1. עמוד הבית
  2. דעות
  3. יעקב ריבלין

האם ש"ס תלך לבחירות בגלל כלום?

פתאום ראינו שוב את דרעי של שנות התשעים. אלוף בניצול הזדמנויות ואחד שיודע לתחזק משברים על כלום ולנצל אותם עד תום: ריבלין על משבר סדן
יעקב ריבלין, ו' סיון תשע"ו 12/06/2016 20:39

יעקב ריבלין דעות

על הכלכלה ועל ההסתה
במוצא שבת לפני שעברה, כמה דקות לאחר צאת הכוכבים לשיטת רבינו תם, ישב ח"כ משה גפני בביתו שבבני ברק וזימר את הפיוטים למוצ"ש בנוסח ספרד. באמצע 'איש חסיד היה' נשמעו דפיקות בדלת. מישהו מבני הבית פתח והנה משלחת של אישים גלויי ראש בפתח. בעל הבית שידע מראש על בואם הורה להכניס אותם פנימה ולהגיש בפניהם כיבוד קל. הוא לא שאל אותם האם האירו כבר שלושה כוכבים כאשר יצאו מהבית. חזקה על מי שבא לבקר נציג חרדי בכיר שידקדק בכגון דא. אם נותנים גז בלי לפחד ממשטרת התנועה אפשר להגיע מירושלים לבני ברק גם בפחות משלושים דקות. נגיד.

לגפני היה מושג כלשהו על מטרת הפגישה. ביום שישי כבר התקשר אליו ראש המשלחת, מנכ"ל האוצר שי באב"ד, ואמר לו בקווים כלליים מאוד שיש לו הצעה מעניינת משר האוצר משה כחלון שזכתה לדברי עידוד, ברכה וחיזוק ממרן ראש הממשלה. מעבר לכך הוא לא הסכים לפרט. נדבר כשניפגש, כך באב"ד.

יחד עם באב"ד הגיעו שני פקידים בכירים ממשרד האוצר ופקיד לא פחות בכיר מלשכת ראש הממשלה. הרכב המשלחת לא הותיר ספק שלא מדובר באיזו הצעת גישוש ראשונית או בדיקת היתכנות. כל בני החבורה באו כדי להניח על השולחן את אחת ההצעות היותר מפתיעות בזירה הפוליטית מאז הקמת הקואליציה. דרמטית יותר אפילו מהפרישה של הרב אריה דרעי ממשרד הכלכלה והמעבר למשרד הפנים. (אפרופו, בהתאם להוראת הראש"ל הגר"י יוסף יש לפנות אליו רק בתואר זה. ההוראה ניתנה לאחר הפלפול המסועף שנשא יו"ר ש"ס בשבת שבע הברכות לפני עשרות רבנים בדיני ספירת העומר. הוא יישב שם בטוט"ד קושיה חמורה של מרן הגר"ע יוסף בדיני הספירה. קיבלנו מאחד הנוכחים תקציר של הדברים. אכן כפתור ופרח).

באב"ד לא איבד זמן, וניגש ישר לתכל'ס. מאז פרישת דרעי ממשרד הכלכלה נותר המשרד בידיו של ראש הממשלה כנדוניה למפלגה שתצטרף ותרחיב את הקואליציה. עד לפני שבוע דובר שהתיק יהיה חלק מהחבילה של המחנה הציוני ואז קרה מה שקרה. במקביל התפנה תיק איכות הסביבה לאחר פרישתו הרועמת של השר אבי גבאי מ'כולנו' לאחר מינויו של ליברמן לשר הביטחון.

אליבא דבאב"ד ישנה הסכמה בין נתניהו וכחלון לחילופי תיקים. ראש הממשלה יעביר את הכלכלה לנציג של כחלון ובתמורה יחזיק בידו גם את התיק לאיכות הסביבה (מי יודע, אולי יש עוד איזה טייקון מקורב שאפשר לעזור לו באמצעות הקלות בדרישות החמורות של המשרד מהמפעלים והתעשיינים). מבחינתו של כחלון תיק הכלכלה הוא בוננזה, גם בגלל העוצמה הגלומה בו וגם בהיות תיק משלים לאימפריה הפוליטית הכלכלית של 'כולנו' המחזיקה כמעט בכל הצמתים המרכזיים: אוצר, שיכון, תכנון ובנייה ומנהל מקרקעי ישראל.

