי פה, את ההסכם, צצה אהבת ישראל כלפי האחים החרדיים. כמובן, לא לפני שהם דאגו לשריין את עצמם מפני הקיצוצים הכבדים בתקציב הישיבות באמצעות שינוי הקריטריונים במשרד החינוך. כיום מקבל תלמיד ישיבת הסדר כתשע מאות שקלים לחודש (לא כולל התקצוב הנוסף ממשרד הביטחון, המתייחס גם לחודשים שהתלמיד נמצא בשירות סדיר וכלכלתו על הצבא. תעשיית כסף של ממש), לעומת כ-250 שקלים לבן ישיבה חרדי. אבל אם לא נתייחס להיבט חומרני קטנוני זה, אין ספק שהחיבוק הד"לי המחודש מחמם את הלב. נזכור אותו לטובה ביום שהמשאיות יגיעו ליישובים שיפונו במסגרת ההסכם המדיני המצטייר באופק. אם לא נחוייל עד אז במסגרת חוק הגיוס החדש, נבוא לעזור להעמיס ולחלק מים קרים לזקוקים. בהתנדבות מלאה. ארגוני החסד החרדיים יספקו גם טישיו וטיטולים.

ליברמן תוקע סכין

מול ההתקרבות המבורכת של הבית היהודי נרשמת תפנית אחרת, רעה, בזירת חוק הגיוס. בשבוע שעבר הודיע יו"ר ישראל ביתנו השר אביגדור ליברמן לנציגו בוועדת שקד, ח"כ דוד רותם, שעליו לפנות את תפקידו לטובת ח"כ רוברט אילטוב. רותם היה יד ימינו של ליברמן בכל הוועדות והפורומים שעסקו בנושא הגיוס בשנתיים האחרונות. בין היתר השתתף בוועדת פלסנר הידועה לשמצה, והעמדות שהפגין האכילו את הנציגים החרדיים מרורות. אף אחד לא בא אליו בתלונות על בסיס אישי. הכול ידעו שהוא קול אדוניו, מנהיג המפלגה.

כשוועדת שקד הוקמה היה ברור שרותם יכהן בה. חרדים זה ההתמחות שלו. ואכן, הוא השתתף בכל הדיונים הנמשכים זה מספר חודשים, אך הקפיד לא לתת פומבי לדעותיו בנושא הסנקציות הפליליות הרגיש. ויפה עשה. כל זמן שהבוס לא החליט, למה לו לצאת בהצהרות.

בשבועות האחרונים עמד רותם תחת לחצים כבדים של רבנים מהציבור הדתי-לאומי ושל גורמים נוספים, כולל בציבור החרדי, לבל יתמוך בסנקציות הפליליות. ח"כ חרדי מיהדות התורה יודע לספר על שיחה שהייתה לו עם רותם בנושא. לדבריו (ועל אחריותו), רותם אמר לו שמצפונו לא ייתן לו להצביע בעד חוק שישלח בני ישיבות לכלא. האם זו הסיבה שהוא הוחלף באילטוב? בתשובה לשאלתנו הסכים רותם לומר רק את הדברים הבאים: ההחלטה להחליף אותי התקבלה בישיבת הסיעה, ואני נוהג לקבל כל החלטה באהבה. ולא יסף.

את דעתו של אילטוב בנושא הסנקציות הפליליות לא צריך לנחש. ביום שני השבוע הוא השתתף במסע חברי הכנסת לאושוויץ. בטרנספר משדה התעופה למחנה ישב לצד ח"כ מנחם אליעזר מוזס, והשניים שוחחו על חוק הגיוס. אילטוב הביע תמיכה מוחלטת בסנקציות הפליליות. אתה רואה את הרמזור האדום? שאל את מוזס באחת העצירות. מי שעובר באדום, סופג סנקציה פלילית. כל מי שעובר על החוק, כך אילטוב, דינו להיענש.

דעתו האישית של אילטוב לא מעניינת במיוחד. זה ששיגר אותו לוועדה עשה זאת עם הנחיה ברורה לתמוך בסנקציות הפליליות. מי שלא הופתע מכך הוא ידידו (אם עדיין) דרעי. למרות הידידות בינינו, אומר דרעי, צר לי לקבוע שליברמן ממקם את עצמו שוב בצד האנטי חרדי של המפה הפוליטית. "הוא קורא סקרים ומבין שאם ירוץ שלא במסגרת הליכוד בבחירות הבאות, היריב האלקטורלי שלו זה יש עתיד בראשות לפיד. זו הסיבה שהוא לא יכול להיות אנטי חרדי פחות מלפיד, ולכן הוא מתייצב נגדנו בחוק הגיוס. אני חושש מאוד שהוא יעשה זאת גם בחוקים אחרים", מסכם דרעי בעצב לא מוסתר.

מלחמת שרשרת הפגישות

לקול צקצוקי המצלמות וההודעות המוקדמות לתקשורת התייצב השבוע ח"כ גפני בבית נשיא המדינה שבשכונת טלביה. תוכן השיחה לא נמסר, אך אין צורך להתאמץ לנחש. השניים שוחחו על המצב המדיני ועל עצירת הגשמים בחודש האחרון.

ספק אם פרס ידע, אבל הפגישה לא הייתה אלא חלק ממשחקי הקואליציה-אופוזיציה של הח"כים ליצמן את גפני. גפני מריח אופציה של כניסה לקואליציה בעקבות הזעזועים האחרונים. ליצמן נחוש בדעתו למנוע ממנו להתקרב לעור הצבי של כיסאות הקואליציה. נכון לרגע זה מדובר בנדמה לי - שערי הקואליציה טרם נפתחו לאף אחד - אבל זה לא מפריע לשניים להתיש זה את זה בראיונות לתקשורת ובפגישות שמהווים, בסך הכול, איתותים תקשורתיים.

וכך זה עובד. גפני מתראיין שאין טאבו על כניסה לקואליציה? ליצמן מגיב בו ביום בראיון תוקפני ושולח את גפני להיכנס לבד לממשלת הגזירות הנוראות. גפני נפגש עם ראש הממשלה? ליצמן ממהר להיפגש עם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. גפני נפגש עם נשיא המדינה שמעון פרס? ליצמן כבר מחפש את הקונטרה המתאימה. ועל כגון דא נאמר: ישחקו הח"כים לפנינו, אך אם אפשר לא על חשבוננו.

טורו של יעקב ריבלין מתפרסם בעיתון 'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!