1. עמוד הבית
  2. דעות
  3. טור אורח

אחרי מבצע תפילין, זמן למבצע חיפוש נשמות

בטור כואב תוהה ירמי ר. שינפלד האם אותן אנרגיות שהושקעו בחיפוש זוג תפילין שהושלכו לאשפה, מושקעות גם בחילוץ בני נוער שהידרדרו לאשפתות?
ירמי ר. שינפלד, כ' חשון תשע"ז 21/11/2016 13:11

תפילין

תפילין הם 'הסמל' - בהא הידיעה - של היהדות. בזמנים הכי קשים, כל אימת שעם ישראל נלחם על זהותו ורבבות אלפים מישראל נשלחו לעלות למוקד - הם היו מעוטרים בטלית ותפילין.

אם זה לא היה קורה בוויליאסבורג שבארה"ב, יכולתם לחשוב שמדובר בבחור ישיבה שנעלם או חלילה וחס בחייל צה"ל שלא חזר ממשמרתו, אבל הסיפור קרה שבוע שעבר עם שקית תפילין שנחה על המדף באחד מבתי המדרש של סאטמר בוויליאסבורג ונעלמה. הבעלים ניגש לגבאי שבדק במצלמות האבטחה, והתברר כי שקית התפילין התגלגלה לה באורח פלאי הישר לתוך פח אשפה הצמוד לארון התפילין. נפלו פניו של בעל התפילין ואבדה תקוותו למצוא אותן.

אבל יהודי אף פעם לא לבד, חבריו לספסלי בית המדרש נרתמו חיש מהר לעזרה, אומר ועושה ארגנו עסקנים בעלי קשרים עם הרשויות המפעילות את חברות האשפה והתכוננו למבצע חיפושים נרחב וחסר תקדים בהיקפו. חבריו הנפיקו איגרות קודש מרבני הקהילה, שפורסמו בכל לוחות המודעות של בתי הכנסיות ברחבי ויליאמסבורג המעטירה. בעלי יכולת אזרו עוז ותרמו ממון רב למבצע תפילין, ולמוקד שהוקם לצורך המבצע התנדבו עשרות אברכי משי ובחורי ישיבות. כסף יש, כח אדם יש, והמבצע יצא לדרך...

כל החבורה הכבודה נסעו מרחק של אלפי מיילים באוטובוסים מיוחדים, ולאחר שש שעות הגיעו למקום איסוף האשפה. אברכים משופרא דשופרא של הקהילה ומובחרי בחורי הישיבה חבשו לראשם כובעי פלסטיק צבעוניים ובגדי עבודה של עובדי תברואה החליפי את בגדי השיראין, כדי למצוא את זוג התפילין ולהחזירו לבעליו העצוב. המתנדבים דשו בתוך הררי זבל, הריחו ריחות נוראים, אך לא התייאשו וסרקו מאות ואלפי טון של אשפה מכל 'הטוב' שיש למטרופולין כמו ניו יורק להציע.

דבר המבצע החשוב הזה הגיע לאוזני כלי התקשורת ברחבי העולם, והם הגיעו לשם בהמוניהם לראות את המתפלשים בזבל למען מטרה דתית, כל המרואיינים הדגישו את קידוש השם הגדול שיוצא מסיפור 'מסריח' שכזה. באחת הכתבות אף הוזכרה תרומת אשה שבורת לב, שתרמה סכום נכבד כדי שיתפללו עבור בנה שיצא ל"ע לתרבות רעה - ובזכות זה הוא יחזור למוטב ויתחיל להניח תפילין. אכן קידוש השם גדול, מי כעמך ישראל.

עד כאן סיפור התפילין מהצד של הזבל.

ידוע כי נער שמתקרב לגיל המצוות, אביו מלמדו הלכות תפילין, מסביר לו על הפרשיות פסוק בפסוק, והגדת לבנך – וקשרתם אותם – והיו לטוטפות – ולמדתם אותם. גם המחנך תורם את חלקו ומכין לנער דרשת בר מצווה, יש מדקדקים שמזמינים את התפילין שנים מראש וניגשים לאותו התפילין מאכער שהנער יראה מקרוב ויתקשר לחפץ המצווה החשוב הזה ועל זו הדרך, יש המוסיפין יש שמורידין וכולם עולים לתורה ומברכים ברוך שפטרני מענשו שלזה, והופס, הנה יוצא לו הנער לרשות עצמו, או יותר נכון לרשות הישיבה.

ושם בישיבה קורה שבחור אחד או שניים קשה לו המסגרת הנוקשה, והוא קצת נופל מהסביבה הטבעית ונגרר לחברים רעים, ומיד עטים עליו המשגיחים וראשי הישיבה ומציקים לו קשות עד שהדרך לפח האשפה קצרה. קודם לזו השכונתית ומשם להררי הזבל של העיר כולה. האם אותם עסקנים חשובים העלו בדעתם ללבוש בגדי תברואה להוציא את היהלום הזה מתוך הר הזבל אליו נפל על לא עוול בכפו? מישהו אירגן מבצע לחפש אותו? את הנשמה היקרה והאבודה? מי שם על לב על יצור כפיו של הקב"ה שמסתובב בשולי החברה שלנו, אמנם התפילין לא נפלו מהמדף לזבל והם מונחים שם אחר כבוד, אך רק שם הם מונחים ולא על ראשם, ל"ע קרקפתא דלא מנח תפילין. מי מארגן מבצע לנשמות התועות האלה?

למרבה הצער והכאב יש בינינו כל כך הרבה יידישע נשמה'לעך שנמצאים עמוק בשער האשפות, ואם רק היו מארגנים מסע להחזרתם לחיק מחצבתם, אם רק המשגיחים וראשי הישיבות היו מניחים בצד את כבודם, והיו נלחמים למען כבוד שמים, תוך שהם מתכופפים לעבר אותן הנשמות הטהורות שהתגלגלו מוכתמות לעבר פי פחת, והיו יורדים לכיוון הבחורים בניסיון להבין מה עובר עליהם ולתת להם פתרון לנפשם התועה, אולי במקום שנאכל מרורים עם חינוך שלא צלח, היה אפשר לרומם את הצדיקילאך שלנו, וכמה דמעות היה אפשר למנוע, כמה כאב וצער של אידישע מאמעס וטאטעס.

נכון, מפעם לפעם מפציע לו צדיק אחד בסדום שיורד אל העם - אבל מעטים הם.

בישיבה בה למדתי הגיע בחור לפני החתונה להיפרד לקראת היציאה לחיים האמיתיים, וישא משלו ואמר, כלל זה נקוט בידך - אם יבוא אליך בנך הקטן ויבכה שאבדה לו הכיפה ובפיו בקשה שתקנה לו כיפה חדשה, תאמר לו קודם לך וחפש את הכיפה הישנה, והיה אם אחרי החיפושים הכיפה לא נמצאה או תקנה לו כיפה חדשה.

אמנם מה שראינו בהשתאות מרובה אצל אחינו שבגולה שהרימו מבצע חיפוש לזוג התפילין, אפשר ללמוד מכך שיהודי אסור לו להתייאש אף פעם, יהודים טובים הוזילו כספים מכיסם, רבים תרמו שעות רבות ואף ימים מזמנם, ואכן יצא מזה קידוש ה' עצום, ומכאן גם נלמד לענייננו שיש כל כך הרבה בחורי חמד מבתים טובים ומישיבות מובחרות שכשלו ומעדו, ואסור להסיר את המבט מאותן הנשמות, אסור לוותר עליהן בשום פנים ואופן, אלא חייבים להמשיך לחפש אותן היכן שהן נמצאות, "באשר הוא שם", גם אם התרחקו חלילה לנסות להעלותם על דרך המלך אפילו מתוך האשפתות, ואכן זה סוד קיומו של העם היהודי, האחריות ההדדית לבל ידח ממנו נידח.




הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. מרחק של אלפי מיילים?  


  2. החינוך החרדי מושתת על "והיה עקב תשמעון"  

    שריר

  3. טור נוקב כואב ונכון מאד !!!!!!!!!  

    חיים

  4. this is 1 million times correct  (ל”ת)


  5. כמה נכון, כמה כואב.  (ל”ת)

    מלי

  6. כל מילה פנינה!!!  


  7. הרב שאול גבאי ראש ישיבת אמרי דעת עושה עבודה נפלאה עם בחורים לפני נשירה לרחוב  

    אורן

    • סתם ישיבה לשבבניקים ספרדים אל תעוף על עצמך אמרי דעת היום זה אוסף לא מוצלח  (ל”ת)

      למדתי שם

  8. בשם רבי לוי יצחק מ ברדיטששוב אומרים  

    מלי

  9. סתם מקטרג  


  10. יפה ומרגש  

    ירון

  11. כמה שאתה צודק  (ל”ת)

    מנחם

;