ח' סיון התשפ"ד
14.06.2024

צביעות היועצת המשפטית של משרד החינוך

דווקא בקדנציה בה ש"ס פועלת במישור החברתי - היא עדיין לא רואה פירות, וגם - מדוע בנט נחשב 'ידיד אמת'?

צביעות היועצת המשפטית של משרד החינוך

שני פעילים ש"סניקים, סופר בכירים, ישבו השבוע במזנון הכנסת והתווכחו בלהט. שניהם היו מאוד עסוקים בשבועות האחרונים. אחד היה ציר מרכזי בארגון החתונה המלכותית של בת הראש"ל הגר"י יוסף. השני היה ציר עוד יותר מרכזי בארגון ימי השבעה לרבנית יעל כהן נ"ע, אשת חבר לנשיא מועצת החכמים הגר"ש כהן.

שניהם קיבלו מנדט מצמרת התנועה לעסוק בצד הפוליטי של האירועים. מה לפוליטיקה ולאירועים משפחתיים שלפחות אחד מהם הוא בידי שמיים ולא ניתן לתכנון מראש? אז יש גם יש. ש"ס קיבלה החלטה אסטרטגית למנף את שני האירועים למפגן כוח, שיראה לכל מי שעדיין צריך לראות, שחזרו הימים בהם מהווה התנועה ציר מרכזי בהוויה הציבורית.

זירת הפעילות התמקדה ברשימת הנוכחים: מי בא להשתתף בשמחה ולהבדיל מי בא להביע תנחומים. העובדה שהגר"ש כהן הוא נשיא מועצת החכמים של התנועה, והראש"ל הוא אישיות ממלכתית, היא חסרת משמעות אמיתית. האחרון מזוהה בעיני העם עם ש"ס ממש כמו הראשון, ויש אומרים שאף יותר. הנה כי כן נושא השיחה המרכזי בשולחנות החתונה היה המועד בו יצעד הראש"ל בדרכי אביו ויהפוך רשמית לנשיא מועצת החכמים. הוויכוח היה רק על העיתוי, אך הכול הסכימו שזה מה שיקרה ביום מן הימים. משכך, מי שהגיע לחתונה שלא בנסיבות משפחתיות, או היכירות אישית עמוקה עם בעלי השמחה, עשה זאת יען כי ש"ס היא זו שעמדה מאחורי האירוע.

למזלם של השניים לא אירעו שני האירועים במקביל. ימי המשתה חלפו ולאחריהם באו ימי האבל. ביני וביני היו להם שבועיים של מנוחה להתארגנות והפקת לקחים. אין ספק שמלאכתו של הפעיל שהיה אחראי על רשימת האח"מים בחתונה הייתה כמובן קלה יותר. מנהג העולם הוא לשלוח הזמנות לשמחות בדואר והמהדרין מוסיפים היום גם הזמנות אלקטרוניות. מכינים רשימה, והפקידות במשרד ממלאות מעטפות ושולחות.

לעומת זאת לא ממש נהוג להזמין אנשים לנחם, ובטח שלא מתקשרים אליהם לוודא שהם באים. הפתרון שנמצא היה מקורי ומעניין: להתקשר לאח"מים ולהודיעם שלרגל הלחץ הצפוי מוטב לתאם מראש את זמני ההגעה. התקשרו בערך לחמש מאות איש מכל המי ומי של המדינה ובעיקר במערכת הפוליטית. תשעים ושמונה אחוז מהם התייצבו כמו שעון. היחיד שלא הוזמן היה ח"כ יאיר לפיד. גם לחתונה לא. למצער הוא התנחם בחתונה חרדית אחרת של נציג ש"סי אליה דווקא הוא כן הוזמן והתקבל בחמימות רבה.

כך או אחרת, היו אלה שני מפגני כוח שש"ס עמדה בהם הצלחה. ליד השם של כל נוכח רם דרג שאינו נמנה על המשפחה הקרובה, לא מהתלמידים, לא מהרבנים ולא מה'עמך' - סומן וי כחול. אחת לכמה שעות יצאה הודעה לעיתונאים שמנתה את הבאים עד לאותה שעה.

הוויכוח בין השניים היה סביב השאלה מי הצליח יותר והיכן הייתה נוכחות מרשימה יותר. הצענו את שירותי הבוררות האובייקטיביים שלנו. לאחר ששמענו את שני הצדדים, להלן ההחלטה: שתי הרשימות היו מרשימות ונכחו בהן כל מי שהיה חשוב לש"ס שינכח. יחד עם זאת, ולאור הקושי בגיוס מנחמים מול הקלות בגיוס משמחים, אנו מעניקים בזאת את פרס הפעיל המצטיין לאיש אשר על ה'שבעה': הפעיל הנכבד יעקב בצלאל. ולתפארת מדינת ישראל.

שתי הפגנות הכוח המוצלחות הרימו קצת את המורל בש"ס. רמי סדן אמנם יישאר יו"ר דירקטוריון ערוץ 10 אבל ש"ס כבר עשתה עליו את הסיבוב התקשרותי במשך שבועיים רצופים. רן ברץ התמנה בפועל לראש מערך ההסברה הלאומי חרף הדברים המטופשים שכתב בשעתו על מרן הגר"ע יוסף, אך גם כאן הסיבוב כבר נעשה. ובאשר לערוץ מורשת - מתברר כי חרף ההפסד במכרז על מנהל התוכניות עדיין יש צ'אנס במכרז על מנהל הערוץ. בינתיים אחד השדרנים המקורבים עומד לקבל כנראה תוכנית בוקר בערוץ הממלכתי. אז ההפסד הראשוני לא כל כך נורא.

המכנה המשותף לכל ההצלחות האמורות הוא האזוטריות היחסית לדברים חשובים פי כמה שעברו מתחת לרדאר הציבורי. האנרגיות שהושקעו בדברור שני האירועים ומלחמות סדן את ברץ כנראה שחסרו לתנועה שלא הצליחה לשווק כראוי את ההישגים האמיתיים שלה. בימים נורמליים ובתנועה נורמלית - סיפור כמו חוק שכר מינימום היה מככב בכותרות פי כמה מכל המתואר לעיל. החוק הופיע בהסכם הקואליציוני של ש"ס והיא דחפה אותו לאורך השנה וחצי שחלפו מאז הקמת הממשלה. המגעים היו בין האוצר, ההסתדרות והמעסיקים אבל הרקע היה הסעיף החתום בהסכם הקואליציוני. לפני שבוע עבר החוק על העלאת השכר בהדרגתיות עד לחמשת אלפים ושלוש מאות שקלים לחודש (28.5 ש"ח לשעה) במהלך הדרגתי של שנתיים. הפעימה הראשונה ממש בקרוב.

ממש במקביל העביר דרעי את ההסכם לסבסוד הקייטנות העירוניות לישובי הפריפריה והאוכלוסיות החלשות. חלק מהסכום הנדרש מגיע מתקציב משרד הפנים וחלקו מהכספים הקואליציוניים של ש"ס. מסיבות של חוסר תשומת לב בניסוח יצא איכשהו שהישובים החרדיים מופיעים בה רק באופן פורמלי אבל אף הורה לא יראה מזה שקל. בכל מקרה הכוונה הייתה לטובה וסביר להניח שהטעות תתוקן לקראת השנה הבאה. והרשימה עוד ארוכה: הוזלת המחירים בתחבורה הציבורית שנכנסה לתוקף לפני מספר חודשים. ההנחה במחיר המים שתקועה בגלל ויכוח בין שני משרדי ממשלה אך אושרה בממשלה ותצא לפועל במוקדם או במאוחר. בסך הכול זהו פורטפוליו חברתי מכובד בהחלט.

כמה מזה תפס כותרות מעבר לעמודי הביטאון המפלגתי הנידח? מעט מאוד. תשמעו סיפור: לפני שבועיים התקשרתי לאחד העוסקים במלאכת ההסברה בתנועה הקדושה. ביקשתי לקבל את רשימת החוקים החברתיים שהועברו לאחרונה בפעילותה. במקום לקפוץ על המציאה - בדרך כלל עיתונאים מתקשרים לקבל תגובה על ידיעה לא מחמיאה - התשובה שקיבלתי הייתה בסגנון של פקיד בשירות הציבורי: "תפנה לפלוני אלמוני שיטפל בבקשתך". ממש כך.

נניח לזוטות. מה שחשוב הוא שהפעילות החברתית מלמדת על שינוי כיוון אמיתי בש"ס. מאז הקמתה בשנת תשמ"ד, ש"ס דיברה תמיד על השכבות החלשות אך בפועל לא עשתה למענן דבר. קצבאות הילדים היו בייבי של יהדות התורה. מפלגות אחרות נאבקו על שכר מינימום והעלאת קצבאות הזקנה. בדקנו עד היכן שידינו מגעת ולא מצאנו חוק חברתי אחד ראוי לציון שרשום על שם ש"ס מהקמתה ועד הקדנציה האחרונה. ולא עד בכלל. המפלגה הייתה עסוקה בביסוס רשת החינוך ובפירעון חובותיה המצטברים אחרי כל תוכנית הבראה. מיקוד נוסף היה במינויים במועצות הדתיות והרשויות המקומיות, כמו גם במינויים בדיינים ולרבנים בישראל.

ש"ס כעיקרון הצטרפה לכל ממשלה (שרצתה בה, והיו שלא) אם זו הבטיחה לה את השלל הקבוע של תיקים ומינויים. החברתיות הייתה ממנה והלאה. מבחינה אלקטוראלית היא גם לא ראתה בכך צורך. ההילה של מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל הבטיחה לה את עשרת המנדטים פלוס שהיו דרושים לקיומה כמפלגת לשון ביניים בקואליציות השונות.

הסתלקותו של מרן הגר"ע יוסף מספר חודשים לפני הבחירות הניעה את דרעי להניף ברמה את הדגל החברתי עם גוון מזרחי. קמפיין השקופים האדיר עלה כשמונה מיליון ש"ח והחליף את הדגל המסורתי של החזרת עטרה ליושנה. מסיבות שכבר הוזכרו כאן בעבר, הניסיון לא עלה יפה. תוצאות הבחירות הוכיחו שהאלקטורט של ש"ס החרדי נשאר, כל היתר ברחו למפלגות אחרות. בין הנסיבות שנמנו: פרשת הקלטת הידועה ומסע ההכפשות נגד ש"ס מצד מפלגת נאמן ביתו.

אבל כנראה שמדובר במשהו עמוק הרבה יותר. הבחירות חלפו עברו והנאמן מגיח רק מפעם לפעם לתגובה עוקצנית אחת ונעלם. הוא לא יוצא למלחמות וכנראה שגם אין לו עם מי. גם המתח שנוצר עם חוגים ספרדיים אחרים שכך קמעא. אין היום לש"ס מתחרה אמיתית בשוק הספרדי החרדי ולא נראה שגם בתחום המסורתי.

אז למה כל סדרת החוקים החברתיים האמורים, שהם על אמת ולא רק תעמולת בחירות, לא מביאים מנדט אחד נוסף בסקרים? הזכרנו את ההצלחות של רשימות הנוכחות בחתונה ובשבעה. מסתבר שיש פער בין הדימוי של ש"ס בזירה הפוליטית הפעילה ובין התדמית הציבורית. אם הסקרים לא מצביעים על עלייה של מנדט אחד לעומת תוצאות הבחירות, ויש שאף מעידים על פחות, המסקנה המתבקשת היא שמשהו לא עובד. שהדגל החברתי שמתנופף עם קבלות גורם לגאוות יחידה אצל חברי הצמרת והפעילים מהשורה אבל לתודעה הציבורית הוא לא ממש מחלחל. וראו זה פלא: יהדות התורה שלא מנסה אפילו להצטייר כמפלגה של שקופים וחברתיים גורפת אהדה בדעת הקהל הכללית הרבה יותר מש"ס על כל חוקיה החברתיים.

בש"ס מאמינים שיום יבוא וההישגים יחלחלו לשטח. מתי זה יקרה - הם לא יודעים בבירור. בינתיים, אומר לנו גורם בכיר בתנועה, אנחנו עסוקים בעיקר בכיבוי שריפות. "לפני הבחירות היינו בנקודת האפס. אריה חזר עם כל מה שהדביקו לו בשנים שהוא נעדר מהשטח וכל מה שעבר עליו. הצלחנו קצת להתרומם ואז נפלה עלינו פרשת הקלטת. דרעי התפטר וחזר ושוב נפלנו לנקודת האפס. בבחירות שמרנו על הגרעין הקיים והיינו בטוחים שמכאן ואילך מתחילים להתרומם, ואז הגיע הסיפור של משרד הכלכלה ומתווה הגז. גמרנו אתו והיו כמה חודשים של שקט ועשייה ואז נפלה עלינו פרשת החקירה עם התמונות של הבית בספסופה. בסך הכול לא היה לנו פרק זמן של חצי שנה שקטה שבמהלכה אפשר לבנות מחדש תדמית פגועה של מפלגה. אנחנו מקווים שבזמן הקרוב הענן של החקירה יתפזר ואז כל ההישגים החברתיים ייקלטו בתודעה ויתבטאו בסקרים".

אשרי המאמין. נחכה ונראה.

ידיד אמת, אבל לא ממש שולט
הנה לא ינום שר החינוך נפתלי בנט. בין העיסוק בהסכם הפיוס עם טורקיה וההיערכות למפקד חברים חדש בבית היהודי, הוא מוצא זמן לבקר במוסדות חינוך חרדיים ולהתקבל שם כמו מלכת אנגליה בבית הספר היהודי בסטמפורד היל. באחד מבתי הספר של רשת מעיין החינוך התורני התייצבו מאות התלמידים לפניו במסדר כבוד עם דגלי הלאום בידם. השירה הייתה אדירה והרשימה מאוד את כבוד השר הממונה.

השבוע ביקר בנט באחד מבתי הספר של חסידות בעלזא המעטירה. כיאה למוסד חרדי אמיתי לא הוציאו את התלמידות לקראתו ובטח שלא עם דגלי הלאום. את זה משאירים לרשת הספרדית. אבל לתת כבוד הם יודעים ועוד יותר. כשמנהל מוסד אולטרא חרדי מגדיר את שר החינוך ידיד אמת ודבריו מופיעים בהדגשה בתקשורת המפלגתית, זו תעודת הוקרה ששקולה כנגד חמשה מסדרים עם דגלים.

במה זכה בנט לכבוד שלא זכו לו שרי חינוך אחרים בתקופה שלפני שי פירון שהיה כמובן מוקצה מחמת מיאוס? סער לא זכה לכך, גם לא לימור לבנת וגם לא יולי תמיר. למרות שבזמנם מצב החינוך החרדי לא היה כלכלית טוב פחות ויש פרמטרים שאף יותר.

ההבדל הוא שבנט נותן משקל רב ליחסי הציבור שלו במגזר החרדי מאשר כל המוזכרים לעיל. אחרי תקופה ארוכה שבמהלכה הוצג כאויב הציבור החרדי - בימי ממשלת לפיד- נתניהו - הוא יוצא מגדרו כדי להוכיח שהייתה זו תקלה חד פעמית בלבד. שהוא נאלץ להגר לקואליציה הזאת מטעמים של חוסר ברירה ולא מתוך שנאת הציבור החרדי חלילה. בתפיסתו החדשה של בנט, שלא זנח לרגע את שאיפותיו לראשות הממשלה אי פעם, הציבור החרדי הוא חלק מהצד הימני של המפה הפוליטית ושותף פוטנציאלי נאמן לממשלה שתקום בעתיד בראשותו. ואם לא ממשלה בראשו אז לפחות שותפות פוליטית נאמנה מול השמאל ומפלגות המרכז.

לזכותו של בנט ייאמר שהוא משקיע לא רק ביחסי ציבור וביקורים. בחודשים האחרונים הוא מאזכר באוזני פקידיו את מה שהוא מגדיר כרוח המפקד החדשה. רוח הכוללת יחס טוב יותר לחרדים לעומת השנים השחורות של ימי פירון. הוא נותן גיבוי לפקידים שמנסים לשנות את היחס ומעלה אותם על נס. כך לדוגמא הוא דוחף כעת את התקנות החדשות של חוק הליב"ה האמורות להיות מאושרות עד סוף השנה. הוא גם תמך בחוק החדש המבטיח את עצמאות החינוך החרדי, שיישמר חרף זעקות 'הצילו' של הפלג הירושלמי.

אבל יש אגף אחד במשרד שהרוח החדשה של בנט לא מצליחה לחדור מבעד לדלתות הנעולות שלו. מדובר באגף המשפטי אותו מנהלת היועצת המשפטית הוותיקה דורית מורג. שרים הולכים ושרים באים, והיא מנהלת את המשרד בהתאם לרוחה. עם פירון היא הסתדרה יפה, עם סער הרבה פחות. את בנט היא לא רואה ממטר. כנראה שגם היא קלטה שחרף רוח המפקד החדשה, ראשו ורובו של השר נמצא במקומות אחרים.

הנציגות החרדית במשרד ומחוצה לו אוכלת ממנה מרורים. הסיפור המתפרסם בזאת לראשונה מעיד אולי יותר מכול על החופש שנוטל לעצמו יועץ משפטי לנהוג באיפה ואיפה עם המגזרים השונים. מה שאסור לזה - מותר לזה. מה שנאסר על החרדים - חופשי לחלוטין ביתר המגזרים.

ראשיתו של הסיפור העגום היא בסעיף בהסכם הקואליציוני עם יהדות התורה בו נאמר שיוקמו ועדות מיוחדות לענייני רישוי ותקצוב מוסדות חרדיים. הסעיף נועד ליצור כללים קבועים שימנעו מכל פקיד במשרד להתעמר בחרדים ככל העולה על רוחו מבלי שיצטרך לתת הסברים. כשיש כללים קבועים הרי שכולם, כולל המוסדות עצמם, יודעים להיכן הם הולכים.

מאז עברה שנה וחצי והוועדות לא מוקמות. מי שתוקע אותן היא היועצת המשפטית שפוסלת בזה אחר זה את המועמדים שמציעים החרדים. בכל אחד היא מוצאת נקודת פסול שלא מאפשרת לו להשתתף בוועדה. אחרי ויכוחים בלתי פוסקים עם לשכת סגן השר ואחרים אישרה הגב' את מרבית החברים שהוצעו - אחרי רבים שנפסלו - אך היא מתעקשת שלא למנות לוועדה את נציגי החינוך העצמאי ורשת החינוך הספרדית. כך גם עו"ד המייצג את הרשויות המקומיות שמייצג גם מוסדות חרדים, שומו שמים. לא ייתכן, אמרה בשיחות עם לשכת סגן השר והח"כים החרדים, שיישבו אנשים בעלי אינטרס בגוף ההחלטות, היות ומדובר בסוג של ועדה שיפוטית שעליה להיות בלתי תלויה.

במקביל החלה לפעול במשרד ועדה לענייני תקצוב של המוסדות הכנסייתיים בישראל. כזכור, לפני מספר חודשים החליטה הממשלה לתקצב את המוסדות הנוצריים שבמסגרת המוכר שאינו רשמי בחמישים מיליון ש"ח מעבר למה שכבר אושר להם בתקציב המדינה. מדובר באפליה גלויה לעומת מוסדות המוכש"ר החרדים אבל לא זה הסיפור שלשמו התכנסנו כאן אלא הרכב חברי הוועדה.

מתברר שאצל המוסדות הנוצריים אין חשש של בעלי אינטרסים, וכל מועמד שמציעים הנוצרים כשר למהדרין. במקרה שלהם הכשירה היועצת המשפטית לא רק נציגים הקשורים למגזר אלא מינתה לוועדה את מנהלי המוסדות עצמם. אותה יועצת משפטית שהסבירה כי לא ניתן לשים את החתול ליד השמנת כשמדובר בחרדים, לקחה את החתול הכנסייתי, הכניסה את ראשו לכד החלב וציוותה עליו ללגום.
משפטנים מומחים בתחום המנהלי טוענים שאין ממש בטענותיה של היועצת המשפטית. נוכחות נציגות אותנטית של המגזר, הכרחית ומקובלת. אם וועדת הרישוי תכונס ללא נציגות הרשתות, הרשויות והמוסדות, אפשר לוותר מראש על הרכבתה. מול הנציגות המשפטית של משרד החינוך שרק רוצה להשאיר את המקלות תקועות בגלגלים, לא יהיה אף נציג שמכיר את המטרייה ויכול לתת פייט.

עם התובנה הזאת גם דורית מורג מסכימה כנראה - כל עוד מדובר בנוצרים ולא ביהודים חרדים. עובדה, הנה רשימת החברים בוועדת התקצוב למוסדות נוצרים. עאוני בטחיש - מנהל בית הספר לנזירות בנצרת; ד"ר ריאד כאמל - מנהל בית הספר לנזירות סנט ג'וזף; ד"ר אליאס דאו - נשיא ביה"ד לערעורים של העדה היוונית הקתולית; עו"ד הוטרוס מנסור - מנכ"ל בית הספר הבפטיסטי; הדיקן ד"ר גרייס מנסור - סמנכ"ל בתי הספר הכנסייתיים בישראל. כולם בעלי מוסדות שיישבו בוועדה שתקצוב עבורם את התקצוב.

היועצת המשפטית של הוועדה האמורה היא היועצת המשפטית של המשרד. זו שאוסרת על החרדים למנות לוועדה החרדית לענייני תקצוב ורישוי מי שיש לו זיקה כל שהיא למוסדות. עד למועד סגירת הגיליון טרם התקבלה תגובתה.

וכאן ההבדל בין סער ובנט. בתקופתו של הראשון הוציאה היועצת הנחיה האוסרת על משרד החינוך לתקצב מוסדות שאין להם אישור מהנדס למבנה בו הם שוכנים. לשמונים אחוז מהמוסדות החרדים השוכנים במבנים ארעיים כמו קרוואנים אין אישור כזה ולעולם לא יהיה. היה זה תרגיל פשוט אך גאוני לחסל כמעט סופית את החינוך החרדי.

אבל שר החינוך לא היה בנט, אלא גדעון סער. הוא לא היה חסיד של החינוך החרדי ושל הנציגים החרדים. ההיפך, סגנו דאז מאיר פרוש אכל ממנו מרורים על בסיס יומי. אבל היה לו שכל להבין שמדובר בתרגיל נבזי. הוא קרא לגב' ללשכתו,. נתן לה שטיפה כמו שצריך ובין היתר הוא הזכיר לה שגם הוא עורך דין והוא לא זקוק שילמדו אותו מה מותר ומה אסור. הגב' התקפלה והגזירה בוטלה. לבנט אין את הזמן והכוח לעשות זאת, והייעוץ המשפטי במשרד שולט שם בתשעים אחוז. עשרה אחוז הם משאירים לו. מה שכנראה מספיק לקבלת תואר ידיד אמת של הציבור החרדי.
גדעון סער נפתלי בנט ראשון לציון חכם שלום שס

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 8 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד