ט"ז סיון התשפ"ד
22.06.2024

הנאום על השבת שלא ננאם / בני רבינוביץ

בני רבינוביץ' הוזמן לנאום בטקס לקראת הצעת חוק השבת המתגבשת, בסופו של דבר הוא לא נאם - אך הוא מגיש לקוראי 'בחדרי חרדים' את הנאום המלא

הנאום על השבת שלא ננאם / בני רבינוביץ
ל

על הדברים הבאים שקדתי לא מעט זמן. הוזמנתי לשאת דברים בכנס שעסק על צביונה של השבת במדינת ישראל, בעקבות הצעת החוק של ארבעה חברי כנסת - מנואל טרכטנברג מהמחנ"צ, מיקי זוהר מהליכוד, אלעזר שטרן מיש עתיד, ורחל עזריה מכולנו.

התבלטתי רבות אם להשתתף בדיון הזה, ובכך בעצם יהיה הדבר משום מתן לגיטימציה להצעת חוק, שתתן גושפנקא חוקית ורישמית לרמיסת קדושת השבת. לאחר לחצים רבים, החלטתי להיענות. בעיקר לאחר שראיתי את רשימת הדוברים הדתיים, מכך הבנתי, שכדאי וראוי שיהיה לפחות דובר אחד שישמיע את דעת היהדות החרדית הבהירה והנחרצת.

הבהרתי מראש שאוכל להשתתף בשעה הראשונה של הכנס, והובטח לי שאוכל לשאת את דבריי בחלקו הראשון. גם כאשר הגעתי לאולם "ירושלים" בכנסת, חזרתי והדגשתי זאת בפני ח"כ טרכטנברג שהנחה את הדיון. למרות הכל, עברה שעה, ורשות הדיבור לא ניתנה לי, ומשמים כיוונו עבורי את הדרך, שעדיף שלא אשתתף בדיון הזה, ולא אתן לגיטמציה בשום צורה שהיא, בחוק שכל מטרתו לתת לגיטימציה חוקית לרמיסת השבת.

בנתיים הספקתי לשמוע את המשפטנית פרופ' רות גביזון שהצהירה פרט שבעצם מתמצת את כל החוק הנורא: "ההצעה הזו, היא ההצעה הטובה ביותר למסחר שראיתי מאז ומעולם. פריצת הדרך בענין המסחר, היא משמעותית".

והנה הנאום שלא ננאם...
כבוד מכובדי ח"כ טרכטנברג, הרבנים, חברי הכנסת וכל המשתתפים הנכבדים.

לא אדבר על פרטי ההצעה שמונחת כאן על השולחן, ואתמקד בדבריי במישור העקרוני, כי לפי מה שראיתי, כל יתר הדוברים, מוכנים בצורה כזו או אחרת להצעה במתכונתה הנוכחי או משהו דומה, ובכל זאת כמה הערות קצרות. ראיתי שבהצעת החוק מופיע המונח "ליל שישי" על ליל שבת. למיטב ידיעתי, המונח הזה קיים בעולם הישיבות, והכוונה לחמישי בלילה. הלילה שלאחריו, הוא ליל שבת, ולא "ליל שישי", וכבר כאן אפשר לראות את השקפת העולם שעומדת מאחורי הצעת החוק.

למרות שחלק מהמציעים דתיים, לא ראיתי בהצעה שום מימד רוחני וערכי, של אותו ציווי אלוקי, שבא לידי ביטוי כבר בבריאת העולם.

ברשותכם אפתח בסיפור קצר, על עשיר גדול שחי בתקופתו של ה'חפץ חיים' זצ'ל, אך לצד עשרו הרב, כך היו צרותיו. בני משפחתו והוא בתוכם חלו במחלות קשות, והרופאים הרימו ידיים ולא מצאו מזור למחלותיהם. האיש שהיה רחוק מתורה ומצוות, פגש באחד הימים סוחר גדול, יהודי ירא שמים ושומר מצוות קלה כבחמורה, ותינה בפניו את צרותיו. הציע לו הסוחר, לפנות לחפץ חיים ,ולבקש את ברכתו. הוא לא הבין, כיצד הזקן הזה יוכל לעזור לבני משפחתו החולים. וכי הרב הזה הוא מלאך שהוא יכול לשנות את הטבע. הפציר בו הסוחר, והוא פנה לביתו של החפץ חיים, שם פרץ בבכי מר, וסיפור על מנת הסבל והיסורים שהוא ובני משפחתו עוברים, וביקש את ברכתו.

החפץ חיים, במקום לברך אותו, אמר לו: תן לי את ידך. לחץ את ידי העשיר ואמר לו: בשביל מה אתה צריך את הברכה שלי, הרי אנחנו מתפללים ומכריזים: 'לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה' – אם אתה רוצה ברכה, הרי השבת היא מקור הברכה. תתחיל לשמור שבת והברכה תבוא מאליה. התנצל העשיר בפני הרב ואמר: כבוד הרב! האם אתה חושב שאני יכול בקלות לשמור שבת? יש לי מפעלים רבים, ואם אסגור אותם בשבת, זה יגרום לי הפסד כספי גדול מאוד. החפץ חיים, נשאר בשלו. 'לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה, כבר אמרתי לך שהשבת היא – ורק היא – הברכה, ואם תשמור את השבת – הברכה תבוא מאליה'.

ואז פתאום הבזיק במוחו של העשיר רעיון ואמר לחפץ חיים. יש לי פתרון. עוד כעשרים יום תסתיים השנה הנוכחית, ואז אסכם את ההכנסות וההוצאות של כל המפעלים והחנויות, ולאחר מכן אתחיל לשמור את השבת, אז תרשה לי לחלל רק עוד שלוש שבתות …

כששמע החפץ חיים את הדברים, הוא פרץ בכי ואמר לו: 'וכי חושב אתה שהשבת היא שלי שאוכל להרשות לך לחלל אותה?! אילו השבת היתה פרטית שלי, לא היה אכפת לי להרשות לך לחלל עוד כמה שבתות, אבל השבת היא לא שלי. היא של הקדוש ברוך הוא בורא כל העולמות, אז איך אוכל להרשות לך לחלל שלוש שבתות?'.

בסיפור המופלא הזה, של החפץ חיים, זה שחיבר את ספר המשנה ברורה שעל פיו פסיקת ההלכה מושתתת בימינו, עומד בעצם כל הנושא שאנחנו עוסקים בו. למיטב זכרוני, הוגי ומייסדי המדינה קבעו במגילת העצמאות, שהמדינה תהיה יהודית ודמוקרטית. היהדות מושתתת על יסוד אחד ויחיד: התורה! בלי תורה אין יהדות, אין ארץ ישראל, ובסוף גם לא תהיה מדינת ישראל. בלי ארץ ישראל ובלי מדינת ישראל, יש יהדות ויש עם יהודי!!!

העם היהודי, לא נולד בה' באייר תש"ח. הוא נולד לפני למעלה משלושת אלפים ושלוש מאות שנים במעמד הר סיני. כל זכותינו על הארץ הזאת, היא אך ורק מכוח ציווי של הקדוש ברוך הוא שאמר לנו: "אם בחוקתי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם... וישבתם לבטח בארצכם". זהו התנאי הבסיסי בקושאן שיש לנו על הארץ הזאת. זו היהדות, זו הציונות האמיתית. זו הלאומיות שלנו.
אלפיים שנה היינו בגלות. אבל עם ישראל נשאר חי וקיים. הוא שרד את כל הרדיפות, השמדות והרציחות, בזכות דבר אחד ויחיד, בזכות התורה. מה שאתם מציעים כאן, זו לא הדת היהודית.

זו דת חדשה. הדת הישראלית. הבדל תהומי ומהותי יש בין יהדות לישראליות. במדינת ישראל חיים ישראלים רבים שאינם יהודים. גם הבדואים והדרוזים, יכולים, ובצדק, להגדיר עצמם כישראלים. גם הם גרים על פיסת האדמה הזו, אבל הם לא יהודים.

בכל העולם מקובלת ההפרדה בין המושגים "עם" "לאום", "דת" ו"שפה". "עם" הוא קבוצת בני אנוש, בעלי מוצא אחד והיסטוריה משותפת. לעיתים הם אפילו בני גזע ביולוגי זהה. ה"לאום" מורה על תחום מושבו של העם וגבולותיו הטריטוריאלים. ה"דת" מורה על אמונתם. אין קשר בין ארבעת המושגים האלה. אם צרפתי יהגר לבריטניה ויתאזרח, הוא יהפוך לבריטי מוחלט, אפילו אינו בעל מוצא זהה. גם ידיעת שפת המדינה, אינה מחייבת. די בהנפקת תעודת זהות מקומית, אחרי קבלת אזרחות.

עם ישראל שונה מכל עמי תבל. יהודי יכול לגור בכל פינה מפינות הגלובוס, והוא אינו חדל להיות יהודי. הוא יכול להחליף את הפספורט שלו שתים עשרה פעמים, והוא נותר יהודי. יהודי אנגלי, יהודי רוסי, אבל יהודי. הוא אפילו אינו חייב לדעת את לשון הקודש. לא חשובה השפה שהוא שוגר על לשונו. גם אם הוא בן לעם אחר, הוא יכול להסתפח לעם היהודי. בתנאי, כמובן, שיעבור גיור כהלכה. כי יהודי, זו דת!

יהודים היו מנותקים מארצם. הם דברו בשפות שונות ומשונות, ולא בשפתם ה"לאומית".

הם "התבוללו" במנטליות העמים שאירחו אותם בגלותם, ולעיתים אף בתרבותם. ג'וזף שלומוביץ, אלברט אזולאי וסאשה גרנובסקי, היו רחוקים לא רק מהבחינה הגיאוגרפית. אבל שלושתם היו ועודם בנים לעם אחד, בגלל דתם. באומות העולם יכול להיות ערבי מוסלמי וערבי נוצרי. יש אנגלי בפטיסט ואנגלי בודהיסט. הם בני עם אחד אך בני דתות שונות, אבל אין יהודי כזה.

ביום שבו עמדנו למרגלות הר סיני, קבלנו את חוקת העם המחייבת. שם קיבלנו את חוקי היסוד שלנו שאינם ניתנים לשינוי, והם גם לא נזקקים לשינוי. הם גם לא זקוקים לשום "חוק לאום". הלאום היהודי זו הדת היהודית! ושם, באותו מעמד היסטורי שהפך אותנו לעם, קיבלנו את עשרת הדיברות ואת הציווי: זכור את יום השבת לקדשו.

השבת היא האות שבין הקב"ה לעם ישראל. החפץ חיים נותן לכך הסבר נפלא. בקצה העיירה, בבית, מתפרנס לו חייט למזונות ביתו. הוא שם שלט קטן על הבית, וכולם על ידי הבאת משל: אדם שהוא בעל חנות, כל עוד ישנו שלט על החנות כגון: חייט, או תכשיטן, הכל יודעים במה עוסק. ברגע שהוא מסיר את השלט, אין יותר מידע. הנמשל: השבת הוא השלט שכל יהודי מכריז: אני יהודי. מי שמסיר מעליו את השלט", ונוהג ביום הזה כבכל ימות השבוע, הוא בעצם מנתק את עצמו מיהדותו.
אסכם ואומר: השבת היא יהדותינו. היא מקור חיותינו בכלל ובוודאי כאן על פיסת האדמה הזו. אם לא תהיה כאן חלילה שבת, אם נמחק את המילה יהודית מהמדינה, אנחנו בעצם אומרים: גזלנו ושדדנו מאלו שחיו כאן את בתיהם, את אדמותיהם ואין לנו שום פתחון פה על עצם ישיבתינו כאן.

הקב"ה נתן זכות בחירה לאדם, וכל אחד ינהג בביתו ובפרטיותו כפי שבחר לעצמו. אבל ההצעה שניצבת כאן על השולחן אומרת הלכה למעשה: אנחנו מסירים את השלט היהודי מעל המדינה. אי אפשר להתפשר על חצי שבת שתשמר וחצי לא. בחלק תהיה תחבורה ציבורית ובחלק לא. שום יהודי שומר תורה ומצוות לא יכול להתפשר על השבת, כי היא לא שלו. היא של בורא העולם. אסיים בהיבט נוסף, להבדיל ממה שדיברתי קודם. נשגב מבינתי, איך אתם, כמחוקקים, נתתם ונותנים יד להפיכת החוק הקיים לחוכא ואיטלולה.

אבי זצ"ל שהיה אסיר ציון בכלא הסובייטי 12 שנה, שמר במסירות נפש על קדושת השבת, ומעולם לא חילל אותה, גם אם המחיר היה מכות, צינוק ועונשים כבדים וקשים מנשוא. ואם שם, בניכר, בבית האסורים, יהודים שמרו על השבת, ולא הסירו את השלט היהודי מעל מצחם. לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה, מקור יהדותינו גאוותינו וברכתינו, כאן במדינת היהודים ובכל מקום בו יהודים שומרים על שבת המלכה. תודה.
בני רבינוביץ חוק השבת טרכטנברג

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד