מה שם המשפחה מגלה עליך, על משפחתך ומעמדה בעבר?

שנים ארוכות הסתדרה האנושות גם ללא שמות משפחה, עד שהוחלט שחייבים לתת זהות ושייכות לכל שבט מצומצם. בדרך כלל, מגלה לנו שמו של אדם מיד את מהותו, לפחות העדתית, אבל בעצם, שם יכול לגלות הרבה מעבר לכך. היסטוריה, שייכות וסיפורים מרתקים מקופלים בשמות המשפחה שלנו.

מהו, אפוא, טיבו של שם המשפחה שלכם? האם קוראים לכם בשם עברי או לועזי? מן הסתם, גם לכם יש איזה דוד נלהב וחתרני, בעל משיכה לגינאולוגיה,(חקר המשפחתיות), אשר חקר ובדק את מקור שם המשפחה שלכם והעלה בחכתו כמה ממצאים מעניינים. האם היה שינוי בשלב כלשהו בשם המשפחה? גלגול מעניין? האם אתם קרואים על שם מאורע כלשהו? ואולי, מקצוע או תואר?

*

כיום, בארץ, יכול כל אחד לשנות ולבחור את שמו כמו גם את שם משפחתו, ואולם בעבר, היו הכללים מעט יותר נוקשים.

"במשך רוב תקופת הקיום היהודי בתפוצות", אומר חיים גיוזלי, מנהל מחלקת המידע והמאגר של 'בית התפוצות', "למרבית היהודים לא היו שמות משפחה כלל. בדומה לתקופה המקראית, כל אדם נקרא בשמו הפרטי, ולפעמים בתוספת שם אביו, לדוגמא: שמעון בן דוד. "בן" לא היה שם משפחה, אלא חלק משמו הפרטי של האדם. בנו כבר לא נקרא "בן דוד" אלא, "בן שמעון".

- מתי התחילו, להשתמש בשמות משפחה?

"השימוש בשמות המשפחה אצל יהודים, מופיע לראשונה במאה העשירית בצרפת, בספרד, אטליה, וצפון אפריקה. במרכז אירופה ובמזרחה. שמות משפחה נכנסו לשימוש במאה השש עשרה, בעיקר אצל משפחות ממעמד גבוה. נשיאת שם משפחה הייתה סימן למעמד גבוה ומכובד. אבל רק במאה השמונה עשרה בקירוב, התחילו רוב היהודים לאמץ להם שמות משפחה".

"שמות המשפחה היהודיים נחלקים לכמה קבוצות עיקריות", אומר דוד אבי יצחק, גינאולוג. "ההבחנה הראשונית היא, בין שמות שמשפחות יהודיות בחרו לעצמן, לבין שמות שהוצמדו להן על ידי הסביבה או השלטון.

"כאשר ניתנה ליהודים אפשרות לבחור שם משפחה, הם נשענו בעיקר על המקורות היהודיים: התנ"ך, השפה העברית והארמית. הם השתמשו בשמות הפרטיים התנ"כיים, וגם שמות של מקומות תנ"כים: ערים, אתרים ומבנים בארץ ישראל. לעיתים הוסיפו לו תחיליות וסיפיות בלשון המקום בו הם חיו. הם עשו זאת מפני שרצו בו זמנית גם לשמור על מסורת אבותיהם, וגם לחיות בשלום במקומם.
כך למשל, הפך השם הפרטי יעקב, לשם משפחה יעקובזון, שפירושו בגרמנית וביידיש – בן יעקב. הסופית "זון" שיוותה לשם צליל גרמני. וכן שמות נוספים: נתן – זון, מיכל – זון, ישראל – זון.

בפולין הוסיפו את ה"סקי" וברוסיה "איץ'". העיר ווילנא הייתה פעם שייכת לפולין, ופעם לרוסיה ולכן יש גם "ולנסקי" (פולני) וגם "וילנר" (רוסי).

השפה היא גורם מובהק של זיהוי תרבותי. מי שנקרא אייזן או אייזנברג, הוא ככל הנראה ממוצא אירופי, ומי ששם משפחתו חדד, או חמו, מוצאו מארץ דוברת ערבית. כיום רבים נוהגים להמיר גם שמות משפחה שמקורם בשפה זרה, בשם התואם את שפת המקום שהיגרו אליו. בישראל גם חשש וגם אייזנברג יכולים להיות ל"אביב" בגלל העברות.

הנה, הגעתי! כך אמרו מגורשי ספרד שהגיעו לארצות שונות בצפון אפריקה. איך הם אמרו את זה? "בנבנסיתי!" זהו, בעצם, מקורה האמיתי של שם המשפחה המפורסם בנבנשיתי.

בתנועה הגדולה שנכפתה על המגורשים, הרוב פנו שמאלה לעבר צפון אפריקה, מתוך הנחה שהמיצר הקטן (מיצר ג'יברלטר) המפריד בין ספרד לצפון אפריקה, יקל לחצות חזרה עם מותו של העריץ התורן (זה לא עבד). כיום השם 'אזולאי' מצטרף לשמות מרוקאים מובהקים כגון 'ועקנין' 'ואוחיון', ואלם בעצם מקורו בספרד ובפורטוגל: אזולאי הוא מרוקאי חדש שדם אירופאי זורם בעורקיו (כחול עניים).

בין מגורשי ספרד היו גם אלה שגלו לארצות אירופה: הורוויץ, בקשט, זינגר ועוד. היו גם כאלה שגלו מצפון אפריקה לאירופה ושמם שונה בהתאם. משפחת אפשטיין המפורסמת ביניהם.
בדיקה ועיון לאחור מגלה, כי יש שמות משפחה מושקעים ושנבחרו בקפידה, ויש כאלו שמקורם אקראי.

עמאר – היא ראשי תבות של "עפר, מים, אש ורוח – ארבעת היסודות על פי הקבלה.
אבגי – גמטריה עשרים ושש, שם הויה.
ז"ק – ראשי תיבות – זרע קודש.
סג"ל – סגן ללוים (ולא כמו שהשתרש בטעות "סוף גנב לתליה")
חרל"פ – ראשי תיבות של – חכם ראשון ליהדות פולין.
כ"ץ – כהן צדק.
וייל – שיכול האותיות – לוי, ועוד רבים.

ואולם, יש שמות שנבחרו במהירות, מתוך כורח, ולפעמים מתוך טעות משעשעת:

שם משפחתו של רבי לוי יצחק מברדיצ'וב, הוא "ברעמדיקר" שפירושו, רחמן, משום שכאשר הגיעו הפקידים לביתו, לשאול מהו שם המשפחה הנבחר, היה הצדיק עסוק בשיחה נרגשת עם ריבונו של עולם וצעק: ברעמדיקר! כך גם נרשם שם המשפחה המתאים להפליא!

גם המצב הכלכלי, עשוי להוות אינדיקציה למידת מכובדותו של השם. בתקופה מסוימת, עלו השמות כסף. מי שרצה שם משפחה בעל משמעות מכובדת, נאלץ לשלם. כך אירע, שאת השמות הנחשקים, בעלי המשמעות הכבודה, קיבלו העשירים, ואילו העניים נאלצו להסתפק בשמות בזויים כמו, פיסח, עילג, צולע וכדו'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!