1. עמוד הבית
  2. יהדות
  3. פרשת השבוע

לעולם יהיה שם השם שגור בפיו של האדם

רבה של אלעד, הגאון רבי מרדכי מלכא, בטור שבועי תורני על פרשת השבוע לגולשי 'בחדרי חרדים'
הגאון רבי מרדכי מלכא, כ"ו תשרי תשע"ז 28/10/2016 14:37

הרב מרדכי מלכה הרב מרדכי מלכה

פרשת בראשית פ"א פסוק (ג) וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר: (ד) וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָא֖וֹר כִּי־ט֑וֹב וַיַּבְדֵּ֣ל אֱלֹהִ֔ים בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֥ין הַחֹֽשֶׁךְ: (ה) וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם וְלַחֹ֖שֶׁךְ קָ֣רָא לָ֑יְלָה וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם אֶחָֽד:

יש להתבונן בלשון הפסוק שלאור כתוב ויקרא אלוקים לאור יום ואילו לחושך קרא לילה לא כתב אלוקים?

ובאמת כבר עמדו על זה חז"ל במדרש ואמרו בבראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה ג סימן ו [א, ה] ויקרא אלהים לאור יום, א"ר אלעזר לעולם אין הקדוש ברוך הוא מיחד שמו על הרעה אלא על הטובה, ויקרא אלהים לאור יום ולחושך קרא אלהים לילה אין כתיב כאן, אלא ולחושך קרא לילה. וכן בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת בראשית פרק א סימן ה. והביאו דבריהם בחזקוני בראשית פרשת בראשית פרק א פסוק ה וכן בעל הטורים בראשית פרשת בראשית פרק א פסוק ה. וביאר הדברים בבית הלוי בראשית פרשת בראשית פרק א פסוק (ה) ויקרא אלהים לאור יום ולחושך קרא לילה, ואמרו במדרש (ב"ר פ"ג ו) דאין הקדוש ברוך הוא מיחד שמו על הרעה וע"כ לא כתיב קרא אלהים לילה. והקשו על זה דהא גם אח"כ כתיב ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים וגם שם לא כתיב קרא אלהים ימים? ובודאי דהך קרא קאי על אלהים הכתוב בראש הפסוק, והביאור לזה דהכא גם סדר הפסוק קשה דהרי התחלת הבריאה נברא החושך תחילה ואח"כ אמר יהי אור, וכן בסדרן של הזמנים היום הולך אחר הלילה וכמו דמסיים הפסוק ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד הרי הזכיר תחילה לילה, ומכאן למדו דהיום הולך אחר הלילה, וא"כ למה כתיב ויקרא אלהים לאור יום ולחושך קרא לילה, אלא משום דלא רצה להזכיר שמו על החושך, אבל לקמן נקט הכתוב כסדר שנבראו.

ונראה להוסיף ולבאר מלבד דרשת חז"ל שיש כאן הדרכה וגילוי הסוד להצלחה בחיים, שהנה בשפת העם מקובל לדבר לשאול ולהשיב בשפה המדוברת אשר נשמע שהכל תולה האדם בעצמו כך שאם נשאל מה התכנית שלו למחר ישיב ויאמר מחר אני נוסע לעשות איזה עסק במקום פלוני, או אם נתבקש לבא מחר משיב מחר אני יבא בשעה פלונית, או כאשר הולך לעשות עסק תולה הדבר בעצמו שמחר הולך והוא יעשה עסקה מוצלחת, או יתכנן תוכניות שבכוונתו לעשות ויאמר שיש לו תכנית לעשות כך וכך ואחר כך יעשה כך עד שיגיע לממש את שאיפתו וכן על זה הדרך, קל וחומר כאשר נשאל איך הצליח ישיב כי עשה כך וכך ותולה הכל בחכמתו ולצערנו אין כלל הזכרת שם השם בכל שפת העם העממית, והתורה רוצה ללמדנו כיצד צריכה להיות השפה המדוברת בכל ענייני חייו של האדם ובעסקיו ובכל תחום בחיים שצריך האדם להרגיל את עצמו ששם השם יהיה שגור בפיו ויתלה כל פעולה בהזכרת השם ועל ידי זה תשרה ברכה והצלחה בכל מעשה ידיו, ונקדים לכך לבאר דברי בעל ההגדה.

כתב בעל ההגדה של פסח חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר. מָה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם. וְאַף אַתָּה אֱמוֹר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן: רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר. מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָכֶם. לָכֶם וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו וֶאֱמוֹר לוֹ. בַּעֲבוּר זֶה עָשָֹה יְדֹוָד לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לִי וְלֹא לוֹ. אִלּוּ הָיָה שָׁם לֹא הָיָה נִגְאָל: והקשה הגאון רבי יוסף בעל המשנת חכמים מה ההבדל בין הרשע לחכם הרי הרשע אמנם אמר מה העבודה הזאת לכם משמע ולא לו והוציא עצמו מהכלל וכפר בעיקר, אך גם החכם אמר בשאלתו מה העדות החוקים והמשפטים אשר ציוה ה' אלוקינו אתכם משמע רק אתכם ולא אותי וא"כ גם הוא הוציא עצמו מהכלל?

והנה דרכו של בעל המשנת חכמים שביום שני בחו"ל שעושים ליל הסדר נוסף היה דרכו להזמין אורחים רבים לשולחנו ובעיקר תלמידיו ובתוכם הזמין את הילד שלעתיד היה הגאון רבי שלמה קלוגר, כאשר הגיעו כל האורחים בלט מאוד הילד הקטן שכיצד מוצא את מקומו בין תלמידיו הגדולים אריות שבחבורה, והנה באמצע שאל בעל משנת החכמים את השאלה הנ"ל מהו ההבדל בין החכם לרשע? ופתאום מבין כל תלמידיו נשמע קולו הדק של הילד רבי שלמה קלוגר ברשות רבנו יש לי תירוץ, וביאר שיש לשאול מה כוונת שלמה המלך בקהלת פרק ב (יג) וְרָאִ֧יתִי אָ֔נִי שֶׁיֵּ֥שׁ יִתְר֛וֹן לַֽחָכְמָ֖ה מִן־הַסִּכְל֑וּת כִּֽיתְר֥וֹן הָא֖וֹר מִן־ הַחֹֽשֶׁךְ: וביאר את דברי שלמה המלך בהקדם שמצינו כתוב בתורה פרשת בראשית (ה) וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם וְלַחֹ֖שֶׁךְ קָ֣רָא לָ֑יְלָה וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־ בֹ֖קֶר י֥וֹם אֶחָֽד: ודרשו חז"ל במדרש בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה ג - ח ויקרא אלהים לאור יום אלו מעשיהן של צדיקים, ולחושך קרא לילה אלו מעשיהן של רשעים, וביאור דברי המדרש שהאור מרמז על מעשיהן של צדיקים בהיות והקב"ה הזכיר את שמו על האור ויקרא אלוקים לאור יום, ואילו על הלילה כתוב ולחושך קרא לילה בלי להזכיר את שמו ולכן זה מרמז על מעשיהן של רשעים, כיון שדבר זה הוא ההבדל בין הצדיק לרשע, שהצדיק דומה לאור ששם השם שגור בפיו תמיד ואילו הרשע אין שם השם שגור בפיו, ולכן החושך מרמז על הרשעים והאור מרמז על הצדיקים, ובזה יובנו היטב דברי שלמה המלך שהיה לו קשה על בעל ההגדה מה ההבדל בין שאלת החכם לרשע שניהם לכאורה הוציאו עצמן מהכלל, ולזה השיב וראיתי יתרון לחכם מן הכסיל כיתרון האור מהחושך שבאור נזכר שם השם ובחושך לא הוזכר שם השם, כך ההבדל בין הרשע לחכם שהחכם שם השם שגור בפיו ולכן בשאלתו אמר ה' אלוקינו, ואילו הרשע אין שם השם שגור בפיו ולכן שאל סתם מה העבודה הזאת. והגיב בעל המשנת חכמים בטוחני שהילד הזה עדיו לגדולות ונצורות ואכן נהיה מגאוני הדור. הובא בספר סיפורו של יום.

ויסוד זה נלמד משיחת עבדי אבות, בראשית פרק כד (מב) וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן וָאֹמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אִם יֶשְׁךָ נָּא מַצְלִיחַ דַּרְכִּי אֲשֶׁר אָנֹכִי הֹלֵךְ עָלֶיהָ: (מד) וְאָמְרָה אֵלַי גַּם אַתָּה שְׁתֵה וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב הִוא הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֹכִיחַ יְקֹוָק לְבֶן אֲדֹנִי: (מח) וָאֶקֹּד וָאֶשְׁתַּחֲוֶה לַיקֹוָק וָאֲבָרֵךְ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת לָקַחַת אֶת בַּת אֲחִי אֲדֹנִי לִבְנוֹ: ופרש"י בראשית פרק כד פסוק מב ואבא היום, היום יצאתי והיום באתי, מכאן שקפצה לו הארץ. אמר רבי אחא יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים, שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה, והרבה גופי תורה לא נתנו אלא ברמיזה: ויש לשאול שהדבר תמוה כיצד יתכן לומר כדבר הזה ששיחת עבדי אבות שהכונה לשיחת חולין יותר טוב מתורתן של בנים?

אולם כאשר נתבונן אחד היסודות הנלמדים משיחת אליעזר כיצד האדם צריך להסתכל בחייו על מה שנעשה איתו. שהנה כתוב דמשק אליעזר ואומרת הגמרא שהיה דולה ומשקה מתורת רבו אברהם אבינו, המושל בכל אשר לו, ללמדנו שהיה מושל בכל אשר לו פירוש בכל תורתו, שלא רק כל הרכוש והממון היה בידו של אליעזר אלא גם הרוחניות למד כל תורתו מאברהם, והיה מקום להתרברב ולתלות בחכמתו כל מה שעשה כיצד השיג את השידוך, וגם כיצד זכה לקפיצת הדרך בודאי בגלל צדקתו ומעשיו הטובים, ולמרות הכל תולה הכל בזכות אברהם שהקב"ה עוזר לו ומודה על חסדי הקב"ה שעושה איתו, וכך הדבר לאחר שנתנו הסכמתם על השידוך מיד וישתחו לה' שכל מעשה ומעשה זוכר חסדי הקב"ה איתו ושהכל מכח אדונו ולא בזכות עצמו. ודבר זה הוא אחד היסודות הגדולים בעבודת השם שחייב אדם בכל דבר לייחסו לקב"ה ולא לתלות בחכמתו וגבורתו ומעמדו, ולזה אמרו חז"ל ששיחת חולין של עבדי אבות גדולה וחשובה מתורתן של בנים כיון שתכלית התורה להביא לידי מעשה כיצד לעבוד את הקב"ה ושיחת עבדי אבות הוא מעשה המלמד מוסר השכל כיצד על האדם לעבוד את הקב"ה במהלך חייו. ואכן כך מצינו בהנהגת אבותינו כדלקמן.

כן מצינו את ההבדל בין עשו ליעקב כאשר בא להתברך אמר בראשית פרק כז (כ) וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל בְּנוֹ מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי וַיֹּאמֶר כִּי הִקְרָה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי:(כא) וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם לֹא:(כב) וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו: והביאור בזה כי יצחק התפלא כיצד אומר שהשם הקרה, הרי עשו אין שם השם שגור בפיו ורק יעקב נוהג כך. ואילו עשיו אמר בראשית פרק כז (לא) וַיַּעַשׂ גַּם הוּא מַטְעַמִּים וַיָּבֵא לְאָבִיו וַיֹּאמֶר לְאָבִיו יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ בַּעֲבֻר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ: לכן אמר יצחק הקול הכונה הדיבור הוא של יעקב אבל הידים שעירות הן של עשיו. ללמדנו ההבדל בין ההולך בדרכו של יעקב תמיד שם השם יהיה שגור בפיו, ומי שאין תולה כל דבר בקב"ה ואין שם השם שגור בפיו הרי הוא הולך בדרכו של עשיו. ומעין זה מבואר במדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת תולדות פרק כז סימן כא גשה נא ואמשך בני. ומפני מה רצה יצחק למששו, אלא כיון שאמר כי הקרה ה' אלהיך, אמר יצחק אין דרכו של עשו שיהיה שם שמים שגור בפיו, ונסתפק לו הדבר, לפיכך אמר גשה נא ואמשך.

כמו כן מצינו אצל יוסף מהו סוד הצלחתו ועליתו לגדולה, שכתוב בבראשית פרק לט (ב) וַיְהִי יְקֹוָק אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי: (ג) וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי יְקֹוָק אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה יְקֹוָק מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ: כי ה' איתו דרשו חז"ל ששם ה' שגור בפיו תמיד ותלה הכל בחסדי הי"ת כן פרש"י, ואפילו כשהגיע למעמד פיתרון החלום אמר בראשית פרק מא (טו) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף חֲלוֹם חָלַמְתִּי וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ: (טז) וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה:

במדבר פרק כ:(י) וַיַּקְהִלוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם:(יא) וַיָּרֶם משֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם:(יב) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם: וכבר כל הראשונים שואלים מהו החטא שנעשה בהכאת הסלע וכי אינו נס המקדש שם שמים בזה שיוצא מים מהסלע על ידי הכאה?

ומבאר רבנו חננאל שהחטא של משה ואהרון שתלו את הנס בעצמם באומרו המין הסלע הזה "נוציא" לכם מים, ולא אמרו "יוציא" שמדבריהם נשמע שהם עושים ולא הדגישו שהקב"ה עושה, וז"ל הרמב"ן עה"ת והקרוב מן הדברים שנאמרו בזה, והוא טוב לדחות השואל, הם דברי רבינו חננאל שכתב כי החטא הוא אמרם (פסוק י) המן הסלע הזה נוציא לכם מים, וראוי שיאמרו יוציא ה' לכם מים, כדרך שאמרו (שמות טז ח) בתת ה' לכם בערב בשר לאכול וגו', וכן בכל הנסים יודיעום כי ה' יעשה עמהם להפליא, ואולי חשבו העם כי משה ואהרן בחכמתם הוציאו להם מים מן הסלע הזה, וזהו לא קדשתם אותי (דברים לב נא):

וכתב הבן איש חי בספרו אדרת אליהו כתוב בספר זכות הרבים הטעם שכתוב בתורה והאיש משה ענו חסר י' כיון שאמר משה רבינו המן הסלע הזה נוציא לכם מים בנו"ן ולא אמר יוציא לכם ביו"ד משמע כביכול שהם יוציאו ולא הקב"ה וכיון שהחסיר אות י' מן תיבה נוציא דהיה צריך ליכתב י' במקום אות נ' על כן מידה כנגד מידה נענש ונחסר אות י' מן תיבת עניו וכתוב ענו כתיב חסר ע"כ. והנה אמרו חז"ל עבירה גוררת עבירה כיון ששגג משה רבינו בזה שאמר נוציא לכם מים נגרם לו שנכשל גם כן בזה להכות את הסלע במטהו ולא לדבר כמו שציוהו ה'. וזה רמוז בתורה שאחר שאמר משה המן הסלע הזה נוציא לכם מים אמר הכתוב וירם משה את ידו, תיבת ידו היא אותיות יו"ד, רמז לאות היו"ד והכוונה היא שעל ידי שהרים משה את ידו מתיבת יוציא והניח נ' במקומה לכן חטא גרר חטא ונגרם לו אשר הכה את הסלע במטהו פעמים ולא דיבר אל הסלע.

וכמו כן מצינו בויכוח בני גד וראובן עם משה לעבור את הירדן וכאשר נתבונן בפסוקים יש כפל לשון וחזרה על הדברים ולא מובן מה משה רבינו חוזר ומקפיד עליהם לאחר שנתנו הסכמתן. במדבר פרק לב (יז) וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ: (כ) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי יְקֹוָק לַמִּלְחָמָה: (כז) וַעֲבָדֶיךָ יַעַבְרוּ כָּל חֲלוּץ צָבָא לִפְנֵי יְקֹוָק לַמִּלְחָמָה כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי דֹּבֵר: אולם לפני כמה עשרות שנים הזדמן לידי לרגעים מספר הספר רוח יעקב וראיתי שכתב לבאר הענין בזה שמדקדק בלשון בני גד וראובן שבתחלה אמרו אנחנו נעבור חלוצים לפני ישראל וכו' ותלו הכל בעצמן, ואילו משה רבינו הדגיש בפעם השניה אפילו שהביעו הסכמתם אך אין תועלת בהן כל שתולין הדבר בעצמם, אלא עליהם להאמין שהכל תלוי בהי"ת ולכן אמר להם תעברו חלוצים לפני ה' וכו' וחזרו בהסכמה לתקן לשונם נעבור חלוצים לפני ה' וכו' כאשר אדוני דובר ודפח"ח.

וכן מבואר במדרש איכה רבה (וילנא) פרשה ב כיצד נפל הגיבור הגדול בן כוזיבא וצבאו בגלל שתלו הכל בכוחם ועוצם ידם ולא בטחו בקב"ה. וכך מסופר במדרש, אדריאנוס קיסר הרג בביתר שמונים אלף רבוא בני אדם ושמונים אלף תוקעי קרנות היו צרין על ביתר והיה שם בן כוזיבא והיו לו מאתים אלף מקוטעי אצבע, שלחו לו חכמים עד מתי אתה עושה לישראל בעלי מומין, אמר להם והיאך יבדקו, אמרו לו כל מי שאינו עוקר ארז מלבנון אל יכתב באסטרטיא שלך, והיו לו מאתים אלף מכאן ומכאן ובשעה שהיו יוצאין למלחמה היו אומרים לא תסעוד ולא תסכיף הדא הוא דכתיב (תהלים ס') הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא אלהים בצבאותינו. ולבסוף מספר המדרש למרות כל גבורתן נפלו בידי האוייבים וכרתו את ראשו של בן כוזיבא.

מעשה בעשיר אחד שהיה לו קרקעות הרבה ולא היה לו שוורים לחרוש מה עשה נטל כיס מעות בידו והלך לעיר אחרת על יום השוק לקנות שוורים, אמת שהיה האיש הזה נדיב גדול בעל צדקה ומכניס אורחים אבל לא היה לבו שלם כראוי באמונה של השגחה פרטית והתאמר תמיד בלבבו לאמר כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה כי הון מרבה עושר, בדרך פגע בו אליהו הנביא ז"ל שהלך גם הוא על השוק כמנהגו תמיד להימצא על כל השווקים והיה אליהו נדמה לפני האיש כסוחר, וישאל אותו אליהו להיכן אתה הולך השיבו שהולך לשוק לקנות שוורים, א"ל אליהו אמור אם ירצה השם יתברך, א"ל הסוחר הרי המעות אצלי והדבר תלוי ברצוני, השיבו אליהו אם כן לא תצליח בזה, אח"כ נפל לו כיס המעות ולא הרגיש הסוחר, ונטל אליהו את הכיס והניח אותו על איזה סלע במקום מרוחק, כאשר הגיע הסוחר לשוק וחיפש לקנות שורים והנה מתברר לו שכיס המעות נאבד לו וחזר לביתו בפחי נפש בלי לקנות דבר, ושוב לקח כסף איתו והלך לשוק לקנות שורים, ושוב נפגש איתו אליהו בדמות זקן ושאל את הסוחר להיכן אתה הולך, אמר לו לשוק לקנות שורים, ושוב גם הזקן אמר לו תאמר בעזרת השם, והסוחר החזיר אותה תשובה הרי הדבר תלוי בי כיון שהכסף אצלי ואף אחד לא יכול למנוע ממני, ואליהו הפיל תרדמה על הסוחר בזמן שנח מעט בדרך ולקח ממנו את הכסף והניחו במקום שהניח את הכסף הקודם, כאשר התעורר הסוחר רואה שכספו נעלם הבין שכנראה גנבים ניצלו את מנוחתו וגנבו את הכסף וחזר לביתו בפחי נפש, כמובן התעורר לחשוב מדוע כבר פעמיים כך קורא לו בודאי זה מאת השם על שאיני תולה בטחוני בקב"ה אלא בכוחי ולכן החליט לחזור בתשובה ומעתה על כל מה שיעשה יאמר בעזרת השם, ואכן שוב לקח כסף והלך לשוק לקנות שורים ופגשו אליהו הנביא בדמות נער שמחפש עבודה, ניגש הנער ושאלו לסוחר להיכן אתה הולך השיבו הסוחר לשוק לקנות שורים בעזרת השם, בירכו שיהיה בהצלחה אך ביקש ממנו אולי תצטרך עובד לעזור לך אני מאוד רוצה עבודה, אמר הסוחר תבא איתי לשוק ואם ירצה השם ואני יצליח לקנות שורים טובים אני יקח אותך לעוזר, ואכן כך היה שקנה שורים טובים ולקח את הנער שינהיג את השורים, ובדרך בכונה אליהו היטה את השורים ליער ונבהלו השורים והתחילו לרוץ לעומק היער כמובן רדפו אחריהם וכך היה עד שהגיעו לסלע היכן שהניח אליהו את הכסף, והנה הוא רואה פתאום את שני הכספים שנעלמו ממנו ושמח והודה לקב"ה שהחזיר לו את אבידתו, ולאחר מכן נעלם הנער רק אז הבין שזה היה אליהו הנביא והכל בכדי ללמדו עד כמה חייב לתלות הצלחתו בקב"ה ולא בעצמו.

נמצינו למדים עד כמה חובה על האדם וסגולה גדולה להצלחתו שיאמר על כל דבר בעזרת השם או אם ירצה השם והעיקר שיזכיר שם השם ויצליח ואם אינו נזהר בדיבורו לא יחשוב שאין בכך כלום הרי הראת לדעת עד כמה נענש משה רבנו על חוסר זהירות בלשונו וק"ו לכל אדם, וכן אצל בני גד, וכן בן כוזיבה, ולכן ירגיל את לשונו כאשר נשאל אם יבא או מתי יבא לא יאמר אני יבא עכשיו או אני יבא מחר אלא יאמר בעזרת השם אני יבא או מחר שידגיש ויתלה הכל בחסדי הקב"ה ובזכות זה שורה הצלחה במעשה ידיו.

בידידות ואהבה
מרדכי מלכא




הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
;