ט"ו סיון התשפ"ד
21.06.2024

הבא בתור: האם שר הדתות אזולאי יתפטר?

יעקב ריבלין מנתח את המהלכים שהובילו להתפטרות דרעי מהכנסת עבור מלכיאלי, ומסקר בהרחבה את הבחירות בארה"ב וחשיפת 'בחדרי' על הצבעתו של סגן ראש העיר ירושלים

הבא בתור: האם שר הדתות אזולאי יתפטר?
יעקב ריבלין צילום: באדיבות המצלם

לשרשרת השיאים והתקדימים שרשמה ש"ס מאז הקמתה בפוליטיקה הישראלית הצטרף השבוע שיא חדש: סיעה בת שבעה מנדטים שמשביעה את הח"כ האחד עשר ברשימתה. מה קרה למקומות שבדרך? לא אסונות טבע, איש לא נפטר חלילה, אף אחד גם לא הלך לכלא (נקודה ראויה לציון כשמדובר בש"ס). בדרך אל היעד הבלתי נתפס הזה שלחו הביתה את המקומות השמיני והתשיעי עם ג'ובים חלופיים (חיים ביטון ואברהם מיכאלי), סגן שר אחד אולץ להתפטר במסגרת החוק הנורווגי (משולם נהרי) ויו"ר התנועה בכבודו ובעצמו, הרב אריה דרעי, ויתר על מקומו בכנסת בצעד בלתי אופייני - והכל בשביל יגאל גואטה ומיכאל מלכיאלי.

ויש יותר מרגליים לדבר שגם השיא הזה הולך להשבר. במסדרונות התנועה הקדושה מדברים כמעט בגלוי על פריש-מיש נוסף בדרך. אחד מתוך שבעת הח"כים המכהנים כעת, יתבקש בקרוב להתפטר מהכנסת ולהסתפק בתפקיד מיניסטריאלי בלבד. מאחר וסגן שר חייב להיות חבר כנסת - אלא אם כן התפטר במסגרת החוק הנורווגי - יוצא ממעגל הלחצים סגן השר יצחק כהן ונותר בחזית רק שר הדתות הרב דוד אזולאי. מי שהאזין לראיונות הקצרים אך העצובים שהעניק בימים האחרונים, שמע בצלילי קולו שהוא לא ממש מופתע מהאפשרות שהדרישה לרענון הרשימה תגיע גם אליו.

והאמת? למה לא. אם יו"ר התנועה יכול להתפטר מהכנסת בלי אפשרות לחזור אליה, מדוע ששר הדתות לא ילך בעקבותיו? מקורבי אזולאי רמזו השבוע שיש בכל זאת הבדל בין השניים. אם הממשלה נופלת לפתע מכל סיבה שהיא (פרטים ביחידה לחקירות הונאה במשטרת ישראל העוסקת בפרשיות בית בלפור), דרעי נשאר יו"ר תנועה עם משכורת וסמכויות, ואילו אזולאי - במידה ויתפטר מהכנסת - יישאר בלא כלום.

מדובר כמובן בחישוב מוטעה לחלוטין. ממשלות בישראל לא נופלות ומותירות אחריהן וואקום שלטוני עד הבחירות הבאות. אם נתניהו מחליט להקדים את הבחירות מכל סיבה שהיא, או שהוא מפסיד בהצבעת אי אימון בכנסת, הממשלה הופכת לממשלת מעבר שכל חבריה מכהנים עד להשבעת ממשלה חדשה לאחר הבחירות. כלומר: אזולאי נשאר בממשלה ובתפקיד שר הדתות גם אם יתפטר כעת מהכנסת.

התסריטים היחידים בהם אזולאי עשוי להישאר בבית הם במקרה שש"ס מחליטה משום מה לפרוש מהממשלה ולעבור לספסלי האופוזיציה. או לחילופין, נתניהו מחליט לפטר את שרי ש"ס נוסח שרון בשנת תשס"ג. במצב הפוליטי הנוכחי שני התסריטים הם בעלי היתכנות כמו צירוף מר"צ לממשלה. כלומר, לא היה, לא הווה ולא יהיה.

הסיבה היחידה שאזולאי לא עשה השבוע כמעשה הבוס הגדול ולא התפטר אף הוא מהכנסת היא בתחום הפסיכולוגי. כאשר הועלתה על הפרק ההצעה להתפטרות אחד השרים לטובת יגאל גואטה במסגרת החוק הנורווגי, הודיע אזולאי מפורשות שהוא מעדיף להיות חבר כנסת מאשר שר הדתות. אי לכך נאלץ משולם נהרי להתפטר מהכנסת וקיבל בתמורה קידום מסגנות עלומת שם במשרד הרווחה לסגנות במשרד הפנים. אזולאי לא אבה לשמוע על התפטרות מהכנסת אפילו בתור הווא אמינא. כנראה חשש שמדובר בתוכנית חיסול בשלבים. קודם יבקשו ממנו לעזוב את הכנסת. אחר כך, בהיותו חסר משען ומשענה, יבקשו ממנו גם לפרוש מהממשלה.

כך או כך, אזולאי לא שש להקריב את מקומו בכנסת לטובת אחד המקומות הבאים ברשימה. כמובן שהוא לא יסרב להוראה חד משמעית של מועצת החכמים אם זו תינתן לו. אפס כי הוראה כזאת לא תצא בלי להעניק לו פיצוי נאות. יש לזכור שאזולאי היה בשעתו איש מחנה אלי ישי ובתמורה לכך שלא יצטרף עם המנדט שלו לרשימת יחד - הובטח לו מקום בכנסת הנוכחית. הפרת ההבטחה תהיה קלף חזק בידיו של ישי שיוכל להסביר מכאן ואילך מדוע סירב להצעה שקיבל בשעתו להיות מספר שתיים בש"ס ולקבל את התפקיד השני. 'ראו מה עשו לאזולאי ותבינו למה סירבתי' - יאמר ישי בסדרת ראיונות לתקשורת חרדית והכללית. דרעי לא יתן לו את התענוג הזה.

מבט אל רשימת מועמדי ש"ס לכנסת במקומות הבאים עשוי לגלות שיש פיצוי אפשרי באופק. לאחר כניסתו של מלכיאלי שהוצב במקום האחד עשר, נמצאים האישים הבאים בעמדת המתנה לבאות: רפי ברנס סגן ראש עיריית בת ים במקום השנים עשר, בועז ביטון חבר מועצת עיריית חדרה במקום השלושה עשר, דני סיידה בארבעה עשר, אבי אמסלם בחמשה עשר ויוני אזולאי, עוזרו האישי של דרעי - במקום הששה עשר.

המכנה המשותף לכל הארבעה הוא החיילות הנאמנה בצבאו הפרטי של דרעי. מדובר באישים שהלכו איתו במדבר גלות י"ג השנים ושמרו לו אמונים. כל אחד מהם שיכנס לכנסת יהיה פועל נאמן בשירות הוד יו"רותו. כך גם אם יתבקשו להתפטר מהרשימה לטובת הבאים בתור. הם יעשו זאת ללא צל של היסוס.

המסירות הזאת פותחת פתח לתסריט שבכל מפלגה אחרת היה שייך לתחום המדע הבדיוני. במסדרונות התנועה הקדושה מתלחשים על הצעה שלכאורה כבר הועברה לאזולאי (הדגש הוא על לכאורה. אין לכך אסמכתא מ"החלונות הגבוהים") ולפיה אם יפרוש מהכנסת כל הניצבים במקומות שנים עשר עד חמישה עשר יתפטרו ובנו יוני, עוזרו האישי של דרעי הנמצא במקום הששה עשר, ישבע אמונים לכנסת ולחוקיה. תהליך כזה של העברת מקום מאב לבן נראה לקוח מעולם אחר, אבל מי חשב לפני חצי שנה שהמקום האחד עשר במפלגה של שבעה מנדטים יושבע לכנסת? אף אחד. בש"ס, כפי שהספקנו להכיר אותה, הדמיון הוא הריאליטי.

הצעה נוספת בסגנון זה, וקצת פחות מדהימה, מדברת אף היא על העברת מקום מהאב לבן, אך לא בקדנציה הנוכחית אלא בקדנציה הבאה. בהתאם לתסריט זה אזולאי האב יתפטר מהכנסת כבר עתה ויישאר שר עד הבחירות הבאות. הבן יוני ימשיך כעוזרו של דרעי אך יקבל הבטחה למקום ריאלי בכנסת הבאה. בינתיים ייכנס לכנסת רפי ברנס שבמקום השנים עשר או בועז ביטון שבמקום השלושה עשר. לביטון יש עדיפות משתי סיבות. ברנס מכהן כסגן ראש עיריית בית ים ועושה שם חיל. ביטון הוא חבר מועצה נטול פרנסה. בנוסף לכך הוא בן תורה ספרדי מהסוג החביב על אריה דרעי. עיין ערך מיכאל מלכיאלי שנכנס השבוע.

מימינו מיכאל
את הבשורה המשמחת על כניסתו לכנסת קיבל מלכיאלי רשמית רק ביום שני השבוע. אבל להגיד שהוא היה מופתע - תהיה זו בדיה. מלכיאלי ידע שדרעי רוצה אותו מאוד כבר בכנסת הנוכחית וכשדרעי רוצה משהו בש"ס הוא בדרך כלל משיג אותו. השאלה הייתה רק כיצד, האם יאולץ אחד הח"כים הנוכחיים להתפטר או שדרעי עצמו יעשה זאת. משהוברר שאף אחד לא מנדב את עצמו למען הנציג הירושלמי, הודיע דרעי למלכיאלי שהוא יעשה עבורו את המלאכה.

לח"כ הצעיר, כך מתברר, יש סגולה שטרם מצאנו אצל חבריו הותיקים (למעט אולי אצל גואטה) יש לו חוש הומור והוא מסוגל לדבר באירוניה על עצמו. רק אחד כזה יכול לפתוח את השיחה הראשונה שלו כח"כ מיועד בהערה סרקסטית נחמדה.

"את הידיעה הראשונה על המינוי שלי", כך מלכיאלי לכותב השורות, "קראתי אצלך לפני מספר חודשים. אחרי שנעדרתי מההצבעה על מתחם התחנה בירושלים כתבת שאם אמשיך לשמור על שתיקה בשאלה מי נתן לי את ההוראה לכך אהיה חבר כנסת. והנה זה קרה".

תזכורת למי ששכח: לפני שנה התקיימה בועדת התכנון והבניה של ירושלים הצבעה על מתן רישוי חורג למתחם הבילוי החילוני בדרום העיר. רישוי שמאפשר לו, בין היתר, להיות פתוח בשבת. מלכיאלי שהיה אז בבניין המועצה לקח רגליים עשר דקות לפני ההצבעה ונעלם. בידיעה שפורסמה כאן לאחר ההיעדרות נטען שאת ההוראה להיעדר הוא קיבל מיזמי נדל"ן המקורבים ל'חלונות הגבוהים'. בדברי הפרשנות שצורפו נטען שאם יוודע מי נתן את ההוראה ירעדו אמות הסיפים בתנועה הקדושה.

לגופו של עניין מלכיאלי כמובן טוען להד"ם. לדבריו ההצבעה היתה טעות בשיקול הדעת שלו בלבד. שנית. אין כל קשר לשתיקה שגזר על עצמו באותה פרשה לעובדה שפחות משנה לאחר מכן הוא נכנס לכנסת. לטיעון השני לפחות יש לו ראיה שנעלמה מעינינו בעידנא דריתחא של הפרשה. ברשימת ש"ס לכנסת הנוכחית שנקבעה לפני שנתיים הוא נמצא במקום האחד עשר. בש"ס חשבו בשעתו שיצליחו לשמור על המנדטים שהיו ואף להגדיל אותם. כלומר: המקום האחד עשר נחשב בשעתו ריאלי. אם הציבו בו את מלכיאלי כנראה שראו בו מועמד מתאים לכנסת שנה קודם לאותה הצבעה אומללה. אכן כן.

השאלה שנותרה פתוחה היא איפוא כיצד הגיע מי שהוצב במקום החמישי למועצת עיריית ירושלים למקום שנחשב ריאלי ברשימת ש"ס לכנסת. ברשימה למועצה ניצבו לפניו פיגורות כמו צביקה כהן, אלי שמחיוף ונתי לסרי. כל אחד והחיבורים שלו לצמרת התנועה. כאשר החליטו לגוון את הרשימה בדמויות מקומיות שיש להן גם קצת חיבור לשטח, בחרו בנחמניאל סבן כנציג תושבי צפון ירושלים למקום הרביעי ובמיכאל מלכיאלי ששימש כיו"ר מנהלת נווה יעקב למקום החמישי, ובמילים אחרות: בהרכבת הרשימה למועצת העיר לפני שלוש שנים הוא היה סוג של ברירת מחדל. רק התושבים החרדים של נווה יעקב ובני משפחתו הקרובים ידעו בכלל מי הוא.

האמת היא שהאלמוניות היחסית שלו אז הייתה סוג של מחדל תקשורתי. הוא לא ידע לשווק את עצמו והתקשורת החרדית העצלה לא מחפשת דמויות בעצמה. שנה לפני שנבחר לכנסת ביצע המלכיאלי הנ"ל מהלך שכבר אז היה צריך להקפיץ אותו לקדמת הבמה המוניציפאלית. מתחת לאף ולרדאר המשוכלל של ניר ברקת וחבר מרעיו הוא הצליח לכבוש את המנהלת הגדולה של נווה יעקב ולהעביר אותה לידיים חרדיות. בשכונות מעורבות אחרות כמו שכונת רמות עשו כל תרגיל אפשרי למנוע מהרוב החרדי לנצח. בשכונת רמות, לדוגמא, הקימו מנהלת חרדית עלובה לחלק מהשכונה ומנעו מהתושבים החרדים להצביע למנהלת הכללית. בצפון ירושלים חיברו את קרית יובל עם שכונות אחרות ומנעו בכך יצוג חרדי הולם. כל תרגיל מלוכלך אפשרי נעשה.

בנווה יעקב, שכונת ענק ירושלמית בסדר הגודל של נהריה וקרית שמונה, יש ריכוז חרדי בשולי השכונה שלא משך תשומת לב ציבורית. פה קרוואן לבית כנסת שפונה בצו הריסה, ושם מחאות קלושות על קיפוח בתקציבים עירוניים. לא משהו שהצביע בפני ברקת ואנשיו על סכנה לכיבוש חרדי של המנהלת השלישית בגודלה בעיר.

מי שניצל את העיוורון הזמני הזה היה עסקן חרדי צעיר בשם מלכיאלי. עד לבחירות, וגם לאחריהן, הוא לימד בישיבה למתחזקים ספרדים, כתב כמה קונטרסים קצרים בהלכה למעשה, ושלח את ידו בעסקי החלק המתחרד של השכונה. בעיקר בבתי כנסת ושאר צרכים חרדים בוערים. בבחירות למנהלת הוא שמר על פרופיל נמוך. הציג מועמדות אך לא פמפם אותה בכותרות שהיו מדליקות את האווירה. התוצאה: החילונים נשארו בבית ביום ההצבעה. החרדים הגיעו בכמעט מאה אחוזי הצבעה. כשנספרו הקולות חשכו המאורות בקומה השישית של ככר ספרא. החרדים זכו בשמונה מתוך תשעה מקומות ולקחו את הראשות ברוב דומה. הסמל החילוני של השכונה: הבריכה הפתוחה בשבת - נסגרה והצביון הכללי שלה השתנה לחלוטין, ועיני ברקת רואות וכלות.

בעקבות ההצלחה החליטה הנהגת השלישיה בש"ס להציב אותו ברשימה למועצת העיר, אם כי במקום חמישי בלבד. וזאת כי הוא עוד לא עשה משהו ספציפי לטובת המפלגה. סתם זכה במנהלת בלי ג'ובים לפעילים.

את הפריצה שלו קדימה הוא עשה במהלך הבחירות לכנסת. דרעי היה כבר אז שליט יחיד לאחר פירוק השלישיה וחיפש בנרות אנשים לניהול הבחירות. מישהו המליץ לו על מלכיאלי. לאחר שיחת היכרות קצרה הוא בחר בו לעמוד בראש מטה בני תורה. הכישורים שהפגין אותתו לדרעי שיש לו כוכב חדש ביד. גם בן תורה ספרדי. גם בוגר ישיבת חברון שבראשה עומד הגר"ד כהן שהוא, דרעי, עומד איתו בקשר רצוף. (אפרופו הגר"ד כהן. בחודש האחרון הוא השתתף בכנס הגדול של ש"ס וחלק שבחים להנהגתה הרוחנית ולראשל"צ הגר"י יוסף), גם בעל כישורי ארגון מעולים, וגם אחד שמעולם לא היה לו קשר כלשהו עם אלי ישי בכל תקופת כהונתו. היכן ישנם עוד אנשים עם מכלול תכונות כאלה? שאל דרעי את עצמו והציב אותו במקום האחד עשר שכאמור היה אז בגדר הריאלי.

עד לבחירה הלא מפתיעה השבוע העביר מלכיאלי שנתיים די נעימות בעיריית ירושלים. הוא הגיע לכיכר ספרא בעיקר בימי ההצבעות בועדת התכנון והבניה וטיפל בבקשות של אנשים פרטיים (לא יזמים - הוא מבקש להדגיש) להרחבות בניה ותוכנית תמ"א שלושים ושמונה. על הדרך הוא ניהל גם את תיק הספורט החרדי. אומרים שהוא הכפיל שם את התקציב משש מאות אלף למיליון ומאתיים. את משכורתו הוא שאב מג'וב אחר שדרעי העניק לו: יועץ מיוחד לשר הדתות דוד אזולאי. אזולאי אהב אותו, כמו את יתר היועצים שדרעי הנחית לו, כמו ציפורן חודרנית ברגל. אבל זה כבר סיפור בפני עצמו.

מעבר לכל הסגולות האמורות, הסיבה המרכזית לבהילות של דרעי למנות אותו כבר עכשיו נמצאת במקום אחר. כפי שנרמז כאן בשבוע שעבר דרעי המודאג מהסקרים החליט למנות כמנכ"ל איש שטח שישקם את ההריסות של העשור האחרון. דא עקא שמנכ"ל זה עלויות של עשרות אלפי שקלים לחודש, אם לא יותר. כעת ניתן לגלות כי בישיבה פנימית שהתקיימה לפני חודש, בה השתתפו דרעי, גואטה ויעקב מרגי, נידונה האפשרות למינוי מנכ"ל והשאלה הייתה כיצד עומדים בעלויות הכבדות.

ואז הציע מי שהציע לבצע את המהלך הבא. להוציא את יגאל גואטה לשטח ולשחרר אותו ממרבית העול הפרלמנטרי המונח על כתפיו. כחבר כנסת אין צורך לשלם לו משכורת ויש לו גם תקנים לשני עוזרים. את תפקידיו האחרים יהיה צורך להעביר לנציג אחר של התנועה שייכנס לכנסת. דרעי בדק את כל האפשרויות להכניס את הנציג הבא ומצא שהאופציה היחידה היא התפטרות שלו מהכנסת (מהלך שהוא יכול היה לעשות כבר לפני מספר חודשים) והכנסתו של הבא בתור מיכאל מלכיאלי.

התוכנית יצאה לדרך ורק חסר לו, לבחור הצעיר הזה, שלא ימלא את התקוות שהבוס תולה בו.

