ט"ז סיון התשפ"ד
22.06.2024

מה קרה לברית בין ליצמן לדרעי?

מדוע איבד השר אריה דרעי את הגיבוי של השר יעקב ליצמן, ואיך זה שגפני שבר שתיקה במתקפת ראיונות אנטי ליצמנים

מה קרה לברית בין ליצמן לדרעי?
יעקב ריבלין צילום: באדיבות המצלם



איכשהו יצא שיומיים לפני תחילת ימי האבלות על חורבן ירושלים, עלתה עיר הקודש והמקדש גם על ראש תוגתם של ח"כי יהדות התורה. פתאום החלו לחרוד לשלמותה, ולא ההלכתית, אלא הטריטוריאלית. מאן דהו, שבמקרה קוראים לו בנט, החל לחשוש שיום יבוא ויקום לנו ראש ממשלה צורר שיסכים לחלק את העיר במסגרת הסכם שלום. חוק ירושלים הנוכחי קובע אמנם שיש צורך ברוב של שישים ואחד, אבל לך תדע מה ילד יום. אי לכך דרש הנ"ל לתקן את החוק ולדרוש רוב של שמונים חברי כנסת. לבל תקום ולבל תהא לעולם הפרדת השכונות קלנדיה ושועפט משטחה המוניציפאלי של העיר.

בימים של שלום ושלווה ביהדות התורה - כלומר, בימים שהם באופוזיציה - הצעת החוק הפופוליסטית הזאת לא הייתה עולה לדקה וחצי של דיון בסיעה המאוחדת. משחקי הכוח של הימין הישראלי מעולם לא עניינו את המפלגות החרדיות. אם בנט רוצה לגנוב קולות מנתניהו בבחירות הבאות והתירוץ הוא דאגה לשלום ירושלים, שיבושם לו.

לגופה של ירושלים, אף חוק לא ימנע את חלוקתה אם וכאשר תקום אי פעם ממשלת שמאל עם רוב של שישים ואחד מנדטים (והרי אין ממשלה בלי רוב שכזה) ותרצה לחלק את העיר. היא פשוט תגנוז את החוק הדורש שמונים חברי כנסת וממילא אין בו ממש. אז למה זה צריך להסעיר כל כך את יהדות התורה? כאילו נגמרו כבר המאבקים נגד הגיור והושגה הסכמה על חלוקת הדונמים במתחם ישיבת 'שער התלמוד' בבני ברק.

אבל כשאין שלום בית, והעצבים מכתיבים את ההתנהגות, כל גרגר אבק הוא סיבה למלחמה. מהרגע שחוק ירושלים המתוקן (שמונים ח"כים במקום שישים) עלה לסדר יומה של ועדת השרים לענייני חקיקה, גפני וליצמן מתכתשים עליו כאילו בו היה תלוי המנדט השביעי של המפלגה. גפני לא אהב את החוק הזה מלכתחילה בגלל זהותו של המציע. יש לו, לגפני, בטן מלאה על התנהלות הבית היהודי מול החרדים בחודשים האחרונים. בעיקר בגלל עיכוב חוקים בוועדת השרים לענייני חקיקה. שקד מנצלת את כוחה כיו"ר הוועדה ומקדמת אך ורק חוקים שהיא חפצה בהם.
הדוגמה הבולטת ביותר היא החוק המדובר. בדרך כלל חוקים מחכים בתור לדיון בוועדה חודשים ארוכים. חוק ירושלים של בנט עלה לדיון עוד לפני שיבשה עליו דיו הדפוס הממשלתי. מה פשר הבהילות? ביקש גפני לדעת. משלא קיבל תשובה, הפעיל את זכות הווטו על חוקי יסוד ודחה את הדיון למועד מאוחר יותר. כנראה בשבוע הבא.

את עמיתיו האגודאים, זה הוציא מהכלים. פרוש שמייצג את הקו הימני של הסיעה, חושש מבריחה נוספת של קולות ימנים חרדים בבחירות הבאות. בשבוע שעבר הוא שלף מהארכיון שלו את הצעת החוק הקודמת בנושא ירושלים עליה היו חתומים מרבית חברי יהדות התורה ולא היה פוצה פה ומצפצף. השבוע איתר את פרוטוקול ההצבעה השמית על החוק והנה גפני עצמו רשום שם כמי שהצביע בעד. אז מה ההבדל בין אז להיום? שואל הח"כ הירושלמי.

גם לליצמן הייתה סיבה רציונלית לתמוך בחוק. הוא עצמו חתם בשעתו על מהדורה מוקדמת של החוק נגד חלוקת ירושלים ואין שום סיבה שלא ישחזר כעת את ההסכמה. אבל האמוציות והעימות החריף עם גפני על רקע חוק חסר חשיבות הם אות נוסף למלחמת העצבים ומצב היחסים המתוח בין השניים. אם גפני מבקש לעכב את החוק כדי לפגוע קצת בבנט, באופן אוטומטי ליצמן יוצא להגנתו של האחרון בחירוף נפש. גם כי זה נגד גפני, וגם כי בנט הוא חבר במועדון הידידים האקסקלוסיבי של ליצמן. במועדון יוקרתי זה חברים אישים כמו רובי ריבלין ונפתלי בנט, שתומכים בו בעת צרה והוא נלחם למענם גם מול חבריו לסיעה (ובשבוע שעבר הארכנו בשתיקת ליצמן מול ההתקפה של ריבלין על גדולי ישראל).

עד לראשית השבוע הנוכחי, הייתה זו מלחמה חד סטרית. ליצמן תקף את גפני חזיתית וזה העדיף לשתוק. בראיונות בשבוע שעבר האשים ליצמן את גפני בניסיון להצטייר שמאלני ולגלג על חוק מאה וארבעים הח"כים של מקלב. בדגל התורה רשמו לפניהם גם את מודעת הברכה של יונה יהב, ראש העיר העוין מחיפה, בהמודיע ואת פרשת צו ההריסה לישיבה הליטאית בבני ברק. התחושה בדגל התורה הייתה שהסיעה המרכזית יוצאת למלחמה וגפני מסיבותיו הוא מעדיף לשתוק.

ברית דרעי-ליצמן מתפרקת

החל מיום ראשון השבוע שינה גפני קו. הוא לא שותק, אלא תוקף חזרה ובמלוא העוצמה. האם זה בגלל שהוא מרגיש שכבר הוגדשה הסאה? יתכן. בהקשר לכך יש לציין בשבוע האחרון הופעלו על גפני לחצים פנים דגלאיים כדי שיגיב. כולל המכתב הידוע של בעל ההשקפה הרב מרדכי בלוי נגד ההשתתפות המתוכננת של גפני בוועידת המודיע לעסקים למרות הפגיעות החוזרות ונשנות, לטענתו, בדגל התורה.

ואם זה לא הספיק, באו האירועים של יום ראשון השבוע והזרימו אדרנלין לעורקיו של גפני. קודם כל הכישלון הפוליטי של ועידת המודיע לעסקים (הדגש הוא על פוליטי. עסקים בהחלט היו שם וגם כמה דרשות נאות של רבנים שמבינים בעסקים), הוא בראש ובראשונה כישלון של ליצמן. פרטים על כך בהמשך. העילה השנייה ששחררה את המעצורים של גפני הייתה ההתייצבות של דרעי לצדו מול ליצמן בפרשת חוק ירושלים. ערעור הברית, גם אם באופן זמני, בין דרעי וליצמן, אפשר לגפני לתקוף בלי לחשוש.

הפיצוץ הגדול, המתפרסם בזאת לראשונה, היה בישיבת ראשי הקואליציה ביום ראשון השבוע. גפני דרש בישיבה לדחות את החוק בשבוע כדי לאפשר לו לשאול את רבותיו. שלא במפתיע, התייצב ראש הממשלה לצדו. דומה שלא צריך להסביר למה אבל בכל זאת. ההצעה היא של בנט, ונתניהו יעשה הכול כדי למנוע ממנו הישגים. גפני אמר את מה שאמר וליצמן הגיב בחריפות רבה. אומרים שאת הצעקות בין השניים שמעו גם במסדרון חדר הישיבות.

בניגוד להרגלו, דרעי העדיף הפעם לתמוך בגפני. גם לו יש כמה וכמה חשבונות פתוחים עם בנט, וגם הוא לא שותף לסטיכיה הימנית אליה נגרר הציבור החרדי. עוד שבוע, פחות שבוע, מה זה כבר משנה? אמר דרעי ותמך בבקשתו של גפני לדחות את ההצבעה. ליצמן לא ידע את נפשו מרוב כעס. מה פתאום אתה תומך עכשיו בגפני? הטיח בבעל בריתו לשעבר.

ההמשך היה סוער עוד יותר. לאחר הישיבה הפורמלית של ראשי הסיעות, ביקש מזכיר הממשלה יואב הורביץ משלושת המוסקטרים החרדים פלוס בנט להישאר כדי לדון עם ראש הממשלה במינוי מתווך מטעמו בפרשיות הכותל והגיור. ליצמן, שהיה מתוח ונסער גם בלאו הכי, הגיב בכעס. אני לא מוכן שיסדרו לי דיונים בלי שיתאמו איתי מראש. רק עם דרעי וגפני אתם יודעים לתאם מראש, ואיתי לא. דרעי העדיף לא לענות ויצא מהחדר בחרי אף. גפני מהיר התפיסה קלט שליצמן איבד את הגיבוי האוטומטי של דרעי ושבר שתיקה במתקפת ראיונות אנטי ליצמנים יזומה.

ועידה בלי פוליטיקאים

מקורבי אישים שהשתתפו בישיבת ראשי הקואליציה האמורה, מספרים כי ליצמן קר הרוח בדרך כלל, היה נסער מאוד באותו יום. להערכתם זה לא היה בגלל קדושת חוק ירושלים וקרב התרנגולים מול גפני. ליצמן מנהל את הקרבות האלה כמעט עשרים שנה (למעט הפסקות קצרות) ותמיד הוא היה זה ששומר על פאסון וגפני הוא היוצא מכליו.

את הסיבה למצב רוחו העכור של שר הבריאות, צריך לחפש במחוזות אחרים. לא של גפני וגם לא באלה הקשורים לעבודתו במשרד הבריאות. דווקא שם היה לו שבוע מוצלח מאין כמוהו. בסוף השבוע שעבר הוא קיבל פסיקת בג"ץ חד משמעית התומכת בעמדתו בפרשת הרופאים הנוטשים של הדסה ללא עוררין. השופטים דחו את העתירה להקים מחלקה חדשה בשערי צדק ולא כפו את רוטשטיין וליצמן לקבל בחזרה את הרופאים הנוטשים. היה זה ניצחון בנוק אאוט שתיקן במידה רבה את הנזקים התדמיתיים שנגרמו לליצמן בפרשה הכאובה.

אפרופו תדמית. ליצמן רשם השבוע לזכותו עוד כמה נקודות חשובות. מדובר בהתנגדות העקבית שלו למינוי מיכל עבאדי-בויאנג'ו לנציבת שירות המדינה. את הניצחון מול נתניהו שדחף את המינוי בכל כוחו הוא רשם כבר לפני שבועיים. אבל אז נתפסה ההתנגדות למינוי כעוד גחמת נקמה נוספת של ליצמן במי שהרגיז אותו אי פעם. השבוע נחקרו כמה אישים המעורבים בפרשת הצוללות מגרמניה ובתוכם המקורב מספר אחת עו"ד דוד שמרון. בויאנג'ו טרם נחקרה, אבל המעורבות שלה בפרשה בולטת. היא זו שאישרה את ההלוואה החריגה לעסקה המוזרה בהיותה החשבת הכללית של משרד האוצר.

יצוין שעם צאתה מהמשרד, פורסם שנטלה עמה ארגז של מסמכים שיתכן ועסקו בפרשת המימון לצוללות. אם המינוי שלה לנציבת שירות המדינה היה יוצא לפועל, הייתה קמה סערה ציבורית חריפה. ליצמן שהשאיר את בויאנג'ו מחוץ למשרד הנציבות, עשה בעצם טובה גדולה גם לה וגם לנתניהו. זו בוודאי לא הייתה הכוונה, אבל מבחינה ציבורית הוא התגלה כמי שהתנגד למינוי שיש בו ריח של סקנדל. ולא כאן המקום להיכנס לשאלה האם התמיכה של נתניהו בחשבת לשעבר היא בגלל המימון שמצאה לעסקת הצוללות ממנה, על פי החשד, נהנו מקורביו. סביר להניח שבמוקדם או במאוחר יעסקו החוקרים גם בכך.

אבל כל זה אינו שווה, למי שאיבד השבוע את הבייבי האמיתי שלו. במקרה של ליצמן מדובר באובדן הבמה יחד עם הכבוד והיקר של ועידת המודיע לעסקים. ההחלטה שהתקבלה בסוף השבוע לבטל את הפן הפוליטי של הוועידה, הפכה אותה מפורום יוקרתי שליצמן וידידיו במרכזו, לעוד כינוס של מנהלים השומעים הרצאות ממומחים כלכליים. לשם השוואה: לכל ועידות העיתונים הכלכליים והכלליים בשנים האחרונות הוזמנו שרים וחברי כנסת שנתנו את השואו ואת הכותרות בתקשורת. ועידה בלי כותרות היא השקעה אדירה שאין לה תמורה.

בניגוד לכמה גרסאות כיסוי שהופצו בנושא, סיפור הביטול של הפוליטיקאים בוועידה הוא פועל יוצא של מאבקי הכוח בצמרת הסיעה המרכזית. ליצמן הוא הנציג הפוליטי הבכיר ואין על כך עוררין, אבל יש כמה נשמות טובות שמחפשות אותו בסיבוב. כל פעם שהוא לא מספיק או לא החלטי, לטעמם, בנושאים של אידישקייט, הם מנצלים את ההזדמנות לקטרג עליו. בדרך כלל הם נכשלים. בזמן האחרון הם רשמו כמה הצלחות.

ההצלחה הראשונה בפרשת הוועידה הייתה בביטול בואו של נתניהו לוועידה כבר ביום שלישי שעבר.
הנימוק הרשמי של לשכת נתניהו היה האזכרה שנערכה לאחיו, יוני נתניהו הי"ד, שנפל במבצע אנטבה. גם ילד קטן מבין את הגיחוך שבדבר. האזכרה השנתית לאח שנפל היא אירוע שמשפחת נתניהו ומחלקת הטקסים במשרד ראה"מ נערכים אליו חודשים מראש. כשנתניהו קיבל את ההזמנה לוועידה ופרסם שהוא בא, עבר לו איזה בלאק-אאוט בראש והוא שכח את האזכרה? לפחות עשרה אנשים יושבים לו על היומן ומתאמים אירועים, וכולם שכחו שיש אזכרה באותו יום? ממש לא. דרך אגב, האזכרה החלה בחמש אחר הצהריים והסתיימה בשעה שבע. ההופעה של נתניהו בוועידה, אמורה הייתה להתקיים שעה לאחר מכן.

הביטול היה אפוא מצד המארחים ולאחר שאלה קיבלו הוראה מגבוה לעשות זאת. אבל עדיין היה לוועידה פן פוליטי מכובד עם כבוד שר התחבורה ועם שר החינוך נפתלי בנט. אפילו גפני לא רצה להחמיץ את ההזדמנות לכמה כותרות וחרף הביקורת בתנועתו חזר ואישר את השתתפותו.
המכה הכואבת נחתה יומיים לאחר מכן. היה מי שטרח להזכיר את חלקו של השר ישראל כץ בחילולי השבת הנרחבים בתשתיות התחבורה של רכבת ישראל בחודשים האחרונים. כץ הוזכר לרעה גם בפרשת קווי התחבורה הפרטיים בשבת, נגדם הוא לא נוקף אצבע. ההוראה שהתקבלה הייתה לבטל גם את השתתפותו. בלי כץ ובלי נתניהו, נותר רק בנט במפת המוזמנים הפוליטיים רמי הדרג, מה שהיה מבליט את ההיעדרות של האחרים. משכך, המוצא היחיד היה להודיעה על שינוי האופי של הוועידה, מעסקית-פוליטית לעסקית-תורנית. ליצמן איבד את הבמה היוקרתית עליה טרח זמן רב. ומה שגרוע יותר, נחל הפסד בקרב פנימי חשוב בתוככי הצמרת של הסיעה המרכזית. האם המסקנה היא שליצמן חזק היום יותר בחוץ מאשר בפנים? דומנו שלמסקנה מרחיקת לכת זו, יש צורך להמתין לסיבובים נוספים.

מעשה בגבאי

אם היו"ר הנבחר של מפלגת העבודה הספיק כבר לעשות מנוי על לקט קטעי העיתונות של יפעת, סביר להניח שהוא שפשף בבוקר יום רביעי את עיניו בתימהון. הלקט היומי שמונח על שולחנם של שרים וח"כים וכל מי שהקופה הציבורית משלמת לו את זה, כולל את כל ביטאוני יהדות התורה. באחד מהם, הוא זכה לקבלת פנים נלהבת. בשני הוא ספג מקלחת מאוד צוננת. באחד זכרו לו את הצהרותיו האנטי חרדיות, בשני העדיפו להתעלם מהן לחלוטין.

את הביקורת החריפה הוא קיבל דווקא מהנציג החרדי הראשון שהתקשר אליו לברך אותו על בחירתו. בידיעה, במקום הכי בולט בביטאון אגו"י, מתח ליצמן ביקורת חריפה על הצהרותיו של אבי גבאי בנושאי דת ומדינה. בידיעה נאמר שבשיחה שהתקיימה בין השניים, מתח ליצמן ביקורת על ההצהרות של המועמד שנבחר והדגיש כי יהדות התורה לעולם לא תהיה שותפה לקואליציה שלא שומרת על הסטטוס קוו במדינה. עוד סיפר העיתון לקוראיו, שליצמן ציין באוזני היו"ר החדש כי סוגיות דת ומדינה חייבות להיות מחוץ למשחקים הפוליטיים. אכן דברים כדורבנות.

מאחר והשיחה בין השניים הייתה רק בין השניים, אין לדעת האם אכן זה מה שנאמר בה, או שיש כאן חזרה על פרשת ההזמנה של נתניהו לשמחת שבע הברכות בביתו של השר ליצמן. בידיעה שפורסמה בבוקר שלאחר השמחה, נכתב שנתניהו ננזף על ידי מארחו בגין פרשיות השבת ושיחות הפיוס עם הרפורמים. בשיחה שקיימנו עם כבוד השר, ופורסמה כאן בשבוע שעבר, ניתן היה להבין ממנו שלא הייתה שום נזיפה ולשר לא היה כל קשר לידיעה. לא יהיה זה בלתי הגיוני לשער שגם במקרה זה הייתה שיחה ידידותית לצרכי ברכה (ליצמן, כאמור, היה הראשון מבין החרדים להתקשר לנבחר) ומאוחר יותר התווספו לדיווח גם דברי הביקורת הנדרשים. ואולי לא.
גפני כמובן לא ידע מראש מה יתפרסם למחרת בהמודיע בשם ליצמן, אבל אינסטינקט האיפכא מסתברא שלו עבד יפה גם הפעם. בעוד שליצמן מתח ביקורת על גבאי, הוא דווקא יצא בביטאון תנועתו שלו לדבר בשבחו. מהיכרותי עם גבאי, כך גפני ביתד נאמן, מדובר באדם מסורתי מוערך שהתנהגותו ראויה. "האמירות שנשמעות בכלי תקשורת אנטי דתיים אינן רלוונטיות. גבאי לא יפגע בסטטוס קוו".

גפני לא התייחס לכך שהאמירות של גבאי בעד תחבורה ציבורית בשבת והנהגת נישואין אזרחיים, נשמעו מפיו של גבאי בתקשורת המשודרת, ואי אפשר לייחס אותן למצטטים אלמוניים עוינים. זה מה שגבאי אומר וזה מה שהוא חושב.

לגופם של דברים, ליצמן וגפני צודקים. גבאי זכאי למקלחת צוננים על ההצהרות שלו, אבל זה ממש לא אומר שצריך לתייג אותו כיאיר לפיד החדש. ללפיד ג'וניור יש רקורד של איבה עמוקה לכל מה שריח של דת נודף ממנו (בכל זאת דור רביעי לאוכלי דבר אחר). ההצהרות של גבאי הן יותר השקפת עולם כללית מאשר מניפסט אנטי דתי בנוסח יש עתיד. מי שמגדיר אותו כאנטי חרדי עוד לפני שהוא הספיק לחמם את הכיסא, עלול לגרום לו להיות באמת כזה.

בכל מקרה לא צריך לדאוג לשלומו של הסטטוס קוו המפורסם. יש לזכור שגם יאיר לפיד הנורא, שבאמת התכוון לחולל כאן מהפכה אנטי דתית, לא הצליח לגעת בקצה ציפורנו של הסטטוס קוו. בימים בהם היה ציר מרכזי בקואליציה לא הותרה תחבורה ציבורית בשבת, לא הונהגו נישואין אזרחיים ולא בוטל המונופול של הרבנות הראשית על יבוא הבשר והכשרות הרשמית. הייתה אמנם פגיעה בנושא חוק הגיוס, אבל היא הייתה פועל יוצא של פסיקת בג"ץ שחייבה חוק חדש והבגידה של הבית היהודי. בכל האינטרסים הכלליים של הציבור הדתי והחרדי בתחום הסטטוס קוו לא נרשמה כל פגיעה.

גם אם יקרה הנס ואבי גבאי יביס את נתניהו ויקים ממשלת שמאל-מרכז חדשה, אין היתכנות מספרית להקים אותה בלי שותפות של הבית היהודי ו/או המפלגות החרדיות. באופציה סבירה קצת יותר, גבאי לא ירכיב ממשלה אלא יהיה חלק ממנה ואז בוודאי שגם המפלגות החרדיות יהיו בתוכה. בשתי האופציות, כל ההצהרות על תחבורה ציבורית ונישואין אזרחיים יישארו במגירה, כמו אלף הצהרות אחרות של כל מועמד חילוני שלא מהליכוד שרץ לראשות הממשלה (עיין ערך אהוד ברק, האיש שבנה קמפיין בחירות של להחזיר את המדינה לחילונים וזרק אותו בערב בו נודעו תוצאות הבחירות). ללמדך שהצהרות לחוד והרכבת קואליציה לחוד. את ההצהרות של גבאי יש לקבל אפוא בערבון מוגבל וממש ממש אסור לדחוף אותו למחוזות של יאיר לפיד.

אפרופו לפיד וגבאי: בשבוע שעבר נכתב כאן שבחירתו של גבאי תעשה רק טוב לחרדים. הנימוק: הוא ייקח קולות מהמאגר של יאיר לפיד ויעביר אותם למחוזות השפויים והפרגמטיים יותר של מפלגת העבודה. לאחר בחירתו של גבאי השבוע, פורסמו שמונה סקרי דעת קהל שבכולם הוא לוקח מלפיד מספר לא מבוטל של מנדטים. בסקר קיצוני אחד הוא מוריד אותו לארבעה עשר מנדטים. בסקר קיצוני אחר הוא מוריד אותו מתחת לסף עשרים המנדטים שדרושים לכל מי שמתיימר לרוץ לראשות הממשלה. בשניהם הוא עוצר את הזינוק המטאורי המפחיד של האיש הרע הזה. ועל כך לבד הוא זכאי לברכות ותמיכה.

ההישגים משמחים והסקרים עצובים

מרוץ הפריימריז במפלגת העבודה והזכייה המפתיעה של גבאי בראשות המפלגה הוציאו לשטח את כל מכוני סקרי דעת הקהל בישראל. רובם ככולם נשכרו על ידי ערוצי התקשורת הגדולים, שביקשו לדעת את השלכות הבחירה על המפה הפוליטית בכלל ועל הסיכויים למהפך בבחירות הקרובות בפרט.
התשובות ממש לא היו חד משמעיות. בעוד שמספר סקרים מיצבו את גבאי כראש המפלגה השנייה בגודלה, הרי שסקרים אחרים העניקו לו רק מקום שווה ליאיר לפיד בהפרש ניכר מהליכוד. נכיר בסקרים שהם נערכו בחופזה רבה כדי לספק באופן מיידי את הביקוש של מהדורות החדשות. בכל מקרה אין הרבה ערך לסקרים הנערכים לאחר פריימריז של מפלגה התופסת את הכותרות, במיוחד כאשר מישהו נבחר במפתיע. את כוחו האמיתי של גבאי נדע רק בעוד חודש-חודשיים.

המכנה המשותף לכל הסקרים הוא אומדן המנדטים של המפלגות החרדיות. כאן קיים קונצנזוס בין הסוקרים שיהדות התורה מתקבעת על השבעה מנדטים שיש לה בעוד שש"ס יורדת לקו האדום המסוכן של חמשת המנדטים. עוד ירידה קטנה, במקרה שאלי ישי יחבור לאריאל וסמוטריץ', ויש סכנה שהתנועה הקדושה לא תעבור את אחוז החסימה.

הסקרים, כך נוהגים לומר אנשי ש"ס, לא משקפים את כוחה האמיתי של ש"ס בשטח. גם בהיותה מפלגה חרדית וגם בהיותה מפלגה השואבת את כוחה מהפריפריה שלא נסקרת כראוי. למרבה הצער, זה ממש לא נכון. בכל מערכות הבחירות שלאחר ההפתעה הגדולה של תשנ"ט (הזינוק לשבעה עשר מנדטים), ממוצע הסקרים שלפני הבחירות זה בדיוק מה שש"ס מקבלת כאשר פותחים את הקלפיות. כך היה בבחירות תשס"ג והלאה עד בחירות תשע"ה. באחרונה צפו סקרי ערב הבחירות לש"ס בין שישה לשבעה מנדטים והיא קיבלה את השביעי ממש על הקשקש. אז נכון שהבחירות טרם נראות באופק והרבה דברים עוד יכולים להשתנות, אבל תהיה זו טעות להתייחס לסקרים בביטול. יש בהם אינדיקציה חשובה למעמדה של מפלגה נכון לעכשיו בציבור הישראלי. מבחינת ש"ס, המסר העולה מהסקרים ממש גרוע.

דווקא בשבוע עכור זה של סקרים שליליים, גרף יו"ר התנועה אריה דרעי את אחד מהישגיו החשובים ביותר בקדנציה הנוכחית. השופט אליקים רובינשטיין, שלא נמנה על ידידיה הגדולים של היהדות הנאמנה, קיבל את בקשתו של דרעי לדיון נוסף בהרכב מורחב בפרשת המרכולים בתל אביב. בהרכב הקודם ביטל בג"ץ את החלטתו של דרעי לפסול את חוק העזר המתיר פתיחת מאות מרכולים בשבת. דרעי לא הרים ידיים, וחרף עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט הגיש חוות דעת עצמאית משלו הדורשת קיום דיון נוסף.

רובינשטיין עשה את הבלתי צפוי מבחינתו והעדיף את עמדתו של דרעי על פני זו של מנדלבליט וכל פרקליטות המדינה. בשעתו סוקרה כאן בהרחבה חוות הדעת המשפטית שנכתבה על ידי ראש לשכתו של דרעי, משה ארבל, שהפריכה את כל טענות הפרקליטות. אבל מי האמין אז שדברי טעם יש להם בכלל משקל בפסיקות בג"ץ בנושא דת ומדינה.

והנה קרה הנס. רובינשטיין רוצה כנראה לסיים את הקדנציה בבית המשפט בטעם יהודי טוב יותר והפסיקה שלו הרעידה את משרד המשפטים בירושלים. יש לזכור כי זו רק ההחלטה לדיון נוסף ואין לדעת מה יהיו תוצאות הדיון. אבל מבחינה ציבורית ומורלית יש כאן ניצחון חשוב לדרעי מול כל הצמרת המשפטית.

מתי יתורגמו הניצחונות האלה, כמו גם ההישגים בנושא סבסוד התחבורה הציבורית, מחירי המים והקייטנות לילדים החרדים, לתוצאות בסקרים? יש לקוות שזה יקרה בחודשים הקרובים, שאם לא כן המסקנה העצובה תהיה שלש"ס הנוכחית יש בעיה מובנית שאין לה כל תקנה.
ירושלים ליצמן

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 10 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד