1. עמוד הבית
  2. נשים
  3. רוחניות

שרנו זמירות שבת - ואתם נטבחתם // טור מלב כואב

כולנו היינו עייפים אבל משום מה לא רצינו להפסיק לשיר זמירות. לא ידענו שבאותה שעה התרחש טבח בבית אחר - שם נקטעו זמירות השבת על ידי סכין קטלנית • טור שמביע כאב, ותנחומים לבני משפחת סלומון
שיפי חריטן, כ"ט תמוז תשע"ז 23/07/2017 00:08

פלטה שבת ארבעס גז



ערב שבת. השולחן ערוך, הנרות דולקים. אבא וילד יצאו לקבלת שבת בבית הכנסת, ואני האם, נותרתי בבית עם הבנות. קצת פטפטנו ונכנסנו למטבח להכין עוד כמה סלטים חיים ובריאים לסעודה. כשהכל יפה וצבעוני על השולחן, אב ובן מגיעים הביתה וכבר נישאים הקולות בזמירות שלום עליכם.

זהו אחד הרגעים הקסומים בעיניי ובאוזניי. שולחן שבת יפהפה, ריח של אוכל טרי באוויר, ושלושה ילדים לבושים חגיגי, ניצבים לידנו מצטרפים לשיר.

סעודת השבת התקיימה לה בנחת ובשלווה. על אף שהוא ואני היינו עייפים ברמה שאין לתאר, אחרי שבוע חריג - כשהגענו לחלק של זמירות השבת, עטפה אותנו אווירה שונה ומיוחדת ולא רצינו להפסיק לשיר. כל מקדש שביעי... קה ריבון... קה אכסוף... בזה אחר זה שרנו והלבבות התחברו.

לא ידענו כי באותה שעה ממש, בעוד אנו מענגים את השבת ואת הנשמה היתירה, ביישוב לא רחוק מעירנו, הפך בית חמים ונעים לבית טבח. מרחץ דמים. שם נקטעו זמירות השבת על ידי סכין חדה קטלנית.

גם הם, משפחת סלומון, ישבו לכבד ולענג את השבת. שרו שירים, דיברו דברי תורה, ודלת ביתם פתוחה לרווחה - לקבל פני אורחים שיגיעו כדי לומר שלום זכר להולדת הנכד. אך שטן בדמות אדם ניצל את הפתח הטוב הזה שהוכן מבעוד מועד, ונכנס, וטבח, ורצח, וחולל במקום זוועה שאין לתאר. באחת נותרו להם יתומים רבים - ומשפחת שכול המומה וכואבת.

במוצאי שבת, כשאני עדיין תחת רושם השבת היפה שלנו, גיליתי את קבוצת העבודה שלי, קבוצת 'בחדרי חרדים', גועשת וסוערת בכאב. תמונות הזוועה שעלו מול עיניי, כמו דקרו את בטני ולבי. שולחן שבת ערוך, מוכן ומזומן לעורכים. בקבוקי שתיה סגורים עוד עומדים עליו בדממה... לרגע, אם הייתי מתעלמת מהזוועה סביב, הייתי רואה רק שולחן שבת אחד ערוך.

אך כמויות הדם המטורפות שנתזו לכל עבר, וצבעו את כל הרצפות - הפכו את שולחן השבת הזה למחזה המאיים ביותר. כואב, שורף, מטלטל.

דמיונות על הרגעים האיומים. על רגעים בהם יושבים סבא וסבתא, דודים, נכדים... משפחה חמה ואוהבת. מלוכדת. וברגע אחד כאוס, רעידת אדמה, טירוף. טרור. שכול.

אמא לביאה אמיצה שהצליחה להבריח את ילדיה מהזירה ולתפקד בעוד יתר בני משפחתה נטבחים ממש לידה.

אין לי מילים לנחם אתכם, משפחת סלומון. אין לי.
הלב שלי שוקע. הבטן מתהפכת. חוזרת לימי ילדותי ונערותי בשומרון. כל התוכניות למוצש נגנזות - אין חשק. ואני רק מבקשת מה': לא עוד. אנא.

שכבו מלאכים צדיקים בשלום על משכבכם, ואתכם, בני המשפחה, ינחמו השמים.

נקום נקמת דם עבדיך השפוך.

שבוע של בשורות טובות.
מעוניינת לשתף אותנו בתוכן מעניין? שלחי לנו הודעה בוואטסאפ - 0583288642




הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. די !  

    שרה

  2. כל הכבוד!!!  

    יחיאל

  3. אבא תביא את המשיח אנחנו כבר לא יכולים תשמור על עם ישראל בכל מקום שהם  (ל”ת)

    משתתף בצערכם

  4. זה סיפור אין סופי הבטורא  


  5. חזק. מביעה את מה שכולנו מרגישים היום.  (ל”ת)

    אם

  6. זאת לא כתבה אלא ניצול ציני של טרגדיה לצורך פרסום אישי. בושה.  (ל”ת)


    • למה?? 

      אחת

  7. ושמרתם לנפשותיכם  

    א.ב.ג.

    • תקראו טוב 


;