זה מה שחמק לליצמן מתחת לספודיק // אבי בלום

אפשר להתבונן על חגיגות השבע-ברכות לנכדת השר ליצמן בעין עקומה, וניתן גם להגניב חצי חיוך ולפרגן בהנאה. אפשרי לשאול מה לזוג צעיר גוראי בשבוע חופתו ולחגיגה פוליטית שבה משתתפים מנהיגי המדינה, אך רצוי לראות בכך סימן לחוזקה, קידוש השם בעגה המגזרית, הכל כך חביבה. השר הפופולרי בישראל, הוא הראשון שהצליח להפריד בין רה"מ לרעייתו, ולהושיב אותו ואותה משני עברי המחיצה.

החגיגות שראינו השבוע בשמחת יו"ר יהדות התורה, משקפות את המציאות נכוחה, הרבה יותר מאשר האווירה בישיבה המשותפת עם סיעת ש"ס. התמונות מלמדות הן על מעמדו האישי של ליצמן, הן על מעמדה של היהדות החרדית בקדנציה הנוכחית והן על איתנותה של הקואליציה, אקטואלית ועכשווית. לא אווירת שבת חש ביבי בחברת החרדים השבוע, אלא דווקא תחושה של "וינפש". מי שמאיים בישיבת סיעה משותפת במשבר פוליטי אמיתי על ראש-הממשלה, בשל חילולי השבת, לא מזמין את הגורם המאוים בלילה שלפני לסעודת מרעים. אמור לי מי מוזמניך, ואומר לך להיכן מועדות פניך.

התובנה הזאת נכונה גם במשבר מתווה הכותל. נעיצת הציפורניים הדווקנית של מנדלבליט בחומות העיר והתעקשותו למנוע ייצוג מהרבנות היא שערורייה בפני עצמה ששווה כמה הפגנות מול בית היועמ"ש. מנדלבליט מעורב אישית במתווה, אחרי שדחף בכל כוחו את המהלך כמזכיר הממשלה. כישלון המתווה יהפוך לכישלון אישי שלו, ובכל זאת, בכובעו הנוכחי כיועץ משפטי הוא מונע מהרבנים הראשיים שלא היו מעורבים די הצורך במהלך בעת התהוותו - להשמיע את עמדתם בלי הפילטרים של הפרקליטות והיועמ"ש.

רק שהטענה הזאת נגד מנדלבליט אינה יכולה לשמש תירוץ לחברי הכנסת החרדים, שהתחייבו לא פעם לבטל את המתווה במסגרת הממשלה. בינתיים זה לא קורה כשהמפתחות נותרים בשלב זה בידי הפרקליטות והיועמ"ש, ובשלב הבא – בידי שופטי הבג"ץ. שק החבטות של העשור האחרון, השופט אליקים רובינשטיין, פרש מתפקידו, אך כשבג"ץ יאמר את דברו יימצא מן הסתם האשם התורן בביהמ"ש העליון.

חברי הכנסת החרדים, מקיימים את חובת המחאה שלהם בדיבורים, אך הרושם שנוצר הוא שאין בכוונתם ללכת עד הסוף ולנקוט במעשים – ואולי במחשבה תחילה. שהרי קל להתבשם מעוצמת השררה ולהלך אימים, אך רצוי לזכור תמיד את מגבלות הכוח. אם לא נזכור זאת בעצמנו, המצביעים הישראלים יזכירו זאת לנו בסיבוב הבא כפי שהזכירו לנו רק לפני שני סיבובים. ליצמן וחבריו הצילו בקדנציה הנוכחית את קיומו הכלכלי של עולם התורה. במשימה הזאת הם עמדו בהצלחה יתירה, אך לא לעולם חוסן. אם נשכח להתנהג כמיעוט ונעורר עלינו את שנאת ההמונים – הקדנציה הבאה, עלולה להיראות כמו זו הקודמת ולא הנוכחית.

את המסר שמשגרים חברי הכנסת בין הקריאות, הזעקות והאזהרות, מבין טוב מכולם ראש הממשלה נתניהו, בעל הסנסורים הרגישים לזיהוי משברים. במשבר השבת הקודם מול ישראל כץ, ביבי נשכב על מסילת הברזל בערב שבת, כדי לגלות במוצאי השבת, שנהג הקטר ישראל כץ משגר אליו שלוחים חרדים – שמעוניינים גם כן להישאר על הקרון הקואליציוני. את הלקח שלו, נתניהו למד. על הבלמים הוא ילחץ להבא, רק אחרי שאחרון חברי הכנסת החרדים יישכב על המסילה.

כשהחבר'ה החרדים וליצמן בראשם מחליטים ללכת עד הסוף, אין צורך בכינוסים משותפים וגם לא בהצהרות תקשורתיות. התובנה הזאת נכונה לסוגיות מהותיות ומקצועיות כאחת. הרופאים בהדסה והחשבת הכללית לשעבר מיכל עבאדי בויאנג'ו, שמועמדותה לנציבות שירות המדינה טורפדה - יכולים להעיד מה באמת מתרחש כשהמטרה מסומנת על הגב. אין דרך חזרה, אין תקנה, תרופה ורפואה. כשרעייתו של ראש הממשלה ניסתה להתערב במשבר הרופאים, היא נסוגה תוך יממה. שהות קצרה מאחורי המחיצה, הספיקה כנראה גם לשרה נתניהו כדי להבין שהתערבותה בתחומי סמכותו של ליצמן תערער את יציבות הממלכה.

עד לאחרונה יכלו להעיד על כך גם ראשי איגוד הישיבות, שהתנגדו לתקנות המזון במוסדות החינוך שהוביל ליצמן. שר הבריאות ראה בהתנהלותם מעין הכרזת מלחמה, וקידש את התקנות שקודמו במשרדו, כאילו היו 'תקנות' רוחניות מתחום אחר שעליהן אין לערער. והנה, תקנות המזון, אושרו השבוע בנוסח מרוכך שהשביע את רצונם של מנהלי הישיבות (ויש לקוות כי ישביע גם את התלמידים).

כל זה קרה, לא משום שהנושא חמק לליצמן מתחת לספודיק במהלך שבוע החגיגות, כפי שהתאגיד חמק לביבי מתחת לרדאר בצוק איתן. התקנות המעודכנות גובשו במהלך מתואם ומוסכם, שליצמן נתן לו את ברכתו אחרי שכל הצדדים חישבו מסלול מחדש. מי שהזהיר בשעתו את מנהלי הישיבות שלא להיקלע לעימות חזיתי עם ליצמן היה אריה דרעי. "ליצמן מדבר כסב לנכדים שלומדים בישיבות. אל תתעלמו מהטענות, לכו דברו איתו, בלי מתווכים ובלי משחקים דרך חברי כנסת אחרים – ונסו למצוא פתרונות", הציע דרעי למנהלים נכבדי הפנים שביקשו ממנו להיקלע עבורם למאבקי פנים.
הפגישות המשותפות עם ראשי הישיבות, בלי כותרות בתקשורת וכיפופי ידיים בוועדות, הולידו הבנות שקטות. אם רופאי הדסה היו משכילים לאמץ את דפוס הפעולה בו נקטו המנהלים בסוגיית תקנות המזון, היו נחסכים מאיתנו מראות של ילדים קטנים שוכבים באוהלים, עם הזנה רפואית לקויה. ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא, וגם את הדרך לפתרון המשבר בהדסה, ניתן אפוא ללמוד מהתובנות שהוסקו בהיכלי עולם התורה.

שולה מוקשים

בלי חלוקת עבודה של שישים ארבעים בין דגל לאגודה, ובלי מחלוקת סיעתית על זהות הגורם שיזכה בג'וב המבוקש של "שולה מוקשים" – אושרה לאחרונה מתחת לרדאר, התוכנית להוצאת ונטרול המוקשים הצה"ליים בשטח האש הגדול ביותר באזור המרכז.

המבשר שהודיע על פריצת הדרך, אינו דובר צה"ל וגם לא איש חטיבת ההנדסה. ח"כ יעקב אשר הכריז על כך בשבוע האחרון בגאווה, וראש עיריית אלעד ישראל פרוש שהעדיף מלכתחילה לשמור על שתיקה עד ליישום המיזם – מאשר בדיעבד את המידע. האגף ההנדסי שנערך בהתאם, הוא לא רק חטיבת ההנדסה בצה"ל אלא גם אגף הנדסה בעיריית אלעד. מדובר בשטח האש הגובל בשטחיה של אלעד – אותו הפשיר בקדנציה הנוכחית שר הביטחון איווט ליברמן.

"אביסלע יידשקייט", הפטיר ליברמן לעברו של ליצמן כשהאחרון הודה לו על שמירת השבת במסגרת הוצאת הודעות דוברות לשכת שר הביטחון. יכול מאוד להיות שדווקא מכיוונו של השר שיחסיו עם החרדים ידעו עליות ומורדות, נקבל בקדנציה הזאת אביסלע דירות. הפשרת שטח האש הצה"לי הסמוך לאלעד, יכולה לספק נתח שוק דרמטי של אלפי יחידות דיור לחרדים באזור המרכז.

אי אפשר לזלזל בבשורה הזאת, שבעקבותיה נערכים בשבועות האחרונים מגעים מתקדמים להודעה על חתימת הסכמי גג לבניית למעלה מעשרת אלפים יחידות דיור, בין משרד האוצר לעיריית אלעד. מדובר בחזון אוטופי שהגשמתו המעשית מחייבת עשור לפחות של סחבת בירוקרטית. אבל גם רומא העתיקה לא נבנתה ביום אחד, ובדוגמה קצת יותר עדכנית – גם לא מגדלי הענק בבני ברק.
אם מכל ההבטחות על הנייר - בשורת הדיור לציבור החרדי לטווח הרחוק תגיע בקדנציה הזאת דווקא מכיוונה של אלעד, זה יעיד לא רק על יכולותיו של ראש העיר המכהן, ישראל פרוש, שלא נח לרגע, אלא גם על חולשתה של המערכת הפוליטית הארצית.

בקדנציית הזהב של היהדות החרדית, תחת יו"ר ועדת כספים שמנתב כל אגורה למטרה הנכונה, ושרים חרדים שמתקבלים בלשכת רה"מ כבני משפחה – מצוקת הדיור החרדי נותרת יתומה. ש"ס אומנם קיימה ועידה עם פאנל ראשי ערים, הצהרות פוזרו, מצגות הוקרנו, אך טרקטורים על השטח – טרם עלו, ולעיתים נדמה כי בכל קרקעות המדינה, הוטמנו מוקשים נגד חרדים.

דירה להזכיר

מימיו של אטיאס במשרד השיכון, עבור לימי אורי אריאל ועד לימיו של השר המכהן (עדיין) גלנט, ההגבלות שהטיל רה"מ על הבנייה בשטחים, כולל בירושלים המזרחית – היו סוד גלוי. אטיאס סיפר בשעתו איך ההנחיות הגיעו ישירות מלשכת רה"מ. אריאל אמר זאת בשפה קצת פחות ברורה וגלנט שחותר את דרכו לליכוד – נזהר בלשונו עוד יותר, אך המציאות ברורה, ובעניין העובדתי הזה, נפתלי בנט ויוסי דגן צודקים בכל מילה.

ירושלים אינה נבנית במילים, וגם לא הדירות לחרדים. ח"כ יעקב אשר, שסימן לעצמו מטרה עם כניסתו לתפקיד, לשים גם את הדיור החרדי על המפה, הגדיר בשעתו את היעד. אנו לא דורשים מנתניהו וכחלון להיות "בן יקיר", אך גם לא "בנים חורגים". לא לקבל פתרונות קסם עבורנו, אך גם לא להיות מודרים מכלל המיזמים שהממשלה מריצה בשטח עבור כלל האוכלוסייה, ובמרכזם, פרויקט מחיר למשתכן.

שר השיכון המכהן אומנם מתעסק לאחרונה ב'דיור חלופי' מסוג אחר, פוליטי ולא בהכרח נד"לני (בתחום האחרון הוא מסודר, ועל כך כבר דובר בהרחבה בדו"ח מבקר המדינה), אך כדאי להיזכר במה שאמר כאן גורם בכיר במשרד השיכון לפני למעלה מחצי שנה. "אין לחרדים ניירות עמדה מסודרים, אין דעה אחידה. פוליטיקאי חרדי אחד מסביר לנו שחייבים להכליל את החרדים במכרזי מחיר למשתכן. פוליטיקאי אחר מסביר לנו שאסור לאפשר זאת, כי להגרלות יסתננו גם חילונים ולכן יש לשחזר את אפשרות ההתמודדות של עמותות. אין לחץ אמיתי על ראש הממשלה, על שר האוצר ועל הגורם הבכיר בתחום, ראש מטה הדיור אביגדור יצחקי. יצא לי כבר לראות מאבקים חרדיים מוצלחים והקביעה הנחרצת שלי היא שבמקרה הזה, החרדים לא מפעילים מנופים".

למעלה מחצי שנה חלפה, ומעט מאוד השתנה. חברי הכנסת של ש"ס ויהדות התורה התכנסו השבוע לישיבת סיעה משותפת, עוד ישיבה עקרה שגם בה לא עלתה על השולחן מצוקת הדיור ולא הוצגו יעדים משותפים ברי השגה. ההנחיות שמאפשרות לשווק מכרזים בעלי צביון חרדי – אומנם אומצו בעקבות עבודת יחידים, אך המימוש בפועל רחוק מלהרשים וגם לא ממש ישים.

הסוגיה הזאת הועלתה פה בעבר והיא נוגעת לאופציה שקיימת, בהתאם להנחיות הנוכחיות, לרכוש דירה במסגרת מכרזי מחיר למשתכן ולהשכירה לאחרים. הואיל ואין אפשרות משפטית למנוע מרוכשים לא חרדים לגשת למכרזים, האופציה היחידה היא להכריז מראש על הצביון המתוכנן ובכך, להרחיק מראש, כל רוכש פוטנציאלי שצביונו זר לתכנון המקורי והוא אינו מעוניין לשמוע ניגונים ללא הפסקה בכניסת השבת, לצעוד רגלית ברחובות ביום השביעי ולהתגורר בשכונה ברוכת ילדים.

כל זה רלוונטי לרכישה לצרכי מגורים, אך ברגע שניתן למסחר את המכרז – לרכוש ולהשכיר, ההכרזה מראש על 'צביון חרדי' אינה מתריעה. כך אירע, עוד בטרם ההכרה הרשמית בהגדרה של 'צביון חרדי', במכרזי מחיר למשתכן ב'רמת שלמה'. רוכשים חילוניים שהבינו את הפוטנציאל הגלום ברכישת דירה בשכונה החרדית במחיר מוזל, והשכרה במחירי השוק – הסתערו על המכרזים. עשו קופה, על הכיפה.

לפני כחצי שנה הבטיחו חברי הכנסת לפעול מול היועמ"ש על מנת שבמכרזים בעלי צביון חרדי, יוכלל סעיף שמחייב מגורים במהלך חמש השנים שלאחר הרכישה. לעת עתה, הנוסחה לא מאושרת משפטית, מנימוקי אפליה בין מגזרים. ח"כ יעקב אשר שנפגש לאחרונה עם שר האוצר כחלון, מנכ"ל משרד האוצר באב"ד ומנכ"ל משרד השיכון חגי רזניק (על השאלה היכן היה השר, מיותר להשיב), סבור שהתקנות ברות השגה, ולא רק במגזר החרדי. נחיה ונראה איזה מהחלומות יתממש בראשונה. הסכמי הגג באלעד או רצפת הקריטריון של מחיר למשתכן.

התמלוגים לפרקליטות

לפני כשלושה חודשים הזדמן לי לשהות בחברתם של כמה מידידיו החופשיים של אהוד אולמרט. בהרבה דברים נחשד ראש הממשלה לשעבר ואף הואשם, אך בכל הנוגע להפרת אמונים לחברים – הוא לא נחשד מעולם. האיש הוא מאחרוני הפוליטיקאים שידעו לשמר ערך של נאמנות אישית, ויעידו על כך חבריו שצועדים עמו משך שנים, חרף כל המשברים.

באותה שיחה, עלה בהרחבה עניינו של הספר עליו אהוד אולמרט עמל במהלך שהותו מאחורי הסורגים. החברים ששומרים עם אולמרט על קשר רציף, שוחחו בחשש על השלכות כתיבת הספר, ועוררו תחושה שאנקרה זה כאן. כמה שבועות לפני שהתפוצץ הסיפור שמאחורי ספר הזיכרונות, נכתב כאן, בנימה קצת קונספירטיבית, על רצונו של האסיר באגף האח"מים בכלא מעשיהו להוציא לאור את ספר הזיכרונות בן כ-1,200 העמודים, ועל חששו מכך שהאצבע המאשימה שהוא מפנה כלפי הפרקליטות, תגרום להכשלתו בדיוני ועדת השחרורים ותטרפד את קיצור שליש מתקופת מאסרו.
כשתרחיש קונספירציה מתואר לאחר מעשה, הוא מתקבל בחשש ובאי נוחות. אבל כאן העובדות הפוכות. סביבתו הקרובה של אולמרט ידעה שכריכת הספר, עוטפת בתוכה חומר נפץ תקשורתי.

החששות מאובססיית הפרסום של אולמרט בלי צנזורה, עצמית ולא חיצונית, של המלל נגד המשטרה והפרקליטות, הושמעו ואף נכתבו. התרחיש התממש אחד לאחד – ודווקא אולמרט שנחשב לאחד משומרי הסוד, לעומת קודמיו ומחליפו, מואשם בפגיעה בביטחון המדינה.

אולמרט אומנם לקח את המקרה ללב, אך יכול מאוד להיות, שמבחינתו, הצדק הפעם, ייעשה וגם ייראה. מאז שפרצה פרשת הספר המצונזר לחיינו איש לא מדבר על מעטפות המזומנים, והשיח כולו עוסק במעטפות המסמכים. משפל המדרגה של מדורי הפלילים, אולמרט שב לרום החדשות של נושאי ביטחון וחופש הביטוי. תקיפת הכור הגרעיני שיוחסה לו על פי פרסומים זרים, שבה ונדבקת לשמו. מומחי ביטחון ומשפט – מהפכים בזכותו. בחריצות המופרזת שלהם, הפכו השב"ס והפרקליטות – למקדמי מכירות לספר החדש, ששום יחצ"ן לא מסוגל להתמודד עם תרומתם. אם אולמרט יצליח בנוסף, לעבור בשלום גם את ועדת השחרורים ולצאת לחופשי – השב"ס והפרקליטות עוד ידרשו תמלוגים. הפרחים לשב"ס, התמלוגים לפרקליטות המדינה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!