יומני היקר, אני לחוצה מהניקיונות לפסח

יומני היקר.

אתה הרי כבר מכיר אותי ואת הלחץ שלי מחג הפסח המתקרב כל שנה בתזמון מאיים.

אגיד את האמת, אניח אותה על השולחן, בלי לטייח. הבית שלי בכל ימות השנה לא מאוד נקי. בבקרים אני מתיישבת ליד המחשב כאשר ברקע חוגג הבלאגן. המיטות של הילדים עדיין לא מסודרות, הכלים מונחים בערימות מרשימות בכיור, אפילו הפירורים מארוחת הערב עוד פזורים בנחת על השולחן במטבח.

גם בארונות פנימה, המצב לא יותר טוב. ליד קופסת הדבש תמיד זוחלים נמלים. טוב, גם להם מותר ליהנות מהטעם, לא?

מה לא ניסיתי. עטפתי בשקיות ניילון, רחצתי, אבל לא הצלחתי לנצח את הנמלים. מה קורה בקופסת הסוכר? יותר טוב שלא תשאל. לא פעם אני מוצאת את עצמי משליכה לפח האשפה קילוגרם שלם של סוכר, רק בגלל שהזוחלים רצו לטעום ממנו.

בארונות הבגדים שורר אי סדר מוחלט. איך אפשר להשתלט על הערימות, כשלא תמיד אני מספיקה לקפל?! מהמכונה, היישר אל המייבש, ומשם הערימות מוצנחות אל המדפים, ערימה לכל ילד. וגם זה לוקח לי מדי הרבה זמן. צריך למיין לכל אחד את בגדיו שלו, אחרת הצעקות בבוקר בלתי נשלטות. גם ככה, זה לא סימפטי.

אמא, יש לי גרב אחת כחולה ואחת אדומה!

אמא! זו החולצה שלה, לא שלי!

באמת שאני משתדלת, אבל לא תמיד משתלטת.

התסכול שלי

וכמה שונה המצב אצל אסתי, אחותי הגדולה.

אצלה מתחיל פסח מיד אחרי שמסתיים חג הסוכות. אתמול, בשיחת הטלפון שלנו, סיפרה לי שהיא אוחזת כבר כמעט במטבח. "עוד שני חדרים, ומטבח", אמרה, ובקולה היה הרבה סיפוק.

איך למען ה' היא עושה את זה? פעמיים בשבוע היא יוצאת לעבודת ההוראה. בלילות היא אמורה להכין את השיעורים ולעיתים גם לבדוק מבחנים. הבית מלא בילדים, מלא גם בחדרים הפזורים בשתי הקומות. אין עליה. במחברת מסודרת היא רושמת לעצמה את המטלות השונות, מחלקת בין הבנות, ומשתלטת יפה על הכול.

"העוזרת, כבר מסוכות, מתרכזת פחות בעבודות השוטפות ויותר בעבודות הפסח", היא חוזרת ומנסה להסביר לי. טוב, לי אין עוזרת. ובכל זאת, זה לא תירוץ. זה כנראה עניין של ארגון.

אתה מבין, למה התסכול שלי?

קצת נחמה הייתה לי בשיחת הטלפון שלי עם רחל, חברתי העיתונאית. רחל עסוקה מדי מכדי להתפנות לעבודות הפסח. "את מבינה, ימימה? גם אם תהיה לי עוזרת, איך אוכל להשגיח עליה כשתעבוד? את יודעת הרי איך העבודה שלי, זה או לכתוב בריכוז, או לצאת לשטח למצוא חומר לכתבות הבאות".

רחל, עם קצב העבודה שלה, באמת לא יכולה להרשות לעצמה את התענוג של ניקיון הבית לפסח. הנס שלה הוא שהבית שלה מבריק בכל ימות השנה.

אמא שלי תמיד הייתה אומרת שבית נקי מתחיל בניקיון של פסח, ושמי שלא עושה פעם אחת בשנה פסח, הבית שלה לא נקי. אבל אמא שלי מעולם לא ביקרה בבית של רחל. אצלה, כל מדף דומה למראה, שלא לדבר על המרצפות. היא פשוט 'עובדת נקי', או כמו שהיא נוהגת להגיד: "אין לי זמן לנקות, לכן אין לי אפשרות להרשות לעצמי את התענוג לעבוד מלוכלך...

היא מבשלת שבת שלמה בלי שתרגישו שהמטבח שלה מבולגן. אצלי, כשאני מבשלת, אפילו הארונות מתבשלים. קליפות מפוזרות, ארונות פתוחים, קופסאות מלח ותבלינים מקושטים במיטב המאכלים שהכנתי. אצל רחל, המטבח ממשיך להיראות כמו תערוכת ניקיון, גם כאשר ארבעה סירים בדרכם מהשיש אל הגז.

ובכל זאת, אני לא מקנאה בה. בלית ברירה, בשנים האחרונות, היא הפכה לה למנהג את השהייה בבתי מלון בפסח. איכס, זה ממש נורא, לטעמי. איפה הטעם הנפלא של מאכלי הפסח הביתיים?

'כשאין ברירה, אין ברירה', היא שבה ומזכירה לי. היא צודקת, אבל אני לא הייתי מסוגלת לכך גם אם לא הייתה לי ברירה.

יומני היקר, אני רק רוצה להכין אותך לכך שבתקופה הקרובה תצטרך הרבה להקשיב לי ובעיקר בנושא הפסח. זה הולך להיות הנושא המרכזי שיעסיק את מוחי בשבועות הקרובים, ואתה נבחרת להיות הקורבן.

בעצם, לא רק אתה. כל בני המשפחה מגויסים, לשמחתה של חברת בזק וגם של חברת סלקום, לשמוע את הנאומים שלי. על הקשיים, על הלכלוך שרק הולך ונערם, ועל כך שכבר לא נותר בי עוד כוח.

ואם כבר יש כוח, למה לא לנצל אותו לברבורי טלפון?

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!