אבל לכחלון יש יעד נוסף וחשוב יותר מהכלכלה: וועדת הכספים. הועדה היא הגוף היחיד במערכת השלטונית- פרלמנטרית שיכול לעצור מהלכים של האוצר. לכך נועדה הוועדה ולכך נוצרה. מישהו חכם בימי הקמת המדינה הבין שחייבת להיות מערכת של איזונים ובלמים בניהול כספי המדינה,. וכך נקבע שוועדת הכספים היא היחידה בכנסת שיש לה שיניים ואין שקל שיוצא מקופת המדינה בלי אישורה. זו הסיבה שראשות הוועדה תמיד נמצאת בידי איש הקואליציה. החזקה של יהדות התורה בתיק כמעט בכל קואליציה בה השתתפה היא אחד מסודות הקיום הכלכליים של ציבור שאחוזים ניכרים מתוכו חיים על תמיכות והקצבות ממשלתיות.

תפקוד יעיל של המערכת אפשרי רק כאשר יש סינרגיה בין שר האוצר ויו"ר ועדת הכספים. הראשון מגיש בקשות לוועדה, השני הוא היחיד שמוסמך להעלות אותם להצבעה. התלות היא הדדית. ליו"ר ועדת הכספים אין אפשרות להעביר שקל אם לא הוגשה בקשה תקציבית מטעם האוצר לוועדה. אם אין סינרגיה - אין קואליציה ואין ממשלה.

בחודשיים האחרונים זה כמעט מה שקורה. מאז יציאת הכנסת לפגרת החורף ועד השתא מחזיק גפני על שולחנו בקשות להעברות תקציביות של האוצר בסך מצטבר של ארבעה עשר מיליארד שקלים. מאחר וגפני לא מעלה אותן להצבעה, עשרים אחוז מהפעילות של משרדי הממשלה הכלכליים משותקת. יש פגיעה גם בחינוך ובביטחון. הנימוק של גפני להקפאה הוא השקיפות. שבע שנים, לא ברציפות אמנם, הוא מנהל את ועדת הכספים ופתאום הוא נזכר שהאוצר לא נוהג בשקיפות. כלומר: הוא מעביר כספים מסעיף לסעיף בלי להציג בפני חברי הוועדה פירוט מדויק להיכן הולך כל שקל. זה מה שמפריע לו כעת.

במאמר לא מוסגר ייאמר שאי השקיפות היא רק כלפי חברי הוועדה. יו"ר הוועדה יכול לדעת בכל רגע נתון להיכן הולך הכסף שהאוצר מבקש להעביר מסעיף לסעיף. מאחר וחברי הוועדה אינם יודעים הוא יכול לסחור מתחת לשולחן עם ראשי האוצר ולעשות את הדילים של 'שמור לי ואשמור לך'. תעביר למטרות שלי ואאשר העברות למטרות שלך. הדרישה של גפני לשקיפות פועלת למעשה נגד עצמו.

אבל גם כחלון יודע שהשקיפות זה לא שם המשחק. גפני יוותר או יערפל את הדרישה עד לרגע שיקבל מה שהוא באמת רוצה. בעצם יש לו רשימת דרישות אך העיקרית שבהן היא עדכון תקציב הישיבות בהתאם להסכם הקואליציוני המדבר על חזרה לתקציבי שנת 2012. בין גפני לאוצר יש וויכוח על הפרשנות להסכם. באוצר טוענים שהכוונה היא לראשית השנה המדוברת. גפני טוען שהכוונה היא לסוף אותה שנה. ההבדל מתבטא בקרוב למאה וחמישים מיליון שקל בסיכום כולל. לגפני יש דרישות גם בנושא הבטחת ההכנסה לאברכים שטרם בוצעה ועוד כמה פיצ'יפקס שכל אחד שווה כמה עשרות מיליוני שקלים.

הנתק בין האוצר לוועדת הכספים מקשה על כחלון לנהל ביד חופשית גם את משבר הדיור. משבר שאם לא ייפתר עלול לחסל את הקריירה הפוליטית של כחלון. בחודש האחרון קיימו השניים כמה שיחות טלפוניות. חלקן כעוסות מאוד, בניסיון ליישב את ההדורים, אך לשווא.

השליחות של באב"ד ונציגי ראש הממשלה נועדה לסיים את המשבר בצורה מפתיעה. ההצעה שגובשה על ידי כחלון ונתניהו היא לעסקת חבילה משולשת. בינם לבין עצמם ובין שניהם לגפני. נתניהו יקבל את תיק הגנת הסביבה, כחלון יקבל את הכלכלה. הוא מצידו יעביר את התיק למשה גפני ויקבל בתמורה לנציג סיעתו את ראשות ועדת הכספים. על הדרך יגיעו לפשרה גם בנושא תקציב הישיבות. כסף אף פעם לא היה הבעיה כאשר היחסים הם תקינים.

ההצעה לתיק הכלכלה כללה שיפורים ואבזורים רבים. קודם כל הובטח שמעונות הילדים לא יעברו למשרד החינוך כפי שהובטח לבנט בהסכם הקואליציוני. הובטחה תוספת תקציבים לנושא תעסוקת חרדית והובטחה גם הרחבת סמכויות לנושאים אחרים. מי לא חוטף בשתי ידיים הצעה שכזאת?

רק אחד שקוראים לו משה גפני. טיפוס סגפן כזה שמנעמי השלטון לא אומרים לו שום דבר. גם מהמנעמים שהפרלמנט מציע לנבחריו, ועל אחת כמה וכמה לנושא תפקיד בכיר כיו"ר ועדת הכספים - הוא לא נהנה. לא יוצא במשלחות פרלמנטריות לביקורים מעבר לים; לא משתתף באירועים נוצצים אלא אם כן הוא באמת חייב להיות שם; ונוהג בעצמו ברכבו. קשה מאוד לפתות אחד כזה בלשכת שר מפוארת. ארבעה עשר משרות אימון בלשכה וכל הטוב שממשלה מרעיפה על חבריה.

המנעמים הפיסיים והשררה הם אפוא לא הסיפור. השאלה שמעסיקה את מקורבי גפני היא האם לא הגיע זמנו של האיש לעבוד למען הציבור גם במישור הממשלתי. במשרד הכלכלה יש תחומי פעילות רבים שניתן לעזור בהם לחרדים. הנושא הבוער של תעסוקת חרדים (כמדומני שגפני הכריז פעם על עצמו כפטרון החרדים העובדים) יכול לקבל קידום רציני ביותר. השרים החרדים הקודמים לא עסקו בו ברצינות. אחד מפני שלא עסק בכלום באופן עקרוני ואחד מפני שראשו היה במשרדים אחרים שאותם לא קיבל ואליהם שאף להגיע. בולדוזר כמו גפני יכול היה לעשות שם רבות ונצורות.

במסגרת המשרד כלולים גם מעונות היום והמשפחתונים שהם סלע קיומו של מוסד האישה העובדת החרדית. אין מספיק מעונות חרדיים, והחיסרון מקשה על יציאת נשים שרוצות להחזיק בית של תורה. על הדרך גפני יכול גם להיות יקיר הציבור נוסח ליצמן, לפשר במשברים בין השרים, ולקדם נושאים שאינם חרדיים פרופר. הנוכחות בישיבות הממשלה הייתה מאפשרת לגפני להביא לידי ביטוי את עמדת גדולי ישראל בנושאי שלום וביטחון; שטחים תמורת שלום; אי התגרות בגויים וכל המשנה הידועה כפי שנפרשה בנאומו המפורסם של מרן הגרא"מ שך ביד אליהו באייר תש"ן.

לפני חודשיים, עוד לפני שמישהו חלם להציע לגפני עבודה אלטרנטיבית כגון דא, ישבנו לשיחה במשרדי דגל התורה בבני ברק. בין היתר דיברנו על העבודה הסיזיפית שלו בוועדת הכספים ובכלל בזירה הפרלמנטרית. שאלנו האם הוא לא מתקנא לעיתים בעמיתו שר הבריאות שהפך להיות השר האהוד ביותר בממשלה. שאלנו האם לאחר עשרות שנות פעילות פרלמנטרית אין לו תוכנית להתקדם הלאה ולשרת את הציבור בתחומי פעילות אחרים. בהקשר לכך שאלנו גם על תדמית האיש הרע שנוצרה לו בשנה האחרונה. איש שנלחם ללא הרף נגד כולם.

גפני נאנח. כנראה שהוא גם שאל את עצמו לא פעם את השאלות האלה. אבל התשובה הייתה נחרצת. "אני", כך אמר במרירות מסוימת, "צריך להיות האיש שעושה את העבודות השחורות של כולם. אני צריך לריב עם האוצר על כספי עולם התורה, על הבטחת הכנסה, על הסמינרים והת"תים, ובעצם על כל התקציבים החרדיים. אני צריך גם להילחם את מלחמותיה של דגל התורה מול כולם. מול אגודת ישראל בירושלים ובחיפה. מול זייברט בבני ברק. ואני צריך להילחם עם השישים- ארבעים".

יש לך תכניות לשנות פאזה? שאלנו.
"ממש לא", השיב בנחרצות.

חלק מההסבר היה במסגרת אוף דה רקורד ולפיכך לא יובא כאן. ההסבר שלנו לתופעה הוא שמדובר בשילוב של תכונת אופי, יחד עם תחושת שליחות. גפני מרגיש שהמקום שהוא יכול לנצל בו את כישוריו הוא רק הזירה הפרלמנטרית. הוא גם מרגיש, ואולי לא הכי בצדק, שהוא היחיד מסיעתו שיכול לעשות זאת הכי טוב שאפשר. לכן הוא לא ינדוד לעולם לזירה המיניסטריאלית (גם אם לא יהיה יו"ר ועדת הכספים. כך נאמר לנו על ידו בפירוש באותה שיחה). לכנסת נולד ושם יישאר.

גם בזירה הפנימית, מול אגו"י ואחרים, הוא בתחושתו היחיד שיכול לעמוד בפרץ מול הכרישים האגודאים. הוא מכיר אותם כבר ארבעים שנה. עוד מימי מנחם פרוש ומוניה שפירא נשמתם עדן. עם היורשים שלהם הוא מתאבק עד עצם היום הזה. "אין לי כל תוכניות להשתנות", הבהיר לנו בשיחה דאז.

זו הייתה גם התשובה שקיבל ממנו שי באב"ד בשיחה של מוצאי שבת.

מחזיר עטרה ליושנה
מאז המהפך שהחזיר את דרעי לראשות ש"ס בשנת תשע"ב מחפשים פרשנים המתמחים בו - 'דרעיולוגים' - בחיפוש אחרי הקסם והיכולות הוירטואוזיות של פעם. האיש שסובב מדינה שלמה על אצבע אחת משנות השמונים ועד סוף שנות התשעים. הדמות הבלתי מפוענחת שהצליחה פעם אחר פעם להביא מנדטים נוספים ממקומות בלתי יאומנו. האיש שרק מערכת משפטית משומנת היטב ובגידה מחפירה מבית הצליחו למנוע ממנו את המשך המהפכה הספרדית. להיכן הוא נעלם והקסם עימו?

בבחירות תשע"ג ההסבר היה ההנהגה המשולשת. בבחירות תשע"ה ההסבר היה הסתלקותו של מרן הגר"ע יוסף והמערכה מבפנים שכפה עליו היו"ר לשעבר. באלעד הייתה זו עבודה כושלת של מקורבים שניתן בהם אימון יתר. בכל אחד מההסברים יש אמת, אבל הקסם של פעם עבד בשעתו נגד כל ההסברים הרציונליים וניצח. עכשיו לא. גם ההישגים במו"מ הקואליציוני והתיקים שהושגו לא היו פסגת החלומות. והסקרים של היום? אוי לעיניים שכך רואות.

היה כנראה חסר איזה ניצוץ שידליק את האור הגנוז והוא הגיע השבוע. פתאום ראינו שוב את דרעי של שנות התשעים. אלוף בניצול הזדמנויות ואחד שיודע לתחזק משברים על כלום ולנצל אותם עד תום. בעת כתיבת השורות טרם ידוע האם הוא יצליח לצאת עם כל תאוותו בידו. קרי: ראשו של יו"ר דירקטוריון חדשות 10, אבל גם אם לא, את הרווח האלקטוראלי שלו הוא כבר קיבל.

הכול החל מאיזו שטות שפלט רמי סדן. האיש של ראש הממשלה שנכנס השבוע לכהן בראשות הדירקטוריון. מעבר להכחשה של סדן עצמו, יש כמה גרסאות למה שטוענים שהוא אמר. הגרסה המחמירה ביותר היא כדלהלן: "אנחנו באליטה שונאים את ש"ס ואת אריה דרעי. אבל אנחנו בערוץ צריכים לפנות גם לקהל של ש"ס ולפרחיה משדרות. לדבר איתם בשפה שלהם". כך בערך או בדיוק. תלוי את מי שואלים.

הדברים נאמרו בישיבת הדירקטוריון הראשונה בה נבחר סדן לעמוד בראש. המינוי של איש ראש הממשלה בראשות הערוץ היחיד שנלחם בו עד הסוף (בערוץ מתפרסמים כל שבועיים תחקירים על מעללי המשפחה המלכותית מרחוב בלפור) גרם לאנשי הערוץ לצאת מהכלים. הם הבינו היטב את משמעות ההשתלטות והחליטו להילחם עד הסוף. במסגרת המלחמה הם הוציאו החוצה את הדברים החריפים. את ההדלפות אישרו בכירי הערוץ -: יוסי ורשבסקי וגולן יוכפז -, לכל כלי התקשורת.

סדן נשבע שלא היה ולא נברא. הוא אף גייס לטובתו כמה מחברי הדירקטוריון שטענו שלא שמעו דברים כאלה בישיבה. מנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר (עוד איש אימון ד"לי של נתניהו) מיהר להוציא הודעה על תחקיר זריז של הרשות השנייה (עוד גוף בשליטת נתניהו) ולפיו הדברים כלל לא נאמרו. מעבר להכחשה, סדן אף התנצל בפני מי שנפגע רק מעצם המחשבה שכך נאמרו הדברים. הוא היה מוכן גם להתמתח על הספסל ולספוג מלקות ארבעים. רק שיירדו כבר מהנושא הזה.

אבל דרעי הריח דם ולא הסכים לשמוע הבהרות והתנצלויות. במשך יומיים המערכת הפוליטית והתקשורת עסקו רק בכך. האם סדן אמר דברים גזעניים נגד הציבור הספרדי. לא משנה שגם אם הדברים אכן נאמרו בגרסה המחמירה הם פגיעה אישית בדרעי ובש"ס, ולא בציבור הספרדי. מסעודה משדרות זה כבר ביטוי נפוץ שנועד להגדיר את האיש הפשוט מהפריפריה. כמו הגב' כהן מחדרה בנאומיו של יאיר לפיד. מה שמשנה הוא שנוצרה כאן הזדמנות של פעם בקדנציה להתרומם אלקטוראלית ופוליטית. אם האירוע היה נרשם חודש או חודשיים לפני הבחירות זה היה הטריגר של ש"ס לעוד שלושה מנדטים. כעת זה יכול להיות מינוף מעולה לחזרה למרכז הבמה הפוליטית והציבורית.

דרעי תחזק את המשבר כמו שרק הוא יודע לעשות. הוא גייס למערכה את כל הכלים שברשותו. כל הדוברים יצאו לתקשורת לגינויים חריפים. כך גם כל סגני ראשי הערים. הח"כים קיבלו הוראה להימנע מהצבעות עם הקואליציה. וגולת הכותרת: ראשי התנועה יצאו לפגישות עם חברי מועצת החכמים כדי לקבל את הנחיותיהם להמשך המשבר. כלומר: האם לאיים על שלמות הקואליציה עד שהאיש הרע הזה שאמר דברים רעים יעוף מתפקידו.

לא עזרו לנתניהו דברי ההרגעה שניסה לשלוח במהלך הביקור הרשמי במוסקבה שנהרס לחלוטין. סדן, כך נתניהו במסיבת העיתונאים, מכחיש שהוא אמר ובכלל הוא גם מתנצל - כך שהפרשה צריכה להסתיים. הצחיק את דרעי.

במקביל הגישה קבוצה של בכירים בש"ס עתירה דחופה לבג"ץ נגד המשך הכהונה של סדן. את העתירה הגיש המשפטן ואיש זכויות האדם אורי קידר. כתב העתירה נרגש וסוער ויש כמה אנשים שעלולים לדמוע למקרא העוולה הנוראה שחולל הסדן הזה. אם לא ידענו כמה שזה חמור קודם, עכשיו אנחנו ממש בטוחים.

ביהדות התורה הביטו על הפסטיבל הזה ולא ממש ידעו מה לעשות. כולם כמובן גינו את הדברים שנאמרו או שלא נאמרו, אך לשלב הסנקציות המעשיות של ש"ס נגד הקואליציה הם לא הצטרפו. "חבל שלא ראינו מלחמת קודש כזאת על רקע משבר הכותל המערבי והתקנות החדשות נגד בני הישיבות בחוק הגיוס החדש", אומר לנו בציניות לא מוסווית אחד מח"כי יהדות התורה.

בשלב זה לא ברור כיצד יסתיים המשבר. האם נתניהו ייתן את ראשו של סדן בתמורה לשקט קואליציוני והאם באמת ש"ס מוכנה ללכת לבחירות על רקע של איזו אמירה שטותית שבכלל מוכחש שהיא נאמרה. בכל מקרה, כל שעה שהמשבר בכותרות היא רווח נטו לש"ס. מכאן שינסו להחזיק אותה על הגריל עד כמה שאפשר.

החשבון מוגש לכולנו
אם היה מדובר בעוד מינוי בעוד מקום, אין ספק שנתניהו היה נותן את ראשו של סדן תוך שעתיים. אבל סדן כאישיו הוא לא הסיפור. הוא חייל קטן שנמצא בעמדה אסטרטגית שנתניהו מנסה לכבוש כבר שלוש שנים ולא מצליח. בקונסטלציה שלא ברור שתחזור על עצמה הוא הצליח למנות את איש אמונו לראש ערוץ החדשות שממרר את חייו. אם סדן יודח, ממש לא ברור שהוא יצליח לשחזר את ההישג עם מישהו אחר מטעמו.

לא כל הפרטים במלחמת נתניהו והתקשורת החילונית יכולים להתפרסם בעיתון חרדי. מפני הרחק מן הכיעור והדומה לו נסתפק בתיאור כללי בלבד. מאז שנתניהו קיבל לידיו את תיק התקשורת הוא פועל בשיטתיות לרסק את הגופים התקשורתיים שמבקרים אותו בחריפות. את הערוץ המוזכר הוא ניסה לסגור לפני כמה חודשים באמצעות דרישות לתשלום חובות העבר מיד ועל המקום. הדרישות כמעט סגרו את הערוץ עד שהיועץ המשפטי לשעבר יהודה ויינשטיין עצר את נתניהו ברגע האחרון.

השליטה של נתניהו בתיק התקשורת מאפשרת לו לכופף ערוץ תקשורת מרכזי ביותר באמצעות האיום לפצל לו את הרישיון לשני גופים שונים. בנוסף מאיים נתניהו להקים גופי תקשורת מתחרים שיקבלו רישיונות שידור. האיומים הועילו והערוץ המרכזי המאוים כמעט שלא עוסק בסיפורי הקמצנות וההתעמרות בעובדים ברחוב בלפור. אין כמעט סיקור גם לפרשת העברת הכספים מהמיליונר הצרפתי ארנו מימרן. בערוץ שסדן מונה במפתיע לעמוד בראשו, הנושא מסוקר על בסיס יומי. אם סדן לא יודח, הוא ידאג לעצור את זה בהקדם.

אפשר היה להביט על ההשתלטות הזאת בנחת ואף לומר: מגיע להם. אותם גופים שתוקפים את נתניהו לא נוטים חיבה של ממש לציבור החרדי. גם כי הם שונאים חרדים וגם כי החרדים הם בני ברית של נתניהו. תרתי לריעותא. סדן הוא אמנם מתנחל ד"לי ששונא אף הוא חרדים, אבל ההוראות שנתניהו יעביר לו הן אלה שקובעות.

המרגיז הוא שחלק מהמאבק משולם מתוך הכיס הפרטי המצומק שלו, קרי החרדים. בחישוב שנתי יש משפחות שזה כמעט חצי משכורת של אחד מבני הזוג. נשמע מוגזם? הבה ונבדוק. לצורך הבדיקה הניחו לפניכם את חשבון הסלולרי האחרון שלכם ולצידו את חשבון הטלפון הנייח שלכם. אם אתם משפחה ממוצעת עם שניים- שלושה קווים ניידים, יש לכם קו נייח אחד, אתם מחוברים לרשת ומיילים לצרכי עבודה, החשבון הוא בערך כך: 100 שקל עבור שלושת הקווים הניידים, 200 שקל פלוס לחודש עבור הקו הנייח והחיבור לרשת.

למי שעוד זוכר, לפני פחות מחמש שנים שילמנו בממוצע 300 שקלים לחודש לכל קו נייד. מי שחיסל את השוד הזה היה שר התקשורת משה כחלון שפתח את ענף הסלולר לתחרות ושבר את השוק. אגב, פשיטת הרגל של דנקנר ושותפיו הייתה פועל יוצא של חיסול פרת המזומנים של החברה הסלולרית שברשותם. ההכנסות נחתכו בתשעים אחוז והחגיגה נגמרה.

אבל בקו הנייח כלום לא קרה: אין תחרות, והתשלום לא ירד אלא אף טיפס. שר התקשורת הקודם גלעד ארדן החל במהלך לפתיחת תחרות בקווים הנייחים והיה צעד אחד לפני שכפול ההצלחה של כחלון. ברגע שנתניהו קיבל את התיק הוא פיטר תוך שלוש שעות את המנכ"ל שהוביל את הרפורמה ומינה במקומו את איש אמונו שלמה פילבר. פילבר ביקש לערוך שינויים ברפורמה ואיך שהוא היא תקועה עד עצם היום הזה.

המרוויח העיקרי ממסמוס הרפורמה הוא הטייקון שאול אלוביץ, המחזיק בבעלות על הטלפוניה הנייחת בישראל. המרוויח השני הוא בנימין נתניהו. אלוביץ הוא גם הבעלים של כלי החדשות השני בגודלו ברשת המקוונת. מאז שהקשרים בין אלוביץ ונתניהו עלו כפורחים - כלי החדשות הפך להיות סוג של 'ישראל היום'. הרבה שבחים על נתניהו, מעט מאוד ביקורת ואף לא מילה על מה שבאמת חשוב למשפחה המלכותית: סיפורי הבית ברחוב בלפור.

עכשיו צאו וחשבו כמה כסף היינו חוסכים כל חודש אלמלי נתניהו עצר את הרפורמה בטלפונים הנייחים לטובת דיל לכאורה עם הבעלים של כלי החדשות הגדול. מאות שקלים שהם אלפי שקלים בחישוב שנתי שיוצאים מהכיס שלנו למימון הקידום התקשורתי האישי של ראש הממשלה. רק בשביל זה צריך לעשות הכול כדי להפיל אותו.

מלחמת המפרץ 3
אין רגע אחד שקט במלחמות היהודים בעיר המפרץ. לפני שבועיים סיקרנו כאן בהרחבה את עלילות החזית הצפונית ואת הטילים הנשלחים ממנה לכל רחבי הארץ.

ביום שני השבוע אמורה הייתה להתקיים בכנסת פגישה מרובעת בין דרעי, ליצמן, גפני וראש עיריית חיפה יונה יהב. הפגישה הייתה אמורה לעסוק בסירובו של יהב למנות את מיכי אלפר לסגנו בהתאם להסכם הקואליציוני שנחתם עם הרשימה המאוחדת של יהדות התורה וש"ס בעיר.
ברגע האחרון, ובעוד שיהב עושה את דרכו לירושלים, הודיע לו דרעי על ביטול הפגישה. דרעי עשה זאת לאחר ששמע שערב קודם לכן התראיין יהב בתקשורת והודיע שיהיה מה שיהיה - הוא לא ממנה את אלפר לסגנו. אם כך, אמר דרעי, חבל על הזמן של הפגישה.

ביום שלישי נרשמה התפתחות נוספת. גפני וליצמן נפגשים בניסיון למצוא מוצא מהמשבר. מה לליצמן ולמשבר שיצר יונה יהב? כפי שנכתב כאן לפני שבועיים, ביהדות התורה חושדים שאנשי אגו"י הם אלה שלוחשים באוזנו של יהב לא לוותר, וזאת כדי שהסגן הקודם מטעמם, אריה בליטנטל, ימשיך עד סוף הקדנציה.

מספר שעות לאחר הפגישה הוציא ליצמן מכתב גלוי לגפני עם שתי הצעות מעניינות. האחת: בליטנטל יפרוש מהרשימה בעירייה. במקומו ייכנס הנציג החמישי שהוא איש דגל התורה, העיתונאי ברוך הכישרון אריה זיסמן, והוא זה שיהיה סגן ראש העיר מטעם דגל התורה. יהב כזכור טוען שהבעיה שלו היא רק עם מיכי אלפר. ההצעה השנייה: בליטנטל ימשיך עד סוף הקדנציה, ונציג דגל התורה יהיה סגן במשרה מלאה לאורך כל הקדנציה הבאה. מה שלא נאמר בהצעה השנייה היא איך יסכימו אז לשכנע את יהב לקבל את אלפר לסגנו. מה שמעלה חשד קל שבעצם הכול מבויים.

כך או כך, המחיר בשתי ההצעות הוא ראשו של אלפר. גפני לא היסס, ובתוך כמה שעות שיגר מכתב תגובה תחת הכותרת: כולנו מיכי אלפר. גפני דחה את הניסיון להכתיב לדגל מי יהיה הנציג שלה ולהתערב בענייניה הפנימיים.

וכאן מתקרבת שעת ההכרעה האמיתית. באגודת ישראל אומרים שאם ייכשלו הניסיונות למנות את אלפר הם לא ישאירו את המשרה ריקה, ובליטנטל יתבקש להציג מועמדות להמשך קדנציה, בבחינת זה נהנה וזה לא חסר כהגדרתם. בדגל אומרים מנגד, לא יקום ולא יהיה. אם אלפר לא יתמנה וההסכם הקואליציוני יופר בגסות, אף אחד לא ייהנה מהפשע הזה, כהגדרתם.

בשבוע הבא עומדת הנהלת דגל התורה להתכנס כשעל הפרק הצעה דרמטית: אם ההסכם בחיפה יופר ואגו"י תמנה את הנציג מטעמה, תהיה זו עילה להודיע שבבחירות הבאות לא יהיו יותר רשימות משותפות בערים המרכזיות, לא בחיפה, לא בירושלים ולא בבני ברק. אם רשימה משותפת לא נלחמת כתף אל כתף נגד ראש עיר שמסרב לקיים הסכמים, אין טעם ברשימות כאלה. זו מבחינתם תהיה עילה לעשות את מה שהם חושבים כבר הרבה זמן לעשות אך חששו להצטייר כפלגנים: ללכת בנפרד ולהוכיח את כוחם. מצפון תיפתח הרעה.

הטור מתפרסם ב'בקהילה'





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
;