זאת התורה לא תהא מוחלפת - אף פעם
בימים אלו של קבלת התורה מאהבה, חובה לחדד שוב את המסר שאין ולא יהיה שום שינוי בתורה שקיבלנו בהר סיני
- הרב בן ציון נורדמן
- ד' סיון התשע"ו
בחודש סיון, לפני למעלה משלושת-אלפים שנה, עמדנו כולנו למרגלות הר-סיני. מני אז, בכל שנה ושנה, אנו זוכים למעמד 'קבלת התורה' מחדש. עם ישראל מקבל בכל שנה את התורה ביום חג השבועות, ומקיים שוב "נעשה ונשמע" בהידור רב. חכמינו זכרונם לברכה כבר אמרו כי התורה לא ניתנה פעם אחת, אלא בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, "כאילו היום ניתנו".
התורה שקיבל עם ישראל במעמד הר סיני, זו אותה התורה בה אנו קוראים בכל שבת בבתי הכנסת. אותן המצוות שניתנו במעמד הנשגב, ממשיכות ללוות אותנו עד היום, ללא כל שינוי, כך במשך אלפי דורות.
היום יותר מתמיד, ניצבים בפנינו אתגרים רבים מפני אותם 'מחדשי היהדות', אלו המתיימרים להציג יהדות קלילה, שווה לכל נפש, הכוללת "פתרונות לבעיות ההלכה", כלשונם. לנו, כיהודים מאמינים בני מאמינים אין בעיות בכלל, המצוות והמסורת הם נר לרגלינו, כך שאיננו זקוקים לפתרונות ולקיצורי דרך בקיום מצוות ה'.
זה לעומת זה עשה אלוקים. מחד, יש כיום נהירה עצומה אל התורה אל הרבנים היהודים ואל עולם הספרים היהודי, אך הפיתויים אותם מציבים 'מחדשי היהדות' עצומים מאוד. ריגושים, מנהגים ורעיונות הזוים הם רק חלק מהדרך שלהם, לסחוף יהודים אל עבר פי פחת ולהרוות צמאונם בבורות נשברים.
חובה עלינו, דווקא בימים אלו, לחדד בקרב אותם מתקרבים ש"זאת התורה לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת". תורה יש רק אחת. תורה נצחית. וכל כלי יוצר עלייך לא יוצלח, כך הובטחנו ע"י הנביא ישעיהו (נד, יז).
בסוף השבוע האחרון, זכינו רבני ארגון 'בנועם' להיפגש עם הרב הראשי לישראל הגאון רבי דוד לאו, שרב פועלו להנגשת היהדות. במפגש נכחו גם הרב ישראל מאיר ריאני, מנכ"ל 'בנועם', הרב רפאל מנת והרב בצלאל אורדמן. הכותרת שיצאה מהפגישה הייתה שהאתגר הגדול ביותר הניצב בפני רבני 'בנועם', הוא מחד לשמר את התורה כנתינתה מסיני, אך יחד עם זאת להנגיש אותה בשפת בני הדור החדש. להתקדם בדרך העברת המסרים, להשתמש ברשתות החברתיות ובכל הכלים העומדים לרשותנו, אבל בלי להתפשר ובלי לשנות תג אחד מהתורה המסורה לנו מדור דור.800 שנה ללא שינוי
בימים האחרונים השתתפתי ב'מסיבת קבלת חומש', שנערכה לתלמידי כיתות א' בבית הספר 'מדעים ויהדות'. רק לפני חודשים ספורים, חגגנו עמם את חלוקת הסידור, וכעת, לקראת חג השבועות, זכו התלמידים הצעירים לקבל חומש לראשונה בחייהם. הייתה זו חגיגה גדולה שתוכננה בטוב טעם, בהשתתפות התלמידים וההורים.
אמרתי להורים, שההתרגשות הגדולה שלי היא לא מעצם המעמד, אלא מספר ה'חומש' אותו אנו מחלקים לילדים. אותו 'חומש' שקיבלו אבותינו ואבות אבותינו מקדמת דנא, ממשיך ומלווה אותנו עד עצם היום הזה. לפני מספר חודשים, סיפרתי בפניהם, התקיים מבצע חשאי, במהלכו עלו לארץ ישראל אחרוני יהודי תימן. יחד עמם הביאו הם ספר תורה עתיק, מלפני יותר מ-800 שנה. אין לב יהודי שלא התרגש מן המחזה. ספר תורה עתיק, המחבר אותנו לדורות קודמים.
באותם ימים, הוזמנתי לדבר בכינוס בצפון הארץ, ואמרתי שכולם מתרגשים מספר התורה, מהריח העתיק, מהמראה הבלתי שגרתי, אך אני מתרגש מכך שספר תורה שנכתב לפני יותר מ-800 שנה, נראה בדיוק כמו ספר תורה שנכתב בשנת 2016. אותם המילים, אותו כתב, אותם התגים, ללא שום שינוי. "זאת התורה לא תהא מוחלפת". ספר התורה שהגיע מתימן, מחייב את כולנו לזכור את מעמד הר סיני שבו קיבלנו את התורה.
ערב מתן תורה, זו הזדמנות מצוינת לזכור ולהזכיר, כי התורה הקדושה מונחת בקרן זווית, וכל הרוצה ליטול יכול ליטול. עלינו להילחם בכל הכלים העומדים לרשותנו כנגד 'מחדשי היהדות' שלצערנו עושים שמות בקרב עם ישראל. בתפילה ובתקווה ש"המאור שבה יחזירם למוטב".ערב חג השבועות זו הזדמנות מצוינת לדון בעיסוק שבין העיקר לטפל. אנחנו מתפתים להתרגש מהמנהגים שמסביב לחג, שמקורם במנהג ישראל תורה כמובן, אבל אין זה העיקר. בחנוכה אנחנו עסוקים עם הסופגניות, בפורים עם התחפושות. ובחג השבועות עם עוגות הגבינה.
כולנו מוצפים בימים אלו בחוברות מתכונים של עוגות גבינה. אבל יש לזכור, שאכילת מאכלי חלב בחג השבועות, זה רק מנהג, ובוודאי שאינו העיקר.
בעדה מסוימת היה נהוג, שכאשר חתן וכלה היו מתחתנים, היו מביאים שני כלים מכסף, לסימן טוב. היו ממלאים את כלי הכסף במטבעות זהב, ובכך היו מסמנים שפע ואושר. ואלו שלא הייתה ידם משגת לכלי כסף - היו שואלים משכיניהם.
ויהי היום, ואחד מבני העדה חיתן את בתו, אך לא הייתה ידו משגת לקנות כלי כסף. המליצו לו על עשיר פלוני שבאפשרותו להשאיל כלי כסף, אך הזהירו אותו כי העשיר הזה קמצן. חשב כיצד יוכל לגעת בלבו, ועלה במוחו רעיון.
הלך לעשיר, וסיפר לו כי הוא מחתן את בתו, ויש באמתחתו כלי כסף אחד. "כל מה שאני זקוק ממך הוא לכלי השני". כמובן שלא היתה בידו של ההלך אפילו כלי אחד. נענה העשיר ואמר: "הלא כל העניין של כלי הכסף הוא רק מנהג, ואם יש לך אחד - מה טוב, הנח אותו מול המראה, ואז יהיו לך שניים...".
אבל העני לא נשאר חייב. הוא ענה לעשיר בחכמה: "רעיון טוב אמרת, אך בלתי ישים. כיוון שבאמתחתי יש רק את כלי הכסף השני מהמראה...".
כלפי מה הדברים אמורים? אנו מתעסקים הרבה בעוגות גבינה ובחג המים, בקישוטים ובפרחים, אך אנו שוכחים שכל המנהגים הללו, הם רק המראה המשקפת את החג האמיתי. כלי הכסף האמיתי של חג השבועות זה 'עשרת הדברות' ו'תיקון ליל שבועות'.
לא בכדי, חג השבועות הוא החג היחיד, שהתורה מצווה עלינו להתכונן אליו במשך שלוש ימים. "שלושת ימי הגבלה", בהם הכינו בני ישראל את עצמם לקבלת התורה בהר סיני. ימים אלו נקראו "ימי ההגבלה" על שם האיסורים המיוחדים שנהגו בהם, ועל פי הפסוק בו ציווה ה' את משה שיגביל את העם מלהתקרב להר סיני בימים אלו: "והיו נכונים ליום השלישי... והגבלת את העם סביב".
התורה היא דרך חיים לבני אדם. כדי לזכות בקבלת התורה מחדש, צריכים הכנה ראויה.
חג שבועות שמח!
הרב בן ציון (בנצי) נורדמן
לתגובות: [email protected]
התורה שקיבל עם ישראל במעמד הר סיני, זו אותה התורה בה אנו קוראים בכל שבת בבתי הכנסת. אותן המצוות שניתנו במעמד הנשגב, ממשיכות ללוות אותנו עד היום, ללא כל שינוי, כך במשך אלפי דורות.
היום יותר מתמיד, ניצבים בפנינו אתגרים רבים מפני אותם 'מחדשי היהדות', אלו המתיימרים להציג יהדות קלילה, שווה לכל נפש, הכוללת "פתרונות לבעיות ההלכה", כלשונם. לנו, כיהודים מאמינים בני מאמינים אין בעיות בכלל, המצוות והמסורת הם נר לרגלינו, כך שאיננו זקוקים לפתרונות ולקיצורי דרך בקיום מצוות ה'.
זה לעומת זה עשה אלוקים. מחד, יש כיום נהירה עצומה אל התורה אל הרבנים היהודים ואל עולם הספרים היהודי, אך הפיתויים אותם מציבים 'מחדשי היהדות' עצומים מאוד. ריגושים, מנהגים ורעיונות הזוים הם רק חלק מהדרך שלהם, לסחוף יהודים אל עבר פי פחת ולהרוות צמאונם בבורות נשברים.
חובה עלינו, דווקא בימים אלו, לחדד בקרב אותם מתקרבים ש"זאת התורה לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת". תורה יש רק אחת. תורה נצחית. וכל כלי יוצר עלייך לא יוצלח, כך הובטחנו ע"י הנביא ישעיהו (נד, יז).
בסוף השבוע האחרון, זכינו רבני ארגון 'בנועם' להיפגש עם הרב הראשי לישראל הגאון רבי דוד לאו, שרב פועלו להנגשת היהדות. במפגש נכחו גם הרב ישראל מאיר ריאני, מנכ"ל 'בנועם', הרב רפאל מנת והרב בצלאל אורדמן. הכותרת שיצאה מהפגישה הייתה שהאתגר הגדול ביותר הניצב בפני רבני 'בנועם', הוא מחד לשמר את התורה כנתינתה מסיני, אך יחד עם זאת להנגיש אותה בשפת בני הדור החדש. להתקדם בדרך העברת המסרים, להשתמש ברשתות החברתיות ובכל הכלים העומדים לרשותנו, אבל בלי להתפשר ובלי לשנות תג אחד מהתורה המסורה לנו מדור דור.800 שנה ללא שינוי
בימים האחרונים השתתפתי ב'מסיבת קבלת חומש', שנערכה לתלמידי כיתות א' בבית הספר 'מדעים ויהדות'. רק לפני חודשים ספורים, חגגנו עמם את חלוקת הסידור, וכעת, לקראת חג השבועות, זכו התלמידים הצעירים לקבל חומש לראשונה בחייהם. הייתה זו חגיגה גדולה שתוכננה בטוב טעם, בהשתתפות התלמידים וההורים.
אמרתי להורים, שההתרגשות הגדולה שלי היא לא מעצם המעמד, אלא מספר ה'חומש' אותו אנו מחלקים לילדים. אותו 'חומש' שקיבלו אבותינו ואבות אבותינו מקדמת דנא, ממשיך ומלווה אותנו עד עצם היום הזה. לפני מספר חודשים, סיפרתי בפניהם, התקיים מבצע חשאי, במהלכו עלו לארץ ישראל אחרוני יהודי תימן. יחד עמם הביאו הם ספר תורה עתיק, מלפני יותר מ-800 שנה. אין לב יהודי שלא התרגש מן המחזה. ספר תורה עתיק, המחבר אותנו לדורות קודמים.
באותם ימים, הוזמנתי לדבר בכינוס בצפון הארץ, ואמרתי שכולם מתרגשים מספר התורה, מהריח העתיק, מהמראה הבלתי שגרתי, אך אני מתרגש מכך שספר תורה שנכתב לפני יותר מ-800 שנה, נראה בדיוק כמו ספר תורה שנכתב בשנת 2016. אותם המילים, אותו כתב, אותם התגים, ללא שום שינוי. "זאת התורה לא תהא מוחלפת". ספר התורה שהגיע מתימן, מחייב את כולנו לזכור את מעמד הר סיני שבו קיבלנו את התורה.
ערב מתן תורה, זו הזדמנות מצוינת לזכור ולהזכיר, כי התורה הקדושה מונחת בקרן זווית, וכל הרוצה ליטול יכול ליטול. עלינו להילחם בכל הכלים העומדים לרשותנו כנגד 'מחדשי היהדות' שלצערנו עושים שמות בקרב עם ישראל. בתפילה ובתקווה ש"המאור שבה יחזירם למוטב".ערב חג השבועות זו הזדמנות מצוינת לדון בעיסוק שבין העיקר לטפל. אנחנו מתפתים להתרגש מהמנהגים שמסביב לחג, שמקורם במנהג ישראל תורה כמובן, אבל אין זה העיקר. בחנוכה אנחנו עסוקים עם הסופגניות, בפורים עם התחפושות. ובחג השבועות עם עוגות הגבינה.
כולנו מוצפים בימים אלו בחוברות מתכונים של עוגות גבינה. אבל יש לזכור, שאכילת מאכלי חלב בחג השבועות, זה רק מנהג, ובוודאי שאינו העיקר.
בעדה מסוימת היה נהוג, שכאשר חתן וכלה היו מתחתנים, היו מביאים שני כלים מכסף, לסימן טוב. היו ממלאים את כלי הכסף במטבעות זהב, ובכך היו מסמנים שפע ואושר. ואלו שלא הייתה ידם משגת לכלי כסף - היו שואלים משכיניהם.
ויהי היום, ואחד מבני העדה חיתן את בתו, אך לא הייתה ידו משגת לקנות כלי כסף. המליצו לו על עשיר פלוני שבאפשרותו להשאיל כלי כסף, אך הזהירו אותו כי העשיר הזה קמצן. חשב כיצד יוכל לגעת בלבו, ועלה במוחו רעיון.
הלך לעשיר, וסיפר לו כי הוא מחתן את בתו, ויש באמתחתו כלי כסף אחד. "כל מה שאני זקוק ממך הוא לכלי השני". כמובן שלא היתה בידו של ההלך אפילו כלי אחד. נענה העשיר ואמר: "הלא כל העניין של כלי הכסף הוא רק מנהג, ואם יש לך אחד - מה טוב, הנח אותו מול המראה, ואז יהיו לך שניים...".
אבל העני לא נשאר חייב. הוא ענה לעשיר בחכמה: "רעיון טוב אמרת, אך בלתי ישים. כיוון שבאמתחתי יש רק את כלי הכסף השני מהמראה...".
כלפי מה הדברים אמורים? אנו מתעסקים הרבה בעוגות גבינה ובחג המים, בקישוטים ובפרחים, אך אנו שוכחים שכל המנהגים הללו, הם רק המראה המשקפת את החג האמיתי. כלי הכסף האמיתי של חג השבועות זה 'עשרת הדברות' ו'תיקון ליל שבועות'.
לא בכדי, חג השבועות הוא החג היחיד, שהתורה מצווה עלינו להתכונן אליו במשך שלוש ימים. "שלושת ימי הגבלה", בהם הכינו בני ישראל את עצמם לקבלת התורה בהר סיני. ימים אלו נקראו "ימי ההגבלה" על שם האיסורים המיוחדים שנהגו בהם, ועל פי הפסוק בו ציווה ה' את משה שיגביל את העם מלהתקרב להר סיני בימים אלו: "והיו נכונים ליום השלישי... והגבלת את העם סביב".
התורה היא דרך חיים לבני אדם. כדי לזכות בקבלת התורה מחדש, צריכים הכנה ראויה.
חג שבועות שמח!
הרב בן ציון (בנצי) נורדמן
לתגובות: [email protected]
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות