20,000 פשקווילים • יואליש פותח את הארכיון • הצצה מרתקת

איך אפשר שלא לפתוח בבדיחה המפורסמת: הקירות העתיקים והרעועים של ירושלים היו אמורים לקרוס לפני שנים רבות. אבל מה לעשות, דבק הפשקווילים והמודעות, מצליח לחזק את הקירות – ומונע כל פעם מחדש את קריסתם.

במחסן צפוף סמוך לביתו, מחזיק יואליש קרויס, מהעסקנים היותר מפורסמים של מאה-שערים, אוצר של פשקווילים, המספר את סיפורו של הציבור החרדי בארץ ישראל בעשרות השנים האחרונות.

ככה זה כשיש ציבור שבוחר לנהל את מאבקיו ולהעביר את מסריו על גבי לוחות המודעות.

קרויס הוא לא רק אספן. כל מי שמדבר איתו על פשקווילים, מבין מהר מאוד כי את הפשקווילים של השנים האחרונות הוא לא רק אוסף. כמי שנמנה על עסקני ה'קנאים', הוא מעורב בהכנתם – ויודע הכל על מאחורי הקלעים.

לא תאמינו כמה פשקווילים הודפסו בירושלים ב-80 השנים האחרונות. "הפשקוויל הכי ישן שאני מחזיק - בן 80 שנה", הוא מספר.

מאז, מסתבר, הודפסו עשרות אלפי פשקווילים. רק כאן, במחסן של קרויס, תוכלו למצוא כ-20,000 סוגי פשקווילים.

בימים אלו, עמל קרויס על מלאכת מיון הפשקווילים. הוא מקטלג אותם לפי שנים, לפי מאבקים ולפי קיצוניות העומדים מאחורי כל פשקוויל.

לפני הכל, טוען קרויס, צריך להסביר את ההבדל בין מודעה לפשקוויל.

"מקור המילה פשקוויל מגיע מהשפה הרוסית", מסביר קרויס. "יש מילה שנקראת 'פושק'ע' - והתרגום המילולי שלה הוא עקיצה.

"כשכותבים פשקוויל, לא מציינים את שמו של מי שרוצים 'לעקוץ', אלא עושים זאת בדרכים מתוחכמות, כמו למשל אזכור של משפט שה'פושע' אמר בהזדמנות מסוימת. אבל מודעה כותבים בצורה ברורה, עם שמו של האדם או החברה, אליהם פונה המודעה".

מדפיסים לתיבת הדואר

קשה להבין למה מתכוונים מנסח הפשקווילים במשחקי המילים, שהפכו לחלק אינטגראלי בכל פשקוויל. לכל פשקוויל – סיפור משלו ופרשנות מאחוריו.

אחת הדוגמאות שתפסה את עינינו היה פשקוויל שפורסם בשיאו של המאבק נגד חילולי הקברים ביפו.

בפשקוויל נכתב:: "אלו יורים כמשחקים כיתות כיתות".

קרויס מסביר: "אתה זוכר שבפרשת עמנואל, התבטא האדמו"ר מסלונים: 'נעמוד נגד גם אם ייעמדו עלינו כיתת יורים? ובכן, הכוונה במשפט הזה, הייתה לעקוץ את חסידות סלונים".

בהמשך הפשקוויל, נכתב: "ואלו מקטרי"ם". "הכוונה הייתה לאהרל'ה יקטר", מסביר קרויס.

• מתוך האנשים שנחשפים לפשקוויל, רק בודדים מצליחים להבין על מה המהומה.

"אתה צודק. רוב המודעות והפשקווילים נועדו רק 'להפחיד' את האדם או החברה הבעייתיים. בדרך-כלל, יהודי מן המניין לא יבין את הנכתב. אבל מבחינת כותבי הפשקוויל, מספיק שאותו איש מבין את ה'עקיצה' - והמטרה הושגה".

כהוכחה לדבריו, חושף יואליש פרטים על המאבק שהתנהל בזמנו נגד חברת המשקאות 'פפסי', שפרסמה מודעות לא צנועות. "הדפיסו 8 עותקים של המודעה. לא יותר. דאגו לכך שהאדם האחראי על הפרסום יראה את הפשקוויל - והמטרה הושגה".

עד כדי כך, שיש פשקווילים שהודפסו רק כדי להגיע לתיבת הדואר של האדם המועד – ותו לא. "המטרה בפשקוויל כזה היא להזהיר אותו מפני מה שעלול לקרות לו באם ימשיך במעלליו", הוא אומר.

היופי של פעם

ויש גם פשקווילים שקריים לחלוטין. "לא פעם, הוציאו פשקווילים על ביטול אירוע מסוים, כביכול בשם הנהלת האירוע. זו אחת השיטות למלחמה.

"לפני כמה שנים, נתלתה מודעה עם הלוגו של העירייה, בה נכתב כי אין לשלם ארנונה"...

"אלפי אנשים הופתעו למראה עיניהם, ולא שילמו את הארנונה. מאוחר יותר התגלה כי אנשי מאה שערים בחרו לסגור חשבון עם עיריית ירושלים בגין פרסום שחץ ברחובות מאה שערים..."

קרויס מחזיר אותנו אל ההיסטוריה. "פעם, להכין פשקוויל להדפסה היה לוקח עשרות שעות. היו משתמשים באותיות ברזל, מניחים אותם על הנייר ובצורת החתמה, היו מטביעים כל אות ואות. היו עשרות סוגים של אותיות - קטנות, גדולות וגופנים שונים. לעומת זאת, היום כשאתה רוצה להוציא מודעה או פשקוויל, זה לוקח לך 10 דקות. פשוט להדפיס.

"היופי נעלם", אומר קרויס כשפניו מביעות אכזבה מסוימת.

במשך 22 שנה, מאז היה נער צעיר, אוסף קרויס את הפשקווילים והמודעות. "זה התחיל משיגעון ואחר-כך כבר לא הייתה לי ברירה, אלא להשלים את האוסף. נהייתי משוגע לדבר. באמצעות האוסף, אפשר להגיד שאני יודע כמעט את כל היסטוריית המאבקים של הציבור החרדי", הוא אומר בגאווה.

איך הוא הצליח להגיע לאוסף כה עשיר?

לפעמים הוא היה מידפק על דלתות בתי הדפוס הירושלמים, ודורש מהם את הפשקווילים והמודעות שאי פעם הוציאו. לעיתים היה מתחנן לאנשים שהחזיקו בפשקווילים, שיעניקו לו במתנה. ולפעמים הבין שאין ברירה, אלא לשלם.

"כמעט חצי מהאוסף שלי – 8000 פשקווילים – רכשתי מאחד מבתי הדפוס תמורת 20 אלף דולר", הוא מגלה.

לשאלתי התמימה מיהם ה'קופירייטרים' העומדים מאחורי כתיבת הפשקווילים, שמצליחים להטמין בהם סיסמאות שונות ומשונות, הוא מסביר: "אתה לא תוכל להגיע אליהם. הם לא אנשים משועממים. מבחינתם, כתיבת הפשקווילים היא סוג של עבודת ה'. הם מתמסרים לנושא בכל מאודם"

קרויס מגלה כי למרות הפשקווילים הרבים שברשותו, ישנו פשקוויל אחד, מתוחכם במיוחד, שטרם הצליח לאתר.

"לפני שנים אחדות, יצאו רבני בד"צ 'העדה החרדית' נגד קיום ההקפות השניות בכיכר השבת. ר' מנחם פרוש ז"ל, שיזם את האירוע במשך 40 שנה, לא יכול היה לרדת מהעץ ולבטל את ההקפות ברגע האחרון.

"מישהו החליט לעזור לו... הוא הדפיס פשקוויל בו מכתב: 'אשריך ר' מנחם שקידשת שם שמיים וביטלת את ההקפות השניות. יישר כוח'. על החתום היו, כביכול, מארגני האירוע".

קרויס מספר כי הטלפון של פרוש לא הפסיק לצלצל. "אנשים התקשרו לברך אותו על ההחלטה שלו. אבל הוא לא ידע על מה מדובר... אבל הוא כבר לא היה יכול להגיד לאנשים: "אני לא ביטלתי.."

כמעט 4 שנים חלפו. קרויס לא מתייאש. הוא ממשיך לחפש אחר הפשקוויל המדובר.

בדרך לספריה הלאומית

בשבועות האחרונים, סורק קרויס פשקוויל אחר פשקוויל באמצעות סורק משוכלל של 'הספרייה הלאומית', המסוגל לסרוק גם גיליונות עמוד גדולים במיוחד.

הוא מתייג כל פשקוויל תחת נושא, מפתח, תאריך ומוסיף את הערותיו. עד עתה סרק קרויס 12 אלף פשקווילים.

בימים הקרובים הוא יסרוק את 8 אלפים הפשקווילים הנוספים שברשותו – וישלים את הפרויקט.

או אז, הציבור בארץ יוכל לדעת הרבה יותר על מאבקי הפשקווילים של ירושלים. "זו המטרה: לתת לציבור מידע", מסכם קרויס.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!