י"ט אייר התשפ"ד
27.05.2024

מנהלי הסמינרים פועלים נגד הוראות הרבנים

לו רק הייתה ועדת רבנים בעלת שיניים ראויות לפיקוח עליהם, לא היו מנהלי הסמינרים מוצאים את עצמם במאבק אבוד מול משרד החינוך והרשויות

מנהלי הסמינרים פועלים נגד הוראות הרבנים
יעקב ריבלין צילום: באדיבות המצלם

שני בחורים בעלי חזות של 'אל תתחילו איתנו' עמדו השבוע בפתח האולם שברחוב יצחק ניסים בבני ברק ובדקו את הנכנסים. בלי מגנומטר ובדיקות גופניות חלילה, אבל עם הצלבה מאומתת היכרות אישית עם כל הנכנסים. הייתה להם רשימה של כל המוזמנים, ואם התקשו להכיר מישהו, צלצלו מיד לממונה עליהם.

האולם המדובר משמש בדרך כלל לשמחות קטנות של התושבים המתגוררים במקום. גרים שם לא מעט יהודים מכובדים ובתוכם ח"כ משה גפני שהיה בין המוזמנים. האם נבחר האולם כדי לא להטריח את האורח הנכבד לנדוד למקומות אחרים? כנראה שלא. גפני עדיין צעיר וכוחו במותניו להשתתף באירועים מרוחקים. לא צריך למדוד עבורו עדיין טווח נסיעה ולפלס לו דרך עם אופנועי יס"מ.
הסיבה לבחירת האולם פרוזאית הרבה פחות. המארגנים, וכאן המקום לספר שמדובר באיגוד הסמינרים בארץ הקודש, נהגו בעבר להתכנס באולמי שמחת עולם של קאליב או לנדוד לחפץ חיים.

הפעם הם העדיפו את האולם הנוכחי בגלל יתרון אחד גדול שיש לו. עקב היותו שקוע מתחת לקומת הקרקע, אין בו קליטה של מכשירים סלולריים. מה שמבטיח שני דברים, ריכוז מלא של הנוכחים בדברי הנואמים, ובעיקר שלא תהיינה הדלפות תוך כדי כינוס. דבר שיאפשר למארגנים לשלוט בכותרות הראשונות שיתפרסמו אודות האירוע.

אם אכן זו הייתה הכוונה, ההצלחה הייתה מרשימה. הכותרות שיצאו מהכינוס בו השתתפו גם חברי הכנסת של דגל התורה, היו בתחום הפוליטי. הן זעקו על קרע בין דגל התורה וש"ס על רקע ההחלטה של האחרונה לערב את משרד החינוך בפרשה של אי קבלת תלמידות שמנהלי הסמינרים אינם חפצים בהן. גפני צוטט כמי שמאיים במשבר קואליציוני. אשר צוטט כמי שתוקף את סגן ראש עיריית ירושלים צביקה כהן, ומקלב צוטט כמי שדורש מש"ס ומשרד החינוך לא להתערב בנעשה בסמינרים, שרובם עומדים תחת חסות דגל התורה.

וזה בדיוק מה שרצו מנהלי הסמינרים להשיג. להפוך את הבעיה הפרטית שלהם עם הרשויות המקומיות, רובן חרדיות או שמחלקת החינוך בידיים חרדיות, למלחמת גוג ומגוג בין דגל התורה וש"ס. זה לא שהרב קולף (-שם אילוסטרטיבי בלבד. כמו כל יתר השמות, עד שיפורש אחרת) לא רוצה לקבל תלמידות ספרדיות - או אשכנזיות ברמה לימודית נמוכה - כדי לשמור על השם הטוב של הסמינר שלו מול המתחרים.

וזה לא שהרב קלקניק החליט שמי שאחותה הגדולה לומדת בסמינר שמעבר לרחוב, לא תלמד אצלו בשום אופן. וזה לא שהרב מנדלקורן לא הסתדר אף פעם עם מחלקת החינוך בעירו בכל הקשור לקבלת תלמידות - גם כאשר המנהל היה איש דגל התורה. הכול סתם שקרים והשמצות של שבועונים. הסיפור של אי קבלת תלמידות זה רק הרצון של אנשי ש"ס ופעיליה להתערב בחינוך הטהור של בנות ישראל, תוך עירוב שלטונות הכפירה רח"ל. ובראש האשמים: צביקה כהן מירושלים.

הראשונים שנפלו במלכודת היו אנשי ש"ס. הם לא טרחו, ו/או לא יכלו, לברר מה בדיוק נאמר בכינוס. מהרגע שהוזכר שמו של צ. כהן הם נכנסו לתרגולת הקרב הקבועה. הדוברים פרסמו מיד שמועצת החכמים מעניקה לו גיבוי מוחלט; מרגי נשלח לתחנת הרדיו הביתית כדי להזהיר את אנשי דגל התורה מפני התערבות, והסיפתח יהיה כנראה בביטאון התנועה המתפרסם היום.

היחיד שקרא את המפה נכון, היה דרעי עצמו. הוא לא תקף את דגל התורה בתגובה להתקפה כביכול על ש"ס, אלא שם את האצבע על הפצע עצמו: הסרבנות של מנהלי הסמינרים. מי זה המנהלים? תקף דרעי. הם בסך הכול מקבלי תקציב ממשרד החינוך. ההגדרה מדויקת להפליא. נכון שכל מוסדות החינוך החרדיים (כולל תשעים אחוז ממוסדות הפלג, י.ר.) מקבלים תקציב ממשרד החינוך, אך היחידים שלא צריכים לנקוף אצבע להשיג תקציבים מבחוץ ומתוחזקים אפילו עם עודף, הם מנהלי הסמינרים הגדולים. אז לקבל מאה אחוז מהמדינה ולא לקבל את מרות ועדות הערעור מטעמה? את התענוג הזה שישאירו למוסדות הפטור שמקבלים בקושי שלושים אחוז ונלחמים כל יום על קיומם.

דרעי, כנראה, קיבל מידע נרחב יותר מזה שפורסם על מה שנאמר בכינוס המנהלים ברחוב הרב ניסים. הכניסה לאולם הייתה מסווגת וגם לא הייתה שם קליטה, אבל את המכשירים עצמם לא לקחו לנאספים. בכמה מהדגמים יש אפשרות הקלטה שאחדים מהנוכחים השתמשו בה. איכשהו זה התגלגל החוצה והועבר לכמה כתובות מובחרות. מהאזנה קפדנית להקלטה עולה תמונה שונה לחלוטין. לא ש"ס עמדה שם במרכז המתקפה. היא הוזכרה רק בדבריו של אחד הנוכחים וגם זה במספר משפטים.

כהן הוזכר עוד פחות מראש עיריית מודיעין עילית, יעקב גוטרמן, שכפה שיבוץ בנות על הסמינרים בעירו על אפם ועל חמתם. אחד הסמינרים בעירו שסירב לשיבוץ והפסיד בערעור למשרד החינוך, קיבל בשבוע שעבר הודעה לפני הפסקת תקציבים מהמשרד. מערכת היחסים בין גוטרמן ודגל ידועה, אבל זה עדיין לא הופך אותו לאיש ש"ס.

גם מחלקת החינוך בטבריה לא נמצאת בידיים של ש"ס, וראה זה פלא, לבקשת העירייה משרד החינוך מאיים לעצור תקציבים לאחד הסמינרים בעיר. תגידו סמינר אשכנזי שמפלה ספרדיות? ממש לא. מדובר בסמינר ספרדי שהוא חלק ממוסדות הרב דוד דרלי, איש ש"ס מובהק משכבר הימים. לפני מספר שנים הזדמנתי לעיר וביקרתי שם. תשעים אחוז מהבנות ספרדיות ומשופרא דשופרא. דרישות הצניעות מחמירות והתקנון יכול לעורר קנאה אצל מנהלות הסמינרים הכי טובים בירושלים ובני ברק.

הנושא שם הוא תלמידה שלא התקבלה בגלל אי התאמה רוחנית, אך משרד החינוך החליט שהיא לא תישאר בבית, וזאת לבקשת העירייה. אין לזה שום קשר למלחמות ש"ס-דגל, ולא למלחמות אשכנזים- ספרדים. עוד סמינר שקיבל התראה, הוא זה של הרב שמסיוב. הוא קיבל שיבוץ לשתים עשרה בנות. הסכים לקלוט ארבע בלבד. בין שמונה הנותרות שש ספרדיות ושתי אשכנזיות.

גם סמינר חסידי אחד כמעט נכלל ברשימת מוזהרי הפסקת התקציב, אך הרים ידיים עוד קודם לכן. אחד ההורים, חסיד אשכנזי למהדרין, ביקש לרשום לשם את ביתו וסורב מסיבות שונות. בלי להתבלבל וחרף הלחצים שהופעלו עליו, הלך למחוז החרדי במשרד החינוך והציג שם את טענותיו. הטענות התקבלו והסמינר אולץ לקבל את הבת.

עיון בנתונים האמורים, ובעוד כמה שתקצר כאן היריעה לפורטם, מלמד שהתמונה היא לא בהכרח שחור לבן. יש מקומות בהם קיימות מכסות סמויות לספרדיות, יש מקומות בהם לא מקבלים בנות חלשות מבחינה לימודית או רוחנית, ברבים מהמוסדות יש גם מכסות וגם אליטיזם נגד חרדים עובדים. המורכבות שומטת את הקרקע על טענות להתערבות מפלגתית של ש"ס. מצד שני, ועל כך חייבים להודות, זה גם מאשר את טענת מנהלי הסמינרים שלא תמיד מדובר באפליית בנות עדות המזרח, ויש גם גורמים נוספים בתמונה. לתשומת ליבו של ח"כ מרגי, שזמרת האפליה העדתית לא פסקה מפיו בראיונות שהעניק השבוע.

אפרופו ראיונות של ש"סניקים. הכי מקורי השבוע היה ח"כ יגאל גואטה שקרא למנהלים האשכנזים לא לקבל בת ספרדית אחת, כדי שכולן תלמדנה רק במוסדות שנוהגים לפי פסקי מרן. העובדה שבנותיהם של מרבית ראשי ש"ס מתעקשות ללמוד דווקא אצל הליטאים לא מרתיעה את הח"כ האמיץ הזה מלומר את אשר על ליבו.

העיריות נגד הסמינרים
הסיפור האמיתי של פרשת הסמינרים הוא האחריות הכוללת של ראשי הערים החרדיות ומנהלי מחלקות החינוך לגורלן של כלל התלמידות בעיר, מול הרצון של מנהלי הסמינרים לקבל רק את הטובות ביותר לטעמם. יש תחרות פנימית עזה בין הסמינרים לבין עצמם, וכל אחד מנסה לדחוף את הבינוניות והחלשות לסמינר המתחרה.

במרבית המקרים תופסים ראשי הערים את הסמינרים בגרון וכופים אותם לחלוק בנטל. אחרי שמסתיימת עונת הרישום ומתברר שכמה בנות נותרו בחוץ, הם לוקחים את רשימת הדחויות ומחלקים אותן בין הסמינרים על פי שיקול דעתם. ברוב הערים מקבלים עליהם המנהלים את הדין ואין פוצה פה ומצפצף.

תשמעו סיפור, לפני מספר חודשים התקיים כינוס של מנהלי הסמינרים בבית ההארחה חפץ חיים. ראש עיריית בני ברק, חנוך זייברט, הגיע למקום גם כראש עיר וגם כמנהל הסמינר הגדול ביותר בעולם. בבני ברק, כל הסמינרים שייכים ישירות לעירייה. בשולי הכינוס הוא לקח הצידה את המנהלים בפועל של הסמינרים בעיר והציג בפניהם רשימה של ארבעים בנות שנותרו בחוץ. אתה לוקח ארבע - פנה לאחד מהם - תבחר את מי. אתה לוקח שלושה ותבחר את מי - פנה גם למנהל שני. וכך הלאה, עד שכל הבנות שובצו. מי ילך לריב עם ראש עיר שהוא גם הבוס הישיר שלו?.

כך התנהלו הדברים השנה גם באלעד. אחרי שנתיים של מלחמות מרות בין שני הסמינרים המובילים, ולאחר מעורבות של בתי המשפט, החליט ראש העיר ישראל פרוש לשים קץ למלחמות. הוא זימן אליו את שני ראשי הסמינרים והפעיל לחץ אטומי, במיוחד על הסמינר הקנאי שבין השניים. הוא הבהיר למנהל שהפעם הוא לא ייתן לו גיבוי בבית המשפט. אם לא יסכים לשאת בנטל הבנות הבינוניות והחלשות הוא ימחק אותו מרשימת המוסדות המוכרים בעיר. תחת האיום הזה ישבו שעתיים בלשכה והופ - אין בת אחת שנותרה השנה בבית. כאן המקום לציין שלפרוש ג'וניור יש כח פוליטי גם בדגל התורה, לאחר שהיה שותף פעיל בהשכנת השלום בינם לשלומי אמונים בפרשת החוק הנורווגי.

בדרך דומה נהג גם ראש עיריית ביתר עילית מאיר רובינשטיין: שיבוצים כפויים, אם ירצו או לא ירצו. בבית שמש הפעיל מחזיק תיק החינוך ישעיהו ארנרייך יד ברזל מול הסמינרים (-כולל הליטאיים. וזאת לבקשת אנשי דגל שלא ששו להתעמת איתם). למעט סמינר סרבן אחד שקיבל התראה לפני הפסקת תקציבים, כולם התיישרו כמו טאטלאך.

הקרבות הגדולים נערכו בירושלים, פתח תקווה ומודיעין עילית. בשתי הראשונות אין ראש עיר חרדי שמסוכן להתעסק איתו. באחרונה יש ראש עיר תקיף, אבל גם מנהלים תקיפים מאוד שמחוברים ל'חלונות הגבוהים' ויודעים להשיג חתימות על מכתבים. (טבריה היא החלק השולי שהוצג על ידי איגוד הסמינרים כדי ליצור חזות של מערכה כלל ארצית. כנ"ל גם פרשת סמינר הרב שמסיוב). משלא קיבלו הסמינרים את הכרעת הרשות המקומית, הועבר הטיפול לועדת הערר של המחוז החרדי במשרד החינוך. הוועדה קיבלה במלואה את השיבוצים הכפויים של הרשות המקומית, ועל רקע זה, ולא על שום רקע אחר, התקיים הכינוס ביום שני השבוע בבני ברק.

הכינוס נפתח בדבריו של הרב יהושע פינק, מרבני חסידות בעלזא. הוא הציג את הדרישה לאוטונומיה של הסמינרים לקבלת תלמידות כחלק מהמערכה על החינוך הטהור. מה לסמינר חסידי שמקבל רק מהחוג שלו ולפרשת השיבוצים הכפויים? (-בישיבת פורום ראשי הרשויות החרדיות בלשכתו של ליצמן, העיר האחרון בבדיחותא שגם אצלם יש אפליה. בנות של גור לא מתקבלות בסמינרים של בעלזא, ולהיפך). כנראה שמדובר בקולגיאליות וצפיית פני העתיד. מי יודע, אולי יום אחד יהפכו את כל הסמינרים לאזוריים ומשרד החינוך יתערב בכולם.

את המסר הפוליטי נגד משרד החינוך נשא ח"כ גפני. הוא לא תקף את ש"ס, אלא את המחוז החרדי שנוא נפשו משכבר הימים. גפני איים במשבר קואליציוני אם תימשך התערבות משרד החינוך בקבלת תלמידות. הוא גם הבטיח למנהלים גיבוי מוחלט. מאחר וגפני איים השנה כבר חמש פעמים במשברים קואליציוניים, לא צריך להיכנס למקלטים. זה סגנון דיבור שנועד להמחשה בלבד. על הדרך הוא הזכיר שהוא כל הזמן פונה למנהלי הסמינרים לשבץ בנות והם נענים לו. אז מה בכלל רוצים מהמסכנים האלה. יצוין כי בשיחות סגורות עם עיתונאים ומקורבים, שלא לאוזני המנהלים, הוא מותח עליהם ביקורת חריפה מאוד. הפעם הוא נהג כמו אורח טוב והתחשב גם בעובדה שהם התכנסו ממש ליד ביתו.

מי שהרהיב לחטט בפצעים הפתוחים היה סגן שר החינוך מאיר פרוש. תחילה גם הוא חילה את פני מארחיו בדברים הנעימים לאוזן. הוא טען שאין אפליה עדתית מוצהרת והביא לדוגמא את הסמינר בטבריה. אני אתכם כשיש מאבק ערכי על אידישקייט - אמר למנהלים וציטט באוזניהם סעיפים מחוק עצמאות החינוך הממלכתי דתי. מתברר ששם מפקח יכול לבטל החלטה של המשרד אם הוא חושב שזה נוגד את רוח החמ"ד. בחינוך החרדי אין למרבה הצער חוק שכזה.

אחרי דברי הנימוסין הגיע תור הביקורת הפנימית הנוקבת. "אני מציע שיהיה לכם מישהו שידבר עבורכם. שאני אדע שהמאבק הוא לא פוליטי נגד ראש עיר זה או אחר. אני רוצה לשמוע שיש לכם ועדת רבנים שאתם שומעים בקולה. איפה ועדת הרבנים לענייני חינוך בסיפור הזה?", שאל סגן השר.

"אני כבר התרעתי לפני שנה: יש כאן וואקום. אם אתם לא תקימו מנגנון שיסדר את כל התלמידות, אז משרד החינוך יעשה את זה. למה לא ישבתם לפני כמה חודשים וסידרתם את זה? אני רוצה לראות שיש לכם ועדת רבנים שמוכרת על ידי מועצת גדולי התורה. לוועדה הזאת נעביר את האחריות לסידור התלמידות ואז נימנע מהתערבות של משרד החינוך".

כשפרוש דיבר על ועדת רבנים, היו מהנוכחים שהשפילו מבט כלפי מטה, בעיקר כי ועדת הרבנים לענייני חינוך בראשות הגר"מ קסלר החליטה לשמור על שתיקה מוחלטת בפרשה. הוועדה התערבה כאשר היה איום להתערב בתכנים או בפרשת התארים האקדמיים שרצו להכניס לסמינרים. אבל כאשר מדובר בהתערבות של משרד החינוך בקבלת תלמידות, שלדברי המכתב שיצא השבוע יש בזה גם סיכון רוחני, הם ממלאים את פיהם מים. שום תמיכה. שום גיבוי.

הסיבה לכך ברורה. היא נכתבה במדור זה מספר פעמים ונחזור עליה בקצרה: לפני עשור שנים ויותר הקים מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל ועדת רבנים לטיפול ברישום הבנות לסמינרים בירושלים. בוועדה היו חברים הגר"י אפרתי, הרה"ג ר' אריה דביר והרה"ג ר' אפרים רייכמן, בכירי רבני 'דגל' בירושלים. הוועדה אמורה הייתה לשבץ בנות שנותרו בחוץ לאחר שהסמינרים בררו להם את הטובות בעיניהם. זעקת הנותרות בחוץ, אמר לנו בשעתו אחד מבני הבית, הדידה שינה מעיני מרן.

ומי יכול להרשות לעצמו לצפצף על החלטות ועדת רבנים שהוקמה על ידי מרן הגרי"ש? רק הלובי החזק עוד יותר של מנהלי הסמינרים. אחרי שנתיים של אכזבות ומפח נפש, התפרקה הוועדה כלא הייתה. מי שלקח מאוחר יותר את העניינים לידיים, היה מחזיק תיק החינוך בעיריית ירושלים, יצחק פינדרוס, שהלך ראש בראש עם הסמינרים והשתמש בסמכויות שבידיו לאלץ לשבץ את התלמידות שנותרו בחוץ.

לא כולם היו שלמים עם ההחלטות. גם בבני ברק ובערים אחרות אירעו התנגשויות בין ראשי ערים ומנהלי הסמינרים. מה שמפתיע הוא שדווקא האחרונים הם אלה שבירכו על הקמת ועדות הערעור של משרד החינוך. מול הדרישות של ראשי הערים דאז, כולל יעקב אשר שדבריו בכינוס יובאו להלן, היה נוח לסמינרים שיש להם ערכאת ערעור במשרד החינוך.

האגף להכשרת עובדי הוראה היה בקשרים טובים איתם, במיוחד מפקחת אחת ששמה לא יוזכר כאן כי לא ניתן היה להשיג את תגובתה. חלק נכבד מהערעורים שהשיגו התקבלו, ופחות או יותר הם השיגו את שלהם. במילים אחרות: מי שהזמין את התערבות משרד החינוך, היה לא אחר מאשר המנהלים עצמם.

להוותם כי מרה, התחלפו האישים במשרד החינוך והוקם המחוז החרדי. תחילה עמד בראשו שמעוני הידוע, וכעת איציק זהבי הידוע עוד יותר. הרוח החדשה שנשבה במשרד הייתה לטובת הרשויות המקומיות. כל שיבוץ של הרשות המקומית קיבל אישור אוטומטי של משרד החינוך. בשלב זה החלו זעקות השבר על התערבות הפריץ החילוני וכל הבעיות הרוחניות הכרוכות בכך. זו הסיבה ואין בלתה לשתיקת ועדת הרבנים לענייני חינוך בפרשת הסמינרים.

ובחזרה לכינוס. פרוש סיים את דבריו הנוקבים והותיר לבא אחריו, ח"כ אורי מקלב, מעט מאוד מה להוסיף ולחדש. אין לי הרבה מה להוסיף אחרי דברי הרב פרוש - אמר מקלב. תמצית דבריו: אנחנו הח"כים אתכם במאבק. אנחנו יודעים שאתם מחנכים את הבנות בטוהר, אבל כשיוצאים למאבק צריכים להיות מאוחדים. אתם לא מגובשים ולא מדברים בקול אחד. כל אחד מושך לצד שלו.

דברי מקלב היו עניים במקום זה ועשירים במקום אחר. לפני מספר חודשים הגיעו חברי איגוד הסמינרים לפגישה סגורה עם ח"כי יהדות התורה. מקלב נתן להם שם שטיפה רצינית. "אני שומע שיש מנהל אחד שעובד עם המחוז החרדי. יש אחרים שמחרימים. כל אחד מדבר בשפה אחרת ואחר כך אתם מבקשים שנצא להילחם עבורכם". בין היתר הוא הזכיר את הכספים הקואליציוניים שהשיגה דגל התורה עבור הסמינרים. כל מנהל רצה למטרה אחרת והיו שאף הפעילו לחצים בנושא זה בתוך משרד החינוך, נגד העמדה הרשמית של דגל התורה.

היחיד שהכניס את הפן הפוליטי הבין מפלגתי היה ח"כ יעקב אשר. הוא קבע ש"דברים כאלו חייבים להיחתך בד' אמות של הלכה אצל גדולי ישראל. לא ייתכן מצב שדברים ייעברו שלא דרך הנציגות שלנו. תמיד היו לש"ס סגנים שפעלו מול הנציגים שלנו, אבל עכשיו ההתערבות גסה, אפילו לא עובר דרך הנציגים שלנו. הכול הפך למכירה פומבית כזאת. כל אחד רוצה למצוא חן בעיני צביקה כהן כדי שיביא לו עוד כמה כיתות". ומה באשר למודיעין עילית, ששם אין צביקה כהן שאפשר להאשים אותו? ומה באשר לבית שמש ופתח תקווה? שם כנראה יש אשמים אחרים.

אשר סיפר שבתוקף תפקידו כראש עיריית בני ברק הוא עסק כל הזמן בשיבוצים. ובמילים אחרות: במאבקים עם מנהלי הסמינרים. מפני כבוד האכסניה, הוא לא הזכיר שחלק מהמלחמות הסתיימו בוועדות הערר של משרד החינוך שהוקמו באותה תקופה. הדברים נאמרו למנהלים בפגישה הסגורה עם יהדות התורה בכנסת, "אתם הבאתם את זה על עצמיכם. שלוש שנים יש שימועים. אתם העברתם את זה לעיריות ומשם לוועדת הערר במשרד החינוך. אז היה נוח לכם, עכשיו לא", אמר.

למעט איומי המשבר הקואליציוני של גפני, לא היה אפקט מעשי לכינוס. משרד החינוך לא חזר בו ממכתבי האזהרה לפני עצירת התקציבים לסמינרים שלא קיבלו את השיבוץ של העיריות. ולמה שיחזור, אם ראשי הערים ומרבית הנציגים החרדים לוחשים להם באוזן שלא יוותרו כי אז הבעיה תחזור לפתחם?

השורה התחתונה: כל זמן שהציבור החרדי לא יקים בתוכו מנגנון פנימי של ועדת רבנים או כל גוף מוסכם אחר - משרד החינוך ימשיך להתערב. אין לו אפשרות חוקית אחרת. הסיכוי שמנהלי הסמינרים יסכימו לגוף כזה משול לכך שמנהלי רשתות השיווק הגדולות יקימו מרצונם מנגנון מוסכם להפחתת מחירים והגנה על זכויות הצרכן. משכך, מינה המחוקק רגולטור חיצוני. בשווקים המסחריים זה משרד הכלכלה. בשווקים החינוכיים זה משרד החינוך. ומי שלא מעוניין - שיקים סמינרים על טהרת הקודש, ובלי שקל אחד מהמדינה.

טרום נשירה
ענני האבק של מאבק הסרק בין הסמינרים ומשרד החינוך העלימו מהעין משהו טוב באמת שנעשה השבוע למען החינוך החרדי. אם גפני לא יממש את האיומים שלו להפיל את הממשלה בגלל ההתערבות בקבלת תלמידות, יש סיכוי טוב שכמה וכמה מאות בני ישיבות צעירים לא ינשרו השנה לזרועות הרחוב הפרוע.

מדובר בפרויקט שאלמלי לא נכנסה יהדות התורה לקואליציה אלא בגללו - דיינו. השבוע הוא הוצג בכינוס דל משתתפים בבני ברק (יש גם כינוסים מועילים בעיר הזאת). אך מאחר ואינו עוסק במלחמות בין המפלגות החרדיות, הוא זכה לכמה שורות בלבד באחד היומונים המפלגתיים.

הפרויקט עוסק בתקצוב אברכים חונכים לתלמידים עם בעיות משפחתיות או קשיים לימודיים מסיבות שונות בישיבות הקטנות. ביוזמת סגן שר החינוך פרוש, הקציבה יהדות התורה שנים עשר מיליון שקל מהכספים הקואליציוניים שלה להקמת מערך חונכים פנים חרדיים שיעסוק בעיקר בנושא מהותי אחד: קידום תלמידים חלשים בישיבות הקטנות. זו הכותרת הרשמית של הפרויקט. השם הלא רשמי הוא טיפול מונע לפני נשירה. בחור צעיר שאינו מוצא את עצמו ברמה המתאימה של הישיבה הקטנה הוא מועמד פוטנציאלי לכיכר ציון בירושלים ואתרי הבילוי הקרובים לבני ברק.

שנים עשר מיליון שקלים זה הרבה מאוד כסף. איך מבטיחים שהסכום הזה ייועד רק לקידום תלמידים חלשים, ולא לעוד כמה אלפי שקלים לתקציב השוטף של המוסדות? אז קודם כל, הטיפול בפרויקט לא הועבר לידיים של אנ"ש. מנהלת אותו חברה חיצונית של משרד החינוך שעוסקת בפרויקט חונכים בכלל מערכת החינוך בארץ. במסגרת פעילות החברה יוקם מערך פנים חרדי שבראשו יעמדו שלושה נציגים חרדים. המפתח הוא כמובן עדתי ומפלגתי. אחד ספרדי מטעם ש"ס, ליטאי מטעם דגל, וחסידי מטעם אגודת ישראל. האיזון נועד להבטיח שהתקצוב יגיע שווה בשווה לכל הסקטורים.

אגב איזון. גם לש"ס יש תקציב מיוחד למטרה זו אבל היא מתעקשת שהוא ייכלל בתקציב רשת מעיין החינוך וייועד למוסדות ספרדיים בלבד. זה שהם מקבלים שליש מהתקציב של יהדות התורה - מילא. גם כשיהדות התורה מקבלת כספים קואליציוניים, עבור הסמינרים למשל, זה עובר גם למוסדות ספרדיים. בש"ס הורגלו לקבל כמו כולם. ועוד תוספת מיוחדת בגלל האפיון העדתי. שיהיה.

מתחת לשלושת הנציגים, יוקם מערך פיקוח שיקבל מהישיבות הקטנות את רשימת התלמידים הזקוקים לסיוע ואת שמות האברכים שיוצמדו אליהם. כדי למנוע פוילשטיקים, הכסף לא יועבר לישיבות אלא לחשבונות הבנקים של האברכים החונכים. וזה לא מעט כסף. ההערכה במשרד החינוך היא שכל אברך חונך יקבל בין אלפיים לשלושת אלפים שקלים לחודש.

הקריטריונים לתלמידים הזכאים לסיוע, נוסחו אף הם בקפידה. יתומים, משפחות חד הוריות. תלמידים שאובחנו בבתי הספר היסודיים כלקויי למידה קלים. תלמידים שנעדרים מהסדרים תקופה ארוכה ועוד. לכל אחד יוצמד אברך שתפקידו יהיה לתת כתף תומכת ולב פתוח. אם מישהו היה חושב על זה לפני חמש שנים ויותר, סביר להניח שהחיים של ארגוני החזרה בשאלה וציידי הנח"ל החרדי, היו היום הרבה יותר קשים.
סמינרים שגיאות חברי כנסת פרוש

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 13 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד