ה' חשון התשפ"ה
06.11.2024

18 שנות כלא למחבל: "עונש מגוחך ומעליב"

בית משפט הצבאי הטיל עונש של 18 שנות מאסר, על מוחמד בדואן, המחבל שביצע את הפיגוע בו נפצעה קשה הנערה איילה שפירא

מעצר מחבלים. צילום: דו"צ
מעצר מחבלים. צילום: דו"צ



כמעט שלוש שנים לאחר שפצע קשות את איילה שפירא, נגזרו 18 שנות מאסר על המחבל.

בית משפט הצבאי הטיל היום (רביעי) עונש של 18 שנות מאסר בפועל, מאסר מותנה, פיצויים בסך 50 אלף ש"ח וקנס, על מוחמד בדואן, המחבל שביצע את הפיגוע בו נפצעה קשה הנערה איילה שפירא, ב-24 בדצמבר 2014.

בדואן הורשע בניסיון לרצוח את איילה ואת אביה, באמצעות זריקת בקבוק תבערה לעבר הרכב בו נסעו. בדואן הורשע גם בכך שבאירוע נוסף בחודש נובמבר 2014 זרק בקבוק תבערה לעבר רכב בו נסעה אזרחית ישראלית נוספת, שלמרבה המזל לא נפגעה. בדואן הורשע גם בעבירות נוספות.

ראיתי את המחבל וצעקתי לאיילה לצאת

"ראיתי את המחבל וצעקתי לאיילה לצאת"

המחבל נעצר ביום הפיגוע ונתון במעצר מאז. על שותפו, פהמי טביב, שהיה קטין בעת ביצוע הפיגוע, הוטל באוגוסט 2016 עונש של 14 שנות מאסר.

יוסי דגן ראש המועצה האזורית שומרון, הגיב: "העונש הזה הוא מגוחך ומעליב. מחבל כזה צריך לסיים את חייו מאחורי סורג ובריח. אנחנו מקווים שלכל הפחות סופו של העונש הזה לא יהיה שחרור מוקדם באיזו עסקת מחבלים או כלא בתנאים של סטודנט באוניברסיטה. אני מבקש לחזק מכאן את איילה משפחתה וכל הישוב אל מתן שבשומרון".


בנוסף, במהלך הלילה חולקו הודעות על כוונה להריסת בתיהם של שניים מתוך שלושת המחבלים מהכפר דיר אבו משעל שביצעו את פיגוע הדקירה המשולב בשער שכם בו נהרגה הדס מלכא הי"ד, וביתו של המחבל מהכפר סילוואד שביצע את פיגוע הדריסה בעפרה בו נהרג אלחי טהרלב הי"ד. ההודעות כוללות אפשרות להגיש השגה תוך 72 שעות על הכוונה להרוס את הבתים.

תגובת האם

תגובת אמה של איילה - רות שפירא לגזר הדין: "היום הסתיים משפטו של אחד משני המחבלים שהשליכו את בקבוק התבערה שהפך את חיינו על פיהם. הנאשם הודה בפני בית המשפט בשני ארועים של השלכת בקבוקי תבערה- בראשון נגרם נזק קל לרכב המשפחתי שלנו, והשני כמעט שהרג את אילה, בתי הבכורה.

"פעמים רבות אנחנו שומעים ממשפחות של קרבנות פשע שהגיעו לבית המשפט כדי "להסתכל לנאשם בעיניים". הבחירה שלנו היתה שלא להגיע. הסיבה לכך היא שלתחושתנו, המדינה לא ממש החליטה האם מדובר בארוע פלילי-נקודתי או בארוע בעל סדר גודל לאומי.

"מצד אחד, המדינה מכירה בנו כנפגעי פעולות איבה, מממנת לנו את הטיפול הרפואי (היקר מאוד) ואת כל ההוצאות הנלוות, ותומכת ומלווה אותנו בתהליך השיקום הממושך. גם העניין התקשורתי בסיפור משקף, כנראה, את דעת הקהל הציבורית, ואת הרוח הנכונה הפועמת בעם. בכך, למעשה, המדינה מכירה באילה כמי שנפגעה מפעולה שכוונה כנגד המדינה, בדומה לחייל שנפגע בעת שרותו הצבאי.

"מצד שני, אותה מדינה עצמה מתייחסת אל המחבל עצמו כאל פושע פלילי ולא כאל חייל אויב ומעמידה אותו לדין, בהתאם, על "שלושה נסיונות רצח" (שלי, של אבנר, ושל בתנו אילה) ולא (אם כבר) על סיוע לאויב. 

"והמחבל עצמו? הוא יחתום, בודאי, על לשון החוק. את אילה, הוא הרי אינו מכיר (למען האמת, גם אני מתקשה לזכור את שמו) ואין לו שום דבר אישי נגדה. האם הוא ידע, בעת ביצוע המעשה, שהיא זאת שיושבת ברכב? ממשלא. האם הוא אכן ביצע "3 נסיונות רצח"?לא. הוא ביצע 2 נסיונות לרצוח כמות רבה ככל האפשר של יהודים, מתוך כוונה ברורה לפגוע בריבונותה של מדינת ישראל. 
אבל הוא לא נראה כמו חייל! אחד מהם הוא בכלל קטין! ובכן, כך בדיוק נראים "כוחות בלתי סדירים של ארגון עוין". 

"איך מבדילים בין כח בלתי סדיר לפושע פלילי? יש שני מבחנים קלים: 
1. מבחן המטרה: האם הכוונה היתה לפגוע בריבונותה של מדינת ישראל, או באדם ספציפי?
2. מבחן הסביבה: האם המעצר התבצע כפעולה משטרתית יום-יומית, או שדמה יותר למבצע צבאי? אם היה צורך בכוחות גדולים כדי לעצור את המחבל, והיה חשש שמישהו עלול לנסות לפגוע בכוחות האלה בזמן המעצר, ובכן, כנראה אין מדובר בפושע פלילי אלא בלוחם בלתי סדיר של ארגון עוין (האירגון העוין, במקרה זה, הוא הסביבה העויינת שבתוכה הוא חי).

"ואני? כאמא, ברור שהייתי רוצה לראות את המחבל נענש. הייתי רוצה שיסבול כפי שאילה סובלת. שאמא שלו תשתגע מדאגה בזמן שהוא מיטלטל בין חיים למוות. שיתפתל מכאבים גם בזמן שהוא מורדם, ואחוז משככי הכאבים בדמו עולה על כל דמיון. שיעבור ניתוח, ועוד ניתוח, ועוד ניתוח, בלי לדעת מתי זה יגמר. מכיוון שאין בחוק הישראלי סעיף שתואם עונש כזה, הייתי מוכנה להסתפק בעונש מוות או במאסר עולם. 

"אבל חוץ מלהיות אמא של אילה אני גם אזרחית ישראלית, ואכפת לי גם מעתידה של המדינה, ולכן איני יכולה להשלים עם שפיטתו של המחבל על סעיף כל-כך רחוק מהמעשה שהוא ביצע. חשוב לי להבהיר שאין לי טענות לתביעה הצבאית, העושה את עבודתה נאמנה. הבעיה היא בממשלה, המעדיפה לברוח מאחריות בכל הנוגע לניהול המלחמה, ולהעבירה לידי המערכת המשפטית.

"מי הנפגע המרכזי מהמדיניות הזאת? ובכן, התשובה קלה, מדינת ישראל מפסידה כסף רב שנשפך הן על שיקום נפגעי פעולות איבה  והן על החזקת המחבלים בבתי הכלא, מפסידה במישור ההסברה הבין-לאומית, ועוד".
איילה שפירא הדס מלכא אלחי טהרלב בקבוק תבערה

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}