הסוד לזכות ביום הדין "כלכם"
הגאון רבי מרדכי מלכא, רבה של אלעד, במאמר תורני לראש השנה לגולשי 'בחדרי חרדים'
- הגאון רבי מרדכי מלכא
- כ"ט אלול התשע"ו
- 2 תגובות
הרב מרדכי מלכה
דברים פרק כט (ט) אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם לִפְנֵ֖י יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֵיכֶ֑ם רָאשֵׁיכֶ֣ם שִׁבְטֵיכֶ֗ם זִקְנֵיכֶם֙ וְשֹׁ֣טְרֵיכֶ֔ם כֹּ֖ל אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל: (י) טַפְּכֶ֣ם נְשֵׁיכֶ֔ם וְגֵ֣רְךָ֔ אֲשֶׁ֖ר בְּקֶ֣רֶב מַחֲנֶ֑יךָ מֵחֹטֵ֣ב עֵצֶ֔יךָ עַ֖ד שֹׁאֵ֥ב מֵימֶֽיךָ: (יא) לְעָבְרְךָ֗ בִּבְרִ֛ית יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ וּבְאָלָת֑וֹ אֲשֶׁר֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ כֹּרֵ֥ת עִמְּךָ֖ הַיּֽוֹם:
א} יש להקשות על כפל הדברים שהתחיל הפסוק אתם נצבים היום "כלכם" והכונה לכלול בזה את כלל ישראל, וא"כ מדוע ממשיך ומפרט ראשיכם שבטיכם וכו', ואם נצרך לפרט את כולם א"כ מיותר להתחיל ולומר "כלכם" בתחילת דבריו?
ב} ועוד קשה סיום הפסוק כל איש ישראל שהוא כפל הלשון כלכם וכל ישראל?
ג} ועוד מדוע פתח בלשון רבים אתם נצבים וכו' ומסיים בלשון יחיד כל איש ישראל?
ד} עוד קשה רש"י הביא מדרש אגדה [תנחומא, נצבים א] בריש פרשת נצבים [דברים כט, יב]: למה נסמכה פרשת נצבים לקללות, לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים, חוץ ממ"ט שבתורת כהנים, הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו. התחיל משה לפייסם, "אתם נצבים היום", הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלייה, והרי אתם קיימים לפניו כיום הזה שהוא קיים והוא מאפיל ומאיר, כך האיר לכם וכך עתיד להאיר לכם, והקללות והיסורים מקיימין אתכם ומציבין אתכם לפניו, יעיי"ש. ודברי המדרש הללו צריכין ביאור. שלכאורה קשה ממה נפשך, אם באמת לא יבואו הקללות אף אם ישראל ח"ו מכעיסים לפני המקום א"כ נמצאת התורה כפלסטר שאינו אמת ולא יתכן, ואם יבואו הקללות כאשר מקלקלים דרכם אם כן במה מפייסן?
והנראה לבאר בהקדם דברי המדרש תנחומא פרשת נצבים סימן ד וז"ל ד"א אתם נצבים היום. מה היום פעמים מאפיל, פעמים מאיר, אף אתם אף על פי שאפילה לכם הקדוש ברוך הוא עתיד להאיר לכם אור עולם, שנאמר והיה לך ה' לאור עולם (ישעיה ס יט), אימתי כשתהיו כולכם אגודה אחת, שנאמר [ואתם הדבקים בה' אלהיכם] חיים כולכם היום (דברים ד ד), בנוהג שבעולם אם נוטל אדם אגודה של קנים שמא יכול לשברם בבת אחת, ואילו נוטל אחת אחת אפי' תינוק יכול ומשברם, וכן אתה מוצא שאין ישראל נגאלים עד שיהיו אגודה אחת, שנאמר בימים ההמה ובעת ההיא נאם ה' יבואו בני ישראל [המה] ובני יהודה יחדו (ירמיה נ ד), ואומר [בימים ההמה] ילכו בית יהודה על בית ישראל ויבואו יחדיו מארץ צפון (ירמיהו ג יח), כשהן אגודים מקבלין פני שכינה עכ"ל. מדברי המדרש הזה למדנו שהסוד להינצל מכל גזרות רעות כמשל אגודת קנים כל זמן שהן אגודה אחת אפילו הגיבור הגדול אינו יכול לשוברם אך כשיש בניהם פירוד וכל קנה לעצמו אפילו תינוק יכול לשוברם, ובזה יובן היטב לשון הפסוקים מדוע נכתב "כלכם" לאחר שפירט וגם כל איש בלשון יחיד כו' ולהנ"ל כוונת התורה בזה ללמדנו שהוא תנאי בשביל לזכות להיות נצבים ביום הדין צריך שיהיו מאוחדים כלכם וכן איש ישראל כאיש אחד בלב אחד.
ומצאתי את שאהבה נפשי שכוונתי בזה לדברי ר' קלונימוס קלמן הלוי עפשטיין נפטר בשנת תקפ"ג בספרו מאור ושמש ולכן אעתיק את דבריו כדלקמן. כתב המאור ושמש דברים פרשת נצבים אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל וגו' וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ וגו' לְעָבְרְךָ בִּבְרִית וגו'. ראוי להתבונן על אמרו תחילה 'נצבים היום כולכם', ואחר כך אמר 'ראשיכם' וגו' שהוא מיותר, שהוא נכלל במילת 'כולכם'. גם אמרו 'כל איש ישראל' מיותר. גם, מדוע התחיל בלשון רבים, וסיים בלשון יחיד. והנראה לומר בזה, כי הנה ידוע, אשר עיקר גדול מעיקרי ושרשי העבודה ופתח התשובה הוא, להתאחד כאחד ולהתקשר בעבותות אהבת חברים, ולהביט בחבירו מעלותיו ועבודת בוראו, ולא יתבונן בעוותתו; ועל ידי זה נִכְסָף ומתאוה להתדמות אליו במעשים הטובים, וישוב אל ה' בכל לבבו. גם, על ידי מדה זו אשר אין אדם שָׂם על לב קוצר יד חביריו במצות ובמעשים הטובים לשנוא אותם עבורם, ולא ידרוש רק טובתם ויתרון עבודתם עליו - על ידי זה אין כח להמסטין לקטרג עליהם, כמאמר הכתוב (הושע ד יז) חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם הַנַּח לוֹ. ועל ידי כן השם יתברך מתנהג גם כן עם ישראל ברחמיו, ומעביר על פשעים ומתעורר על ידי זה מידת (מיכה ז יח) וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע. וזהו אמרו אתם נצבים היום ביאורו, שיש לכם התיצבות ותקומה לפני ה', מפני אשר ראשיכם שבטיכם זקניכם וגו' כל איש ישראל פירוש, שכולם הם כאיש אחד בלב אחד לאהבה ואחוה וריעות.
עוד כתב בהמשך דבריו במאור ושמש דברים פרשת נצבים או יאמר אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם וגו' רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם וגו' כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וגו' לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ וגו' לְמַעַן הָקִים וגו' וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם וגו' כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה וגו'. הנה כבר דקדקתי, מדוע פתח בלשון רבים 'אתם נצבים וגו' ראשיכם טפכם', וסיים בלשון יחיד 'כל איש ישראל לעברך בברית', והיה לו לומר 'כל אנשי ישראל לעברכם' וגו'. גם ראוי להבין מהו 'לעברך בברית', ופירוש רש"י ידוע, כנ"ל. ודברי תורה כפטיש יפוצץ סלע. גם יש להבין בפירוש רש"י על פי מדרש אגדה למה נסמכה פרשת 'אתם נצבים' לפרשת קללות, לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתיים, חוץ ממ"ט שבתורת כהנים - הוריקו פניהם וכו' התחיל משה לפייסם 'אתם נצבים היום' - הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כליה, והרי אתם קיימים; ועדיין בלתי מובן הפיוס הזה, כי שמא קודם שהתרו בהם בכל האלות האלה - עדיין לא היו ראוין לעונש, מה שאין כן אחרי שומעם הקללות ואף על פי כן לא ישימו לבם להם - אין זה מַעֲלָה אֲרֻכָּה מה שלא נענשו קודם לכן.
וְיֵרָאֶה לומר, שמשה רבינו ע"ה נתן להם עצה איך ינצלו לבל יחול עליהם האלות האלה; כי באמת באם ח"ו היו חלין מיד כשאין ישראל עושים רצונו של מקום ברוך הוא - היה קשה מאד להתקיים מפניהם. על כן ניחם אותם משה רבינו ע"ה, ומצא להם רִפְאוּת תְּעָלָה וּמְזוֹר תְּרוּפָה לְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר בפני הקללות האלה; והוא כי עיקר התריס בפני הפורענות - הוא האהבה והאחדות, וכאשר יש בישראל אהבה ואחדות וריעות בין זה לזה - אין מקום לשום פורעניות לָחוּל עליהם, כמאמר הכתוב (הושע ד יז) חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם הַנַּח לוֹ, שביאורו שאפילו באם הם ח"ו עובדי עבודה זרה, ויש ביניהם התחברות בלי פירוד לבבות - הם שוקטים ונחים באין שטן ופגע רע, ומתרחקים על ידי זה כל הקללות והיסורין.
וזהו אמרו אתם נצבים היום כולכם רצה לומר, אף על פי כן ששמעתם כל האלות הברית הכתובות למעלה - אף על פי כן תהיו נצבים ותהיה לכם תקומה על ידי שראשיכם ושופטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל, שיהיו כולם בלב אחד ובאהבה הראשים והזקנים וכל ישראל כאיש אחד. וזהו כל פירוש, כולם יהיו איש ישראל היינו כאיש אחד. וזהו אמרו לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו שעל ידי ההתחברות תוכל לעבור בין כל האלות, ולא יגיעו עדיך כלל, ולא יזיקו לך. למען הקים אותך היום לו לעם פירוש, שעל ידי כן תהיה לך תקומה - שתנצל מכל מיני פורעניות. ואחר כך אמר ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית וגו' פירוש, שלא לדורו של משה לבד שהיו גדולי הערך הובטח דבר זה להנצל מכל רע על ידי ההתחברות - כי את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה שאפילו כל דורות הבאים הובטח להם דבר זה, לעבור בכל אלות הברית, ושלא ירעו להם - על ידי האחדות וההתחברות שיהיה ביניהם, וקל להבין עכ"ל.
הראת לדעת כי האחדות היא התרופה לבטל כל גזירה רעה ולכן אמר להם משה ומפייסן אם תהיו נצבים כלכם כל איש ישראל כאיש אחד הרי לא תוכלו להיפגע ממידת הדין שזה כוח האחדות. וכן עוד מבואר בחז"ל כדלקמן.
כתוב בהושע פרק ד (יז) חֲב֧וּר עֲצַבִּ֛ים אֶפְרָ֖יִם הַֽנַּֽח־לֽוֹ: עוד כתוב בהושע פרק י פסוק ב חָלַ֥ק לִבָּ֖ם עַתָּ֣ה יֶאְשָׁ֑מוּ. ודרשו חז"ל במסכת כלה רבתי פרק ה הלכה א שאני שנאת חנם דחמיר טפי מעבודה זרה, ומנלן, דכתיב חבור עצבים אפרים הנח לו, בזמן שהם מתחברין, ואפילו לעצביהם, הנח להם, חלק לבם עתה יאשמו.
וכן במסכת דרך ארץ פרק ז הלכה לז וכן היה ר' אלעזר הקפר אומר, אהבו את השלום, ושנאו את המחלוקת, גדול השלום, שאפילו בשעה שישראל עובדין עבודה זרה ויש שלום ביניהם, אומר הקדוש ברוך הוא אין רצוני ליגע בהן, שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו, אבל בדבר מחלוקת מהו אומר, חלק לבם עתה יאשמו, הא, גדול השלום, ושנואה המחלוקת. כיצד, עיר שיש בה מחלוקת, סופה ליחרב, ואמרו חכמים מחלוקת בעיר, שפיכות דמים. בית הכנסת שיש בה מחלוקת, סופה ליחרב. בית שיש בו מחלוקת, סופו ליחרב.
וכן בספרי במדבר פרשת נשא פיסקא מב ר' אלעזר בנו של ר' אלעזר הקפר אומר גדול השלום שאפילו ישראל עובדין עבודה זרה ושלום ביניהם כביכול אמר המקום אין השטן נוגע בהם שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו (הושע ד יז) אבל משנחלקו מה נאמר בהם חלק לבם עתה יאשמו (הושע י' ב').
כתוב בבראשית פרק יא (ו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת: ולענ"ד יש להוסיף וללמוד יסוד הנ"ל מדבריו של הקב"ה עצמו שהאחדות מגינה ומצילה את האדם מכל צרה ומשיג כל חפצי ליבו. הנה בפרשה מסופר על דור המבול ועל דור הפלגה, אולם הם שני הפכים לגמרי, דור המבול החטא היה שחיתות וחמס כל אחד אוהב את עצמו וטיפח את האנוכיות שבו וכל אשר יחפוץ יעשה מבלי להתחשב בזולת כלל וזהו הרס לעולם עד שאין כדאי להשאיר קיום בעולם במצב זה ולכן הקב"ה החריב כל העולם דע"י פירוד אין שום קיום לעולם. מאידך דור הפלגה הבא אחרי דור המבול למדו היטב עוון דור הקודם ואדרבה החליטו על אחדות עד שכל הבני אדם שפה אחת ודברים אחדים, ויש לשאול כיצד לא נענשו דור הפלגה על עוונם אשר רצו לבנות מגדל ולהילחם ח"ו עם הקב"ה וכפרו ועבדו ע"ז ודברים נוראים אשר מבואר במדרשים על דור הפלגה ובכל זאת לא נענשו הכיצד?
אולם התשובה לכך כמאמר הקב"ה הן עם אחד ושפה אחת ודברים אחדים לא יבצר מהם ככל אשר ירצו לעשות.
וקשה מאד להבין וכי ח"ו יגיעו גם למטרתם להילחם בקב"ה הרי אין הדבר שייך?
אלא כוונת הקב"ה לומר שכאשר הם מאוחדים א"א להענישם ויכולים לעשות כל אשר ירצו באין מפריע דאין מידת פורענות פוגעת באחדות.
ולכן לא היה שייך שהקב"ה יענישם על מעשיהם הרעים, וכל העצה שנותרה לעשות פירוד ועי"ז הכל יתמוטט וזהו כל עונשם ולכן אמר נרדה ונבלה שפתם רק על ידי הפרד ומשול שייך להענישם ומכאן נלקח הסיסמה הפרד ומשול כי הקב"ה גילה סוד השליטה על רבים בדרך זו שיעשה הפרד ומשול, ואכן בהסטוריה העולמית רבים הם המלכים שאימצו סיסמה זו לאבן יסוד להחזקת מלכותן שלא לתת להתלכד כי כאשר יהיה אחדות אין אפשרות להשתלט על ציבור, וכאשר עיננו רואות בימנו אשר חלים מהפכות בעולם ומורדים ברודנים ושליטים ברגע על ידי שמתלכדים הכלל נגד, כאשר ראינו במדינת טוניס ומצרים וסוריה ועוד שברגע שהתלכדו הציבור הפילו ממשלות רודנים ושליטים שלא היה אפשר להניד עפעף בלעדיהם ופתאום מוצאים עצמן אחרי סורג ובריח ללמדנו מהו כח האחדות.
כתוב במדבר פרק ו (כג) דַּבֵּ֤ר אֶֽל־אַהֲרֹן֙ וְאֶל־בָּנָי֣ו לֵאמֹ֔ר כֹּ֥ה תְבָרֲכ֖וּ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָמ֖וֹר לָהֶֽם: (כד) יְבָרֶכְךָ֥ יְקֹוָ֖ק וְיִשְׁמְרֶֽךָ: (כה) יָאֵ֨ר יְקֹוָ֧ק׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ: (כו) יִשָּׂ֨א יְקֹוָ֤ק׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם:
א} ויש לשאול מדוע התחיל בלשון רבים כה תברכו את בני ישראל, אך המשיך בלשון יחיד יברכך וישמרך וכו'?
ב} גם ברכת הכהן אומר לברך את עמו ישראל באהבה בלשון רבים ואם כן למה מברך בלשון יחיד יברכך, בפרט שאין ברכת כהנים אלא בציבור? אלא התורה מלמדת אותנו שבכדי שהברכה תחול על כל אחד ואחד מבני ישראל יכול להיות רק על ידי שתהיה אהבה אחדות בעם ישראל להיות כאיש אחד בלב אחד ויהיה שייך לומר לכלל ישראל בלשון יחיד יברכך וישמרך וכו', וזהו שתיקנו נוסח הברכה לברך את עמו ישראל שהן מצד אחד רבים אבל דוקא באהבה שיהיו באהבה כאיש אחד, ולכן ממשיך את ברכתו בלשון יחיד כי תנאי לחלות הברכה על ישראל. והן הם דברי הספרי במדבר פרשת נשא פיסקא מב ד"ה וישם לך ר' שמעון בן חלפתא אומר גדול השלום שאין כלי מקבל ברכה אלא שלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום (תהלים כ"ט י"א) ר' אלעזר הקפר אומר גדול השלום שאין חותם כל הברכות אלא שלום שנאמר יברכך ה' וישמרך יאר ה' פניו אליך ויחונך ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום.
והנה עלול האדם לומר אמנם האחדות היא סגולה גדולה לאין ערוך אך מי הוא זה ואיזהו שיוכל לאחד את כלל ישראל כאיש אחד, וכיון שכך אין עצה זו מועילה, הנה חז"ל מגלים לנו שכל אחדות אפילו בן אדם לחברו מועילה להצילו מנזק, שהרי אמרו חז"ל במסכת ברכות דף מג ע"ב, ובמסכת פסחים דף קיב ע"ב, ומסכת חולין דף צא ע"א אל יהלך אדם יחידי בלילה היות שאם הולך לבד בלילה יש סכנה מפני המזיקים ואילו אם הולך עם חבירו ניצול, ויש סגולה שיקבלו עליהם לאהוב אחד את השני ובזה ינצלו מנזק. והיכן למדו חז"ל יסוד זה מיעקב שכתוב בו ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עימו אפילו גיבור כיעקב שעליו נאמר ויגל את האבן מעל פי הבאר כאדם הנוקף אצבעו מה שהיו צריכים רבים להתאסף בכדי לגולל את אותו אבן, ולמרות זאת כאשר הלך לבדו ויאבק איש עימו פגע בו המזיק, ולעומת זה אם ילכו יחד שני חלשים אשר כוחם כקליפת השום לגבי יעקב בהיות שהן שנים ביחד לא ינזקו, ללמדנו שאפילו שנים מתחברים מועיל להגן מנזק וככל שמתרחב האחדות כן יגדל הכוח וההגנה, וכמאמר הכתוב איכה אחד יניס אלף ושניים יניסו רבבה, הרי שכוח של אחד להניס אלף ואם כן שניים צריך להיות אלפיים, אולם הכתוב אומר ששנים יניסו עשרת אלפים, ללמדנו שכל חלק וחלק מהאחדות משפיע ומועיל ומגן מכל גזירה רעה.
מסופר בראשית רבה (וילנא) פרשה פרשת מקץ ו [מד, א - ג] ויצו לאשר על ביתו, הבוקר אור וגו', א"ר לוי, וכן בילקוט שמעוני תורה פרשת מקץ [המתחיל ברמז קמז] אמר רב יהודה אמר רב לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב פעם רבי מאיר התארח באיזה פונדק שבעליו היה נוהג בכדי לשדוד את אורחיו היה בשעות הבוקר המוקדמות כאשר עדיין חושך להעיר את אורחיו ומציע להם ליווי לדרך כי יותר מאוחר אינו יכול להראות להם הדרך ובכך היה משכנע את אורחיו לצאת בשעות חשוכות והוא מתואם עם קבוצת שודדים על הזמן ולאחר שליווה ועזב את האורח היו מתנפלים עליו השודדים ולאחר מכן מתחלקים בשלל, ופעם התארח רבי מאיר באותו פונדק ובעל הפונדק שוב ניסה להציע לרבי מאיר ליווי והדרכה אך ורק בשעות המוקדמות עדיין חשוך, אך רבי מאיר חמק ממנו בטענה כי הוא קבע מפגש עם אחיו לצאת לדרך ולכן עליו להמתין עד שאחיו יגיע לפונדק, שאלו בעל הפונדק והיכן אחיך אני ילך לקרא לו אמר לו בבית הכנסת ומה שמו כי טוב, הלך לבית הכנסת והיה קורא ושונה כי טוב כי טוב אך אין קול ואין עונה, והנה ממתין בעל הפונדק אך לא הגיע שום אדם והוא רואה שכאשר האיר יום רבי מאיר יוצא לדרך ושאלו והיכן אחיך שהמתנתה עבורו אמר לו הוא כבר הגיע, שאלו בעל הפונדק שאינו רואה את אחיו, והשיבו שלאור היום קוראים כי טוב כלשון הפסוק וירא אלהים את האור כי טוב. והוא האח שמצילו מליסטים. ומכאן למדו שיש שני אפשריות להינצל מהמזיקים למיניהם או שיהיה איתו עוד אדם או האור נחשב כאדם נוסף ולכן כאשר אדם יושן לבד רואי שידליק אור בחדר שלא ינזק. הראת לדעת מסיפור זה עד כמה אחדות יכולה להציל את האדם מפורענות והחידוש שאור יום הוא צירוף בגלל שיש רואים ומצטרפים חשוב כיש אחרים איתו וניצול מהמזיקים.
עלה בידנו כי סוד ההגנה מפני הפורענות וביטול כל הגזרות הרעות הוא האחדות, ובזה מובנת היטב עצת התורה שבכדי להיות נצבים ביום הדין ולזכות ביום הדין צריך שכלל ישראל בכל מעמד שהוא נמצא להיות חלק מהכלל ולהיות כלכם כל איש ישראל כאיש אחד בלב אחד ובזה מובטח להינצל מכל רע ונגזר עליו רק טוב, ולמרות שאין לאל ידו של האדם להשכין שלום בין כלל ישראל יעשה כל אשר לאל ידו לעשות לפחות בסביבתו או אנשי קהילתו ולפחות בני ביתו כי אחדות יש בכוחה להגן ולהציל מכל גזירה רעה כי אין כלי מחזיק את הברכה אלא השלום כנאמר ה' יברך את עמו בשלום.
כל המעוניין לקבל דבר הפרשה באימיל. נא לשלוח בקשה לכתובת [email protected]
נ.ב. כמו כן עומד להדפיס אחרי החגים על חמישה חומשי תורה את השיעורים שנמסרו ברדיו ובאתר בצירוף דיסק לשמוע, המעוניין לזכות ולהשתתף בהוצאת הספר יכול לשלוח לכתובת הנ"ל את בקשתו.
בידידות ואהבה ובברכת שנה טובה ומבורכת
הצב"י מרדכי מלכא ס"ט
א} יש להקשות על כפל הדברים שהתחיל הפסוק אתם נצבים היום "כלכם" והכונה לכלול בזה את כלל ישראל, וא"כ מדוע ממשיך ומפרט ראשיכם שבטיכם וכו', ואם נצרך לפרט את כולם א"כ מיותר להתחיל ולומר "כלכם" בתחילת דבריו?
ב} ועוד קשה סיום הפסוק כל איש ישראל שהוא כפל הלשון כלכם וכל ישראל?
ג} ועוד מדוע פתח בלשון רבים אתם נצבים וכו' ומסיים בלשון יחיד כל איש ישראל?
ד} עוד קשה רש"י הביא מדרש אגדה [תנחומא, נצבים א] בריש פרשת נצבים [דברים כט, יב]: למה נסמכה פרשת נצבים לקללות, לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים, חוץ ממ"ט שבתורת כהנים, הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו. התחיל משה לפייסם, "אתם נצבים היום", הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלייה, והרי אתם קיימים לפניו כיום הזה שהוא קיים והוא מאפיל ומאיר, כך האיר לכם וכך עתיד להאיר לכם, והקללות והיסורים מקיימין אתכם ומציבין אתכם לפניו, יעיי"ש. ודברי המדרש הללו צריכין ביאור. שלכאורה קשה ממה נפשך, אם באמת לא יבואו הקללות אף אם ישראל ח"ו מכעיסים לפני המקום א"כ נמצאת התורה כפלסטר שאינו אמת ולא יתכן, ואם יבואו הקללות כאשר מקלקלים דרכם אם כן במה מפייסן?
והנראה לבאר בהקדם דברי המדרש תנחומא פרשת נצבים סימן ד וז"ל ד"א אתם נצבים היום. מה היום פעמים מאפיל, פעמים מאיר, אף אתם אף על פי שאפילה לכם הקדוש ברוך הוא עתיד להאיר לכם אור עולם, שנאמר והיה לך ה' לאור עולם (ישעיה ס יט), אימתי כשתהיו כולכם אגודה אחת, שנאמר [ואתם הדבקים בה' אלהיכם] חיים כולכם היום (דברים ד ד), בנוהג שבעולם אם נוטל אדם אגודה של קנים שמא יכול לשברם בבת אחת, ואילו נוטל אחת אחת אפי' תינוק יכול ומשברם, וכן אתה מוצא שאין ישראל נגאלים עד שיהיו אגודה אחת, שנאמר בימים ההמה ובעת ההיא נאם ה' יבואו בני ישראל [המה] ובני יהודה יחדו (ירמיה נ ד), ואומר [בימים ההמה] ילכו בית יהודה על בית ישראל ויבואו יחדיו מארץ צפון (ירמיהו ג יח), כשהן אגודים מקבלין פני שכינה עכ"ל. מדברי המדרש הזה למדנו שהסוד להינצל מכל גזרות רעות כמשל אגודת קנים כל זמן שהן אגודה אחת אפילו הגיבור הגדול אינו יכול לשוברם אך כשיש בניהם פירוד וכל קנה לעצמו אפילו תינוק יכול לשוברם, ובזה יובן היטב לשון הפסוקים מדוע נכתב "כלכם" לאחר שפירט וגם כל איש בלשון יחיד כו' ולהנ"ל כוונת התורה בזה ללמדנו שהוא תנאי בשביל לזכות להיות נצבים ביום הדין צריך שיהיו מאוחדים כלכם וכן איש ישראל כאיש אחד בלב אחד.
ומצאתי את שאהבה נפשי שכוונתי בזה לדברי ר' קלונימוס קלמן הלוי עפשטיין נפטר בשנת תקפ"ג בספרו מאור ושמש ולכן אעתיק את דבריו כדלקמן. כתב המאור ושמש דברים פרשת נצבים אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל וגו' וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ וגו' לְעָבְרְךָ בִּבְרִית וגו'. ראוי להתבונן על אמרו תחילה 'נצבים היום כולכם', ואחר כך אמר 'ראשיכם' וגו' שהוא מיותר, שהוא נכלל במילת 'כולכם'. גם אמרו 'כל איש ישראל' מיותר. גם, מדוע התחיל בלשון רבים, וסיים בלשון יחיד. והנראה לומר בזה, כי הנה ידוע, אשר עיקר גדול מעיקרי ושרשי העבודה ופתח התשובה הוא, להתאחד כאחד ולהתקשר בעבותות אהבת חברים, ולהביט בחבירו מעלותיו ועבודת בוראו, ולא יתבונן בעוותתו; ועל ידי זה נִכְסָף ומתאוה להתדמות אליו במעשים הטובים, וישוב אל ה' בכל לבבו. גם, על ידי מדה זו אשר אין אדם שָׂם על לב קוצר יד חביריו במצות ובמעשים הטובים לשנוא אותם עבורם, ולא ידרוש רק טובתם ויתרון עבודתם עליו - על ידי זה אין כח להמסטין לקטרג עליהם, כמאמר הכתוב (הושע ד יז) חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם הַנַּח לוֹ. ועל ידי כן השם יתברך מתנהג גם כן עם ישראל ברחמיו, ומעביר על פשעים ומתעורר על ידי זה מידת (מיכה ז יח) וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע. וזהו אמרו אתם נצבים היום ביאורו, שיש לכם התיצבות ותקומה לפני ה', מפני אשר ראשיכם שבטיכם זקניכם וגו' כל איש ישראל פירוש, שכולם הם כאיש אחד בלב אחד לאהבה ואחוה וריעות.
עוד כתב בהמשך דבריו במאור ושמש דברים פרשת נצבים או יאמר אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם וגו' רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם וגו' כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וגו' לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ וגו' לְמַעַן הָקִים וגו' וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם וגו' כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה וגו'. הנה כבר דקדקתי, מדוע פתח בלשון רבים 'אתם נצבים וגו' ראשיכם טפכם', וסיים בלשון יחיד 'כל איש ישראל לעברך בברית', והיה לו לומר 'כל אנשי ישראל לעברכם' וגו'. גם ראוי להבין מהו 'לעברך בברית', ופירוש רש"י ידוע, כנ"ל. ודברי תורה כפטיש יפוצץ סלע. גם יש להבין בפירוש רש"י על פי מדרש אגדה למה נסמכה פרשת 'אתם נצבים' לפרשת קללות, לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתיים, חוץ ממ"ט שבתורת כהנים - הוריקו פניהם וכו' התחיל משה לפייסם 'אתם נצבים היום' - הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כליה, והרי אתם קיימים; ועדיין בלתי מובן הפיוס הזה, כי שמא קודם שהתרו בהם בכל האלות האלה - עדיין לא היו ראוין לעונש, מה שאין כן אחרי שומעם הקללות ואף על פי כן לא ישימו לבם להם - אין זה מַעֲלָה אֲרֻכָּה מה שלא נענשו קודם לכן.
וְיֵרָאֶה לומר, שמשה רבינו ע"ה נתן להם עצה איך ינצלו לבל יחול עליהם האלות האלה; כי באמת באם ח"ו היו חלין מיד כשאין ישראל עושים רצונו של מקום ברוך הוא - היה קשה מאד להתקיים מפניהם. על כן ניחם אותם משה רבינו ע"ה, ומצא להם רִפְאוּת תְּעָלָה וּמְזוֹר תְּרוּפָה לְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר בפני הקללות האלה; והוא כי עיקר התריס בפני הפורענות - הוא האהבה והאחדות, וכאשר יש בישראל אהבה ואחדות וריעות בין זה לזה - אין מקום לשום פורעניות לָחוּל עליהם, כמאמר הכתוב (הושע ד יז) חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם הַנַּח לוֹ, שביאורו שאפילו באם הם ח"ו עובדי עבודה זרה, ויש ביניהם התחברות בלי פירוד לבבות - הם שוקטים ונחים באין שטן ופגע רע, ומתרחקים על ידי זה כל הקללות והיסורין.
וזהו אמרו אתם נצבים היום כולכם רצה לומר, אף על פי כן ששמעתם כל האלות הברית הכתובות למעלה - אף על פי כן תהיו נצבים ותהיה לכם תקומה על ידי שראשיכם ושופטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל, שיהיו כולם בלב אחד ובאהבה הראשים והזקנים וכל ישראל כאיש אחד. וזהו כל פירוש, כולם יהיו איש ישראל היינו כאיש אחד. וזהו אמרו לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו שעל ידי ההתחברות תוכל לעבור בין כל האלות, ולא יגיעו עדיך כלל, ולא יזיקו לך. למען הקים אותך היום לו לעם פירוש, שעל ידי כן תהיה לך תקומה - שתנצל מכל מיני פורעניות. ואחר כך אמר ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית וגו' פירוש, שלא לדורו של משה לבד שהיו גדולי הערך הובטח דבר זה להנצל מכל רע על ידי ההתחברות - כי את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה שאפילו כל דורות הבאים הובטח להם דבר זה, לעבור בכל אלות הברית, ושלא ירעו להם - על ידי האחדות וההתחברות שיהיה ביניהם, וקל להבין עכ"ל.
הראת לדעת כי האחדות היא התרופה לבטל כל גזירה רעה ולכן אמר להם משה ומפייסן אם תהיו נצבים כלכם כל איש ישראל כאיש אחד הרי לא תוכלו להיפגע ממידת הדין שזה כוח האחדות. וכן עוד מבואר בחז"ל כדלקמן.
כתוב בהושע פרק ד (יז) חֲב֧וּר עֲצַבִּ֛ים אֶפְרָ֖יִם הַֽנַּֽח־לֽוֹ: עוד כתוב בהושע פרק י פסוק ב חָלַ֥ק לִבָּ֖ם עַתָּ֣ה יֶאְשָׁ֑מוּ. ודרשו חז"ל במסכת כלה רבתי פרק ה הלכה א שאני שנאת חנם דחמיר טפי מעבודה זרה, ומנלן, דכתיב חבור עצבים אפרים הנח לו, בזמן שהם מתחברין, ואפילו לעצביהם, הנח להם, חלק לבם עתה יאשמו.
וכן במסכת דרך ארץ פרק ז הלכה לז וכן היה ר' אלעזר הקפר אומר, אהבו את השלום, ושנאו את המחלוקת, גדול השלום, שאפילו בשעה שישראל עובדין עבודה זרה ויש שלום ביניהם, אומר הקדוש ברוך הוא אין רצוני ליגע בהן, שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו, אבל בדבר מחלוקת מהו אומר, חלק לבם עתה יאשמו, הא, גדול השלום, ושנואה המחלוקת. כיצד, עיר שיש בה מחלוקת, סופה ליחרב, ואמרו חכמים מחלוקת בעיר, שפיכות דמים. בית הכנסת שיש בה מחלוקת, סופה ליחרב. בית שיש בו מחלוקת, סופו ליחרב.
וכן בספרי במדבר פרשת נשא פיסקא מב ר' אלעזר בנו של ר' אלעזר הקפר אומר גדול השלום שאפילו ישראל עובדין עבודה זרה ושלום ביניהם כביכול אמר המקום אין השטן נוגע בהם שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו (הושע ד יז) אבל משנחלקו מה נאמר בהם חלק לבם עתה יאשמו (הושע י' ב').
כתוב בבראשית פרק יא (ו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת: ולענ"ד יש להוסיף וללמוד יסוד הנ"ל מדבריו של הקב"ה עצמו שהאחדות מגינה ומצילה את האדם מכל צרה ומשיג כל חפצי ליבו. הנה בפרשה מסופר על דור המבול ועל דור הפלגה, אולם הם שני הפכים לגמרי, דור המבול החטא היה שחיתות וחמס כל אחד אוהב את עצמו וטיפח את האנוכיות שבו וכל אשר יחפוץ יעשה מבלי להתחשב בזולת כלל וזהו הרס לעולם עד שאין כדאי להשאיר קיום בעולם במצב זה ולכן הקב"ה החריב כל העולם דע"י פירוד אין שום קיום לעולם. מאידך דור הפלגה הבא אחרי דור המבול למדו היטב עוון דור הקודם ואדרבה החליטו על אחדות עד שכל הבני אדם שפה אחת ודברים אחדים, ויש לשאול כיצד לא נענשו דור הפלגה על עוונם אשר רצו לבנות מגדל ולהילחם ח"ו עם הקב"ה וכפרו ועבדו ע"ז ודברים נוראים אשר מבואר במדרשים על דור הפלגה ובכל זאת לא נענשו הכיצד?
אולם התשובה לכך כמאמר הקב"ה הן עם אחד ושפה אחת ודברים אחדים לא יבצר מהם ככל אשר ירצו לעשות.
וקשה מאד להבין וכי ח"ו יגיעו גם למטרתם להילחם בקב"ה הרי אין הדבר שייך?
אלא כוונת הקב"ה לומר שכאשר הם מאוחדים א"א להענישם ויכולים לעשות כל אשר ירצו באין מפריע דאין מידת פורענות פוגעת באחדות.
ולכן לא היה שייך שהקב"ה יענישם על מעשיהם הרעים, וכל העצה שנותרה לעשות פירוד ועי"ז הכל יתמוטט וזהו כל עונשם ולכן אמר נרדה ונבלה שפתם רק על ידי הפרד ומשול שייך להענישם ומכאן נלקח הסיסמה הפרד ומשול כי הקב"ה גילה סוד השליטה על רבים בדרך זו שיעשה הפרד ומשול, ואכן בהסטוריה העולמית רבים הם המלכים שאימצו סיסמה זו לאבן יסוד להחזקת מלכותן שלא לתת להתלכד כי כאשר יהיה אחדות אין אפשרות להשתלט על ציבור, וכאשר עיננו רואות בימנו אשר חלים מהפכות בעולם ומורדים ברודנים ושליטים ברגע על ידי שמתלכדים הכלל נגד, כאשר ראינו במדינת טוניס ומצרים וסוריה ועוד שברגע שהתלכדו הציבור הפילו ממשלות רודנים ושליטים שלא היה אפשר להניד עפעף בלעדיהם ופתאום מוצאים עצמן אחרי סורג ובריח ללמדנו מהו כח האחדות.
כתוב במדבר פרק ו (כג) דַּבֵּ֤ר אֶֽל־אַהֲרֹן֙ וְאֶל־בָּנָי֣ו לֵאמֹ֔ר כֹּ֥ה תְבָרֲכ֖וּ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָמ֖וֹר לָהֶֽם: (כד) יְבָרֶכְךָ֥ יְקֹוָ֖ק וְיִשְׁמְרֶֽךָ: (כה) יָאֵ֨ר יְקֹוָ֧ק׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ: (כו) יִשָּׂ֨א יְקֹוָ֤ק׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם:
א} ויש לשאול מדוע התחיל בלשון רבים כה תברכו את בני ישראל, אך המשיך בלשון יחיד יברכך וישמרך וכו'?
ב} גם ברכת הכהן אומר לברך את עמו ישראל באהבה בלשון רבים ואם כן למה מברך בלשון יחיד יברכך, בפרט שאין ברכת כהנים אלא בציבור? אלא התורה מלמדת אותנו שבכדי שהברכה תחול על כל אחד ואחד מבני ישראל יכול להיות רק על ידי שתהיה אהבה אחדות בעם ישראל להיות כאיש אחד בלב אחד ויהיה שייך לומר לכלל ישראל בלשון יחיד יברכך וישמרך וכו', וזהו שתיקנו נוסח הברכה לברך את עמו ישראל שהן מצד אחד רבים אבל דוקא באהבה שיהיו באהבה כאיש אחד, ולכן ממשיך את ברכתו בלשון יחיד כי תנאי לחלות הברכה על ישראל. והן הם דברי הספרי במדבר פרשת נשא פיסקא מב ד"ה וישם לך ר' שמעון בן חלפתא אומר גדול השלום שאין כלי מקבל ברכה אלא שלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום (תהלים כ"ט י"א) ר' אלעזר הקפר אומר גדול השלום שאין חותם כל הברכות אלא שלום שנאמר יברכך ה' וישמרך יאר ה' פניו אליך ויחונך ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום.
והנה עלול האדם לומר אמנם האחדות היא סגולה גדולה לאין ערוך אך מי הוא זה ואיזהו שיוכל לאחד את כלל ישראל כאיש אחד, וכיון שכך אין עצה זו מועילה, הנה חז"ל מגלים לנו שכל אחדות אפילו בן אדם לחברו מועילה להצילו מנזק, שהרי אמרו חז"ל במסכת ברכות דף מג ע"ב, ובמסכת פסחים דף קיב ע"ב, ומסכת חולין דף צא ע"א אל יהלך אדם יחידי בלילה היות שאם הולך לבד בלילה יש סכנה מפני המזיקים ואילו אם הולך עם חבירו ניצול, ויש סגולה שיקבלו עליהם לאהוב אחד את השני ובזה ינצלו מנזק. והיכן למדו חז"ל יסוד זה מיעקב שכתוב בו ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עימו אפילו גיבור כיעקב שעליו נאמר ויגל את האבן מעל פי הבאר כאדם הנוקף אצבעו מה שהיו צריכים רבים להתאסף בכדי לגולל את אותו אבן, ולמרות זאת כאשר הלך לבדו ויאבק איש עימו פגע בו המזיק, ולעומת זה אם ילכו יחד שני חלשים אשר כוחם כקליפת השום לגבי יעקב בהיות שהן שנים ביחד לא ינזקו, ללמדנו שאפילו שנים מתחברים מועיל להגן מנזק וככל שמתרחב האחדות כן יגדל הכוח וההגנה, וכמאמר הכתוב איכה אחד יניס אלף ושניים יניסו רבבה, הרי שכוח של אחד להניס אלף ואם כן שניים צריך להיות אלפיים, אולם הכתוב אומר ששנים יניסו עשרת אלפים, ללמדנו שכל חלק וחלק מהאחדות משפיע ומועיל ומגן מכל גזירה רעה.
מסופר בראשית רבה (וילנא) פרשה פרשת מקץ ו [מד, א - ג] ויצו לאשר על ביתו, הבוקר אור וגו', א"ר לוי, וכן בילקוט שמעוני תורה פרשת מקץ [המתחיל ברמז קמז] אמר רב יהודה אמר רב לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב פעם רבי מאיר התארח באיזה פונדק שבעליו היה נוהג בכדי לשדוד את אורחיו היה בשעות הבוקר המוקדמות כאשר עדיין חושך להעיר את אורחיו ומציע להם ליווי לדרך כי יותר מאוחר אינו יכול להראות להם הדרך ובכך היה משכנע את אורחיו לצאת בשעות חשוכות והוא מתואם עם קבוצת שודדים על הזמן ולאחר שליווה ועזב את האורח היו מתנפלים עליו השודדים ולאחר מכן מתחלקים בשלל, ופעם התארח רבי מאיר באותו פונדק ובעל הפונדק שוב ניסה להציע לרבי מאיר ליווי והדרכה אך ורק בשעות המוקדמות עדיין חשוך, אך רבי מאיר חמק ממנו בטענה כי הוא קבע מפגש עם אחיו לצאת לדרך ולכן עליו להמתין עד שאחיו יגיע לפונדק, שאלו בעל הפונדק והיכן אחיך אני ילך לקרא לו אמר לו בבית הכנסת ומה שמו כי טוב, הלך לבית הכנסת והיה קורא ושונה כי טוב כי טוב אך אין קול ואין עונה, והנה ממתין בעל הפונדק אך לא הגיע שום אדם והוא רואה שכאשר האיר יום רבי מאיר יוצא לדרך ושאלו והיכן אחיך שהמתנתה עבורו אמר לו הוא כבר הגיע, שאלו בעל הפונדק שאינו רואה את אחיו, והשיבו שלאור היום קוראים כי טוב כלשון הפסוק וירא אלהים את האור כי טוב. והוא האח שמצילו מליסטים. ומכאן למדו שיש שני אפשריות להינצל מהמזיקים למיניהם או שיהיה איתו עוד אדם או האור נחשב כאדם נוסף ולכן כאשר אדם יושן לבד רואי שידליק אור בחדר שלא ינזק. הראת לדעת מסיפור זה עד כמה אחדות יכולה להציל את האדם מפורענות והחידוש שאור יום הוא צירוף בגלל שיש רואים ומצטרפים חשוב כיש אחרים איתו וניצול מהמזיקים.
עלה בידנו כי סוד ההגנה מפני הפורענות וביטול כל הגזרות הרעות הוא האחדות, ובזה מובנת היטב עצת התורה שבכדי להיות נצבים ביום הדין ולזכות ביום הדין צריך שכלל ישראל בכל מעמד שהוא נמצא להיות חלק מהכלל ולהיות כלכם כל איש ישראל כאיש אחד בלב אחד ובזה מובטח להינצל מכל רע ונגזר עליו רק טוב, ולמרות שאין לאל ידו של האדם להשכין שלום בין כלל ישראל יעשה כל אשר לאל ידו לעשות לפחות בסביבתו או אנשי קהילתו ולפחות בני ביתו כי אחדות יש בכוחה להגן ולהציל מכל גזירה רעה כי אין כלי מחזיק את הברכה אלא השלום כנאמר ה' יברך את עמו בשלום.
כל המעוניין לקבל דבר הפרשה באימיל. נא לשלוח בקשה לכתובת [email protected]
נ.ב. כמו כן עומד להדפיס אחרי החגים על חמישה חומשי תורה את השיעורים שנמסרו ברדיו ובאתר בצירוף דיסק לשמוע, המעוניין לזכות ולהשתתף בהוצאת הספר יכול לשלוח לכתובת הנ"ל את בקשתו.
בידידות ואהבה ובברכת שנה טובה ומבורכת
הצב"י מרדכי מלכא ס"ט
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 2 תגובות