טראמפ והסטיכיה החרדית
אם יקרה מה שלפני שבוע היה נראה כבלתי יאמן ודונאלד טראמפ יבחר כנשיא ארצות הברית, ניתן יהיה להצביע על שתי נקודות מפנה שגרמו לכך - פרשת המיילים שנחשפה בסיוע האקרים רוסיים ו..החשיפה על אופן הצבעתו של סגן ראש עיריית ירושלים הרב יצחק פינדרוס.

הידיעה שהנ"ל, המחזיק באזרחות אמריקאית, כבר הצביע בשגרירות עבור טראמפ - נחשפה כאן ב'בחדרי חרדים' וזכתה להדים רבים. מקורביו דאגו לפרסם את רשימת כלי התקשורת העולמיים שנתנו לכך כיסוי. אכן רשימה מכובדת: הארץ. ערוץ שבע באנגלית. הבטאון פורוורד, טיימס אוף ישראל. וואס איז נייעס, בולטימור גו'איש ו- gta.

הנימוק של פינדרוס היה הבניה בירושלים. לדעתו של סגן ראש העיר, אם טראמפ יבחר ניתן יהיה לחדש את הבניה בירושלים שהוקפאה בתקופת אובמה. לדעתו, אם תיבחר קלינטון היא תמשיך את הקו הפרו ערבי הזה ותאלץ את נתניהו להמשיך ולהקפיא את הבניה בעיר הקודש והמקדש.

מה שמוזר הוא שפינדרוס הוא לא החרדי היחיד שמייחל לבחירתו של הגזען המטורף עם הפנים האדומות. בציבור האורטודוכסי בישראל ובמרבית הקהילות היהודיות בארה"ב רווחת משום מה התפיסה שטראמפ יהיה טוב לישראל. הם מתעלמים מכך שכמה מתומכיו המובהקים הם אנטישמיים מוצהרים. הם מדחיקים את המידע שכל ארגוני הימין הקיצוני ששונאים יהודים לא פחות מערבים מתגייסים לטובתו. כך גם הם מדחיקים את הידיעה הברורה שמדובר באדם בלתי צפוי עם דעות מעוררות חלחלה ואת מה שיקרה לכלכלה האמריקאית כאשר טיפוס מוזר שכזה יבחר לנשיאות.

העיקר, הם אומרים, זה היחס שלו לישראל. טראמפ מעולם לא הזדהה עם ישראל בגלוי מעבר למערכת הבחירות, אך לתומכיו מהקהילה היהודית חשוב רק דבר אחד: שהוא לא מדבר פוליטיקלי קורקט כמו אובמה, והוא לא מפחד להתייחס ישירות לאיסלם שמסכן את שלום העולם. נימוק נוסף: הוא לא שוחר זכויות האדם ובתור כשזה גם לא יהיה אכפת לו מזכויות הפלשתינאים. בחלק האחרון יש הגיון מסוים. יש קוראלציה ברורה בין נשיאת הדגל של זכויות האדם וההערצה עיוורת לדרישות הפלשתינאיות להקמת מדינה עצמית שתסכן את ישראל.

אבל זה עדיין לא הופך את טראמפ למי שצריך להתפלל להצלחתו או לפעול למענו. מעבר לכל החסרונות שהוזכרו, החלק היותר מפחיד של טראמפ הוא היותו סוכן כמעט מוצהר של סוכן הקג"ב ולדימיר פוטין. בחודש האחרון כל ארגוני ההאקרים הרוסיים עובדים בשירות הקרמלין כדי להבטיח את נצחונו של טראמפ. אם אובמה לא היה עשוי משוקולד מריר אלא מברזל, הוא היה מנחית על רוסיה מתקפת סייבר שהיתה מוציאה להם את החשק להמשיך ולפרוץ למטות בחירות ולאיים לשבש את יום הבחירות.

פוטין רוצה את טראמפ כי יש לו מידע מוצק שהוא יאפשר לו לחזור לימי סטאלין בלי שארצות הברית תעמוד מולו. הוא יאפשר לו להשתלט מחדש על מזרח אירופה, והוא יפקיד בידיו את האחריות למזרח התיכון. טראמפ עצמו אומר זאת כמעט מפורש. בכל מערכת הבחירות הוא שיבח את פוטין על מדיניותו הבין לאומית ונמנע מלגנות אותו על הטבח בסוריה, על כיבוש חצי האי קרים, ועל האיומים שלו על ברית נאט"ו.

מה כל זה נוגע לנו? אוההו כמה שזה נוגע. רוסיה של פוטין היא זו שמזרימה נשק שובר שוויון לאיראן וחיזבאללה נגד ישראל. היא זו שמצביעה נגד ישראל בכל פורום בין לאומי והיא זו שבונה עבור האירנים ציר שליטה מטהראן דרך עירק וסוריה עד גבול ישראל. כל פרשן צבאי יודע שמאז שהחלה המעורבות של רוסיה בסוריה חיל האוויר הישראל מנוע כמעט לחלוטין מהפצצות על שיירות הנשק הזורמות מאיראן ללבנון דרך סוריה. אובמה לא עושה דבר כי הוא לא עושה כלום בשום מקום. אצל טראמפ המזרח התיכון יהיה רשמית ומעשית החצר האחורית של הדוב הרוסי. קלינטון אומרת מפורשות שהיא לא תיתן לזה לקרות.

טראמפ הוא גם המועמד הראשון לנשיאות בארה"ב מאז שנות השלושים שלא מדבר על מחויבות אמריקאית לשלום העולם. בנאומי הבחירות שלו הוא אומר מפורשות שכל המדינות הנתמכות על ידי ארה"ב תיאלצנה לשלם בעצמן עבור הוצאות ההגנה שלהן. את ברית נאט"ו הוא מזכיר מפורשות. את ישראל לא - מחשש לבריחת קולות יהודיים, אבל זו עמדתו העקרונית: שכל מדינה תממן את הגנתה.

אלמנט נוסף ששוחריו של טראמפ צריכים להביא בחשבון. מאז הקמת המדינה השקיעו האמריקאים בבטחון מדינת ישראל למעלה ממאה מיליארד דולר. הם עשו זאת משיקולים רבים שהבולט שבהם הוא האיום הרוסי. לממן את הציוד הצבאי לישראל בשלושה מיליארד דולר לשנה זה זול יותר מאשר להציב בים התיכון שתי נושאות מטוסים גרעיניות עם צי של ספינות קרב מלוות. ישראל תמיד הייתה ציר במערך ההגנה הכולל של ארצות הברית. ציר שעם בחירתו של טראמפ לבית הלבן (ידיעות שלא הוכחשו בארה"ב טוענות שהוא חייב מאות מיליוני דולרים לאוליגרכים רוסים) יהפוך להיות מיותר לחלוטין.

האיום היחיד מהכיוון של קלינטון הוא התמיכה בהקמת מדינה פלשתינאית. אז מה? גם אובמה דיבר שמונה שנים על מדינה כזאת. כל מנהיגי המערב מדברים על כך מפורשות. ומה קרה בינתיים? כלום. הסכסוכים הפנים ערביים והשתלטות החמאס הופכים את זה לבלתי ניתן ליישום. טראמפ מצידו גם לא הבטיח לשחרר את הבניה מעבר לקו הירוק. גם לא בהצהרות בפני ארגונים יהודים. מה שהוא כן מבטיח זה התמסרות מוחלטת בתחום הבין לאומי לולדימיר פוטין. מי שרוצה להפקיד את בטחון ישראל בידי הדוב הרוסי - מוזמן להצטרף לקריאת הקודש של הרב יצחק פינדרוס ולהצביע לאדם שהגדרתו כבלתי יציב היא באנדר-סטייטמנט. מזוית שפויה יותר יש תמיד לזכור שבבחירה בין הרע והמשוגע האפשרות הראשונה תמיד עדיפה.
יעקב ריבלין בקהילה פינדרוס דונלד טראמפ בחירות

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 13 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד