אין דבר כזה 'חוק המואזין' – די להסתה
הטרמינולוגיה הצבועה שמשמשת את השמאל הישראלי כשמדובר בדבר כל כך בסיסי כמו שקט ב-4 בלילה, מרתיחה את מאי גולן • טור אישי
מסגד. צילום: :נתי שוחט, פלאש 90
לפני 3 שנים החליטו חברי מפלגת 'עוצמה יהודית' להגיע לרמת אביב ג' ולהעיר את התושבים עם הקלטה של קריאת המואזין, שתושבים רבים ואחרים ברחבי מדינת ישראל מתעוררים איתה מדי יום ב 4:00 לפנות בוקר. התגובות מצד התושבים היו קשות. קללות וגידופים מגוונים מאנשים שהצהירו קבל עם ועדה שהם ממש לא ממצביעי ברוך מרזל או משאר מחנה הימין בכלל.
כמה חודשים אחרי, בבחירות האחרונות למועצת עיריית תל אביב, העלה גם את הנושא המשנה לראש עיריית ת"א-יפו ויו"ר סיעת הליכוד בעיר – ארנון גלעדי, אך גם הפעם הנושא נפל על אוזניים ערלות.
כמי שגרה במדינת דרום ת"א ועדה לכך שהפרעות רעש של יהודים וישראלים מטופלות בצורה בלתי מתפשרת - לעומת הפרעות רעש של מסתננים בלתי חוקיים מאריתריאה, אני תמהה איך קרה שאזרחיה הערביים של מדינת ישראל, הצליחו גם הם לטפס אל מעל החוק כשזה נוגע לרעש. הרי אם היה מדובר בבית כנסת שחורג מרמת הרעש המותרת האם לא היו אוכפים עליו את החוק? בוודאי שכן.
איך קרה שהצליחו ארגונים שונים למיניהם להפוך את נושא המואזין לסוג של טאבו שאי אפשר לדבר או להעיר עליו (די בדומה לתהליך שעשו היטב עם הר הבית שבו אסור להפר את ה"סטטוס קוו" ההזוי שמתרחש שם), האם יש חוקים שונים למגזרים שונים ואם כן, אז מי באמת מופלה בכל הסיפור הזה?
בחודש האחרון עלה שוב הנושא לדיון, רק שהפעם היו כמה בודדים שהחליטו לומר את האמת ולהתעלם מהעבר השני שמנסה בלי הפסקה ללבות שנאה מיותרת ולא הכרחית. הרי אף אחד מהצדדים אף פעם לא אמר שהמואזין לא צריך להיות מושמע, אלא פשוט מושמע בדציבלים הנכונים שלא יפריעו את מנוחת שאר התושבים שלא צריכים להתעורר ב-4 לפנות בבוקר. חוק בסיסי כזה שיש בישראל ונקרא – 'הפרעת מנוחה' שהיו דורשים את אכיפתו מכל אזרח, בכל מצב, עם כל רעש חורג שהוא משמיע אז מה הסיפור הגדול?
אני מסתכלת על העיר ניו יורק שבארה"ב למשל; שם יש קהילה מוסלמית לא קטנה, עם לא מעט מסגדים, אך קריאת המואזין מושמעת רק בתוך המסגדים בצורה שלא חורגת להפרעת מנוחה. שם מסתדרים כל הצדדים, למה? כי יש חוק שווה ערך כלפי כל האוכלוסייה, כולה.
הרי אין בכלל דבר כזה "חוק המואזין", החוק שיעלה להצבעה בכנסת ביום רביעי הקרוב הוא בכלל תיקון לחוק המפגעים - הגבלת מערכות כריזה בבתי תפילה בשעות הלילה. אז למה יש כל כך הרבה גורמים שמנסים בכח לייצר שנאה ואפלייה בין הדתות. מאיפה נובעת הצביעות של לייחס את התיקון הנוכחי לחוק שבעצם ישפיע על איכות חייהם של כל אזרחי מדינת ישראל - רק למואזין ומה הקשר לגזענות, מישהו מוכן להסביר לי.
נוח מאוד לקבוצות שונות הן בתקשורת הישראלית והן במחנה השמאל לייחס את התיקון לחוק לכך שבנו של ראש הממשלה בנימין נתניהו – יאיר נתניהו, יזם את התיקון מכיוון שמפריע לו הרעש שמגיע מהיישוב ג'יסר א-זרקא שסמוך לביתו בקיסריה ולבית חבריו שם הוא שוהה מדי פעם. גם אם הדבר נכון נשאלת השאלה נו אז? זה שקולם של תושבים מכל רחבי הארץ לא נשמע בנוגע להפרעות מנוחה שונות עד היום זו הרי בושה אחת בפני עצמה, אך אם בנו של נתניהו – יאיר נתניהו, הרים את הכפפה, האם מדובר בחטא או בבושה כלשהי? לא. ממש לא.
יגידו רבים שחבל שעוד דברים לא מפריעים למשפחת נתניהו כי אז הם היו מטופלים והיו כאלה שאף השוו את המקרה לכלבתם האהובה של המשפחה - קאיה, שברגע שזה נגע אישית למשפחה, שונה החוק והעניין טופל. בתור מי שמעלה את נושא מאבקם של תושבי השכונות בדרום ת"א אני יכולה להתחבר לחלק מהדברים, שכן אולי אם מקורבי משפחת נתניהו היו חשים מקרוב בסבלם ומצבם העגום של תושבי השכונות משהו היה זז ונפתר, אך למרות ועם הכל, במקרה הזה של תיקון החוק אני בוחרת להגיד - למי בכלל אכפת אם חברי הכנסת והשרים העלו את הנושא, או שיאיר נתניהו, העיקר שלמישהו היה אכפת ומי שעשה את זה אשריו.
אוהבים הרבה להטיח בימין שהוא אוהב ללבות שנאה ויצרים כשבפועל המאשימים, הם דווקא אלו שאוהבים לשחק את משחק שלושת הקופים: לא שמענו, לא ראינו, לא ידענו ולשים משקפיים גדולות וורודות שמסתירות את המציאות ומעדיפות לשמר 'סטטוס קוו' מעוות והזוי, מאשר להגיע למציאת פתרון מוסכם על כל הצדדים, העיקר לא לשנות את הקיים, לא משנה כמה הוא מזיק והרסני לכל הצדדים. כך קורה שוב ושוב בנושאים חברתיים, בטחוניים, כלכליים ועוד. אותה אופוזיציה שמתיימרת לרצות לשנות ולעשות, מעדיפה דווקא להתחבא מאחורי הימין הגדול והרע, שאומנם בחלקו עושה החלטות אמיצות יותר ואמיצות פחות, אבל לפחות מנסה.
כמה חודשים אחרי, בבחירות האחרונות למועצת עיריית תל אביב, העלה גם את הנושא המשנה לראש עיריית ת"א-יפו ויו"ר סיעת הליכוד בעיר – ארנון גלעדי, אך גם הפעם הנושא נפל על אוזניים ערלות.
כמי שגרה במדינת דרום ת"א ועדה לכך שהפרעות רעש של יהודים וישראלים מטופלות בצורה בלתי מתפשרת - לעומת הפרעות רעש של מסתננים בלתי חוקיים מאריתריאה, אני תמהה איך קרה שאזרחיה הערביים של מדינת ישראל, הצליחו גם הם לטפס אל מעל החוק כשזה נוגע לרעש. הרי אם היה מדובר בבית כנסת שחורג מרמת הרעש המותרת האם לא היו אוכפים עליו את החוק? בוודאי שכן.
איך קרה שהצליחו ארגונים שונים למיניהם להפוך את נושא המואזין לסוג של טאבו שאי אפשר לדבר או להעיר עליו (די בדומה לתהליך שעשו היטב עם הר הבית שבו אסור להפר את ה"סטטוס קוו" ההזוי שמתרחש שם), האם יש חוקים שונים למגזרים שונים ואם כן, אז מי באמת מופלה בכל הסיפור הזה?
בחודש האחרון עלה שוב הנושא לדיון, רק שהפעם היו כמה בודדים שהחליטו לומר את האמת ולהתעלם מהעבר השני שמנסה בלי הפסקה ללבות שנאה מיותרת ולא הכרחית. הרי אף אחד מהצדדים אף פעם לא אמר שהמואזין לא צריך להיות מושמע, אלא פשוט מושמע בדציבלים הנכונים שלא יפריעו את מנוחת שאר התושבים שלא צריכים להתעורר ב-4 לפנות בבוקר. חוק בסיסי כזה שיש בישראל ונקרא – 'הפרעת מנוחה' שהיו דורשים את אכיפתו מכל אזרח, בכל מצב, עם כל רעש חורג שהוא משמיע אז מה הסיפור הגדול?
אני מסתכלת על העיר ניו יורק שבארה"ב למשל; שם יש קהילה מוסלמית לא קטנה, עם לא מעט מסגדים, אך קריאת המואזין מושמעת רק בתוך המסגדים בצורה שלא חורגת להפרעת מנוחה. שם מסתדרים כל הצדדים, למה? כי יש חוק שווה ערך כלפי כל האוכלוסייה, כולה.
הרי אין בכלל דבר כזה "חוק המואזין", החוק שיעלה להצבעה בכנסת ביום רביעי הקרוב הוא בכלל תיקון לחוק המפגעים - הגבלת מערכות כריזה בבתי תפילה בשעות הלילה. אז למה יש כל כך הרבה גורמים שמנסים בכח לייצר שנאה ואפלייה בין הדתות. מאיפה נובעת הצביעות של לייחס את התיקון הנוכחי לחוק שבעצם ישפיע על איכות חייהם של כל אזרחי מדינת ישראל - רק למואזין ומה הקשר לגזענות, מישהו מוכן להסביר לי.
נוח מאוד לקבוצות שונות הן בתקשורת הישראלית והן במחנה השמאל לייחס את התיקון לחוק לכך שבנו של ראש הממשלה בנימין נתניהו – יאיר נתניהו, יזם את התיקון מכיוון שמפריע לו הרעש שמגיע מהיישוב ג'יסר א-זרקא שסמוך לביתו בקיסריה ולבית חבריו שם הוא שוהה מדי פעם. גם אם הדבר נכון נשאלת השאלה נו אז? זה שקולם של תושבים מכל רחבי הארץ לא נשמע בנוגע להפרעות מנוחה שונות עד היום זו הרי בושה אחת בפני עצמה, אך אם בנו של נתניהו – יאיר נתניהו, הרים את הכפפה, האם מדובר בחטא או בבושה כלשהי? לא. ממש לא.
יגידו רבים שחבל שעוד דברים לא מפריעים למשפחת נתניהו כי אז הם היו מטופלים והיו כאלה שאף השוו את המקרה לכלבתם האהובה של המשפחה - קאיה, שברגע שזה נגע אישית למשפחה, שונה החוק והעניין טופל. בתור מי שמעלה את נושא מאבקם של תושבי השכונות בדרום ת"א אני יכולה להתחבר לחלק מהדברים, שכן אולי אם מקורבי משפחת נתניהו היו חשים מקרוב בסבלם ומצבם העגום של תושבי השכונות משהו היה זז ונפתר, אך למרות ועם הכל, במקרה הזה של תיקון החוק אני בוחרת להגיד - למי בכלל אכפת אם חברי הכנסת והשרים העלו את הנושא, או שיאיר נתניהו, העיקר שלמישהו היה אכפת ומי שעשה את זה אשריו.
אוהבים הרבה להטיח בימין שהוא אוהב ללבות שנאה ויצרים כשבפועל המאשימים, הם דווקא אלו שאוהבים לשחק את משחק שלושת הקופים: לא שמענו, לא ראינו, לא ידענו ולשים משקפיים גדולות וורודות שמסתירות את המציאות ומעדיפות לשמר 'סטטוס קוו' מעוות והזוי, מאשר להגיע למציאת פתרון מוסכם על כל הצדדים, העיקר לא לשנות את הקיים, לא משנה כמה הוא מזיק והרסני לכל הצדדים. כך קורה שוב ושוב בנושאים חברתיים, בטחוניים, כלכליים ועוד. אותה אופוזיציה שמתיימרת לרצות לשנות ולעשות, מעדיפה דווקא להתחבא מאחורי הימין הגדול והרע, שאומנם בחלקו עושה החלטות אמיצות יותר ואמיצות פחות, אבל לפחות מנסה.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 4 תגובות