י"ב תמוז התשפ"ד
18.07.2024

הבעיה האמיתית: בלי אקדמיה אין לנו צ'אנס

דב אייכלר משוכנע שאין היתכנות כלכלית להישרדותו של המגזר החרדי בלי אפשרות ללימודים אקדמאים - אז שיעשו כבר משהו על טהרת הקודש

סטודנטים חרדים. צילום ארכיון: מרים אלסטר, פלאש 90
סטודנטים חרדים. צילום ארכיון: מרים אלסטר, פלאש 90

הכי קל לבטל את הביטויים הקשים של גדולי התורה נגד האקדמיות לנשים חרדיות עם מילת המפתח "העסקנים", זה גם נשמע יותר אסתטי מלפעור פה על אנשים שיושבים ולומדים תורה כבר עשרות שנים, אבל מי מחפש קל. אנחנו מחפשים את הקשה. להתמודד עם התהיה הזאת שבאופן אישי מדירה שינה מעיניי ואמורה גם להפריע את מנוחתו של כל חרדי נטול השכלה פורמלית שאכפת לו.

והנה מה שקשה: עד שלא תהיה לנו אוטונומיה כלכלית שלא תחייב השכלה, ונראה שזה לא יקרה בעתיד הקרוב, אין לציבור החרדי שום היתכנות קיומית - בלי השכלה. אפילו עם השכלה הם זקוקים לרחמי שמיים מרובים, כמה פיות אפשר להאכיל ממשכורות מינימום שמשלמים במשרות שאינן דורשות תארים?

ואף מילה על חיתון הצאצאים שאפילו דוקטורט לא יכול לפתור. אנחנו מדברים פה על אוכל בסיסי - משק בית למשפחה ממוצעת בישראל שמחייב את שני ההורים לצאת לעבוד במשרות שאפשר להתקדם משם ולהעלות את ההכנסות עם הותק והשנים.

הרבנים יודעים זאת ובוודאי העסקנים. אם כן נשאלת השאלה: איך אפשר לכרות את הענף שעליו אתה יושב? ממה "הם" העסקנים או רבנים או וואטאבר, כל כך פוחדים? "מצבו הרוחני והתא המשפחתי במגזר" יאמרו. החשש מבחינתם הוא שהאיש או האישה החרדית שתצא או ייצא ללימודים - ייפתח לעולם הגדול. או במילים אחרות פחד מ"בריחת מוחות".

אם נפרוט אותו לפרוטות, דמיינו בית עם ילדים שהאשה או הבעל - כדי להתפרנס - יוצאים ללמוד באוניברסיטה ושם הוא או היא מתקלקלים, מתגרשים ועוזבים את הבית. סיפורים כאלה הצטברו על שולחן ההנהגה והמסקנה היתה ברורה: האקדמיה היא סכנה.

וזה בדיוק מה שבעייתי בפחד הזה. כי מה אם היו מעלים את סוגיית המשפחות שמתפרקות בגלל שאין פרנסה? מישהו ניתח את מספר הנושרים שעזבו, או הבתים שהתפרקו בגלל עוני ודלות? אין לפניי סטטיסטיקות, רק ידיעה כללית כדלהלן: הנשירה היא תופעה שמתרחבת כבר עשרות שנים ולימודי החרדים באקדמיה בקושי עשור. כנ"ל גם לגבי גירושין ובתים שמתפרקים. בבחינת "אוי לי מיוצרי ומיצרי".

אם הלימודים האקדמאיים הם טריגר להתפרקות, מלבד הבעיה השורשית הרבה יותר שאין כאן המקום להרחיב בה, אזי פעם היו עיתוני השכלה. למרות שקריאת עיתונים אלו לא הייתה נצרכת לפרנסה, עדיין הרבנים הדפיסו עיתונים חרדיים מנגד, למה כשמדובר בהכרח קיומי כאמור, כמו תארים והשכלה, האקדמיות החרדיות הופכות להיות פסולות?

מסקנה עיקרית: כמה טוב שלא אנחנו צריכים להכריע.
פחד אקדמיה לימודים תואר

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 13 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד